הַקְּלָף שֶׁל תְּפִלִּין צָרִיךְ לִהְיוֹת מֵעוֹר בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף הַטְּהוֹרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יג) “לְמַעַן” וְכוּ’ – ‘מִמִּין הַמֻּתָּר לְפִיךָ’ וְכוּ’ (שבת כח: קח.).
עַל־פִּי הַתּוֹרָה ‘הַאי מַאן דְּאָזֵיל לְמִינְסָב אִיתְתָא’ (בסימן כט), עַיֵּן שָׁם כָּל הַתּוֹרָה, וְעַל פִּי הַתּוֹרָה ‘תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק’ (בסימן יט), עַיֵּן שָׁם.
כִּי הַתְּפִלִּין הֵם תִּקּוּן הַדַּעַת כִּי הֵם בְּחִינַת מֹחִין, וְהֵם בְּחִינַת תִּקּוּן הַכְּלָלִי, הַיְנוּ תִּקּוּן הַבְּרִית, כִּי תִּקּוּן הַדַּעַת הוּא תִּקּוּן הַבְּרִית וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתְּפִלִּין הֵם זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם, כִּי יְצִיאַת מִצְרַיִם הֵם בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית, תִּקּוּן הַדַּעַת, כִּי בְּמִצְרַיִם הָיָה בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית, פְּגַם הַדַּעַת, כַּמְבֹאָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן נֶאֱמַר כְּשֶׁהָיָה בְּגָלוּת מִצְרַיִם (יחזקאל טז): “וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וְגוֹ’ וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה”, כִּי הָיוּ עֲרֻמִּים בְּלִי בְּגָדִים מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הָיָה אָז תִּקּוּן הַכְּלָלִי שֶׁהוּא תִּקּוּן הַבְּגָדִים, וְזֶה שֶּׁכָּתוּב שָׁם בְּסָמוּךְ: “וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ”. כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה, כִּי מֵחֲמַת זֶה הָיְתָה ‘עֵרֹם וְעֶרְיָה’ מֵחֲמַת שֶׁהָיְתָה ‘מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ’, שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּם נִדּוּת, בְּחִינַת “אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ” (ישעיה סג) שֶׁהוּא קִלְקוּל הַבְּגָדִים. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְתַקְּנָם וּלְגָאֳלָם נֶאֱמַר (יחזקאל שָׁם): “וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי” כוּ’, הַיְנוּ בְּחִינַת (נדה ט.) ‘דַּם נֶעְכַּר וְנַעֲשֶֹה חָלָב’, שֶׁהִיא בְּחִינַת חַיִּים, כִּי הוּא חַיֵּי הַתִּינוֹק בְּחִינַת (משלי כז): “וְדֵי חֲלֵב עִזִּים לְלַחְמְךָ כוּ’ וְחַיִּים לְנַעֲרוֹתֶיךָ”, כִּי הֵם נִתְלַבְּנוּ עַל־יְדֵי שֶׁמֵּרִים הַמֹּחִין. וְהַמֹּחִין הֵם הַחַיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ז): “הַחָכְמָה תְחַיֶּה” וְכוּ’, הֵפֶךְ קִלְקוּל הַבְּגָדִים עַל־יְדֵי כְּתָמִים בְּחִינַת דַּם נִדּוּת, שֶׁהוּא סִטְרָא דְּמוֹתָא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שבת קיד.): “תַּלְמִיד חָכָם שֶׁנִּמְצָא רְבָב עַל בִּגְדוֹ חַיָּב מִיתָה”, כִּי הֵם בָּאִים מִשְׁסָ”ה גִּידִין שֶׁהֵם הַשְּׁסָ”ה לֹא תַעֲשֶֹה, שֶׁמִּשָּׁם סִטְרָא דְּמוֹתָא. וְעַל־כֵּן נֶאֱמַר שָׁם תֵּכֶף אַחַר הַפָּסוּק ‘בְּדָמַיִךְ חֲיִי’ הַנַּ”ל: “וָאַלְבִּישֵׁךְ, וָאֶנְעֲלֵךְ” וְכוּ’, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁנֶּעְכַּר הַדָּם וְנַעֲשֶֹה חָלָב נִתְתַּקֵּן הַלְּבוּשִׁים כַּנַּ”ל.
וְעַל־כֵּן שׁוֹתִין בְּלֵיל יְצִיאַת מִצְרַיִם אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן בִּבְחִינַת (יומא עו:) ‘זָכָה – נַעֲשֶׂה רֹאשׁ’, כַּמְבֹאָר שָׁם עַיֵּן שָׁם. וְהֵם אַרְבַּע כּוֹסוֹת כְּנֶגֶד ‘אַרְבָּעָה בִּגְדֵי לָבָן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל לוֹבֵשׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים’ (שם לד:) שֶׁאָז הַדָּם נֶעְכַּר וְנַעֲשֶֹה חָלָב בִּבְחִינַת (שם מא:): ‘לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית שֶׁמַּלְבִּין עֲוֹנוֹת’, עַיֵּן שָׁם. כִּי הַבְּגָדִים לְבָנִים הֵם אַרְבָּעָה לְהוֹרוֹת שֶׁנִתְתַּקֵּן הַמֹּחִין שֶׁהֵם אַרְבָּעָה, דְּהַיְנוּ ‘חָכְמָה וּבִינָה’, וְהַדַּעַת נֶחֱלַק לִשְׁתַּיִם שֶׁהֵם ‘חָכְמָה וּגְבוּרָה’ וְאָז נַעֲשֶֹה מֵהַדַּעַת דִּבּוּר, שֶׁהוּא כָּלוּל מֵחָכְמָה וּגְבוּרָה, מֵאֵשׁ וּמַיִם. וְזֶה שֶּׁכָּתוּב שָׁם שֶׁעַל־יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי שֶׁהוּא תִּקּוּן הַדַּעַת יְכוֹלִים לְדַבֵּר, וְכְנֶגֶד זֶה הֵם אַרְבָּעָה פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תְּפִלִּין כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בִּגְדֵי לָבָן הַנַּ”ל, כִּי הַתְּפִלִּין הֵם תִּקּוּן הַכְּלָלִי כַּנַּ”ל.
וְזֶה בְּחִינַת שִׁין שֶׁל שְׁלֹשָׁה רָאשִׁין וְשִׁין שֶׁל אַרְבָּעָה רָאשִׁין, כִּי כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם מִבְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית, הֻצְרְכוּ לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת כְּנֶגֶד שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים שֶׁל נִדָּה, כִּי יָצְאוּ מִבְּחִינַת דַּם נִדּוּת כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן הֵם שִׁבְעָה כְּנֶגֶד שִׁבְעַת נִקְבֵי הַמֹּחַ, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְתַקֵּן אוֹתָן אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁמְּרִימִין אֶת הַמֹּחִין כַּנַּ”ל. וְכְנֶגֶד זֶה הֵם שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הַמֹּחִין שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ בִּשְׁעַת מִיתָה, כִּי עִקַּר הַמִּיתָה הוּא הִסְתַּלְּקוּת הַמֹּחִין, כִּי “הַחָכְמָה תְחַיֶּה” כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת שִׁבְעָה יָמִים שֶׁצָּרִיךְ לִסְפֹּר הַטְּמֵא מֵת כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת הַשִּׁבְעָה רָאשִׁין שֶׁל הַשִּׁינִין ‘שִׁין שֶׁל שְׁלֹשָׁה רָאשִׁין וְשִׁין שֶׁל אַרְבָּעָה’ כְּנֶגֶד שִׁבְעָה נְקִיִּים כְּדֵי לְתַקֵּן הַמֹּחִין כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן הֵם נֶחֱלָקִין לִשְׁלֹשָׁה וּלְאַרְבָּעָה, כִּי כַּךְ הֵם נֶחֱלָקִין הַמֹּחִין, כִּי מִתְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁנִּכְנָסִין לִפְנִים הֵם שְׁלֹשָׁה וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנִּכְנָסִין לִפְנִים אֲזַי הַדַּעַת נִתְחַלֵּק לִשְׁנַיִם וְנַעֲשִׂין אַרְבָּעָה. וְזֶה שֶּׁמָּצִינוּ שֶׁנֶּחֱלָקִין גַּם כֵּן הַשִּׁבְעָה יְמֵי אֲבֵלוּת לִשְׁלֹשָׁה וּלְאַרְבָּעָה, כִּי שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים יֵשׁ לָהֶם דִּינִים חֲמוּרִים יוֹתֵר (יו”ד שצג, א). וְכֵן שִׁבְעָה יָמִים שֶׁל מֵת צְרִיכִין הַזָּאָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי. וְכוּ’ שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים שֶׁל נִדָּה, שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים חֲמוּרִים יוֹתֵר לְעִנְיַן כֶּתֶם (יו”ד קצו, י בהג”ה), כִּי הַמֹּחִין נֶחֱלָקִין גַּם כֵּן כַּנַּ”ל, וְעַל־כֵּן בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים הַדִּין שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהַנַּ”ל חָמוּר בְּיוֹתֵר, כִּי אָז עֲדַיִן לֹא הִתְחִילוּ הַמֹּחִין לְהִתְתַּקֵּן כְּלָל, אֲבָל אַחַר־כָּךְ כְּבָר נִמְשְׁכוּ הַמֹּחִין בְּהַשְּׁלֹשָׁה יָמִים וְהֵם קְרוֹבִים לִכָּנֵס, עַל־כֵּן אַחַר־כָּךְ אֵינוֹ חָמוּר כָּל כָּךְ.
וְהִנֵּה מִכָּל הַנַּ”ל שֶׁתְּפִלִּין הֵם בְּחִינַת תִּקּוּן הַכְּלָלִי שֶׁהוּא תִּקּוּן הַבְּרִית, וְעִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִית הוּא עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ (בסימן יט), וְכֵן עַל־יְדֵי הַתְּפִלִּין נִתְתַּקֵּן הַדִּבּוּר שֶׁל לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ (בסימן לח), וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י: “וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת” – כְּתַרְגּוּמוֹ: ‘וִיהוֹן לְשִׁנוּנִין’, שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אוֹתָם מְדַבֵּר בְּהַנֵּס. נִמְצָא, שֶׁעַל־יָדָם נִתְתַּקֵּן הַדִּבּוּר, שֶׁמּוֹדִים וּמְשַׁבְּחִין לַה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.
וְעַל־כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלִּין הוּא עַל־יְדֵי עוֹר, כִּי הַקְּלָף הוּא שֶׁל עוֹר, וְכֵן הַבָּתִּים הֵם שֶׁל עוֹר וְאִם עֲשָֹאָם מִזָּהָב פְּסוּלִים (או”ח לב, א). כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הוּא עַל־יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם, עַל־יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין הַטּוֹב שֶׁבַּתַּרְגּוּם, וְזֶה בְּחִינַת עוֹר, כִּי הָעוֹר הוּא בְּחִינַת נֹגַהּ, כִּי הוּא מְעֹרָב טוֹב וְרָע שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם כַּנַּ”ל, כִּי תַּרְגּוּם הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת נֹגַהּ כַּמְבֹאָר שָׁם. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לִכְתֹּב תְּפִלִּין עַל הָעוֹר וְכֵן לְתַקְּנָם עַל־יְדֵי עוֹר, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַטּוֹב שֶׁבַּנֹּגַהּ לִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַלָּשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ לְקַיֵּם: “וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת”, וְתַרְגּוּמוֹ: ‘וִיהוֹן לְשִׁנוּנִין’ כַּנַּ”ל.
וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לְכָתְבָם וּלְתַקְּנָם בְּמִין הַמֻּתָּר דַּוְקָא (שם סְעִיפִים יב לז), כִּי מִין הַמֻּתָּר הוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם, בְּחִינַת נֹגַהּ שֶׁמִּשָּׁם מַעֲלִין הַטּוֹב לִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אֲבָל מִינִים הָאֲסוּרִים הֵם בְּחִינַת הָרָע שֶׁל הַע’ לְשׁוֹנוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְהַכְנִיעָם דַּיְקָא כַּמְבֹאָר שָׁם, בִּבְחִינַת (תהלים קמ) “יִמּוֹטוּ עֲלֵיהֶם גֶּחָלִים”, עַיֵּן שָׁם.
וְזֶה שֶּׁדִּקְדְּקוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל וְתָלְאוּ הַדִּין שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת ‘מִמִּין הַמֻּתָּר לְפִיךָ’ (שבת כח: קח.), ‘הַמֻּתָּר לְפִיךָ’ דַּיְקָא, כִּי זֶה בְּחִינַת אֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁזּוֹכִין לְהַעֲלוֹת וּלְהָאִיר הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּדָּבָר הַהוּא עַל־יְדֵי הָאֲכִילָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה ‘תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק’, וְעַל־כֵּן אָסְרָה הַתּוֹרָה לֶאֱכֹל דְּבָרִים הָאֲסוּרִים כִּי הֵם בְּחִינַת הָרָע שֶׁל ע’ לָשׁוֹן כַּנַּ”ל, שָׁם אֵין יְכוֹלִין לְהָאִיר וּלְהִתְנוֹצֵץ הָאוֹתִיּוֹת, רַק הַדְּבָרִים שֶׁהִתִּירָה תּוֹרָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת תַּרְגּוּם, הֵם נִתְתַּקְּנִים וּמְאִירִין הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבָּהֶם עַל־יְדֵי הָאֲכִילָה שֶׁמַּעֲלִין הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין הַתְּפִלִּין גַּם כֵּן לִהְיוֹת ‘מִמִּין הַמֻּתָּר לְפִיךָ’ דַּיְקָא כַּנַּ”ל. וְעַיֵּן בְּהַתּוֹרָה ‘תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק’ מֵעִנְיַן שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַל־יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם, שָׁם מְבֹאָר שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה שֶּׁזּוֹכִין לִשְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין שֶׁתִּהְיֶה אֲכִילָתוֹ וְתַעֲנוּגָיו רַק מֵהִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר שֶׁאוֹכֵל וְזֶה עִקַּר תִּקּוּן הָאֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה, עַיֵּן שָׁם:
