הִלְכוֹת נְפִילַת אַפַּיִם וּקְדֻשָּׁה דְּסִידְרָא – הֲלָכָה א

לְאַחַר הַתְּפִלָּה נוֹפְלִין עַל פְּנֵיהֶם, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּן נוּקְבִין שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְפִילַת אַפַּיִם כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ בְּפֵרוּשׁ בַּמַּאֲמָר הַמַּתְחִיל ‘זִוּוּגָן שֶׁל אוֹתִיּוֹת’ וְכוּ’ (בסימן לא). וְעַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ מְצַיְּרִין הָאוֹתִיּוֹת וְנַעֲשִׂין כְּלִי לְקַבֵּל טוֹב. וּבָזֶה אָנוּ גּוֹמְרִין לְתַקֵּן הַהַשְׁפָּעָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת בַּתְּפִלָּה שֶׁתִּהְיֶה שֶׁפַע טוֹבָה וּבְרָכָה עַל־יְדֵי כִּסּוּפִין שֶׁל נְפִילַת אַפַּיִם, כִּי הָעִקָּר תָּלוּי בַּכִּסּוּפִין אִם הֵם דִּקְדֻשָּׁה מְצַיְּרִין הָאוֹתִיּוֹת וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ כְּלִי לְקַבֵּל טוֹב כַּמְבֹאָר שָׁם.

וְעַל־כֵּן אֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן וְאֵין נוֹפְלִין עַל פְּנֵיהֶם בְּכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֵיזֶה תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה יֵשׁ בְּחִינַת תּוֹסֶפֶת נֶפֶשׁ יְתֵרָה כְּמוֹ בְּשַׁבָּת, רַק שֶׁבְּשַׁבָּת שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ גְּדוֹלָה יֵשׁ בּוֹ נֶפֶשׁ יְתֵרָה מַמָּשׁ, וּבִשְׁאָר הַיָּמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קְצָת תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה, יֵשׁ בָּהֶם בְּחִינוֹת וְנִצּוֹצוֹת נֶפֶשׁ יְתֵרָה. וּכְשֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת נֶפֶשׁ יְתֵרָה אֵין צָרִיךְ לִפֹּל עַל פְּנֵיהֶם שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְחַדְּשִׁין הַנֶּפֶשׁ וּבָזֶה מְצַיְּרִין הַשֶּׁפַע כַּמְבֹאָר שָׁם, כִּי כְּבָר נִתְחַדֵּשׁ נַפְשׁוֹ וְנִתּוַסֵף קְדֻשָּׁה בְּנַפְשׁוֹ בִּכְנִיסַת הַיּוֹם, שֶׁזָּכָה לִבְחִינַת נֶפֶשׁ יְתֵרָה עַל־יְדֵי הַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהֵם בְּחִינַת: ‘כֵּיוָן שֶׁשַּׁבָּת וַי אָבְדָה נֶפֶשׁ’ (ביצה טז.) שֶׁזֶּה בְּחִינַת כִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ נַעֲשֶׂה הַנֶּפֶשׁ. וְעַל־כֵּן אֵין צָרִיךְ עוֹד לִפֹּל עַל פָּנָיו שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת כִּסּוּפִין כַּנַּ”ל, עַיֵּן שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל הֵיטֵב:

וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים אַחַר־כָּךְ קְדֻשָּׁה דְּסִידְרָא, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשָּׁה עַל עַצְמֵנוּ, כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה כֵּלִים רְאוּיִים לְקַבֵּל טוֹב. וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים הַקְּדֻשָּׁה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּבִלְשׁוֹן תַּרְגּוּם, כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַלְּשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַל־יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁעִקַּר הַקְּדֻשָּׁה עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁעַל־יָדוֹ זוֹכִין לִשְׁמִירַת הַבְּרִית שֶׁהוּא עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה, כִּי ‘כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ויקרא רבה כד, ו). וְעַל־יְדֵי קְדֻשָּׁה זוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית, עַל־יְדֵי־זֶה עוֹשִׂין כֵּלִים קְדוֹשִׁים לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע לְמַטָּה, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַכֵּלִים שֶׁיְּקַבְּלוּ טוֹב הוּא עַל־יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית כַּנַּ”ל:

וְכֵן שְׁאָר הַפְּסוּקִים שֶׁל ‘וּבָא לְצִיּוֹן’, כֻּלָּם הֵם הִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין אַחַר ה’ יִתְבָּרַךְ, הַכֹּל כְּדֵי לְתַקֵּן וּלְצַיֵּר הַכֵּלִים לְטוֹב, לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע טוֹבָה וּבְרָכָה, כִּי אָז הוּא הַמְשָׁכַת הַשֶּׁפַע לְמַטָּה כַּמּוּבָא[1]:

וְעַל־כֵּן בְּשַׁבָּת וְיוֹם־טוֹב אֵין אוֹמְרִים קְדֻשָּׁה דְּסִידְרָא בְּשַׁחֲרִית כִּי אִם בְּמִנְחָה. כִּי בַּחֹל אֵין נִמְשָׁךְ הַשֶּׁפַע כִּי אִם בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה וְאַחַר־כָּךְ נִסְגָּר הַשַּׁעַר, אֲבָל בְּשַׁבָּת וְיוֹם־טוֹב כָּל הַיּוֹם קֹדֶשׁ כִּי הֵם עַצְמָם אוֹת, וְנִמְשָׁךְ הַשֶּׁפַע כָּל הַיּוֹם, וְעַל־כֵּן אֵין אוֹמְרִים קְדֻשָּׁה דְּסִידְרָא כִּי אִם בִּגְמַר הַיּוֹם שֶׁהוּא תְּפִלַּת מִנְחָה.

וְכֵן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁיֵּשׁ עוֹד תְּפִלָּה יְתֵרָה, אֵין אוֹמְרִים כִּי אִם בַּתְּפִלָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהִיא תְּפִלַּת נְעִילָה שֶׁהוּא בִּגְמַר הַיּוֹם, כִּי בִּגְמַר הַיּוֹם אוֹמְרִים הַקְּדֻשָּׁה הַנַּ”ל, כְּדֵי לְתַקֵּן וּלְצַיֵּר הַשֶּׁפַע שֶׁנִּמְשְׁכָה כָּל הַיּוֹם שֶׁתִּהְיֶה שֶׁפַע קְדוֹשָׁה טוֹבָה וּבְרָכָה כַּנַּ”ל:

[1] שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת דְּרוּשֵׁי חֲזָרַת הָעֲמִידָה דְּרוּשׁ ד וּבִפְרִי עֵץ חַיִּים שַׁעַר חֲזָרַת הָעֲמִידָה פֶּרֶק ג.