הִלְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע – הֲלָכָה ה

עִנְיַן קְרִיאַת שְׁמַע בְּכָל יוֹם עֶרֶב וָבֹקֶר

א עַל־פִּי מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי אַדְמוֹ”ר זַ”ל, וְנִדְפַּס מִזֶּה בַּלִּקּוּטִים שֶׁאֵצֶל הַמַּעֲשִׂיּוֹת (שיחות הר”ן סימן א), שֶׁאָמַר שֶׁגְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁמֵּאִיר לָאָדָם הַשָּׁלֵם בְּלִבּוֹ אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר לַחֲבֵרוֹ, וְעַל־כֵּן אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם (תהלים קלה, ה): “כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָּדוֹל ה'” וְכוּ’, ‘אֲנִי יָדַעְתִּי’ דַּיְקָא (‘אִיךְ וֵוייס’, וְדָחַק מְאֹד תֵּבַת ‘אִיךְ’), כִּי אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר לַחֲבֵרוֹ כְּלָל. וַאֲפִילּוּ הָאָדָם לְעַצְמוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְסַפֵּר מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, דְּהַיְנוּ הַהִתְנוֹצְצוּת וְהַהֶאָרָה שֶׁמֵּאִיר בְּדַעְתּוֹ בְּאֵיזֶה יוֹם, אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר לְעַצְמוֹ מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ וְכוּ’. וְעִנְיָן זֶה אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בַּפֶּה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן בִּכְתָב, כִּי הוּא לְכָל חַד כְּפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי לא, כג): “נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ” וְכוּ’:

ב וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁהוּא כְּלָל וִיסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שֶׁתָּלוּי בָּאֱמוּנָה, שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לְקַבֵּל עָלֵינוּ אֱמוּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל יוֹם וָיוֹם. וְעִקַּר הַמִּצְוָה בְּכָל יוֹם הוּא לְהָכִין עַצְמוֹ וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ וְכַוָּנָתוֹ שֶׁיְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה מֵחָדָשׁ, בִּבְחִינַת (איכה ג, כג): “חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ”, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (רש”י דברים כו, טז): “אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם” – ‘בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים, שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִּדְיוּטְגָמָא יְשָׁנָה אֶלָּא כַּחֲדָשָׁה’. וְעִקַּר מִקְרָא זֶה נֶאֱמַר לְעִנְיַן קְרִיאַת שְׁמַע, כִּי צָרִיךְ לְפַשְׁפֵּשׁ עַצְמוֹ בָּאֱמוּנָה וְלִרְאוֹת וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ הָאֱמוּנָה בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ.

וְזֶה בְּחִינַת ‘שְׁמַע יִשְׂרָאֵל’ שֶׁמַּתְחִילִין בְּאֵלּוּ הַשְׁתֵּי תֵּבוֹת אֱמוּנַת הַיִּחוּד, וְלִכְאוֹרָה הָיָה דַּי בְּקַבָּלַת אֱמוּנַת הַיִּחוּד לוֹמַר רַק “ה’ אֱלֹהֵינוּ ה’ אֶחָד”, שֶׁזֶּה הָעִקָּר, וְלָמָּה אוֹמְרִים מִקֹּדֶם אֵלּוּ הַשְּׁתֵּי תֵּבוֹת “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל”? אַךְ בֶּאֱמֶת זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה, כִּי כְּשֶׁרוֹצִים לְהוֹדִיעַ דָּבָר חָדָשׁ וְנִפְלָא, אוֹמְרִים: שְׁמַע נָא מַה שֶּׁאֲדַבֵּר וַאֲסַפֵּר לְךָ חֲדָשׁוֹת גְּדוֹלוֹת נוֹרָאוֹת וְנִפְלָאוֹת. וְזֶה בְּחִינַת אֵלּוּ הַשְּׁתֵּי תֵּבוֹת “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל” שֶׁאוֹמְרִים קֹדֶם עִקַּר הַיִּחוּד, שֶׁבָּזֶה מְעוֹרְרִים אֶת לְבָבוֹ וּלְבַב כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּטּוּ אָזְנָם וְיִשְׁמְעוּ הֵיטֵב מַה שֶּׁמְּסַפְּרִין לָהֶם חֲדָשׁוֹת גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת, בִּבְחִינַת מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות טו.) עַל תֵּבַת “שְׁמַע” – ‘הַשְׁמַע לְאָזְנֶיךָ מַה שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ’, הַיְנוּ, הַט אָזְנְךָ וְלִבְּךָ וּשְׁמַע הֵיטֵב מַה שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ, שֶׁהוּא: “ה’ אֱלֹהֵינוּ ה’ אֶחָד”. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁאָנוּ חֲזָקִים בֶּאֱמוּנָה מִכְּבָר מִשָּׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת, כִּי יְרֻשָּׁה הִיא לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין זֶה הַדָּבָר יָשָׁן חַס וְשָׁלוֹם, כִּי בֶּאֱמֶת הוּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם חָדָשׁ לְגַמְרֵי, כִּי אֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר אֲפִילּוּ לְעַצְמוֹ מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ כַּנַּ”ל. כִּי לִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר, וְכָל חַד כְּפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ צָרִיךְ לְהַטּוֹת אָזְנוֹ בְּכָל יוֹם לְמַה שֶּׁאוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּעֵינָיו ‘כִּדְיוּטְגָמָא יְשָׁנָה’ וְכוּ’ כַּנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת (תהלים קמה, יב) “לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרוֹתָיו”, שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹדִיעַ בְּוַדַּאי בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת גְּבוּרוֹתָיו “וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ”, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה לח, יט): “אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ”, “יוֹדִיעַ” דַּיְקָא, כִּי נִפְלְאוֹת הָאֱמוּנָה מִתְחַדֶּשֶׁת בְּכָל יוֹם כַּנַּ”ל:

ג וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁקָּבְעוּ בִּרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת בִּקְרִיאַת שְׁמַע. כִּי ה’ יִתְבָּרַךְ ‘מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית’, שֶׁבַּבֹּקֶר הַחַמָּה זוֹרַחַת וּבָעֶרֶב שׁוֹקַעַת, ‘וְגוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וְחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר’, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הִתְגַּלּוּת הָאֱמוּנָה מֵחָדָשׁ בְּכָל יוֹם כְּפִי אוֹתוֹ הַיּוֹם וְכַנַּ”ל. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לוֹמַר קְרִיאַת שְׁמַע בְּכָל יוֹם וָיוֹם עֶרֶב וָבֹקֶר, כְּדֵי לְקַבֵּל עָלָיו הָאֱמוּנָה מֵחָדָשׁ בְּכָל יוֹם כְּפִי אוֹתוֹ הַיּוֹם, כִּי עִקַּר חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בְּכָל יוֹם הוּא רַק בִּשְׁבִיל זֶה, כְּדֵי לְגַלּוֹת אֱלֹקוּתוֹ בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ עַד יַכִּירוּ אוֹתוֹ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל וְכוּ’:

ד וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁיֵּשׁ י”ב תֵּבוֹת בְּפָרָשַׁת ‘שְׁמַע וּבָרוּךְ שֵׁם’ וְכוּ’, כְּנֶגֶד י”ב שְׁבָטִים, כַּמּוּבָא (בסימן לו), וְכֵן הֵם כְּנֶגֶד י”ב חֳדָשִׁים וּי”ב שְׁעוֹת הַיּוֹם, כְּנֶגֶד י”ב צֵרוּפֵי הֲוָיָה. כִּי כָּל הַי”ב וְכָל י”ב שְׁעוֹת הַיּוֹם שֶׁהֵם כְּלָל הַזְּמַן, וְכֵן כָּל הַי”ב שְׁבָטִים שֶׁהֵם כְּלָל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּם כְּלוּלִים בִּקְרִיאַת שְׁמַע, דְּהַיְנוּ שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יֵשׁ לוֹ שֹׁרֶשׁ מְיֻחָד בַּי”ב שְׁבָטִים, בָּמ”ט אוֹתִיּוֹת שֶׁלָּהֶם, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד מ”ט אוֹתִיּוֹת שֶׁבִּשְׁנֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ, כַּמּוּבָא בְּסִימָן הַנַּ”ל, וּכְפִי אֲחִיזָתוֹ בַּקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה בְּי”ב שִׁבְטֵי יָהּ, כֵּן מִתְנוֹצֵץ לוֹ אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּלִבּוֹ. וְכֵן כָּל הַיָּמִים וְהַשָּׁעוֹת שֶׁכְּלוּלִים בְּי”ב חֳדָשִׁים וּבְּי”ב שְׁעוֹת הַיּוֹם, כֻּלָּם כְּלוּלִים בְּאֵלּוּ הַשְּׁנֵי פְּסוּקִים ‘שְׁמַע’ וּ’בָרוּךְ שֵׁם’ וְכוּ’. וְכָל אֶחָד כְּפִי אֲחִיזָתוֹ בְּי”ב שִׁבְטֵי יָהּ וּכְפִי אוֹתוֹ הַיּוֹם, צָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו אֱמוּנָתוֹ וְיִחוּדוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחָדָשׁ, כִּי אֵין אָדָם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ וְאֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן אָנוּ מֻזְהָרִים: ‘בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים’ וְכַנַּ”ל:

ה וְכָל אָדָם צָרִיךְ לֵילֵךְ בָּזֶה וּלְקַיֵּם זֹאת, לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהָכִין עַצְמוֹ לְהַכְנִיס בְּלִבּוֹ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ, כִּי זֶהוּ עִקַּר וִיסוֹד וּכְלָל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ”ל בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה ‘תִּקְעוּ’ (ליקו”ת סִימָן ה), שֶׁצְּרִיכִין לְפַשְׁפֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ וּלְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמוֹ בָּאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה עַיֵּן שָׁם, כִּי כָּל אָדָם בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁהוּא, אֲפִילּוּ בִּדְיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה, יָכוֹל לְהַרְגִּישׁ בְּלִבּוֹ אֱלֹקוּתוֹ מֵחָדָשׁ אִם יַטֶּה אָזְנוֹ וּלְבָבוֹ הֵיטֵב לְמַה שֶּׁהוּא מוֹצִיא מִפִּיו.

וְזֶהוּ בְּחִינַת (ברכות יג.) “שְׁמַע” – ‘בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ’, שֶׁהֵם כְּלָל הַשִּׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת שֶׁבָּהֶם נֶאֱחָזִים כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת כַּיָּדוּעַ, הַיְנוּ בְּכָל לָשׁוֹן מִלְּשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִם שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ. כִּי כָּל עִנְיְנֵי חוֹל וּמַחֲשָׁבוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים שֶׁעוֹבְרִים עַל הָאָדָם, כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת לְשׁוֹנוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, כִּי מִשָּׁם הֵם נִמְשָׁכִין, וְהִזְהִירוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל שֶׁבְּכָל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ, שֶׁתִּשְׁמַע מִשָּׁם אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת “שְׁמַע” – ‘בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ’, שֶׁבְּכָל לָשׁוֹן מִלְּשׁוֹנוֹת הָעַמִּים שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ שֶׁהֵם כְּלַל הַתַּאֲווֹת וְעִסְקֵי חוֹל וְכוּ’, תִּשְׁמַע מִשָּׁם אֱמוּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהוּא “ה’ אֱלֹהֵינוּ ה’ אֶחָד”, וְהָבֵן הֵיטֵב.

נִמְצָא, שֶׁשְּׁנֵי הַפֵּרוּשִׁים שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל עַל תֵּבַת “שְׁמַע”, שְׁנֵיהֶם עוֹלִים בְּקָנֶה אֶחָד. כִּי דָּרְשׁוּ לְעִנְיָן שֶׁצְּרִיכִין לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו וְכוּ’ “שְׁמַע” – ‘הַשְׁמַע לְאָזְנֶיךָ מַה שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ’, וְגַם דָּרְשׁוּ לְעִנְיָן שֶׁמֻּתָּר לוֹמַר קְרִיאַת שְׁמַע בְּכָל לָשׁוֹן, “שְׁמַע” – ‘בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ’. וּשְׁנֵיהֶם עוֹלִים בְּקָנֶה אֶחָד, הַיְנוּ, “שְׁמַע” – ‘הַשְׁמַע לְאָזְנֶיךָ מַה שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ’, שֶׁתַּטֶּה אָזְנֶיךָ וְלִבְּךָ הֵיטֵב בְּכָל יוֹם לְמַה שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ וְיִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ כְּחָדָשׁ כַּנַּ”ל, וְאָז תּוּכַל לִשְׁמֹעַ אֱמוּנָתוֹ וֶאֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מִכָּל לְשׁוֹנוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, בִּבְחִינַת “שְׁמַע” – ‘בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ’ וְכַנַּ”ל.

כִּי ה’ עֵר “הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן” (תהלים קכא, ד), וְאַף־עַל־פִּי שֶׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם מַה שֶּׁעוֹבֵר כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן ה’ יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל וְהַנִּפְלָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קלו, ד): “לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ”, וְהוּא מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וּמֵאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדוֹ בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ. וְעַל־כֵּן בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם צָרִיךְ לִזְכֹּר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּלְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ שֶׁהוּא אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי וּמַאֲמִין בֵּאלֹקִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (יוֹנָה ב, ח): “בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת ה’ זָכָרְתִּי”, וְאָז יוּכַל לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בּוֹ יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אַדְמוֹ”ר זַ”ל שֶׁבְּכָל מָקוֹם יְכוֹלִין לִהְיוֹת סְמוּכִין אֵלָיו יִתְבָּרַךְ אֲפִילּוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת חַס וְשָׁלוֹם, וְכַמְבֹאָר מִזֶּה בִּדְבָרָיו זַ”ל בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת (בסימן לג), וּצְרִיכִין לִזָּהֵר לֵילֵךְ בָּזֶה כָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי הוּא יְסוֹד הַכֹּל:

ו וְעַל־כֵּן זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית עַד רְבִיעַ הַיּוֹם, שֶׁהוּא שָׁלשׁ שָׁעוֹת. כִּי כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁי”ב תֵּבוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע הֵם כְּנֶגֶד י”ב חֳדָשִׁים, שֶׁהֵם בְּחִינַת י”ב שְׁעוֹת הַיּוֹם, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד י”ב צֵרוּפֵי הֲוָיָה כַּמּוּבָא, וְהֵם בְּחִינַת י”ב שִׁבְטֵי יָהּ. וְי”ב שְׁבָטִים הֵם בְּחִינַת ד’[1] דְּגָלִים, וּכְנֶגְדָּם הֵם ד’ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה, וְכָל זֶה כְּנֶגֶד י”ב צֵרוּפֵי הֲוָיָה הַנַּ”ל שֶׁהֵם כְּלוּלִים בְּד’ אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם, וְעַל־כֵּן נֶחְלַק הַיּוֹם לְד’ חֲלָקִים. וְעִקַּר קְרִיאַת שְׁמַע עַד רְבִיעַ הַיּוֹם שֶׁהוּא ג’[2] שָׁעוֹת, כְּנֶגֶד דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה שֶׁכָּלוּל מִג’ שְׁבָטִים, שֶׁהָיָה חוֹנֶה סָמוּךְ לַמִּשְׁכָּן שֶׁשָּׁם עִקַּר הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ. וְעַל־כֵּן הָיָה חוֹנֶה “קֵדְמָה מִזְרָחָה” (שמות כז, יג), כִּי הוּא נֶגֶד ג’ שָׁעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁאָז מַתְחִיל זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ מִמִּזְרָח. וְעַל־כֵּן כָּל יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים יְהוּדִים עַל שֵׁם יְהוּדָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מגילה יג.) שֶׁעִקַּר אֶמוּנָתֵנוּ נִקְרָא עַל שֵׁם ‘יְהוּדָה’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ עַל פָּסוּק (אסתר ב, ה) “אִישׁ יְהוּדִי” – ‘כָּל הַכּוֹפֵר בַּעֲבוֹדָה זָרָה נִקְרָא יְהוּדִי’, כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת הָאֱמוּנָה הוּא בַּמִּשְׁכָּן, שֶׁשָּׁם הָיָה חוֹנֶה בְּסָמוּךְ לוֹ דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה.

וְזֶהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת תְּקוּפָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁכָּלוּל מִג’ חֳדָשִׁים שֶׁהֵם: ‘נִיסָן אִיָּר סִיוָן’, שֶׁבָּהֶם עִקַּר זְרִיחַת וְהִתְגַּלּוּת הָאֱמוּנָה שֶׁהִתְחִיל ה’ יִתְבָּרַךְ לְגַלּוֹת וּלְהָאִיר בָּנוּ בְּהֶאָרָה גְּדוֹלָה בְּנִיסָן עַל־יְדֵי הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים וְהַהִתְגַּלּוּת נִפְלָא בְּפֶסַח בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְאַחַר־כָּךְ סוֹפְרִים מ”ט יְמֵי הַסְּפִירָה שֶׁהֵם הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד מ”ט אוֹתִיּוֹת שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד מ”ט אוֹתִיּוֹת הַשְּׁבָטִים. וְאַחַר־כָּךְ זוֹכִין בְּסִיוָן בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, לְקַבֵּל הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת שֶׁהִיא עִקַּר הִתְגַּלּוּת הָאֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ, ב): “אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם” וְכוּ’.

נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הִתְגַּלּוּת הָאֱמוּנָה הוּא בִּבְחִינַת דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה, וּבִג’ חֳדָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁבָּהֶם יְצִיאַת מִצְרַיִם וְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, וּמִשָּׁם מֵאִיר הָאֱמוּנָה לְכָל יִשְׂרָאֵל וּלְכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ. וּכְנֶגֶד זֶה עִקַּר הַמְשָׁכַת הָאֱמוּנָה בְּכָל יוֹם בִּקְרִיאַת שְׁמַע הוּא בִּרְבִיעַ יוֹם הָרִאשׁוֹן דַּיְקָא שֶׁהוּא ג’ שָׁעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד דֶּגֶל הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא מַחֲנֵה יְהוּדָה, וּכְנֶגֶד ג’ חֳדָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהֵם ‘נִיסָן אִיָּר סִיוָן’, וְכַנַּ”ל:

רָאשֵׁי פְּרָקִים שַׁיָּךְ לְהִלְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע

ז וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית וּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית, וּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית זְמַנָּהּ כָּל הַלַּיְלָה, כָּל זְמַן שְׁכִיבָה, וּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית אֵין זְמַנָּהּ כִּי אִם בַּבֹּקֶר עַד ג’ שָׁעוֹת שֶׁהוּא זְמַן קִימָה. כִּי הִתְגַּלּוּת וְהִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּת שֶׁמִּתְנוֹצֵץ וּמֵאִיר בְּלֵב הָאָדָם זֶה בְּחִינַת זְרִיחַת הָאוֹר בַּבֹּקֶר, כִּי עִקַּר אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הוּא אוֹר ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁמִּמֶּנּוּ מְאִירִין כָּל הָאוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים כז, א): “ה’ אוֹרִי” וְכוּ’, וּכְמוֹ שֶׁבְּגַשְׁמִיּוּת רוֹאִין שֶׁבְּשַׁחֲרִית בּוֹקֵעַ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מִמִּזְרָח וּמֵאִיר עַל פְּנֵי תֵבֵל, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ‘הַפּוֹתֵחַ בְּכָל יוֹם דַּלְתוֹת שַׁעֲרֵי מִזְרָח וּבוֹקֵעַ חֲלוֹנֵי רָקִיעַ’, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נח, ח): “אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ”, כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ כְּשֶׁה’ יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לִפְעָמִים שֶׁמֵּאִיר וּמִתְנוֹצֵץ בַּלֵּב הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּת, הוּא בְּחִינַת בְּקִיעַת הָאוֹר מַמָּשׁ, שֶׁפִּתְאֹם נִבְקָע הַדַּעַת וּמֵאִיר אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְּסַפֵּר לַחֲבֵרוֹ כְּלָל כַּנַּ”ל, כִּי עִקַּר אוֹר וְחֹשֶׁךְ נִמְשָׁךְ מִשָּׁם.

כִּי ה’ יִתְבָּרַךְ בָּרָא הָעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה אוֹר וְחֹשֶׁךְ, דְּהַיְנוּ שֶׁהִתְגַּלּוּת אוֹרוֹ לִבְנֵי אָדָם לֹא יִהְיֶה קָבוּעַ בִּתְמִידִיּוּת בְּשָׁוֶה, כִּי תַּעֲנוּג תְּמִידִי אֵינוֹ תַּעֲנוּג, וְגַם כִּי הָיוּ מִתְבַּטְּלִין בַּמְּצִיאוּת, עַל־כֵּן בְּחָכְמָתוֹ בָּרָא שֶׁיִּהְיֶה אוֹר וְחֹשֶׁךְ. וְהַחֹשֶׁךְ קָדַם לָאוֹר, כִּי חֹשֶׁךְ נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַצִּמְצוּם וְהַהַסְתָּרָה שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם וּמַסְתִּיר אוֹרוֹ, בִּבְחִינַת (ישעיה מה, טו) “אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר”, כְּדֵי לְתַקֵּן בְּחִינַת כְּלִי שֶׁנּוּכַל לְקַבֵּל הָאוֹר בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, וְכֵן הוּא בְּכָל פַּעַם בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא לְכָל אֶחָד כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ. וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ גַּם הַחֹשֶׁךְ וְהָאוֹר שֶׁל הַיּוֹם, מַה שֶּׁה’ יִתְבָּרַךְ ‘מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית’ וְ’גוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וְחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר’, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ הָאוֹר בְּכָל יוֹם, כִּי עַל־יְדֵי הַחֹשֶׁךְ שֶׁמַּסְתִּיר הָאוֹר בְּכָל פַּעַם, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין אַחַר־כָּךְ לְקַבֵּל הָאוֹר בְּהִתְחַדְּשׁוּת יוֹתֵר, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת שֶׁיִּהְיוּ בְּכָל יוֹם כַּחֲדָשִׁים, בִּבְחִינַת ‘חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים’ וְכוּ’ כַּנַּ”ל.

וְעַל־כֵּן צְרִיכִין קְרִיאַת שְׁמַע בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב. כִּי בַּבֹּקֶר עִקַּר הִתְגַּלּוּת הָאוֹר, וּבָעֶרֶב צְרִיכִין קְרִיאַת שְׁמַע לְתַקֵּן עַל־יְדֵי־זֶה בְּחִינַת הַצִּמְצוּם וְהַכְּלִי, שֶׁבְּלֹא זֶה אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל הָאוֹר. וְעִקַּר הִתְנוֹצְצוּת הָאוֹר הוּא בַּבֹּקֶר כַּנַּ”ל, אֲבָל גַּם בַּלַּיְלָה צְרִיכִין שֶׁיָּאִיר לָנוּ אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת (מיכה ז, ח) “כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה’ אוֹר לִי”, כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נוּכַל לָרוּץ אַחֲרָיו וּלְהִשְׁתַּדֵּל לְתַקֵּן הַכְּלִי וְהַצִּמְצוּם, אַךְ בַּלַּיְלָה עֲדַיִן לֹא נִשְׁלָם תִּקּוּן הַהִתְעוֹרְרוּת מִלְּמַטָּה עַד הַבֹּקֶר, וְעַל־כֵּן אָז מֵאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדוֹ מֵעַצְמוֹ, בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא קֹדֶם אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא. וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת כְּשֶׁזּוֹכִין לְקַבֵּל הָאוֹר עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, שֶׁזֶּה זוֹכִין בַּבֹּקֶר כְּשֶׁעוֹלָה אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר עַל־יְדֵי הַתְּשׁוּקָה וַעֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים בְּכָל הַלַּיְלָה, בִּפְרָט עַל־יְדֵי קִימַת חֲצוֹת כַּיָּדוּעַ[3], אֲבָל בַּלַּיְלָה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁלָם הָאִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, אֲזַי הֶאָרַת הָאוֹר בַּמֹּחַ הוּא רַק בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא קֹדֶם אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה חַס וְשָׁלוֹם דִּינִים מִתְגַּבְּרִים שֶׁמִּשָּׁם חֶשְׁכַת לַיְלָה, כַּמּוּבָן בַּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (אמור דף צב:), שֶׁכְּשֶׁאֵין נִשְׁלָם הָאִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, אֲזַי חַס וְשָׁלוֹם דִּינִים וְחֹשֶׁךְ, וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַחֶסֶד כְּשֶׁנִּשְׁלָם הָאִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא.

וְזֶה בְּחִינַת פֶּסַח וְשָׁבוּעוֹת, כִּי פֶּסַח בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא כַּיָּדוּעַ[4], כִּי לֹא הָיוּ רְאוּיִין לְהִגָּאֵל. וְאַחַר־כָּךְ מַנִּיפִין הָעוֹמֶר וְסוֹפְרִין מ”ט יְמֵי הַסְּפִירָה, כְּנֶגֶד מ”ט אוֹתִיּוֹת שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע מ”ט אוֹתִיּוֹת הַשְּׁבָטִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְכִינִים עַצְמָן לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְקַבְּלִין הָאוֹר בְּשָׁבוּעוֹת, וְאָז עִקַּר הָאוֹר וְהַחֶסֶד בִּשְׁלֵמוּת בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא. וְעַל־כֵּן הָיְתָה גְּאֻלַּת מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה שֶׁאָז הוּא בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא, כִּי הַגָּלוּת דּוֹמָה לְלַיְלָה , וְהַגְּאֻלָּה הָיְתָה לִפְנֵי הַקֵּץ וְלֹא הָיוּ רְאוּיִים לְפִי מַעֲשֵׂיהֶם רַק בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא, עַל־כֵּן הָיְתָה בַּלַּיְלָה:

ח כִּי הִתְגַּלּוּת הָאוֹר הוּא בְּחִינַת נְבוּאָה, בְּחִינַת “וָאֶרְאֶה אֶת ה'” (ישעיה ו, א), בְּחִינַת “בְּשֵׁם ה’ אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר” (תהלים כ, א) רָאשֵׁי תֵּבוֹת ‘נָבִיא’ הַמּוּבָא בְּהָאָלֶף־בֵּית (תפלה ח”ב אות יד). וְעִקַּר הַנְּבוּאָה בַּיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ויקרא רבה א, יג) עַל פָּסוּק (ויקרא ז, לח) “בְּיוֹם צַוֹּתוֹ” וְכוּ’. וְעַל־כֵּן לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵינוֹ נִגְלֶה אֶלָּא בַּלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שם, ובמד”ר כ, יב), כִּי אֶצְלָם מַגִּיעַ הַנְּבוּאָה בְּוַדַּאי רַק בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא, כִּי הֵם אֵינָם רְאוּיִים בְּוַדַּאי, עַל־כֵּן בָּאָה עֲלֵיהֶם הַנְּבוּאָה בַּלַּיְלָה דַּיְקָא. גַּם אֲפִילּוּ בִּנְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַצַּדִּיקִים נִמְצָא שֶׁלִּפְעָמִים שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם בַּלַּיְלָה, וְזֶה כְּשֶׁקִּבְּלוּ הַנְּבוּאָה בְּעֵת שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיוּ כְּדַאי וּרְאוּיִם לְהִתְגַּלּוּת הַזֹּאת. כִּי בְּעִנְיַן אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא וְאִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת, כִּי אֲפִילּוּ כְּשֶׁמְּקַבֵּל הָאוֹר עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, אֲבָל אֵין הַהִתְעוֹרְרוּת רָאוּי לְאוֹתוֹ הַהִתְגַּלּוּת, נֶחֱשָׁב בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא. וְזֶה הָיָה שְׁלֵמוּת מֹשֶׁה שֶׁזָּכָה לִנְבוּאַת פָנִים בְּפָנִים יוֹתֵר מִכָּל הַנְּבִיאִים, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה קָדוֹשׁ וּפָרוּשׁ כָּל כָּךְ וְיָגַע כָּל כָּךְ בִּשְׁבִיל ה’ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁזָּכָה לְקַבֵּל הִתְגַּלּוּת הַנְּבוּאָה רַק בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאוֹר כַּנַּ”ל.

וְזֶה שֶּׁהוֹכִיחַ אוֹתָם ה’ יִתְבָּרַךְ (במדבר יב, ו): “אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה'”, “נְבִיאֲכֶם” דַּיְקָא, שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ הוּא נָבִיא שֶׁלָּהֶם, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם הַנְּבוּאָה מִלְּמַעְלָה, בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא, וְעַל־כֵּן “בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ” כַּנַּ”ל. (שם, ז ח) “לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא וְכוּ’ וּתְמֻנַת ה’ יַבִּיט”, “יַבִּיט” דַּיְקָא, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ מַבִּיט בִּתְמוּנַת ה’ בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא בִּשְׁלֵמוּת שֶׁזּוֹכֶה עַל־יְדֵי קְדֻשָּׁתוֹ וּפְרִישׁוּתוֹ. כִּי הֵם, אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים נוֹרָאִים, וּבְוַדַּאי קִבְּלוּ הַנְּבוּאָה בִּקְדֻשָּׁה עַל־יְדֵי הֲכָנָתָם בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, אֲבָל כְּנֶגֶד קְדֻשַּׁת מֹשֶׁה נֶחֱשָׁב קַבָּלַת נְבוּאָתָם בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא, בִּבְחִינַת “אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה'”, וְכַנַּ”ל. וְעַל־כֵּן פֵּרֵשׁ שָׁם רַשִׁ”י: ‘וְהֵם צוֹעֲקִים מַיִם מַיִם’, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא הָיְתָה הֲכָנָתָם בִּשְׁלֵמוּת וְכַנַּ”ל:

ט נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הִתְנוֹצְצוּת הָאוֹר בַּבֹּקֶר, שֶׁאָז הוּא בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא שֶׁנִּשְׁלַם עַל־יְדֵי הַתְּשׁוּקָה שֶׁל כָּל הַלַּיְלָה, אֲבָל בַּלַּיְלָה שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּחִלַּת הַבְּרִיאָה תְּחִלַּת הַיּוֹם, אָז לֹא נִשְׁלָם אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, וְאָז הָאוֹר מַגִּיעַ רַק בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא, בִּבְחִינַת (שיר השירים ה, ב) “אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק” וְכוּ’, בִּבְחִינַת (שם, ד) “דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו”. כִּי ה’ יִתְבָּרַךְ מֵאִיר לְהָאָדָם שֶׁהוּא בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, בִּבְחִינַת חֶשְׁכַת לַיְלָה בִּבְחִינַת גָּלוּת, וּמֵאִיר עָלָיו הִתְנוֹצְצוּת גָּדוֹל בְּלִבּוֹ וְדַעְתּוֹ, וְהַכֹּל כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ אַחֲרָיו, בִּבְחִינַת (שם א, ד) “מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה”. וְעַל־כֵּן אַחַר־כָּךְ מִיָּד נֶעְלָם וְעוֹבֵר מִמֶּנּוּ הַהִתְנוֹצְצוּת וְהַהֶאָרָה הַזֹּאת, כִּי הַהִתְנוֹצְצוּת הָיָה רַק לִרְמֹז לוֹ נְעִימוּת הָאוֹר, כְּדֵי שֶׁיִּרְדֹּף אַחֲרָיו. וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת הַכָּרוֹז שֶׁקּוֹרִין לְהָאָדָם בְּכָל פַּעַם שֶׁיָּשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ.

וְזֶה בְּחִינַת פֶּסַח, שֶׁאָז מַגִּיעַ הַהֶאָרָה שֶׁלֹּא בְּהַדְרָגָה קֹדֶם הַקֵּץ אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ כְּדַאי, וְאַחַר־כָּךְ מִיָּד בְּיוֹם שֵׁנִי נִסְתַּלֵּק. כִּי הַהֶאָרָה לֹא הָיְתָה כִּי אִם לְרַמֵּז שֶׁנִּרְדֹּף אַחֲרָיו וְכַנַּ”ל, וְכַמּוּבָא מִזֶּה בַּסְּפָרִים בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ”ל וּבִדְבָרֵינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר[5]. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין אַחַר־כָּךְ לִסְפֹּר מ”ט יְמֵי הַסְּפִירָה כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ וְכוּ’, כִּי אַחַר־כָּךְ צְרִיכִין לְהַתְחִיל לְהָכִין עַצְמֵנוּ בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְקַבֵּל הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא כְּלַל הַנְּבוּאָה, שֶׁאָז זָכוּ כֻּלָּם לְהִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּת בְּאוֹר גָּדוֹל בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא.

וְעַל־כֵּן בַּלַּיְלָה, כָּל הַלַּיְלָה רָאוּי לִקְרִיאַת שְׁמַע, מֵחֲמַת שֶׁאָז הוּא רַק בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא בְּרַחֲמָיו שֶׁלֹּא עַל־יְדֵי הֲכָנָתֵנוּ בִּשְׁלֵמוּת, עַל־כֵּן כָּל הַלַּיְלָה כְּשֵׁרָה לָזֶה, מֵאַחַר שֶׁעִקַּר הֶאָרַת הַדַּעַת שֶׁלֹּא עַל יָדֵינוּ. אֲבָל בַּבֹּקֶר שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יָדֵינוּ בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, עַל־כֵּן אָז צְרִיכִין זְמַן קָבוּעַ, דְּהַיְנוּ בַּבֹּקֶר בְּעֵת בְּקִיעַת הָאוֹר דַּיְקָא, שֶׁנִּמְשָׁךְ עַד רְבִיעַ הַיּוֹם שֶׁנֶּחֱשָׁב הֶאָרַת הָאוֹר כְּבוֹקֵעַ וּמֵאִיר מֵחָדָשׁ, וְאָז עִקַּר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע עַל יָדֵינוּ בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, כִּי מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עַל יָדֵינוּ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בִּזְמַן קָבוּעַ, כִּי אֲנַחְנוּ בִּזְמַן וְה’ יִתְבָּרַךְ לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, אַךְ זֶה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת, שֶׁיַּעֲלֶה הַהִתְעוֹרְרוּת מִלְּמַטָּה עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂה הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁהֵם בַּזְּמַן כַּיָּדוּעַ:

י וְזֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנִּזְכֶּה אֲנַחְנוּ לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלָּנוּ. כִּי זֶה הַוִּכּוּחַ בֵּין ה’ יִתְבָּרַךְ וּבֵין יִשְׂרָאֵל, שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ צוֹעֵק אֵלֵינוּ (מַלְאֲכִי ג, ז): “שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם”, שֶׁאֲנַחְנוּ נָשׁוּב תְּחִלָּה, וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים (איכה ה, כא): “הֲשִׁיבֵנוּ ה’ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה” וְכוּ’, שֶׁהוּא יְשִׁיבֵנוּ אֵלָיו וְכַמּוּבָא בַּסְּפָרִים. וְעַל־יְדֵי תְּהִלִּים שֶׁכּוֹלֵל כָּל מ”ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת מ”ט אוֹתִיּוֹת הַשְּׁבָטִים, מ”ט יְמֵי הַסְּפִירָה, מ”ט אוֹתִיּוֹת ‘שֶׁבִּשְׁמַע וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד’, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הַכֹּל. כִּי תְּהִלִּים נֶאֱמַר עַל־יְדֵי דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁיִּזְכֶּה לְהַשִּׂיג שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁכּוֹלֵל הַכֹּל, שֶׁהוּא שֵׂכֶל נִפְלָא, שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי־זֶה לְהַכְנִיס בְּלֵב יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּצְעֲקוּ תָּמִיד לַה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּשִׁיבֵנוּ אֵלָיו, וְעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ יִהְיֶה נֶחֱשָׁב לְהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלָּנוּ כְּאִלּוּ אָנוּ שָׁבִים אֵלָיו מֵעַצְמֵנוּ. כִּי בֶּאֱמֶת כָּל צַעֲקָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁצּוֹעֵק אֵלֵינוּ: ‘שׁוּבוּ אֵלַי’ וְכוּ’, כַּוָּנָתוֹ זֶה בְּעַצְמוֹ, שֶׁאֲנַחְנוּ נִצְעַק אֵלָיו תָּמִיד: ‘הֲשִׁיבֵנוּ ה’ אֵלֶיךָ’ וְכוּ’. נִמְצָא, שֶׁבֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֵין מַחֲלֹקֶת וְחִלּוּק כְּלָל בֵּין כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וּבֵין ה’ יִתְבָּרַךְ, רַק שֶׁאֵין כָּל אֶחָד מֵבִין כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה עֲדַיִן שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, אֲבָל עַל־יְדֵי הַתְּהִלִּים נִמְשָׁךְ הֶאָרַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁכּוֹלֵל הַכֹּל מִתַּתָּא לְעֵילָּא וּמֵעֵלָּא לְתַתָּא, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִצְעֹק אֵלָיו תָּמִיד אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתְתַּקֵּן הַכֹּל וְכַנַּ”ל:

יא וְזֶה בְּחִינַת עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁבָּהֶם נֶאֱמַר סֵפֶר תְּהִלִּים, כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי אַדְמוֹ”ר זַ”ל בְּסִימָן רלז, שֶׁעִקַּר הַהִתְחַבְּרוּת עַל־יְדֵי נְגִינָה בִּבְחִינַת (בראשית כט, לד) “הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי”, הַנֶּאֱמַר כְּשֶׁנּוֹלַד לֵוִי שֶׁעוֹסְקִין בְּשִׁיר עַל הַדּוּכָן וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. הַיְנוּ, כִּי שִׁיר וְנִגּוּן בְּחִינַת תְּהִלִּים, עַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַהִתְחַבְּרוּת שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עִם דּוֹדָהּ. כִּי עִקַּר הָרִחוּק חַס וְשָׁלוֹם הוּא מֵחֲמַת הַוִּכּוּחַ הַנַּ”ל, שֶׁיִּשְׂרָאֵל רוֹצִים שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ יְעוֹרְרָם תְּחִלָּה וִישִׁיבֵם אֵלָיו, וְהוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל תִּתְעוֹרֵר תְּחִלָּה, אֲבָל עַל־יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים שֶׁכּוֹלֵל כָּל הָעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה מֵעֵילָא לְתַתָּא וּמִתַּתָּא לְעֵילָא, בִּבְחִינַת ‘מִזְמוֹר לְדָוִד’ ‘לְדָוִד מִזְמוֹר’, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מדרש תהלים פרק כד), שֶׁלִּפְעָמִים אוֹמֵר שִׁירָה וְאַחַר־כָּךְ שׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְלִפְעָמִים לְהֵפֶךְ שֶׁשּׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאַחַר־כָּךְ אוֹמֵר שִׁירָה, הַיְנוּ כַּנַּ”ל, שֶׁמִּזְמוֹרֵי תְּהִלִּים כָּלוּל מִשְּׁנֵי הַבְּחִינוֹת, מֵאִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא קֹדֶם וּמֵאִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא קֹדֶם כַּנַּ”ל, עַל־כֵּן עַל־יְדֵי תְּהִלִּים עִקַּר הַהִתְחַבְּרוּת וְהַהִתְקָרְבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, מֵאַחַר שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִכְלָלִין יַחַד שְׁנֵי הַהִתְעוֹרְרוּת, כִּי תְּהִלִּים מְעוֹרֵר לֵב יִשְׂרָאֵל לְהִשְׁתּוֹקֵק לַה’ יִתְבָּרַךְ, וְזֶה נֶחֱשָׁב לְהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלָּנוּ, אַף־עַל־פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ וְכַנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת (תהלים י, יז) “תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶיךָ”, שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מֵכִין לְבָבֵנוּ לְהִתְפַּלֵּל אֵלָיו, וְאַחַר־כָּךְ הוּא מַקְשִׁיב אָזְנָיו לִשְׁמֹעַ דִּבּוּרֵינוּ כְּאִלּוּ הֵם יוֹצְאִים מֵאִתָּנוּ בְּעַצְמֵנוּ, רַק שֶׁאָנוּ מְחֻיָּבִים עַל כָּל פָּנִים לְהִתְעוֹרֵר לָזֶה בְּעַצְמוֹ, לְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְפַּלֵּל לַה’ יִתְבָּרַךְ עַל זֶה שֶּׁיָּכִין לְבָבֵנוּ אֵלָיו, שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הַתְּפִלָּה: ‘תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶיךָ’, וְכֵן מִתְפַּלֵּל דָּוִד בְּסֵפֶר תְּהִלִּים הַרְבֵּה עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים נא, יז): “אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח” וְכוּ’.

כִּי תְּהִלִּים הוּא בְּחִינַת הִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ שֶּׁצְּרִיכִין לְהַרְבּוֹת בָּזֶה מְאֹד, כִּי עַל־יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ עַל הַכֹּל, וּלְבַקֵּשׁ לַה’ יִתְבָּרַךְ עַל זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁנּוּכַל לְבַקְּשׁוֹ: ‘הֲשִׁיבֵנוּ ה’ אֵלֶיךָ’ וְכוּ’ בֶּאֱמֶת. נִמְצָא, שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן נֶחֱשָׁב לְהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלָּנוּ, מֵאַחַר שֶׁאָנוּ מִתְעוֹרְרִים עַל כָּל פָּנִים לְבַקֵּשׁ עַל זֶה וְכַנַּ”ל, וְהָבֵן הֵיטֵב, כִּי בְּוַדַּאי בְּלִי שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת כְּלָל אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב:

יב וְזֶה מְרֻמָּז שָׁם בַּפְּסוּקִים שֶׁהֵבִיא מִשָּׁם אַדְמוֹ”ר זַ”ל בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן עג לְעִנְיַן מַעֲלַת אֲמִירַת תְּהִלִּים, שֶׁהֵם: “וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל” (שמואל־ב כג, א) – ‘שֶׁהוּקַם עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה’, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מועד קטן טז:), עַל־יְדֵי שֶׁהוּא “מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל”, שֶׁהוּא סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁיִּסֵּד שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁמַּשִּׂיג שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁכּוֹלֵל שְׁנֵי הַהִתְעוֹרְרוּת יַחַד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַהִתְקָרְבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם מִכָּל מָקוֹם שֶׁהֵם.

וְזֶהוּ (שם, ג): “לִי דִּבֵּר צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים”. “מוֹשֵׁל בָּאָדָם” – זֶה בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא, בְּחִינַת (בראשית ג, טז) “וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ”, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ”י שָׁם. “צַדִּיק מוֹשֵׁל” – זֶה אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, הַיְנוּ כְּלָלִיּוּת שְׁנֵי הַהִתְעוֹרְרוּת יַחַד. וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי בְּחִינַת “יִרְאַת אֱלֹהִים” – הַיְנוּ בְּחִינַת תְּהִלִּים, בְּחִינַת (משלי לא, ל) “יִרְאַת ה’ הִיא תִּתְהַלָּל”:

יג וְעַל־כֵּן אֵין אוֹמְרִים עִקַּר קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ בְּשַׁחֲרִית עַד שֶׁאוֹמְרִים תְּחִלָּה מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים, שֶׁהֵם פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה שֶׁתִּקְּנוּ לָּנוּ לוֹמַר קֹדֶם קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ. כִּי עִקַּר קַבָּלַת הַיִּחוּד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִתְחַבְּרִין בַּה’ יִתְבָּרַךְ, אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל־יְדֵי פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, שֶׁהֵם מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים שֶׁכְּלוּלִים מִשְּׁנֵי הַהִתְעוֹרְרוּת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַיִּחוּד וְכַנַּ”ל. וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים הַמִּזְמוֹרִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁבְּסוֹף תְּהִלִּים, שֶׁהֵם הָעֲשָׂרָה הַלְלוּיוֹת שֶׁאָמַר בְּסוֹף תְּהִלִּים, שֶׁכְּלוּלִים מִכָּל סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁנֶּאֱמַר בַּעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה, שֶׁכְּנֶגְדָּם הֵם הָעֲשָׂרָה הַלְלוּיוֹת שֶׁבְּסוֹף תְּהִלִּים, וּמִזְמוֹר הָאַחֲרוֹן הוּא כְּלָלִיּוּת דִּכְלָלִיּוּת, שֶׁכּוֹלֵל בְּזֶה הַמִּזְמוֹר בְּעַצְמוֹ כָּל הָיוּד[6] הִלּוּלִים, וְסִיֵּם: “כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ”.

כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (פסחים קיז.): “בַּעֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת נֶאֱמַר סֵפֶר תְּהִלִּים, וְגָדוֹל מִכֻּלָּם הַלְלוּיָהּ שֶׁכּוֹלֵל שֵׁם וְשֶׁבַח בְּבַת אַחַת”, הַיְנוּ בְּחִינָה הַנַּ”ל, כִּי ‘הַלְלוּיָהּ’ הוּא עִקַּר בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁכּוֹלֵל שֵׁם וְשֶׁבַח בְּבַת אַחַת, הַיְנוּ בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא וְאִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא כּוֹלֵל יַחַד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ‘הַלְלוּיָהּ’, שֶׁהַהַלֵּל שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים וְה’ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ הֵם שְׁנֵיהֶם אֶחָד, בִּבְחִינַת (דברים י, כא) “הוּא תְהִלָּתְךָ וְהוּא אֱלֹהֶיךָ”, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה וְהַתְּהִלָּה כַּמּוּבָא, (בליקו”ת סִימָן יט). וְזֶהוּ הַלְלוּיָהּ בָּרֹאשׁ הַלְלוּיָהּ בַּסּוֹף, וְכֵן תִּקְּנוּ לְשַׁלְשׁוּלֵי הַלְלוּיָהּ בָּתַר הַלְלוּיָהּ, כִּי נָעוּץ רֹאשׁוֹ בְּסוֹפוֹ וְסוֹפוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וְכֵן נְעוּצִים וּמְחֻבָּרִים הַמִּזְמוֹרִים זֶה בָּזֶה, כִּי הַכֹּל אֶחָד, הָרֹאשׁ וְהַסּוֹף, הִתְעוֹרְרוּת עֶלְיוֹן וְהִתְעוֹרְרוּת תַּחְתּוֹן.

וְזֶהוּ בְּחִינַת “כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ”, שֶׁהוּא סִיּוּם סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁהוּא כּוֹלֵל כָּל תְּהִלִּים. הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ב”ר יד, ט): ‘עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה תְּהַלֵּל יָהּ’, וְזֶה הָעִקָּר, לֵידַע שֶׁכָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּלְהַלֵּל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה. וְאַחַר־כָּךְ צְרִיכִין מִיָּד לְהַלְּלוֹ עַל זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁאָנוּ זוֹכִין לְהַלֵּל שְׁמוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ הַנְּשִׁימָה, כִּי עִקַּר הַנְּשִׁימָה שֶׁהוּא הַנְּשָׁמָה, הוּא לְהַלֵּל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּזֶה הַפָּסוּק בְּעַצְמוֹ כִּפְשׁוּטוֹ: ‘כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ’ וְכוּ’. נִמְצָא, שֶׁלְּעוֹלָם צְרִיכִין לְהַלֵּל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת (תהלים קטו, יח) “וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ”, כִּי כָּל מַה שֶּׁמְּהַלְּלִים שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, צְרִיכִין לְהַלְּלוֹ עַל זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁאָנוּ זוֹכִים לְהַלֵּל שְׁמוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת: “הוּא תְהִלָּתְךָ וְהוּא אֱלֹהֶיךָ” וְכוּ’.

וְזֶהוּ בְּחִינַת כְּפִילַת הַפָּסוּק: “כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָה, כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָה”, שֶׁכּוֹפְלִין בְּסוֹף הַהַלְלוּיוֹת, לְהוֹרוֹת עַל בְּחִינָה הַנַּ”ל, שֶׁאַחַר־כָּךְ צְרִיכִין לוֹמַר “כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָה” לְהַלְּלוֹ עַל זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים “כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָה”, וְכֵן לְעוֹלָם, כִּי הַהִלּוּל שֶׁנִּרְאֶה כְּאִלּוּ הוּא מֵאִתָּנוּ וּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁנֵיהֶם אֶחָד כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַלְלוּיָהּ שֶׁסִּיֵּם בְּסוֹף סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁכּוֹלֵל שֵׁם וְשֶׁבַח בְּיַחַד, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא וְאִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא יַחַד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הִתְחַבְּרוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת הַיִּחוּד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְרִיאַת שְׁמַע, בְּחִינַת ‘ה’ אֱלֹהֵינוּ ה’ אֶחָד’, הַיְנוּ ‘ה’ אֱלֹהֵינוּ’, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחִיּוּת אֱלֹקוּת שֶׁלָּנוּ הַמְלֻבָּשׁ בָּנוּ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, וַה’ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, אֶחָד, כִּי הַכֹּל אֶחָד בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה לְחַבֵּר וּלְיַחֵד חֶלְקֵי הַנֶּפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵם חֵלֶק אֱלֹהַּ מִמַּעַל, לְחַבְּרָם וּלְיַחֲדָם עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת (תהלים ק, ג) “הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ”, כִּי הַכֹּל אֶחָד בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת, רַק שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל מַסְתִּיר עַצְמוֹ מֵאִתָּנוּ, כְּדֵי שֶׁנִּתְעוֹרֵר מֵעַצְמֵנוּ אֵלָיו, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא שֶׁעִקַּר הַבְּרִיאָה הָיְתָה רַק בִּשְׁבִיל זֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, כְּדֵי שֶׁלֹּא תֹּאכַל הַנְּשָׁמָה נַהֲמָא דְּכִסּוּפָא כַּיָּדוּעַ.

אֲבָל מֵעֹצֶם גַּשְׁמִיּוּת הָעוֹלָם קָשֶׁה לָנוּ מְאֹד לְהִתְעוֹרֵר מֵעַצְמֵנוּ כָּרָאוּי, כִּי ‘בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו’ וְכוּ’ (קידושין ל:), וּמֵחֲמַת זֶה הֲוָה מַה דַּהֲוָה, שֶׁנִּתְרַחַקְנוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ כְּמוֹ שֶׁנִּתְרַחַקְנוּ, וְנֶחֱרַב בַּיִת רִאשׁוֹן וּבַיִת שֵׁנִי, וַעֲדַיִן מְרַקֵּד בֵּינָן, וְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְאָרֵךְ הַגָּלוּת בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים בְּכַוָּנָה, שֶׁכּוֹלֵל שְׁנֵי הַהִתְעוֹרְרוּת יַחַד וְכַנַּ”ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר קַבָּלַת אֱמוּנַת הַיִּחוּד שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִין עָלֵינוּ בְּכָל יוֹם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְחַבֵּר וּלְהִכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה עַל־יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לְהַשִּׂיג וּלְגַלּוֹת הַשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הַכֹּל יֵלְכוּ בְּדֶרֶךְ זֶה לַעֲסֹק בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים וְהִתְבּוֹדְדוּת הַרְבֵּה הַרְבֵּה עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְתַקֵּן הַכֹּל בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ:

יד וְזֶהוּ בְּחִינַת ‘תְּהִלָּה לְדָוִד’ שֶׁאוֹמְרִים מִקֹּדֶם, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות ד:): ‘כָּל הָאוֹמֵר תְּהִלָּה לְדָוִד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא, מַאי טַעְמָא? אִי לֵימָא מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ אָלֶף־בֵּית לֵימָא תְּמַנְיָא אַפֵּי? אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ פַּרְנָסָה, לֵימָא הַלֵּל הַגָּדוֹל? אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי’.

וְהַדְּבָרִים תְּמוּהִים לִכְאוֹרָה, מַה קוֹל הָרַעַשׁ הַזֶּה שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אָלֶף־בֵּית, עַל־יְדֵי־זֶה מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא? וְגַם הַטַּעַם הַשֵּׁנִי תָּמוּהַּ בְּיוֹתֵר, שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁנִּזְכָּר בּוֹ פַּרְנָסָה יִהְיֶה מֻבְטָח כָּל כָּךְ? וְגַם הַתֵּרוּץ קָשֶׁה לִכְאוֹרָה, שֶׁמְּשַׁנֵּי: מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי, אִם כֵּן יְתַקְּנוּ לּוֹמַר תְּמַנְיָא אַפֵּי וְהַלֵּל הַגָּדוֹל? וּצְרִיכִין לוֹמַר שֶׁכַּוָּנַת הַתַּרְצָן הוּא, שֶׁמַּעֲלָה גְּדוֹלָה מַה שֶּׁכְּלוּלִים שְׁנֵיהֶם בְּמִזְמוֹר אֶחָד, אָלֶף־בֵּית וּפַרְנָסָה. וְאִם כֵּן יִתְפַּלֵּא הָאָדָם מַה קֶשֶׁר יֵשׁ לְפַרְנָסָה עִם הָאָלֶף־בֵּית, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה תְּהִלָּה לְדָוִד יָקָר כָּל כָּךְ מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי יַחַד, עַד שֶׁכָּל הָאוֹמְרוֹ מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא?

אַךְ הָעִנְיָן, כִּי עַל־יְדֵי שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת הָאֵלּוּ יַחַד, שֶׁהֵם הַשֶּׁבַח הַגָּדוֹל שֶׁל זֶה הַמִּזְמוֹר תְּהִלָּה לְדָוִד שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַלְפָא בֵּיתָא, וְיֵשׁ בּוֹ הַזְכָּרַת הַפַּרְנָסָה שֶׁהוּא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי אֵלּוּ הַשְּׁנֵי בְּחִינוֹת נִזְכֶּה לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי, וְעַל־כֵּן מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא, מֵאַחַר שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה בְּוַדַּאי לִתְשׁוּבָה. כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע יד, ג): “קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'”, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שמות רבה לח, ד) ‘אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם אֶלָּא דְּבָרִים’. וְהוּא בְּחִינָה הַנַּ”ל, שֶׁעִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין עַל־יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים, שֶׁהוּא כֻּלּוֹ דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים שֶׁל צְעָקוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לִתְשׁוּבָה כַּנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת הָאַלְפָא בֵּיתָא שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ‘תְּהִלָּה לְדָוִד’. כִּי הָאָלֶף־בֵּית הֵם כְּלַל כָּל הָכ”ב[7] אַתְוָן, שֶׁבָּהֶם כְּלוּלִים כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁכֻּלָּם הֵם צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת מֵהָאָלֶף־בֵּית. וְעִקַּר כָּל הַפְּגָמִים שֶׁל כָּל הַחֲטָאִים שֶׁבָּעוֹלָם הֵם בִּבְחִינַת הָכ”ב אַתְוָן, שֶׁמַּמְשִׁיךְ חַס וְשָׁלוֹם הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁעוֹבֵר עָלָיו, לְמָקוֹם שֶׁמַּמְשִׁיךְ חַס וְשָׁלוֹם לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא וְכוּ’ רַחֲמָנָא לִצְּלָן, כִּי עִקַּר הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים הֵם הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתוֹ דָּבָר, שֶׁבּוֹ נִבְרָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לג, ו): “בִּדְבַר ה’ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ” וְכוּ’, וְעַל־יְדֵי הָעֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, מַמְשִׁיךְ אֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת לְמָקוֹם שֶׁמַּמְשִׁיךְ רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה חוֹזֵר וּמְצָרֵף אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר לְטוֹב, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְקָן פְּגַם הֶעָוֹן שֶׁהָיָה עִקַּר הַפְּגָם בְּהַדִּבּוּר, וְכַמּוּבָן כָּל זֶה בְּדִבְרֵי אַדְמוֹ”ר זַ”ל בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת.

וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי ‘תְּהִלָּה לְדָוִד’ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אָלֶף־בֵּית שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁכֻּלָּם הֵם צֵרוּפִים שֶׁל הָאָלֶף־בֵּית, עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְתַקֵּן הַכֹּל, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה יַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשָּׁה, שֶׁיְּקַדֵּשׁ הַדִּבּוּר מְאֹד שֶׁיֹּאמַר תָּמִיד שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת הַרְבֵּה עִם הַדִּבּוּר שֶׁכָּלוּל מֵהָאָלֶף־בֵּית מֵכ”ב אַתְוָן, וְיַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ רַחֲמָנוּתוֹ וְטוּבוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנִּזְכָּר בְּזֶה הַמִּזְמוֹר הַקָּדוֹשׁ גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַד אֵין חֵקֶר וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו, וְטוּבוֹ הָרַב וְחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל וְכוּ’, וְשֶׁהוּא קָרוֹב לְכָל קוֹרְאָיו וְכוּ’, וְסִיֵּם: “תְּהִלַּת ה’ יְדַבֵּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד”, שֶׁכָּל בָּשָׂר יְבָרֵךְ שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בְּוַדַּאי יִתְתַּקֵּן הַכֹּל, עַל־יְדֵי שֶׁיַּהֲפֹךְ כָּל הַצֵּרוּפִים שֶׁהֵם כְּלַל הַדִּבּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם, יַהֲפֹךְ אוֹתָם וְיִכְלֹל אוֹתָם בְּתוֹךְ הָאָלֶף־בֵּית הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהֵם דִּבְרֵי הִתְבּוֹדְדוּת וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לַה’ יִתְבָּרַךְ וְכַנַּ”ל.

וּבְוַדַּאי הִיא עֵצָה גְּדוֹלָה וְקַלָּה שֶׁהַכֹּל יְכוֹלִין לְקַיְּמָהּ, כִּי יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה וּלְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר לְבַד. אַךְ יֵשׁ עַל זֶה מְנִיעָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה, וְהִיא מְנִיעַת הַפַּרְנָסָה שֶׁכָּל אָדָם טָרוּד בְּפַרְנָסָתוֹ מְאֹד, וְעַל־כֵּן אֵינוֹ עוֹסֵק בִּשְׁלֵמוּת אֲפִילּוּ בָּעֵצָה קַלָּה הַזֹּאת לָשׁוּב לַה’ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הָכ”ב אוֹתִיּוֹת שֶׁבְּאַלְפָא בֵּיתָא, אֲבָל בֶּאֱמֶת גַּם זֶה אֵינוֹ מְנִיעָה כְּלָל, כִּי צְרִיכִין לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ הָאֱמֶת שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לְהַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ פַּרְנָסָתוֹ עַל־יְדֵי יְגִיעָתוֹ וְטִרְחָתוֹ, כִּי הוּא כְּפִירָה חַס וְשָׁלוֹם לוֹמַר “כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי” וְכוּ’ (דברים ח, יז) חַס וְשָׁלוֹם רַחֲמָנָא לִצְּלָן, רַק צְרִיכִין לְהַאֲמִין בַּה’ יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל הַפַּרְנָסָה הוּא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם, יח): “וְזָכַרְתָּ אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל”, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמִזְמוֹר זֶה: “עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ פּוֹתֵחַ וְכוּ’, וּמַשְׂבִּיעַ” וְכוּ’.

וְזֶהוּ מַעֲלַת זֶה הַמִּזְמוֹר דְּאִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי יַחַד, שֶׁנֶּאֱמַר בְּאָלֶף־בֵּית וְנִזְכָּר בּוֹ פַּרְנָסָה שֶׁהִיא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי־זֶה ‘מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא’, כִּי מִי שֶׁיֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה וְהַהִתְקָרְבוּת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, דְּהַיְנוּ אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְהִתְיַגֵּעַ וְלִטְרֹחַ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים וְהַחֲסִידִים שֶׁלְּפָנֵינוּ, שֶׁאֲפִילּוּ הַקְּטַנִּים שֶׁבָּהֶם יָגְעוּ וְטָרְחוּ מְאֹד מְאֹד בְּתַעֲנִיתִים רַבִּים וּבְסִגּוּפִים קָשִׁים וַעֲצוּמִים רַבִּים מְאֹד, וְאִם אֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה, אַף־עַל־פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהָיָה צָרִיךְ לָזֶה לְפִי עֲווֹנוֹתָיו וּפְגָמָיו הַמְרֻבִּים, וַאֲפִילּוּ אִם יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁגַּם עַתָּה עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר בְּכָל עֵת וְכוּ’, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִם לֹא יַנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ לִפֹּל לְעוֹלָם, וִיחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר דִּבּוּרִים עַל כָּל פָּנִים תָּמִיד לִפְנֵי ה’ יִתְבָּרַךְ בִּצְעָקוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַרְבֵּה לַה’ יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי סוֹף כָּל סוֹף יָשׁוּב לַה’ יִתְבָּרַךְ וְכַנַּ”ל. אַךְ שֶׁלֹּא יִמְנָעֵהוּ מִזֶּה הַפַּרְנָסָה, רַק יִבְטַח בַּה’ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ יְפַרְנְסוֹ בְּרַחֲמָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמִזְמוֹר זֶה כַּנַּ”ל.

וַאֲפִילּוּ אִם הוּא בַּעַל מַשָּׂא וּמַתָּן אוֹ מְלָאכָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵדַע הָאֱמֶת “כִּי לֹא בְּכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ” (שמואל־א ב, ט), וְאִם יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל פַּרְנָסָתוֹ עַל־יְדֵי יְגִיעָתוֹ וְטִרְחָתוֹ לְבַד, כִּי אִם בִּישׁוּעַת ה’ וְחַסְדּוֹ, כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּעַצְמוֹ שֶׁעִקַּר הַפַּרְנָסָה כְּשֶׁה’ יִתְבָּרַךְ מַזְמִין לוֹ אֵיזֶה רֶוַח וְכַיּוֹצֵא, וּמִכָּל שֶׁכֵּן הַטְּרָדוֹת וְהַדְּאָגוֹת שֶׁאֵינָם מוֹעִילִים כְּלָל, אַדְרַבָּא, מַזִּיקִים הַרְבֵּה לַפַּרְנָסָה. עַל־כֵּן אֲפִילּוּ הַבַּעַל מַשָּׂא וּמַתָּן וּמְלָאכָה יָכוֹל לִמְצֹא לְנַפְשׁוֹ כַּמָּה שָׁעוֹת בַּיּוֹם שֶׁיַּעֲסֹק בָּהֶם בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים וְהִתְבּוֹדְדוּת וְכוּ’, לְקַדֵּשׁ הַדִּבּוּר שֶׁל הָאָלֶף־בֵּית, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָשׁוּב בְּוַדַּאי לַה’ יִתְבָּרַךְ.

נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי הָאֵלּוּ תַּרְתֵּי שֶׁכָּלוּל הַמִּזְמוֹר מֵהֶם, שֶׁהֵם הָאָלֶף־בֵּית שֶׁהוּא כְּלַל הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ, וְהַזְכָּרַת שֶׁבַח פַּרְנָסָה שֶׁהוּא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה בְּוַדַּאי נָשׁוּב לַה’ יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן זוֹכִין עַל־יְדֵי מִזְמוֹר זֶה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, מֵאַחַר שֶׁעַל־יָדוֹ שָׁבִין לַה’ יִתְבָּרַךְ וְכַנַּ”ל:

טו וְכָל זֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי הַשֵּׂכֶל הַקָּדוֹשׁ הַנִּמְשָׁךְ מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים, שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁבוּעוֹת, בְּחִינַת הַמִּקְוֶה שֶׁל שָׁבוּעוֹת שֶׁהוּא מִקְוֶה שֶׁל שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁמְּטַהֵר מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וְהַגִּלּוּלִים שֶׁבָּעוֹלָם וּמוֹשִׁיעַ מִכָּל הַצָּרוֹת, שֶׁאָז מַמְשִׁיכִין עַל עַצְמוֹ קְדֻשָּׁה זֹאת לִזְכּוֹת לֵילֵךְ בָּזֶה בֶּאֱמֶת וְלֹא יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ וְלֹא יְאַבֵּד אֶת עוֹלָמוֹ לָנֶצַח בְּחִנָּם חַס וְשָׁלוֹם. כִּי עַכְשָׁו כָּל תִּקְוָתֵנוּ הוּא רַק עַל־יְדֵי אֲמִתִּיּוּת הָעֵצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַתְּמִימוֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵהַהִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ שֶׁהִתְחִיל לְהִתְנוֹצֵץ מִימֵי הָאֲרִ”י זַ”ל, וְכָל מַה שֶּׁמִּתְקָרְבִין יוֹתֵר לְבִיאַת מָשִׁיחַ, אַף־עַל־פִּי שֶׁהַצָּרוֹת הַנֶּפֶשׁ מִתְגַּבְּרִין יוֹתֵר, אֲבָל בְּרַחֲמָיו גַּם הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ מִתְנוֹצֵץ בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר, וּכְמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִים עִנְיָן זֶה בְּשֵׁם הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה. וְעִקַּר אֵלּוּ הָעֵצוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁיְּגַלֶּה מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ. וּכְלָל הָעֵצוֹת כְּלוּלִים בְּסֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁהֵם “חַסְדֵּי דָּוִד הַנֶּאֱמָנִים” (ישעיה נה, ג), שֶׁהֵם בְּחִינַת נֶצַח וְהוֹד, בְּחִינַת עֵצוֹת קְדוֹשׁוֹת וְנִפְלָאוֹת מְאֹד [כַּיָּדוּעַ שֶׁחַסְדֵּי דָּוִד הֵם בְּחִינַת נֶצַח וְהוֹד[8] בְּחִינַת עֵצוֹת[9]], הַיְנוּ לִצְעֹק תָּמִיד לַה’ יִתְבָּרַךְ יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה וְכַנַּ”ל.

כִּי הַגָּלוּת שֶׁל עַכְשָׁו נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַטֻּמְאָה רַחֲמָנָא לִצְּלָן, שֶׁמִּשָּׁם אִי אֶפְשָׁר לָצֵאת כִּי אִם בִּישׁוּעַת ה’ וְחַסְדּוֹ הַנִּפְלָא. וְעַל־כֵּן זֶה הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד מְאֹד מְאֹד וּמִתְאָרֵךְ מְאֹד בַּעֲווֹנֵינוּ הָרַבִּים, וְעָלָיו נֶאֱמַר (איכה א, ט): “וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ”, וּכְתִיב (דניאל יב, ו): “עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת”, וְעִקַּר הוּא גָּלוּת הַנֶּפֶשׁ מַה שֶּׁאָנוּ רְחוֹקִים כָּל כָּךְ כָּל כָּךְ מֵאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְאֵין לָנוּ שׁוּם עֵצָה וְתִקְוָה כִּי אִם עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר, לְדַבֵּר וְלִצְעֹק הַרְבֵּה לַה’ יִתְבָּרַךְ וְלוֹמַר תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְכוּ’ הַרְבֵּה לַה’ יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְלִלְמֹד תּוֹרָה הַרְבֵּה. אַךְ הַמְּנִיעָה הַגְּדוֹלָה עַל זֶה הִיא הַפַּרְנָסָה, וְהוּא חֶסְרוֹן אֱמוּנָה שֶׁאֵינוֹ מִתְחַזֵּק לְהַאֲמִין שֶׁהַפַּרְנָסָה רַק מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל זֶה הִנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ הַבַּעַל דָּבָר עַתָּה מְאֹד עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהַטְרִידוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו בְּטִרְדַּת הַפַּרְנָסָה, עַד שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחוֹ אֲפִילּוּ לִצְעֹק לַה’ יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי, וְזֶה נִמְשָׁךְ מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַטֻּמְאָה, שֶׁמִּשָּׁם הַגָּלוּת הַזֶּה שֶׁמִּשָּׁם קָשֶׁה מְאֹד מְאֹד לָצֵאת, וְהוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַדְמוֹ”ר זַ”ל בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּעַל תְּפִלָּה (סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מַעֲשֶׂה יב), שֶׁמִּכָּל הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת יְכוֹלִין לָצֵאת, אֲבָל מִתַּאֲוַת מָמוֹן אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא כִּי אִם עַל־יְדֵי הַדֶּרֶךְ וְכוּ’:

טז וְזֶה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות ד:): “מִפְּנֵי מַה לֹא נֶאֱמַר נוּן בְּ’אַשְׁרֵי’? מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַפָּלָתָן שֶׁל שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כד, כ): “נָפְלָה” וְכוּ’, וַאֲפִילּוּ הָכִי חָזַר דָּוִד וּסְמָכָהּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמה, יד): “סוֹמֵךְ ה’ לְכָל הַנֹּפְלִים”” וְכוּ’. וְהַיְנוּ, כִּי לֹא רָצָה לְהַזְכִּיר הַ’נּוּן’ בְּפֵרוּשׁ שֶׁמְּרַמֵּז עַל שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַתִּקְוָה, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַפָּלָה לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי גַּם עִקַּר הַנְּפִילָה שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הוּא עַל־יְדֵי שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַטֻּמְאָה, וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַזְכִּיר הַ’נּוּן’ דִּקְדֻשָּׁה בְּפֵרוּשׁ, כִּי יִתְגַּבֵּר הַמִּתְנַגֵּד מְאֹד, רַק בְּרֶמֶז רְמָזָהּ בַּפָּסוּק שֶׁאַחֲרָיו, שֶׁהוּא: ‘סוֹמֵךְ ה’ לְכָל הַנֹּפְלִים’ וְכוּ’. וְזֶה עַל־יְדֵי שֶׁיַּשְׁלִיךְ יְהָבוֹ עַל ה’ וְיִבְטַח שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ יְפַרְנְסוֹ בְּוַדַּאי, אֲפִילּוּ אִם יַעֲסֹק כַּמָּה שָׁעוֹת בַּיּוֹם בְּהַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ שֶׁל תְּפִלָּה וְתוֹרָה וְשִׁירוֹת וְכוּ’.

כִּי כָּל הַפַּרְנָסָה אֲפִילּוּ שֶׁל הַבַּעַל מַשָּׂא וּמַתָּן וּמְלָאכָה מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם תֵּכֶף אַחַר “סוֹמֵךְ ה’ לְכָל הַנֹּפְלִים” וְכוּ’, “עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְכוּ’ פּוֹתֵחַ וּמַשְׂבִּיעַ” וְכוּ’, וּמַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁיֵּשׁ לָזֶה הַרְבֵּה עֲשִׁירוּת מְאֹד, וְלָזֶה עֲנִיּוּת וְדַחֲקוּת גָּדוֹל, וְכַיּוֹצֵא שְׁאָר הַשִּׁנּוּיִים רַבִּים שֶׁבְּפַרְנָסָה, הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא יוֹדֵעַ מַה שֶּׁעוֹשֶׂה לְפִי עִנְיַן הַבְּחִירָה שֶׁל כָּל אֶחָד, שֶׁהַבְּחִירָה שֶׁל זֶה הוּא דַּיְקָא עַל־יְדֵי עֲשִׁירוּת, וְשֶׁל זֶה דַּיְקָא עַל־יְדֵי עֲנִיּוּת, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר הַשִּׁנּוּיִים הָרַבִּים, “כִּי צַדִּיק ה’ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו” (שם, יז), שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה עִם הָאָדָם הַכֹּל חֶסֶד גָּדוֹל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אֲפִילּוּ מִי שֶׁאֵין לוֹ כִּי אִם לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ, הַכֹּל הוּא חֶסֶד גָּדוֹל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ.

וְעִקַּר הַתִּקְוָה שֶׁל הָאָדָם הוּא לִזְכּוֹת לְחַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, כִּי כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה הֶבֶל וָרִיק כְּצֵל עוֹבֵר, כַּאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִים בְּעֵינֵינוּ. אַךְ עַל־יְדֵי מַה זוֹכִים לְחַיִּים נִצְחִיִּים, זֶה עַל־יְדֵי “קָרוֹב ה’ לְכָל קוֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאוּהוּ בֶּאֱמֶת” (שם, יח) “לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאוּהוּ” דַּיְקָא, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה.

נִמְצָא, שֶׁמְּדַבֵּר הַמִּזְמוֹר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, שֶׁצְּרִיכִין לִצְעֹק וּלְדַבֵּר דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים תָּמִיד לַה’ יִתְבָּרַךְ, וְשֶׁהַפַּרְנָסָה לֹא תְּבַלְבְּלוֹ מִזֶּה, כִּי יִבְטַח שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן לְכָל אֶחָד ‘אֶת אָכְלוֹ בְּעִתּוֹ’ וְכוּ’. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי־זֶה מֻבְטָח שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה בְּוַדַּאי לָשׁוּב וּלְהִתְקָרֵב לַה’ יִתְבָּרַךְ וְכַנַּ”ל. [וּקְצָת מִזֶּה מְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ בְּהִלְכוֹת שְׁלוּחִין הֲלָכָה ד אוֹת ה]:

יז וְזֶה שֶּׁאוֹמְרִים ‘רוּת’ בְּשָׁבוּעוֹת (או”ח תצ, ט בַּהַגָּ”ה). כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת שָׁבוּעוֹת שֶׁהוּא יוֹם הַחֲמִשִּׁים, זוֹכִין עַל־יְדֵי מ”ט יְמֵי הַסְּפִירָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת מ”ט אוֹתִיּוֹת הַשְּׁבָטִים, בְּחִינַת מ”ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה, בְּחִינַת מ”ט אוֹתִיּוֹת שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע וְכוּ’, שֶׁכָּל זֶה כּוֹלֵל סֵפֶר תְּהִלִּים, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל בְּסִימָן עג וְכַנַּ”ל. וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים ‘רוּת’ שֶׁמְּדַבֵּר מִשַּׁלְשֶׁלֶת הַיּוֹחֲסִין מִתְּחִלַּת הֻלֶּדֶת דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא מָשִׁיחַ, שֶׁחִבֵּר סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַחֲמִשִּׁים שְׁעָרִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת שָׁבוּעוֹת כַּנַּ”ל, אֲשֶׁר עַל שֵׁם זֶה נִקְרֵאת בְּשֵׁם ‘רוּת’, עַל שֵׁם שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה דָּוִד שֶׁחִבֵּר סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁרִוָּה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות ז:). כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת שָׁבוּעוֹת שֶׁהוּא יוֹם הַחֲמִשִּׁים שֶׁהוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת דָּוִד שֶׁהוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁהוּא בְּחִינַת סֵפֶר תְּהִלִּים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִזְכֶּה לָשׁוּב לַה’ יִתְבָּרַךְ וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּכָל שָׁנָה, כִּי ‘לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה’ (אבות א, יז), שֶׁהוּא קִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים וְכַנַּ”ל:

יח כְּלַל הַדְּבָרִים, שֶׁעִקַּר הַהִתְרַחֲקוּת מֵהַתְּשׁוּבָה הוּא מֵחֲמַת שֶׁצְּרִיכִין שֶׁאָנוּ נִתְעוֹרֵר לָשׁוּב אֵלָיו, וְהַהִתְעוֹרְרוּת כָּרָאוּי קָשָׁה מְאֹד, וּבִפְרָט לְמִי שֶׁכְּבָר נִתְרַחֵק וְעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הַכֹּל חֲפֵצִים לְיִרְאָה שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, אַךְ קָשֶׁה וְכָבֵד לָהֶם לְהִתְעוֹרֵר, וְכֻלָּם רוֹצִים שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ יְעוֹרֵר אוֹתָם וְיַחֲזִירֵם לַמּוּטָב. אֲבָל כְּשֶׁיּוֹדְעִים וּמַאֲמִינִים בְּהָאֱמֶת שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ בּוֹחֵר בָּזֶה בְּעַצְמוֹ, שֶׁיִּהְיֶה רְצוֹנֵנוּ וְחֶפְצֵנוּ תָּמִיד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, וְשֶׁאֵין אָנוּ צְרִיכִין רַק לִקַּח דְּבָרִים וְלָשׁוּב אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע יד, ג): “קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'”, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שמו”ר לח, ד): ‘אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם אֶלָּא דְּבָרִים’, וּבֶאֱמֶת גַּם הַדִּבּוּרִים בְּעַצְמוֹ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, רַק שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל לִקַּח אוֹתָם עִמָּנוּ וּלְדַבֵּר בָּהֶם לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ: ‘קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים’, ‘קְחוּ’ דַּיְקָא, הַיְנוּ שֶׁהַדְּבָרִים כְּבָר מוּכָנִים מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְה’ יִתְבָּרַךְ מְבַקֵּשׁ שֶׁנִּקַּח אוֹתָם עִמָּנוּ לָשׁוּב אֵלָיו עַל־יְדֵי־זֶה, וּכְמוֹ שֶׁמְּפָרֵשׁ וּמְלַמֵּד אוֹתָנוּ שָׁם אֵיךְ נֹאמַר לְפָנָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם: “אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן” וְכוּ’. וּמִי שֶׁיֵּדַע כָּל זֹאת בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי בְּקַל יָשׁוּב לַה’ יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אֲפִילּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, כִּי תָּמִיד יוּכַל לִקַּח דִּבּוּרִים מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ אִם יִרְצֶה, עַד אֲשֶׁר סוֹף כָּל סוֹף יָשׁוּב אֵלָיו וִירַחֲמֶנּוּ.

וְזֶהוּ בְּחִינַת גֹּדֶל מַעֲלַת אֲמִירַת תְּהִלִּים שֶׁגִּלָּה הוּא זַ”ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בְּוַדַּאי נִזְכֶּה לִתְשׁוּבָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה שְׁלֵמָה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ כָּל זְמַן שֶׁנַּעֲסֹק בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים בְּכַוָּנָה, לְהַשְׁמִיעַ אָזְנוֹ וְלִבּוֹ לְמַה שֶּׁאוֹמֵר, בְּוַדַּאי יָשׁוּב לַה’ יִתְבָּרַךְ. כִּי בֶּאֱמֶת הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאֵין ה’ יִתְבָּרַךְ חָפֵץ רַק הָרָצוֹן וְהַהִתְעוֹרְרוּת וְהַהִשְׁתַּדְּלוּת אַחַר הָאֱמֶת, כִּי בְּלִי שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת כְּלָל אִי אֶפְשָׁר, אֲבָל בֶּאֱמֶת הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ:

יט וְזֶה בְּחִינַת מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ו, כג): “כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר” וְכַמּוּבָא. וְזֶה בְּחִינַת ‘נֵר הַמַּעֲרָבִי’, שֶׁהוּא עֵדוּת לְכָל יִשְׂרָאֵל, כִּי מִמֶּנּוּ הָיָה מַתְחִיל וּבוֹ הָיָה מְסַיֵּם (מנחות פו:). כִּי כָּל בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת שֶׁלָּנוּ הוּא רַק כְּמַדְלִיק נֵר, שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלוּם, רַק שֶׁלּוֹקֵחַ נֵר וּמַדְלִיק בּוֹ נֵרוֹת אֲחֵרִים לַאֲלָפִים וּרְבָבוֹת כְּמוֹ שֶׁיִּרְצֶה, וּבֶאֱמֶת אִם לֹא הָיָה לוֹ אֵלּוּ הַנֵּרוֹת אוֹ הַדְּבָרִים שֶׁמַּדְלִיקִין, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהַדְלִיק אֲבָנִים וְעָפָר, וְכֵן אִם לֹא הָיָה לוֹ נֵר לְהַדְלִיק מִמֶּנּוּ אוֹ אֵיזֶה דָּבָר לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֵשׁ, בְּוַדַּאי גַּם כֵּן לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהַדְלִיק, נִמְצָא, שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, הָאֵשׁ וְהַנֵּר וְהַשֶּׁמֶן וְהַפְּתִילָה הַמַּדְלִיק וְהַנִּדְלָק, הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אִם לֹא יַעֲשֶׂה הָאָדָם הַמַּעֲשֶׂה כָּל שֶׁהוּא, לִקַּח הַנֵּר וּלְהַדְלִיק בּוֹ אֲחֵרִים, בְּוַדַּאי לֹא יִהְיוּ נִדְלָקִים מֵעַצְמָם, כִּי כָּךְ בָּרָא ה’ יִתְבָּרַךְ הַבְּרִיאָה שֶׁהֵכִין הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל בְּחָכְמָתוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן רוֹצֶה דַּוְקָא שֶׁאֲנַחְנוּ נַעֲשֶׂה וְנִגְמֹר עַל־יְדֵי הִתְעוֹרְרוּתֵנוּ מִלְּמַטָּה, אַף־עַל־פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ”ל. כִּי כָּל עֲבוֹדַת הָאָדָם אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ הוּא בִּבְחִינַת הַדְלָקַת וְהֶאָרַת אוֹר הַנְּשָׁמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (שלח קסח.): ‘אָעָא דְּלָא סְלִיק בֵּהּ נוּרָא מְבַטְשִׁין לֵיהּ, גּוּפָא דְּלָא סְלִיק נְהוֹרָא דְּנִשְׁמְתָא’[10] וְכוּ’.

וְזֶה בְּחִינַת ‘נֵר הַמַּעֲרָבִי’ שֶׁהוּא עֵדוּת שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי מִמֶּנּוּ הָיָה מַתְחִיל וּבוֹ הָיָה מְסַיֵּם, הַיְנוּ שֶׁהַהַתְחָלָה וְהַסִּיּוּם הַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְבַד, כִּי נֵר הַמַּעֲרָבִי הָיָה דּוֹלֵק בְּנֵס כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (יומא לט.), וְעַל־כֵּן בְּוַדַּאי הָיָה יָכוֹל הוּא יִתְבָּרַךְ לְהַדְלִיק בְּעַצְמוֹ אֶת כָּל נֵרוֹת הַמְּנוֹרָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מנחות פו:), ‘וְכִי לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ’ וְכוּ’?! אַךְ צִוָּה לָּנוּ וְהִזְהִיר מְאֹד עַל הַדְלָקַת נֵרוֹת הַמְּנוֹרָה, לְהוֹרוֹת שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ”ל, אַף־עַל־פִּי־כֵן אָנוּ מְחֻיָּבִים עַל כָּל פָּנִים לְהַדְלִיק אֶת נֵרוֹת הַמְּנוֹרָה, וְזֶה יִהְיֶה נֶחֱשָׁב לְהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלָּנוּ, אַף־עַל־פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי ‘מִמֶּנּוּ הוּא מַתְחִיל וּבוֹ הָיָה מְסַיֵּם’.

וְזֶהוּ בְּחִינַת מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה שֶׁהָיָה כֻּלָּהּ מִקְשָׁה, “עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא” (במדבר ח, ד), דְּהַיְנוּ שֶׁכֻּלָּהּ נַעֲשֵׂית מֵעֶשֶׁת אַחַת מֵרֹאשָׁהּ עַד סוֹפָהּ עִם כָּל הַכַּפְתּוֹרִים וְהַפְּרָחִים וְכוּ’, הַכֹּל נַעֲשֶׂה מֵחֲתִיכָה אַחַת, עַד שֶׁנִּתְקַשָׁה מֹשֶׁה הַרְבֵּה אֵיךְ לַעֲשׂוֹתָהּ, וְאָמַר לוֹ ה’ יִתְבָּרַךְ: הַטֵּל אֶת הָעֶשֶׁת לְתוֹךְ הָאֵשׁ וְתֵצֵא הַמְּנוֹרָה (רש”י שמות כה, מ). הַיְנוּ, שֶׁכָּל הַמְּנוֹרָה שֶׁהִיא כְּלַל הֶאָרַת הַתּוֹרָה, הוּא רַק מֵחֲתִיכָה אַחַת מִנֵּהּ וּבֵהּ, שֶׁבֶּאֱמֶת נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ, כִּי הָיָה בִּלְתִּי אֶפְשָׁר לְאָדָם לַעֲשׂוֹתָהּ, כִּי קָשֶׁה וְכָבֵד לְהָאָדָם שֶׁיִּתְעוֹרֵר וְיָאִיר מֵעַצְמוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת הַמְּנוֹרָה לְמַטָּה דַּיְקָא. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת נִתְקַשָׁה מֹשֶׁה הַרְבֵּה עַל זֶה, כִּי סוֹד זֶה נוֹגֵעַ בְּשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים כַּנַּ”ל, שֶׁבֶּאֱמֶת הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין רַק הִתְעוֹרְרוּת וְרָצוֹן וּתְשׁוּקָה אֶל הָאֱמֶת, וְזֶה נֶחֱשָׁב לְהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלָּנוּ כַּנַּ”ל.

וְעַל־כֵּן כָּל הַקְרָבַת הַקְּטֹרֶת הָיָה בִּשְׁעַת הַדְלָקַת הַמְּנוֹרָה וְהַטָּבָתָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ל, ז ח): “בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרוֹת יַקְטִירֶנָּה, וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת” וְכוּ’. כִּי קְטֹרֶת שֶׁהִיא עִקַּר בְּחִינַת תְּשׁוּבָה כַּיָּדוּעַ, כִּי אַחַד עָשָׂר סִמָּנֵי הַקְּטֹרֶת מַכְנִיעִין סִטְרָא דְּמוֹתָא, כָּל הַסִּטְרִין אָחֳרָנִין וּמַעֲלִין הַקְּדֻשָּׁה מֵעִמְקֵי עִמְקֵי הַקְּלִיפּוֹת כַּיָּדוּעַ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּכִתְבֵי הָאֲרִ”י זַ”ל[11] שֶׁיִּזָּהֵר לוֹמַר קְטֹרֶת בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וְיוֹעִיל לוֹ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, נִמְצָא, שֶׁקְּטֹרֶת בִּבְחִינַת תְּשׁוּבָה. אֲבָל עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין בִּבְחִינַת הַמְּנוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲמִירַת תְּהִלִּים שֶׁכּוֹלֵל יַחַד אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא וְאִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא בְּקֶשֶׁר נִפְלָא, מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג כְּלָל וְכַנַּ”ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁרָאָה זְכַרְיָה סוֹד הַגְּאֻלָּה שְׁלֵמָה עַל־יְדֵי הַמְּנוֹרָה שֶׁרָאָה, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַפְטָרַת בְּהַעֲלוֹתְךָ וְשַׁבָּת חֲנֻכָּה שֶׁהוּא (זכריה ד, ב): “רָאִיתִי, מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ” וְכוּ’, וּכְלָל הָעִנְיָן, שֶׁהַשֶּׁמֶן הָיָה נִמְשָׁךְ מֵאֵלָיו כְּמוֹ מִמַּעְיָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ”, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם, וְסִיֵּם שָׁם: “לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי” וְכוּ’. הַיְנוּ כָּל עִנְיָן הַנַּ”ל, שֶׁעִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁהִיא עִקַּר הַגְּאֻלָּה, הוּא “לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי” וְכוּ’, כִּי הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְהָעִקָּר תָּלוּי בִּבְחִינָה הַנַּ”ל, שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הֶאָרַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים כַּנַּ”ל, שֶׁשָּׁם כְּלוּלִים יַחַד בְּקֶשֶׁר אֶחָד אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא וְאִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל־יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים וְהִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה. וְאָז אַף־עַל־פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁבְּוַדַּאי אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ כְּלָל, אַף־עַל־פִּי־כֵן בֶּאֱמֶת זֶהוּ סוֹד נִפְלָא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג, כִּי נִמְשָׁךְ מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים, שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל שִׁבְעָה קְנֵי הַמְּנוֹרָה שֶׁהֵם כְּלוּלִים כָּל אֶחָד מִשִּׁבְעָה, בְּחִינַת: “שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת” (שם) וְכוּ’, שֶׁכָּל זֶה סוֹד ‘שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת’ שֶׁסּוֹפְרִין קֹדֶם יוֹם הַחֲמִשִּׁים שֶׁהוּא ‘שָׁבוּעוֹת’, שֶׁכָּל זֶה כָּלוּל בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁהֵם תְּשׁוּבָתֵנוּ אֵלָיו וּתְשׁוּבָתוֹ אֵלֵינוּ, כּוֹלֵל כֻּלָּם יַחַד, כִּי הַכֹּל אֶחָד כַּנַּ”ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה עַל־יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁהוּא דָּוִד וְכַנַּ”ל. וְעַל־כֵּן רָמַז הַגְּאֻלָּה בְּמַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה וְכַנַּ”ל:

[1] ארבע.

[2] שלוש.

[3] עיין שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת דְּרוּשֵׁי הַתְּפִלִּין דְּרוּשׁ ה וּבִפְרִי עֵץ חַיִּים שַׁעַר הַתְּפִלִּין פֶּרֶק ז.

[4] עיין שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת דְּרוּשֵׁי הַפֶּסַח דְּרוּשׁ ג וּבִפְרִי עֵץ חַיִּים שַׁעַר חַג הַמַּצּוֹת פֶּרֶק א.

[5] בְּהִלְכוֹת בִּרְכַּת הָרֵיחַ וּבִרְכַּת הוֹדָאָה הֲלָכָה ה.

[6] עשר.

[7] עשרים ושתים.

[8] עיין זוֹהַר תְּרוּמָה דַּף קסט. וּבְעֵץ חַיִּים שַׁעַר לג פֶּרֶק א.

[9] עיין פְּרִי עֵץ חַיִּים שַׁעַר הָעֲמִידָה פֶּרֶק כ.

[10] עֵץ שֶׁלֹּא עוֹלֶה אוֹרוֹ, יַכּוּ בוֹ וְיָאִיר. גּוּף שֶׁלֹּא עוֹלֶה בּוֹ אוֹר הַנְּשָׁמָה, יַכּוּ בוֹ וְיַעֲלֶה אוֹר הַנְּשָׁמָה, וְיֹאחֲזוּ זֶה בָזֶה לְהָאִיר.

[11] שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת דְּרוּשֵׁי תְּפִלַּת הַשַּׁחַר דְּרוּשׁ ג וּבִפְרִי עֵץ חַיִּים שַׁעַר עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה פֶּרֶק ה.