הִלְכוֹת הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר – הֲלָכָה ד

יִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר, שִׁוִּיתִי ה’ לְנֶגְדִּי תָמִיד וְכוּ’ (אֹרַח חַיִּים סִימָן א):

א עַל פִּי הַתּוֹרָה ‘מֵישְׁרָא דְּסַכִּינָא’ וְכוּ’ בְּסִמָּן ל, עַיֵּן שָׁם כָּל הַתּוֹרָה. וְהַכְּלָל, כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ מְאֹד מְאֹד אַחַר רַבִּי אֲמִתִּי הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מֻפְלֶגֶת מְאֹד, שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר בּוֹ הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, כִּי הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג, כִּי אִם עַל־יְדֵי כַּמָּה צִמְצוּמִים וְכוּ’, שֶׁהֵם בְּחִינַת סִבּוּבִים וְהַקְדָּמוֹת, כְּמוֹ הַמְלַמֵּד שֶׁלּוֹמֵד עִם הַתִּינוֹק וְכוּ’. וְכָל מַה שֶּׁהוּא קָטָן בְּמַעֲלָה בְּיוֹתֵר וְכָל מַה שֶּׁהוּא חוֹלֶה בְּיוֹתֵר, הוּא צָרִיךְ רוֹפֵא גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, דְּהַיְנוּ רַבִּי גָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל בְּמַעֲלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁיּוּכַל לְרַפְּאוֹת אוֹתוֹ גַּם כֵּן, וְיוּכַל לְסַבֵּב עִמּוֹ גַּם כֵּן עַד שֶׁיַּכְנִיס בּוֹ הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית וְכוּ’.

וּמְבֹאָר שָׁם שֶׁאֵלּוּ הַצִּמְצוּמִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַהַקְדָּמוֹת וְכוּ’, שֶׁעַל־יָדָם בָּאִים לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת, הֵם בְּחִינַת חָכְמָה-תַּתָּאָה, בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת שְֹעָרוֹת, בְּחִינַת ‘שִׁעוּרִין דְאַתְוָון דְּאוֹרַיְיתָא’ (תיקו”ז קכב.), בְּחִינַת ‘שַׂעֲרָא אוּכְמָא, שַׂעֲרָא בְּעִגּוּלָא’, בְּחִינַת “שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה” (שיר השירים א), שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ‘אַבְרָהָם תִּקֵּן שַׁחֲרִית’ וְכוּ’ (ברכות כו:). וּצְרִיכִין לְהַחֲיוֹת אֶת הַמַּלְכוּת וְכוּ’, עַל־יְדֵי אוֹר הַפָּנִים הַמֵּאִיר בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים וְכוּ’. וְלִפְעָמִים נוֹפֶלֶת הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא בְּחִינַת ד’, לְהָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁהֵם חָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת. וּמִי יוּכַל לִסְבּוֹל אֶת קוֹל הַצְּעָקָה כְּשֶׁנּוֹפֶלֶת הַמַּלְכוּת בֵּינֵיהֶם, בְּחִינַת “זַעֲקַת מוֹשֵׁל בִּכְסִילִים” (קהלת ט), שֶׁהַכְּסִיל רוֹצֶה לְהִתְחַכֵּם וְכוּ’. וּצְרִיכִין לְחָתְכָהּ מֵהֶם בִּבְחִינַת ‘חֲתָכוֹ לְאַרְבַּע’ (שמואל־א טו בְּרַשִׁ”י). וְזֶה עַל־יְדֵי הַחֶסֶד שֶׁמִּתְגַּלֶּה עַל־יְדֵי הַתּוֹכֵחָה וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב:

ב וְכָל זֶה נַעֲשָֹה בְּכָל בֹּקֶר שֶׁאָז בְּשַׁחֲרִית עוֹלָה “אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר”, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲלִיּוֹת עַמּוּד הַשַּׁחַר, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת–חָכְמָה-תַּתָּאָה הַנַּ”ל שֶׁנִּקְרָא ‘שַׁחַר’, כִּי הוּא מְצַמְצֵם הָרְאוּת שֶׁכָּל הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת עַל־יָדָהּ. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, כְּדֵי לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, כְּדֵי שֶׁיְּגַדֵּל וְיַעֲלֶה וִיעוֹרֵר בְּחִינַת הַשַּׁחַר הַנַּ”ל, בְּחִינַת חָכְמָה-תַּתָּאָה הַנַּ”ל, בִּבְחִינַת “עוּרָה כְבוֹדִי וְכוּ’, אָעִירָה שָׁחַר” (תהלים נז). כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לִבְחִינַת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר לְכָךְ נוֹצָרְנוּ, כִּי כָּל אָדָם מֻכְרָח שֶׁיָּבֹא לָזֶה, כִּי רַק בִּשְׁבִיל זֶה בָּא לָעוֹלָם. וְכָל הָעוֹלָמוֹת נִבְרְאוּ רַק בִּשְׁבִיל זֶה ‘בְּגִין דְיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵיהּ’ (זוהר בא דף מב:):

ג וְזֶה בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׁנָה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁזֹּאת הַבְּחִינָה שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת הַשֵֹּכֶל הַתַּחְתּוֹן הַנַּ”ל, הִיא סְמוּכָה לַחִצּוֹנִים, כִּי הִיא מַדְרֵגָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה כַּיָּדוּעַ, עַל־כֵּן לִפְעָמִים הִיא נוֹפֶלֶת אֵלֵיהֶם כַּנַּ”ל, דְּהַיְנוּ שֶׁנּוֹפֶלֶת לְתוֹךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת חָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת, שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַמְשִׁיךְ זֶה הַשֵֹּכֶל אֵלֵיהֶם, לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי־זֶה הַשֵֹּכֶל בְּחָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת שֶׁלָּהֶם וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. וַאֲזַי צְרִיכִין שֵׁנָה, הַיְנוּ כָּל זְמַן שֶׁיְּכוֹלִין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם זֶה הַשֵֹּכֶל בִּקְדֻשָּׁה שֶׁיּוּכַל לְסַבֵּב עַל־יָדוֹ לָבֹא לְהַשָֹּגַת אֱלֹקוּת, הוּא מִצְוָה גְּדוֹלָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִמּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁיּוּכַל כָּל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ, אֲבָל כְּשֶׁהַשֵֹּכֶל מַתְחִיל לִפּוֹל, וּמִתְגַּבְּרִים עָלָיו בִּלְבּוּלִים, שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינָה הַנַּ”ל שֶׁבְּחִינַת הַחָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת שֶׁהֵם הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת רוֹצִים לְהִתְגַּבֵּר לְהַמְשִׁיךְ זֶה הַשֵֹּכֶל אֵלֵיהֶם, אָז צְרִיכִים לִישֹׁן, שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, דְּהַיְנוּ לְסַלֵּק דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי, וּמִשָּׁם עִקַּר בְּחִינַת הַשֵּׁנָה.

וְעַל־כֵּן בִּשְׁעַת שֵׁנָה הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא הַשֵֹּכֶל, בָּאָה בְּתוֹךְ אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איכה ג): “חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ”. כִּי אָז צְרִיכִים לְסַלֵּק הַשֵֹּכֶל לְגַמְרֵי וְלִסְמֹךְ רַק עַל אֱמוּנָה לְבַד. וְעַל־כֵּן בִּשְׁעַת שֵׁנָה סִטְרָא דְמוֹתָא שָׁלִיט, כַּמּוּבָא בַּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (וישב דף קפד:), כִּי אָז מִסְתַּלֵּק הַחַיִּים שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הַפָּנִים וּמִתְגַּבְּרִים בְּחִינַת הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, שֶׁהֵם סִטְרָא דְמוֹתָא. וְאָז עִקַּר הַקִּיּוּם עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, עַל־יְדֵי שֶׁקּוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה בְּכַוָּנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה. כִּי בְּעֵת שֶׁחָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת שֶׁהֵם כְּלַל כָּל מִינֵי בִּלְבּוּלִים שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְזָרִים וְהִרְהוּרִים וְרַעְיוֹנִים רָעִים, שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁהֵם חָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת, כְּשֶׁהֵם מַתְחִילִים לְהִתְגַּבֵּר עַל הַשֵֹּכֶל, אֲזַי צְרִיכִין לְסַלֵּק הַדַּעַת לְגַמְרֵי וְלִסְמֹךְ עַל אֱמוּנָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֵׁנָה שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, שֶׁאָז בָּאָה הַנְּשָׁמָה בְּתוֹךְ אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר (בסימן לה).

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהַשֵּׁנָּה הִיא טוֹבָה גְּדוֹלָה, אֲבָל צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר שֶׁלֹּא יִישַׁן יוֹתֵר מִדַּאי. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר, לְשַׁבֵּר הַשֵּׁנָה וְלַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, כְּדֵי לַחְתֹּךְ וּלְהַעֲלוֹת אֶת הַמַּלְכוּת חָכְמָה-תַּתָּאָה מֵהֶם, כְּדֵי לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי־זֶה לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת כַּנַּ”ל. וְזֶה “שִׁוִּיתִי ה’ לְנֶגְדִּי תָמִיד”, שֶׁיִּזְכֶּה לְהַכִּיר אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּשִֹּיג אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיְּשַׁוֶּה אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ לְנֶגְדּוֹ תָמִיד וְלֹא יִשְׁכַּח אוֹתוֹ כְּרֶגַע:

ד וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק הַזֶּה (תהלים טז): “שִׁוִּיתִי ה’ לְנֶגְדִּי תָמִיד”. הַיְנוּ הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת כַּנַּ”ל, “כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט”, כִּי עִקַּר בִּנְיַן הַמַּלְכוּת חָכְמָה-תַּתָּאָה הַנַּ”ל, הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת ‘יָמִין’ שֶׁהוּא חֶסֶד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, כִּי עַל־יְדֵי הַחֶסֶד קוֹצְרִין אוֹתָהּ מֵהָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, וּמַעֲלִין אוֹתָהּ אֶל אוֹר הַפָּנִים שֶׁבְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת שִֹמְחַת הַלֵּב עַל־יְדֵי הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשִֹין בְּכָל הַשָּׁנָה וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. וְזֶהוּ “כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט”, הַיְנוּ עַל־יְדֵי בְּחִינַת יָמִין שֶׁהוּא חֶסֶד, עַל־יְדֵי־זֶה  – “בַּל אֶמּוֹט”, עַל־יְדֵי־זֶה לֹא אֶמּוֹט וְלֹא אֶפּוֹל בְּשִֹכְלִי אֲלֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם, לִבְחִינַת חָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת חַס וְשָׁלוֹם, רַק אֶזְכֶּה לְהַעֲלוֹת שִֹכְלִי עַד שֶׁאֶזְכֶּה עַל־יָדוֹ לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת “שִׁוִּיתִי ה’ לְנֶגְדִּי תָמִיד” כַּנַּ”ל.

וְזֶהוּ “לָכֵן שָֹמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי”, “שָֹמַח לִבִּי” – זֶה בְּחִינַת שִֹמְחַת הַלֵּב שֶׁל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשִֹין, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים שֶׁבְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, שֶׁמִּשָּׁם חִיּוּת הַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת כָּבוֹד, בְּחִינַת “מֶלֶךְ הַכָּבוֹד”. וְזֶהוּ “לָכֵן שָֹמַח לִבִּי”, שֶׁהוּא אוֹר הַפָּנִים שֶׁל שָׁלֹשׁ רְגָלִים, בְּחִינַת (משלי טו) “לֵב שָֹמֵחַ יֵיטִיב פָּנִים”, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, וְעַל־יְדֵי־זֶה “וַיָּגֶל כְּבוֹדִי”, שֶׁנִּמְשַׁךְ שִׂמְחָה וְחִיּוּת לְהַמַּלְכוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת כָּבוֹד.

וְעַל־יְדֵי־זֶה “אַף בְּשָֹרִי יִשְׁכּוֹן לָבֶטַח”, שֶׁהוּא בְּשַֹר הַגּוּף, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָאָדָם שְׁיְּבַטֵּשׁ גּוּפוֹ עַל־יְדֵי עָמָל וִיגִיעָה בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת, כִּי “אָדָם לֶעָמָל יוּלָד”  – ‘זֶה עֲמַל תּוֹרָה’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (סנהדרין צט:). כִּי צְרִיכִין לַעֲמוֹל בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה וּלְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר עַצְמוֹ כָּל כָּךְ, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהָאִיר גַּם בְּגוּפוֹ הֶאָרוֹת מֵהַשָֹּגַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי מְסַבֵּב עִמָּנוּ בְּסִבּוּבִים נוֹרָאִים כָּאֵלֶּה, וּבְצִמְצוּמִים נִפְלָאִים כָּאֵלֶּה, עַד שֶׁיָּאִיר בָּנוּ הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת גַּם בְּעוֹדֵינוּ בְּגוּפֵינוּ, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ גַּם לְהַגּוּף הֶאָרָה מִזֶּה, כִּי זֶה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת לְהוֹדִיעַ גַּם לְהַגּוּף מִכָּל הַהֶאָרוֹת וְהַהַשָּׂגוֹת שֶׁהַנְּשָׁמָה מַשֶֹּגֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה ‘חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם’ (סימן כב). וְזֶהוּ בְּחִינַת “אַף בְּשָֹרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח”, שֶׁגַּם בְּשַֹר הַגּוּף יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עַל־יְדֵי שֶׁיִּזְכֶּה בְּחַיָּיו בְּעוֹדוֹ בְּגוּפוֹ לְהַכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ, עַל־יְדֵי הַצַדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהֵאִיר בּוֹ הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת וְכַנַּ”ל.

וְזֶהוּ “כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל”, נֶפֶשׁ הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת כַּיָּדוּעַ, הַיְנוּ בְּחִינַת חָכְמָה-תַּתָּאָה הַנַּ”ל. וְזֶה “כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל”, שֶׁלֹּא יִפּוֹל חֶלְקֵי הַמַּלְכוּת שֶׁלִּי, בְּחִינַת חָכְמָה-תַּתָּאָה שֶׁלִּי שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘נַפְשִׁי’, לֹא תַעֲזֹב לִשְׁאוֹל חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהֵם הַחָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת שֶׁהֵם הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת שֶׁחוֹתְרִים לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל עֵת עַל נֶפֶשׁ הָאָדָם שֶׁהוּא שִׂכְלוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לָבֹא עַל־יָדוֹ לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת וְכַנַּ”ל, אֲבָל אֲנִי בָּטוּחַ כִּי “לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל” כִּי “לֹא תִּתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שַׁחַת”. “חֲסִידְךָ” – זֶה בְּחִינַת הָרַבִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הָעוֹסֵק בְּתִקּוּנוֹ, שֶׁבִּזְכוּתוֹ וְכֹחוֹ אֲנִי בָּטוּחַ “כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל”, כִּי “לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ” – שֶׁהוּא הָרַבִּי הַצַדִּיק הָאֱמֶת, “לִרְאוֹת שַׁחַת” – כְּדֵי שֶׁהוּא לֹא יִרְאֶה הַשַּׁחַת, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לִרְאוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל לְשָׁם בְּכָל עֵת לְהַעֲלוֹתֵינוּ מִשָּׁם. כִּי אִם חַס וְשָׁלוֹם אֶהְיֶה בִּשְׁאוֹל וְשַׁחַת, בְּוַדַּאי יִהְיֶה הַצַּדִּיק הָרַבִּי הָאֱמֶת מִסְתַּכֵּל שָׁם בְּכָל עֵת בְּצַעַר גָּדוֹל כְּדֵי לְהַעֲלוֹתֵינוּ מִשָּׁם, כִּי הוּא עוֹסֵק בְּתִקּוּנִי בְּכָל עֵת. וְעַל־כֵּן בִּזְכוּתוֹ וְכֹחוֹ אֲנִי בָּטוּחַ “כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל”, כְּדֵי “שֶׁלֹּא תִתֵּן חֲסִידְךָ” שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, “לִרְאוֹת שַׁחַת”, וְכַנַּ”ל.

וְזֶהוּ “תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שׂבַע שְֹמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ”, שֶׁתּוֹדִיעֵנִי הָאֹרַח וְהַדֶּרֶךְ לָבֹא לְחַיִּים אֲמִתִּיִּים, לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת לְהַחֲיוֹת אֶת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת חָכְמָה-תַּתָּאָה הַנַּ”ל, שֶׁהוּא עַל־יְדֵי אוֹר הַפָּנִים שֶׁבְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת שִֹמְחַת הַלֵּב, בְּחִינַת “שׂבַע שְֹמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ” וְכוּ’, כַּנַּ”ל:

ה וְזֶה בְּחִינַת קִימַת חֲצוֹת, שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד לָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה לְהִתְאַבֵּל מְאֹד עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת מִן הַחִצּוֹנִים וְהַקְּלִפּוֹת הַנַּ”ל, כַּיָּדוּעַ בְּכַוָּנוֹת. כִּי כְּשֶׁמִּתְאַבֵּל עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כְּאִלּוּ עוֹסֵק בְּבִנְיָנוֹ, כִּי ‘כָּל הַמִּתְאַבֵּל וְכוּ’, זוֹכֶה וְרוֹאֶה בְּשִֹמְחָתָהּ’ (תענית ל). וְעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם עִקַּר אוֹר הַפָּנִים שֶׁמַּמְשִׁיכִין בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לַעֲלוֹת אֶל הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי ה’, כְּדֵי לְקַבֵּל אוֹר הַפָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר אוֹר הַפָּנִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לָקוּם בַּחֲצוֹת וּלְהִתְאַבֵּל מְאֹד עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לְפִי בְּחִינָתוֹ לִרְאוֹת בְּשִֹמְחָתָהּ, וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ מִשָּׁם חִיּוּת, מֵאוֹר הַפָּנִים שֶׁמֵּאִיר שָׁם, לְהַחֲיוֹת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת בְּחִינַת חָכְמָה-תַּתָּאָה, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת וְכַנַּ”ל.

וְזֶה שֶּׁמַּזְכִּירִין עֲלִיַּת רְגָלִים בְּתִקּוּן חֲצוֹת, בַּמִּזְמוֹר (תהלים מב) “כְּאַיָּל תַּעֲרֹג”, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְכוּ’ כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים”. שֶׁהוּא מַה שֶּׁהָיוּ עוֹלִין בָּרֶגֶל לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ‘פָּנִים’ שֶׁמַּזְכִּירִין שָׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם: “מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וְכוּ’ כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו” וְכוּ’, וְכֵן שָׁלֹשׁ פְּעָמִים (שם וּבְפֶרֶק מג). כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה, שֶׁהֵם הַשָּׁלֹשׁ רְגָלִים, שֶׁהָיוּ עוֹלִין בָּהֶם לְקַבֵּל אוֹר הַפָּנִים כַּנַּ”ל.

וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בַּחֲצוֹת, כִּי כָּל אוֹת וְאוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כֻּלָּם הֵם שִׁעוּרִים וְצִמְצוּמִים קְדוֹשִׁים לְהַשִּׂיג אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי־זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. וְעַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁעוֹסְקִין אָז בַּלַּיְלָה, נִמְשָׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (חגיגה יב:). וְעַל־יְדֵי הַחֶסֶד הַזֶּה קוֹצְרִין וְחוֹתְכִין אֶת הַמַּלְכוּת וּבוֹנִין אוֹתָהּ בִּשְׁלֵמוּת בַּעֲלִיַּת הַשַּׁחַר, בִּבְחִינַת (ישעיה טז): “וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא” כַּנַּ”ל, בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל, וְכַמּוּבָן בַּכַּוָּנוֹת:

ו וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזְעוֹק מָרָה וְלִצְעוֹק מְאֹד בַּחֲצוֹת עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְכוּ’, כְּדֵי לְשַׁתֵּף עַצְמוֹ עִם הַשְּׁכִינָה, וְעִם כָּל הַמִּצְטַעֲרִים בְּצָרָתָהּ, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לִסְבּוֹל קוֹל הַזְּעָקָה וְהַצְּעָקָה שֶׁיֵּשׁ שָׁם כְּשֶׁנּוֹפֶלֶת הַמַּלְכוּת בֵּינֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל: ‘וּמִי יָכוֹל לִסְבּוֹל אֶת קוֹל הַצְּעָקָה’ וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. וְעִקַּר הַצְּעָקָה צְרִיכִין לִצְעֹק בְּיוֹתֵר עַל הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁעָסְקוּ לְהַכְנִיס בָּנוּ הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת וְנִשְׁאַרְנוּ יְתוֹמִים וְאֵין אָב, כִּי צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ מְאֹד אַחַר צַדִּיק אֱמֶת כָּזֶה כַּנַּ”ל, עַל־כֵּן צְרִיכִין לִבְכּוֹת וְלִזְעוֹק מְאֹד מְאֹד לִפְנֵי ה’ יִתְבָּרַךְ עַל זֶה בְּיוֹתֵר, שֶׁיָּחוֹס וִירַחֵם עָלֵינוּ, וְיַחֲזִיר לָנוּ הָעֲטָרָה לְיוֹשְׁנָהּ, שֶׁיַּחֲזֹר וְיִשְׁלַח לָנוּ מְהֵרָה צַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁיִשְׁתַּדְּלוּ בְּתַקָּנוֹתֵינוּ, וְיָאִירוּ בָּנוּ הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת, לַהֲבִיאֵנוּ אֶל הַתַּכְלִית הַטּוֹב אֲשֶׁר לְכָךְ נוֹצָרְנוּ, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד, שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לְרַפְּאוֹת חוֹלִים מְדֻכָּאִים בָּחֳלָיֵי הַנֶּפֶשׁ כָּמוֹנוּ הַיּוֹם בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא, כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ, וְכַנַּ”ל:

ז כִּי צְרִיכִין לְנַדֵּד שֵׁנָה מֵעֵינָיו וּמֵעַפְעַפָּיו תְּנוּמָה, לְשׁוֹטֵט לְבַקֵּשׁ וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים שֶׁיִּזְכֶּה לִמְצֹא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיּוּכַל לְרַפְּאוֹתוֹ וּלְהַכְנִיס בּוֹ הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת, כְּמוֹ שֶׁצָּעַק עַל זֶה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם בְּסֵפֶר מִשְׁלֵי (פֶּרֶק ו) כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “אַל תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ, הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד, וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּשׁ”. וְזֶה עַל־יְדֵי שֶׁיְּבַקֵּשׁ עַד שֶׁיִּמְצָא אֶת הַצַּדִּיק הַמַּנְהִיג הָאֱמֶת שֶׁיְקָרְבֵהוּ לַה’ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּמִּקְרָא הַקּוֹדֵם הַסָּמוּךְ לָזֶה: “עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי, וְהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ, לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ”. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י: ‘הַרְבֵּה רֵעִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עָלֶיךָ לְפָנָיו’, הַיְנוּ צַדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁהֵם נִקְרָאִים ‘אַחִים וְרֵעִים’ לַה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁצְּרִיכִין לְהַכְנִיעַ אֶת עַצְמָם כַּאֲסְקֻפָּה הַנִּדְרֶסֶת וְנִרְפֶּסֶת לְבַקְּשָׁם בְּכָל תַּמְצִית כֹּחוֹ, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְמוֹצְאָם [וּכְעֵין שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם עַל “לֵךְ הִתְרַפֵּס”, עַיֵּן שָׁם]. וְזֶה שֶּׁכָּתוּב שָׁם בְּסָמוּךְ: “מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב, וּבָא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵן”. שֶׁצְּרִיכִין לְמַעֵט בְּשֵׁנָּה וּתְנוּמָה כְּדֵי לְבַקֵּשׁ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁנִּקְרָא ‘מְהַלֵּךְ וְאִישׁ מָגֵן’, כִּי הַצַּדִּיקִים נִקְרָאִים ‘מְהַלְכִים’ עַל שֵׁם שֶׁהוֹלְכִים מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זכריה ג): “וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים” וְכוּ’. וְגַם נִקְרָא הַצַּדִּיק ‘אִישׁ מָגֵן’, כִּי הוּא מָגֵן לְכָל הַחֹסִים בּוֹ. וְזֶהוּ “מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת” וְכוּ’, עַד אֲשֶׁר תִּזְכֶּה שֶׁיָּבֹא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י: ‘דְּבָרִים שֶׁאַתָּה רָשׁ מֵהֶם וּמַחְסֹרְךָ יִתְמַלֵּא’ וְכוּ’, הַיְנוּ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה רָשׁ מֵהֶם וְכָל מַה שֶּׁחָסֵר לְךָ בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת, הַכֹּל יָבֹא לְךָ מְהֵרָה כִּמְהַלֵּךְ וּכְאִישׁ מָגֵן, הַיְנוּ כְּפִי מַעֲלַת הַצַּדִּיק שֶׁתִּזְכֶּה לִמְצֹא שֶׁנִּקְרָא מְהַלֵּךְ וְאִישׁ מָגֵן, כְּמוֹ־כֵן יָבֹא לְךָ כָּל מַחֲסוֹרְךָ וְרֵאשֶׁךָ, דְּהַיְנוּ הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה רָשׁ מֵהֶם, כִּי כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת נִתְמַלְּאִים עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק, כִּי הוּא מַמְשִׁיךְ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת עַל־יְדֵי שֶׁמַּכְנִיס יְדִיעַת אֱלֹקוּתוֹ בְּהַנִּלְוִים אֵלָיו, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְמַלְּאִים כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת רַבָּה ז, כג): ‘דַּעַת קָנִיתָ – מַה חָסַרְתָּ’. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְשַׁבֵּר הַשֵּׁנָה וְלָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה לְאוֹנֵן וּלְקוֹנֵן וְלִבְכּוֹת וְלִצְעֹק מְאֹד עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְתֹקֶף מְרִירוּת הַגָּלוּת בְּגוּף וְנֶפֶשׁ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן לִבְכּוֹת וְלִצְעֹק מְאֹד מְאֹד עַל הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיקִים שֶׁקָּשֶׁה כִּפְלַיִם כְּחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (איכה רַבָּה א, לז). אֲשֶׁר כָּל הַצָּרוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן, אָנוּ סוֹבְלִים עַל־יְדֵי־זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נז): “הַצַּדִּיק אָבַד וְאֵין אִישׁ שָֹם עַל לֵב, כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק”. עַל־כֵּן כָּל מִי שֶׁחָס עַל נַפְשׁוֹ צָרִיךְ לִצְעֹק מְאֹד שֶׁיִּזְכֶּה גַּם עַתָּה לִמְצֹא רַבִּי וּמַנְהִיג אֲמִתִּי, שֶׁיּוּכַל לְהַכְנִיס בּוֹ יְדִיעַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְמַלְּאוּ כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת וְיִתְבַּטְּלוּ כָּל הַצָּרוֹת וְיִתְתַּקֵּן הַכֹּל:

הִלְכוֹת לְבִישַׁת בְּגָדִים

ח וְזֶה בְּחִינַת ‘לְבִישַׁת הַמִּנְעָלִים שֶׁצָּרִיךְ לִנְעֹל שֶׁל יָמִין תְּחִלָּה וְלִקְשֹׁר שְֹמֹאל תְּחִלָּה’ (אור”ח ב, ד). וְלָמְדוּ מִתְּפִלִּין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שבת סא): ‘כִּתְפִלִּין כָּךְ מִנְעָלִים’. כִּי הַמִּנְעָלִים הֵם שְׁמִירָה לָרַגְלִין, כִּי הָרַגְלִין צְרִיכִין לִשְׁמֹר בְּיוֹתֵר לְהַעֲלוֹתָן מֵהַחִצּוֹנִים הַסְּמוּכִים אֲלֵיהֶם, כִּי הָרַגְלִין הֵם בְּחִינַת חָכְמָה-תַּתָּאָה בְּחִינַת תַּכְלִית הַצִּמְצוּמִים הַנַּ”ל, שֶׁצְּרִיכִין לְחָתְכָן מֵהָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, וּלְהַעֲלוֹתָן לִבְחִינַת אוֹר הַפָּנִים שֶׁבְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים כַּנַּ”ל. וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין בְּחִינַת מִנְעָלִים, שֶׁהֵם שׁוֹמְרִין אֶת הָרַגְלִין מֵהַחִצּוֹנִים. וְזֶהוּ ‘כִּתְפִילִין’ שֶׁהֵם אוֹר הַפָּנִים כַּיָּדוּעַ, ‘כָּךְ מִנְעָלִים’, כִּי מִשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הַמִּנְעָלִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁמִירָה לָרַגְלִין, [וְעַיֵּן כָּל זֶה בַּאֲרִיכוּת בְּהִלְכוֹת חֲלִיצָה הֲלָכָה ד]. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִנְעֹל שֶׁל יָמִין תְּחִלָה, כִּי עִקָּר הוּא בְּחִינַת יָמִין, שֶׁהוּא חֶסֶד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה קוֹצְרִין אוֹתָהּ מֵהֶם וּבוֹנִין אוֹתָהּ כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן בִּקְשִׁירָה שְֹמֹאל תְּחִלָּה כְּמוֹ תְּפִלִּין שֶׁקּוֹשֵׁר שֶׁל יָד בִּשְֹמֹאל תְּחִלָּה, כִּי קְשִׁירַת הַשֶּׁל יָד בִּשְֹמֹאל תְּחִלָה, זֶה מֵחֲמַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל הַחֶסֶד כִּי אִם עַל־יְדֵי תּוֹכָחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, עַיֵּן שָׁם. וְתוֹכָחָה הוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת, בְּחִינַת שְׂמֹאל. וְזֶה בְּחִינַת ‘יָד כֵּהָה’, עַל שֵׁם בְּחִינַת הַתּוֹכֵחָה שֶׁהִיא לִפְעָמִים בְּדֶרֶךְ בִּזָּיוֹן ‘שֶׁמַּכְהֶה’ פָּנָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵלִי שֶׁלֹּא הוֹכִיחַ אֶת בָּנָיו “וְלֹא כִהָה בָּם” (שמואל־א ג).

כִּי תְּפִלִּין הֵם מֹחִין, הֵם עִקָּר הַמְשָׁכַת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת הַנֶּאֱמַר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל שֶׁעִקָּרָהּ הוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין כַּיָּדוּעַ לְמֵּבִין דְּבָרָיו, כִּי תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וְשֶׁל יָד הֵם בְּחִינַת חָכְמָה-עִלָּאָה וְחָכְמָה-תַּתָּאָה. וְזֶה בְּחִינַת שַׁחֲרוּת שֶׁל תְּפִלִּין, בְּחִינַת שַׁחֲרוּת הַנַּ”ל בַּתּוֹרָה הַנַּ”ל. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִקְשֹׁר שֶׁל יַד תְּחִלָּה בִּשְֹמֹאל בְּיַד כֵּהָה, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת הַתּוֹכָחָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה הַחֶסֶד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה קוֹצְרִין אֶת הַמַּלְכוּת חָכְמָה-תַּתָּאָה הַנַּ”ל:

הִלְכוֹת הַנְהָגַת בֵּית הַכִּסֵּא

ט וְעַל־כֵּן אָסוּר לְקַנֵּחַ בִּימִין מִפְּנֵי שֶׁקּוֹשֵׁר בָּהּ תְּפִלִּין (אור”ח ג, י), כִּי חָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת שֶׁעַל־יָדָם נִמְשָׁכִין כְּפִירוֹת הֵם נִקְרָאִים קִיא צוֹאָה בְּלִי מָקוֹם, כִּי הַמַּאֲכָל מְחַיֶּה אֶת הָאָדָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה מֵאִיר פָּנָיו כְּשֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (רות ג): “וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ”, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר (סימן יט). וְעִקַּר הַחִיּוּת בְּחִינַת הֶאָרַת פָּנִים שֶׁמְקַבְּלִים עַל־יְדֵי הַמַּאֲכָל הוּא עַל־יְדֵי רוּחָנִיּוּת הַמַּאֲכָל, שֶׁהוּא הַטּוֹב שֶׁבַּמַאֲכָל, שֶׁרַק זֶה מְחַיֶּה אֶת הָאָדָם בִּבְחִינַת (דברים ח): “כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִּי ה’ יִחְיֶה הָאָדָם”. אֲבָל גַּשְׁמִיּוּת הַמַּאֲכָל שֶׁנֶּאֱחַז בּוֹ הָרָע נַעֲשֶׂה פְּסֹלֶת גָּמוּר וְנִדְחֶה לַחוּץ, כִּי הוּא בְּחִינַת חָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת כְּפִירוֹת, שֶׁהֵם קִיא צוֹאָה כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן (ברכות יד): ‘הָרוֹצֶה לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה’, שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה-תַּתָּאָה הַנַּ”ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת כַּנַּ”ל, ‘יִפָּנֶה וְיִטֹּל יָדָיו וְכוּ’, ‘יִפָּנֶה’ לִדְחוֹת הַמּוֹתָרוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת חָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת כַּנַּ”ל, וְאַחַר־כָּךְ ‘יִטֹּל יָדָיו’ בְּמֵימֵי הַחֶסֶד לְהַמְשִׁיךְ הַחֶסֶד הַנַּ”ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה חוֹתְכִין הַמַּלְכוּת וּמְטַהֲרִין אוֹתָהּ מֵהֶם, [וְעַיֵּן מִזֶּה בְּהִלְכוֹת סוֹטָה הֲלָכָה ד], ‘וְאַחַר־כָּךְ יַנִּיחַ תְּפִלִּין וְיִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְיִתְפַּלֵּל’. כִּי כָּל זֶה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּנֵי הַתְּפִלָּה שֶׁבְּשַׁחֲרִית, שֶׁכָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁהֵם: ‘הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה’, וְ’יִפָּנֶה וְיִטֹּל יָדָיו’, וְ’צִיצִית וּתְפִלִּין’, וּ’קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה’, הַכֹּל בִּשְׁבִיל עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת כַּיָּדוּעַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה-תַּתָּאָה הַנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַבְרָהָם תִּקֵּן שַׁחֲרִית כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל. וְעַל־כֵּן אֵין מְקַנְּחִין בִּימִין, מִפְּנֵי שֶׁקּוֹשֵׁר בָּהּ תְּפִלִּין שֶׁהֵם אוֹר הַפָּנִים, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַחִיּוּת שֶׁל הַמַּלְכוּת שֶׁעוֹלָה וְנִטְהֶרֶת מֵהֶם כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן אָסוּר לְפַנּוֹת מִזְרָח וּמַעֲרָב (אור”ח ג, ה), מֵחֲמַת שֶׁהוּא נֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁשָּׁם הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם עִקַּר אוֹר הַפָּנִים וְכַנַּ”ל:

י וְזֶה בְּחִינַת חֲנֻכָּה, כִּי הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה הוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַדְלָקַת כָּל הָאוֹרוֹת וְהַנֵּרוֹת דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת ‘לְאַנְהָרָא שְׁרַגִּין וּלְאַדְלָקָא בּוּצִינִין’, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּפִלִּין מֹחִין שֶׁהֵם עִקַּר הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת, שֶׁאוֹמְרִים אָז ‘וְשֶׁמֶן הַטּוֹב תָּרִיק עַל שִׁבְעָה קְנֵי הַמְנוֹרָה’ וְכוּ’, כִּי הַמְשָׁכַת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁנִּמְשָׁךְ שֶׁמֶן הַטּוֹב, שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ, לְתוֹךְ כֵּלִים וְצִמְצוּמִים, שֶׁהֵם הַשֶּׁמֶן וְהַכְּלִי וְהַפְּתִילָה, שֶׁבָּהֶם נִתְלֶה הָאוֹר שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הָאוֹרוֹת, כִּי הוּא אוֹר כָּל הָאוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים כז): “ה’ אוֹרִי וְיִשְׁעִי”.

וְזֶהוּ בְּחִינַת תֹּקֶף הַנֵּס שֶׁל חֲנֻכָּה, כִּי ‘אָז עָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם’ וְכוּ’, כִּי מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה זֶה עִקַּר בְּחִינַת חָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת, שֶׁהֵם חָכְמַת יָוָן, מֵחֲמַת שֶׁהֵם עָסְקוּ בָּזֶה בְּיוֹתֵר לְהַמְשִׁיךְ הַחָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת בָּעוֹלָם כַּיָּדוּעַ, שֶׁזֶּה עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת מַלְכוּת הָרִשְׁעָה שֶׁהוּא בְּחִינַת הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת עַל מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן הָיְתָה אָז עֵת צָרָה גְּדוֹלָה, כִּי רָצוּ לְהַשְׁכִּיחַ הַתּוֹרָה לְגַמְרֵי עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַחָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת שֶׁהֵם הֵפֶךְ הַתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הֵם בְּחִינַת שִׁעוּרִים וְכֵלִים לְהַמְשִׁיךְ עַל־יָדָם הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת כַּנַּ”ל, וְהֵם רָצוּ לְהַשְׁכִּיחַ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת חָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מַלְכוּת הָרִשְׁעָה שֶׁל הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, שֶׁהִתְגַּבְּרוּ עַל מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא חָכְמָה-תַּתָּאָה הַנַּ”ל. כְּמוֹ עַכְשָׁיו בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים שֶׁמִּתְגַּבְּרִים הָאֶפִּיקוֹרְסִים, וְרוֹצִים לְהַמְשִׁיךְ חָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת בָּעוֹלָם, וּלְהַשְׁכִּיחַ הַתּוֹרָה לְגַמְרֵי. כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁכָּל מִי שֶּׁנִּמְשָׁךְ אַחַר דַּרְכֵּיהֶם, הוּא פּוֹרֵק עֹל לְגַמְרֵי, וּמְגַלֵּחַ זְקָנוֹ וּפֵאוֹתָיו, וְשׁוֹתֶה יַיִן נֶסֶךְ, עַד שֶׁפּוֹרֵק עֹל לְגַמְרֵי רַחֲמָנָא לִצְלָן.

אֲבָל ה’ יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים הִקְדִּים רְפוּאָה לַמַּכָּה, וְעָשָׂה עִמָּנוּ נֵס גָּדוֹל וְנִפְלָא אָז בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל, עַד אֲשֶׁר לֹא דַּי שֶׁהִכְנִיעוּ וְהִפִּילוּ מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה מַפָּלָה גְּדוֹלָה, אַף גַּם עַל־יְדֵי תֹּקֶף הַנֵּס הִמְשִׁיכוּ אוֹר נִפְלָא בָּעוֹלָם לְדוֹרוֹת, שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ כֹּחַ עַל־יְדֵי־זֶה לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַנַּ”ל כָּל אֶחָד בְּבֵיתוֹ, דְּהַיְנוּ אוֹר הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים הַנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהַחוֹלֶה גָּדוֹל בְּיוֹתֵר הוּא צָרִיךְ רַבִּי גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, שֶׁיִּהְיֶה אֻמָּן וְחָכָם כָּזֶה, שֶׁיּוּכַל לַעֲשֹוֹת צִמְצוּמִים נִפְלָאִים שֶׁיָּאִיר גַּם בּוֹ הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת כַּנַּ”ל. וּבְחִינָה זֹאת נִמְשֶׁכֶת עָלֵינוּ בַּחֲנֻכָּה עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הַמֻּפְלָגִים בְּמַעֲלָה, שֶׁתִּקְּנוּ לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת הֶאָרָה הַנַּ”ל, עַל כָּל אֶחָד בְּבֵיתוֹ אֲפִילּוּ אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא.

כִּי מְבֹאָר בְּכַוָּנוֹת חֲנֻכָּה שֶׁעִנְיַן חֲנֻכָּה הוּא, שֶׁמַּמְשִׁיכִין הָאוֹר הַנִּפְלָא שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַיִּחוּדִים מַמְשִׁיכִין אוֹתוֹ לְמַטָּה, הַיְנוּ לְמַטָּה מֵעֲשָֹרָה טְפָחִים. כִּי בְּשַׁבָּת וְיוֹם־טוֹב מַדְלִיקִין נֵרוֹת שֶׁל מִצְוָה, כִּי אָז הוּא עִקַּר עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת חָכְמָה-תַּתָּאָה הַנַּ”ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת נֵר מִצְוָה, שֶׁאָז מֵחֲמַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וְיוֹם־טוֹב נוֹפְלִים הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, וּמַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה עוֹלָה מִבֵּינֵיהֶם, וְאָז מֵאִירָה בְּאוֹר גָּדוֹל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַדְלָקַת נֵרוֹת שַׁבָּת וְיוֹם־טוֹב שֶׁמַּדְלִיקִין אוֹתָהּ בִּמְקוֹמָהּ בְּעֵת עֲלִיָּתָהּ. אֲבָל בַּחֲנֻכָּה הַהַדְלָקָה הוּא בְּדֶרֶךְ נֵס נִפְלָא, כִּי אָז אֵין לָהּ עֲלִיָּה כָּל כָּךְ, כִּי הֵם יְמֵי הַחוֹל, כִּי אָז אֵין מִתְבַּטְּלִים הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת לְגַמְרֵי כְּמוֹ בְּשַׁבָּת וְיוֹם־טוֹב, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אָנוּ מַדְלִיקִין הַנֵּר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַיִּחוּדִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים. הַיְנוּ בְּחִינָה הַנַּ”ל שֶׁהַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים מְאֹד מַמְשִׁיכִין תִּקּוּנִים נִפְלָאִים כָּאֵלֶה, עַד שֶׁמְּאִירִין בְּחִינַת הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים גַּם לְמַטָּה בִּדְיוּטָא הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַטָּה מֵעֲשָֹרָה טְפָחִים שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא יָרְדָה הַשְּׁכִינָה לְשָׁם (סוכה ה), וְעַתָּה עַל־יְדֵי תֹּקֶף הַנֵּס מַדְלִיקִין שָׁם דַּיְקָא, הַנֵּר חֲנֻכָּה הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים לְמַטָּה לְמַטָּה, לְהָאִיר בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְקַבֵּל, אֲפִילּוּ אִם הוּא הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים אֲפִילּוּ הַחוֹלֶה הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בָּחֳלָיֵי הַנֶּפֶשׁ עַל־יְדֵי רִבּוּי עֲוֹנוֹתָיו, לְהָאִיר גַּם בּוֹ הֶאָרָה מֵהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי גֹּדֶל כֹּחַ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁמַּמְשִׁיכִין תֹּקֶף הַנֵּס שֶׁל חֲנֻכָּה בָּעוֹלָם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה אֲפִילּוּ בִּבְחִינַת יְמֵי הַחוֹל שֶׁאֵין יְכוֹלִין עֲדַיִן לְהַעֲלוֹת בִּשְׁלֵמוּת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת חָכְמָה-תַּתָּאָה הַנַּ”ל, אַף־עַל־פִּי־כֵן מַמְשִׁיכִין הָאוֹר שֶׁל הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים לְמַטָּה אֲפִילּוּ בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, כִּי מִגֹּדֶל כֹּחָם יְכוֹלִים לְהָאִיר אֲפִילּוּ בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, כִּי מִגֹּדֶל כֹּחָם יְכוֹלִים לְהָאִיר אֲפִילּוּ בְּהַקְּטַנִים בְּמַעֲלָה מְאֹד, וּלְרַפְּאוֹת אֲפִילּוּ הַחוֹלִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה לְמַטָּה מֵעֲשָֹרָה טְפָחִים וְכַנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת (תהלים כג) “גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי”, בְּחִינַת (מיכה ז) “כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ ה’ אוֹר לִי”, שֶׁמַּמְשִׁיכִין הָאוֹר שֶׁל הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת לְמַטָּה בְּעֹמֶק הַחֹשֶׁךְ, בִּבְחִינַת “גֵּיא צַלְמָוֶת”, לְהָאִיר לְהַנְּמוּכִים מְאֹד מְאֹד שֶׁיַּגִּיעַ גַּם אֵלֵיהֶם הֶאָרָה וִידִיעָה מֵאֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כְּדֵי לְרַפְּאוֹתָם וּלְתַקְּנָם וְלַהֲשִׁיבָם אֵלָיו:

יא וְזֶה בְּחִינַת הַפְּלוּגְתָא שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל (שבת כא:), ‘שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ’. כִּי בֵּית שַׁמַּאי לְטַעֲמַיְהוּ, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שם ל: לא.) שֶׁשַּׁמַּאי הָיָה קַפְּדָן, וְעַל־יְדֵי־זֶה הָיָה מְרַחֵק הַגֵּרִים מִלְּהִתְגַּיֵּר וּדְחָפָם בְּאַמַּת הַבִּנְיָן, אֲבָל הִלֵּל עַל־יְדֵי גֹּדֶל עַנְוְתָנוּתוֹ קֵרְבָם בְּרַחֲמִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ הֲגוּנִים לְהִתְקָרֵב, וְאָמְרוּ דְּבָרִים זָרִים וְשִׁגָּעוֹן, לְלַמְּדָם כָּל הַתּוֹרָה כְּשֶׁעוֹמְדִים עַל רֶגֶל אַחַת וְכוּ’, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא דְּחָפָם וְקֵרְבָם בְּחָכְמָתוֹ וְעַנְוְתָנוּתוֹ הַנִּפְלָא. וְעַל־כֵּן בֵּית שַׁמַּאי שֶׁהָיוּ תַּלְמִידֵי שַׁמַּאי שֶׁמִּגֹּדֶל צִדְקָתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לִסְבֹּל אֶת הָרְחוֹקִים הַמְלֻכְלָכִים בְּחַטֹּאת נְעוּרֵיהֶם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, עַל־כֵּן אָמְרוּ: ‘פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ’.

כִּי בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שְׁנֵיהֶם מוֹדִים שֶׁצְּרִיכִים לְהוֹסִיף וּלְהַרְבּוֹת אוֹר בְּכָל יוֹם שֶׁבָּא אַחֲרָיו, כִּי בְּוַדַּאי הַנֵּס שֶׁל יְמֵי חֲנֻכָּה שֶׁדָּלַק הַנֵּר שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ לְהַדְלִיק כִּי אִם יוֹם אֶחָד וְדָלַק שְׁמוֹנָה יָמִים, בְּוַדַּאי כָּל יוֹם שֶׁבָּא אַחֲרָיו הַנֵּס גָּדוֹל וְנִפְלָא בְּיוֹתֵר. וְעַל־כֵּן בְּוַדַּאי צְרִיכִין אוֹר גָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּכָל יוֹם שֶׁבָּא אַחַר־כָּךְ, אַךְ בֵּית שַׁמַּאי סוֹבְרִים שֶׁמֵּחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ מֵחֲמַת גֹּדֶל הָאוֹר שֶּׁנִּמְשָׁךְ בְּכָל יוֹם בְּיוֹתֵר, מֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ ‘פוֹחֵת וְהוֹלֵךְ’, כִּי אֵין הָרְשָׁעִים וְהָרְחוֹקִים כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם זֶה הָאוֹר. וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (חגיגה יב. בְּרֵאשִׁית רַבָּה פָּרָשָׁה יב, ו) ‘שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הָאוֹר שֶׁל שִׁבְעָה יְמֵי בְּרֵאשִׁית וְעָמַד וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים’ וְכוּ’, עַל־כֵּן הֵם סוֹבְרִים שֶׁגַּם עַתָּה כְּשֶׁהַצַּדִּיקִים מַשִֹּיגִים אוֹר גָּדוֹל צְרִיכִים לְהַעֲלִים הָאוֹר. וְכָל מַה שֶּׁמַּשִּׂיגִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר צְרִיכִים לְהַעֲלִים הָאוֹר יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵהָנוּ מִמֶּנּוּ הָרְשָׁעִים וְהָרְחוֹקִים כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ‘פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ’.

אֲבָל בֵּית הִלֵּל שֶׁהֵם מִתַּלְמִידֵי הִלֵּל שֶׁהָיָה עוֹסֵק לְקָרֵב הָרְחוֹקִים מְאֹד, עַל־כֵּן אַזְלֵי לְטַעֲמַיְהוּ, וְאוֹמְרִים: ‘מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ’, כִּי אַדְּרַבָּא כָּל מַה שֶּׁהַצַּדִּיקִים מַמְשִׁיכִין אוֹר גָּדוֹל וְנוֹסָף בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, כְּמוֹ־כֵן צְרִיכִין לְהָאִיר בְּהָעוֹלָם יוֹתֵר וְיוֹתֵר, לְהָאִיר לְכָל בָּאֵי עוֹלָם כְּדֵי לְקָרֵב כָּל הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד, לְהָאִיר בְּהַקְּטַנִים וְהַנְּמוּכִים מְאֹד, לְרַפְּאוֹת כָּל הַחוֹלִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר רַחֲמָנָא לִצְלָן. כִּי כְּמוֹ שֶׁכָּל מַה שֶּׁהַחוֹלֶה גָּדוֹל בְּיוֹתֵר צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ לְעַצְמוֹ רַבִּי הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר כַּנַּ”ל, כְּמוֹ־כֵן הָרַבִּי וְהַצַּדִּיק כָּל מַה שֶּׁמַּגִּיעַ לְמַעֲלָה גְּדוֹלָה יְתֵרָה בְּיוֹתֵר, הוּא צָרִיךְ לְהָאִיר גַּם בְּהַקְּטַנִים וְהַנְּמוּכִים בְּיוֹתֵר. כִּי זֶה עִקַּר מַעֲלָתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ לְקָרֵב הָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר גְּדֻלַּת ה’ יִתְבָּרַךְ וּכְבוֹדוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר (סימן י). כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי צְרִיכִים לְהַעֲלִים הָאוֹר הַגָּדוֹל, וּבִפְרָט כְּשֶׁמַּגִּיעִים לְמַעֲלוֹת וְהַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲצוּמוֹת בְּוַדַּאי בְּהֶכְרֵחַ לְהַעֲלִים וְלִגְנֹז הָאוֹר, כִּי אֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן הֵם עוֹשִֹים תַּחְבּוּלוֹת כָּאֵלֶּה, וּמְתַקְּנִים תִּקּוּנִים כָּאֵלֶּה, וּמַלְבִּישִׁים הָאוֹר בִּלְבוּשִׁים וְצִמְצוּמִים נִפְלָאִים כָּאֵלֶּה, עַד שֶׁמְּאִירִים גַּם בְּהַקְּטַנִּים בְּמַעֲלָה מְאֹד כַּנַּ”ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה הֵם מוֹסִיפִים וְהוֹלְכִים וּמְאִירִים הָאוֹר לְמַטָּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם יוֹתֵר וְיוֹתֵר בִּבְחִינַת ‘מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ’.

כִּי ‘מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין’ (יומא יב:). וְקָשֶׁה וְכִי יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לְהוֹרִיד הַקְּדֻשָּׁה חַס וְשָׁלוֹם? אַךְ זֶהוּ בְּחִינָה הַנַּ”ל, שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים שֶׁהֵם גְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה בֶּאֱמֶת, אַךְ מֵעוֹצֶם קְדֻשָּׁתָם אֵינָם יְכוֹלִים לִסְבּוֹל הָעוֹלָם, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי תֹּקֶף קְדֻשָּׁתָם הֵם מְרַחֲקִין וּמוֹרִידִין חַס וְשָׁלוֹם אֵיזֶה אֲנָשִׁים, מֵחֲמַת שֶׁכּוֹעֲסִים עֲלֵיהֶם מֵחֲמַת שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִסְבּוֹל מַעֲשֵֹיהֶם הַמְגוּנִים, אֲבָל ה’ יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ חָפֵץ בָּזֶה “כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא” (מיכה ז, יח), וְרוֹצֶה שֶׁהַצַּדִּיקִים יְרַחֲמוּ עַל יִשְׂרָאֵל תָּמִיד, וִיקָרְבוּ אוֹתָם אֲפִילּוּ אִם הֵם כְּמוֹ שֶׁהֵם. וַאֲפִילּוּ אִם הוּא עַצְמוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכַעַס גָּדוֹל עֲלֵיהֶם מֵחֲמַת מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, הוּא רוֹצֶה שֶׁהַצַּדִּיקִים יִתְפַּלְּלוּ עֲלֵיהֶם וִיקָרְבוּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שמות רַבָּה מה, ב) עַל פָּסוּק (שמות לג, ז): “וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה”, מֵחֲמַת שֶׁחָטְאוּ כָּל כָּךְ, אָמַר ה’ יִתְבָּרַךְ: ‘אֲנִי בְּכַעַס, וְאַתָּה בְּכַעַס, אִם כֵּן מִי יְקָרְבֵם’ וְכוּ’, כַּמּוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ”י שָׁם.

וְכֵן מָצִינוּ בְּכַמָּה נְבִיאִים וְצַדִּיקִים שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ קָבַל לִפְנֵיהֶם וְסִפֵּר לָהֶם גֹּדֶל צַעֲרוֹ כִּבְיָכוֹל, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵעֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל הַמְּרֻבִּים, וּכְשֶׁהֵם חִזְּקוּ דְּבָרָיו וְלֹא הִמְלִיצוּ טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל, הִקְפִּיד עֲלֵיהֶם מְאֹד. כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּהוֹשֵׁעַ הַנָּבִיא (עיין פְּסָחִים פז.) וּבְאֵלִיָּהוּ שֶׁאָמַר (מלכים־א יט, י): “קַנֹּא קִנֵּאתִי” וְכוּ’, שֶׁאָמַר לוֹ (מלכים־א יט, טז): “וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט, תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ”, וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שם ברש”י): שֶׁאָמַר לוֹ ‘אִי אֶפְשִׁי בִּנְבוּאָתְךָ עַל שָׁאַתָּה מְקַטְרֵג עַל יִשְׂרָאֵל’.

כִּי ה’ יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה רַק שֶׁיַּמְלִיצוּ טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל, וִירַחֲמוּ עַל יִשְׂרָאֵל אֲפִילּוּ עַל הַגְּרוּעִים, לְקָרֵב כֻּלָּם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָמַר (שמות לב, לב): “וְאִם אַיִּן מְחֵנִי נָא” וְכוּ’.

וְזֶה בְּחִינַת ‘מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ’, שֶׁכָּל מַה שֶּׁמַּגִּיעִין וּבָאִין בַּקֹּדֶשׁ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּמַשִֹּיגִין הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת יוֹתֵר, צְרִיכִין לִהְיוֹת מַעֲלִין נְפָשׁוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר ‘וְלֹא מוֹרִידִין’, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזָהֲרוּ שֶׁלֹּא יִהְיוּ מוֹרִידִים הַנְּפָשׁוֹת עַל־יְדֵי גֹּדֶל קְדֻשָּׁתָם, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לִכְלַל קְפֵידָא עַל יִשְׂרָאֵל מֵחֲמַת גֹּדֶל קְדֻשָּׁתָם וְהַשָֹּגָתָם אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה אֵינָם יְכוֹלִים לִסְבּוֹל אֶת הַגְּרוּעִים, עַד שֶׁכּוֹעֲסִים עֲלֵיהֶם, עַד שֶׁיְּכוֹלִים לְהוֹרִיד אוֹתם חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ‘פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ’ שֶׁאָמְרוּ בֵּית שַׁמַּאי וְכַנַּ”ל, כִּי לֹא כֵן הוּא, כִּי צָרִיךְ לִהְיוֹת ‘מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין’, כִּי כָּל מַה שֶּׁמַּגִּיעַ לְמַעֲלָה יְתֵרָה וְהַשָֹּגָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, צָרִיךְ לְהִתְחַכֵּם וְלַעֲשׂוֹת צִמְצוּמִים חֲדָשִׁים בְּתַחְבּוּלוֹת נִפְלָאוֹת, עַד שֶׁיְּכוֹלִים לְקָרֵב נְפָשׁוֹת רַבּוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּלְרַפְּאוֹת אֲפִילּוּ הַגְּרוּעִים וְהַחוֹלִים מְאֹד מְאֹד כַּנַּ”ל, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת נֵר חֲנֻכָּה שֶׁמַּדְלִיקִין לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת ‘מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ’ כַּנַּ”ל:

יב וְעַל־כֵּן הָיָה הַנֵּס שֶׁל חֲנֻכָּה עַל־יְדֵי הַכֹּהֲנִים, כִּי הַכֹּהֵן הוּא בְּחִינַת חֶסֶד בְּחִינַת אַבְרָהָם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה חוֹתְכִין אֶת הַמַּלְכוּת מֵהָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, וּמְחַיִּין אוֹתָהּ מֵאוֹר הַפָּנִים שֶׁמֵּאִיר בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן נִקְרָא חֲנֻכָּה, עַל שֵׁם חֲנֻכַּת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיָה בַּיָּמִים הָהֵם (שבת כא:), כִּי עִקַּר אוֹר הַפָּנִים הוּא בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁלְּשָׁם עוֹלִין בָּרְגָלִים לְקַבֵּל אוֹר הַפָּנִים כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חֲנֻכָּה לְהַחֲיוֹת הַמַּלְכוּת מֵאוֹר הַפָּנִים, כְּדֵי לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי־זֶה לְהַשָֹּגַת אֱלֹקוּת, שֶׁזֶּה עִקַּר הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה כַּנַּ”ל:

יג וְזֶה בְּחִינַת (משלי ו, כג): “כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר”. כִּי מְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל, שֶׁעַל־יְדֵי הַתּוֹכֵחָה מִתְגַּלֶּה הַחֶסֶד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הַמַּלְכוּת חָכְמָה-תַּתָּאָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת עַיֵּן שָׁם, כִּי עַל־יְדֵי הַחֶסֶד חוֹתְכִין אוֹתָהּ מֵהָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, וּמְחַיִּין אוֹתָהּ מֵאוֹר הַפָּנִים וְכוּ’. וְזֶהוּ “כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר”, זֶה בְּחִינַת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הָאוֹרוֹת וְהַדְלָקַת כָּל הַנֵּרוֹת הַקְּדוֹשִׁים כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת נֵר חֲנֻכָּה כַּנַּ”ל. וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי “וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר”, הַיְנוּ עַל־יְדֵי תּוֹכְחוֹת מוּסָר בְּחִינַת תּוֹכָחָה הַנַּ”ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְחֶסֶד כַּנַּ”ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהַחֲיוֹת אֶת הַמַּלְכוּת כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ “וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר”, שֶׁעַל־יְדֵי “תּוֹכְחוֹת מוּסָר” מַמְשִׁיכִין “חַיִּים” לְהַחֲיוֹת הַמַּלְכוּת חָכְמָה-תַּתָּאָה הַנַּ”ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת “כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר” כַּנַּ”ל.

וְזֶהוּ שֶׁמְּכַנֶּה אֶת הַמִּצְוָה בְּשֵׁם ‘נֵר’ וְהַתּוֹרָה בְּשֵׁם ‘אוֹר’, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה שְׁנֵיהֶם הֵם בְּחִינַת צִמְצוּמִים לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת כַּנַּ”ל, אֲבָל גַּם בְּעִנְיַן הַצִּמְצוּמִים וְהַשִּׂכְלִיִּים יֵשׁ גַּם כֵּן כַּמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת, כִּי צְרִיכִין לְהָאִיר מִשֵּׂכֶל לְשֵׂכֶל, וּמִצִּמְצוּם לְצִמְצוּם כַּמּוּבָן שָׁם. וְעַל־כֵּן הַתּוֹרָה לְגַבֵּי הַמִּצְוָה הִיא בִּבְחִינַת ‘אוֹר’ לְגַבֵּי ‘נֵר’, כִּי צְרִיכִין כַּמָּה וְכַמָּה צִמְצוּמִים וְשִׂכְלִיִּים, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת שָׁם, בְּחִינַת ‘אוֹר וְנֵר’ שֶׁמְּאִירִין אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָהֶם:

יד וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים, כִּי צְרִיכִין לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה וּלְהַסְבִּיר לוֹ פָּנִים, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁבְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין אֶצְלוֹ וּמְפַקְּחִין עַל עֲסָקָיו וְעוֹשִׂין לוֹ כָּל צְרָכָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ (יו”ד שלה, ח), שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הֶאָרַת פָּנִים, כִּי אֵין מַסְתִּירִים פְּנֵיהֶם מִמֶּנּוּ, וְאֵינָם נִטְמָנִים בְּבָתֵּיהֶם, רַק בָּאִים אֵלָיו וְעוֹשִׂין לוֹ צְרָכָיו וּמְדַבְּרִין עַל לִבּוֹ, שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת הֶאָרַת פָּנִים. וְעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין עָלָיו חִיּוּת מִבְּחִינַת הֶאָרַת פָּנִים שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַחִיּוּת לְהַחֲיוֹת אֶת הַחוֹלֶה, בִּבְחִינַת (משלי טז, טו) “בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים”, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל.

וְעַל־כֵּן ‘שְׁכִינָה לְמַעְלָה מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל חוֹלֶה’ (שבת יב:), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים מא, ד): “ה’ יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ” וְכוּ’. הַיְנוּ בְּחִינָה הַנַּ”ל, שֶׁדַּיְקָא מֵחֲמַת שֶׁהוּא חוֹלֶה, עַל־כֵּן נִמְשָׁךְ עָלָיו אוֹר הַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁמַּשְׁגִּיחַ עַל כָּל הַחוֹלִים, וּבִפְרָט עַל הַחוֹלִים בְּיוֹתֵר, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת “כָּל מִשְׁכָּבוֹ נֶהְפַּךְ בְּחָלְיוֹ”, שֶׁעֲלֵיהֶם מְפַקֵּחַ בְּיוֹתֵר לְהַמְשִׁיךְ לָהֶם רְפוּאוֹת לְהַחֲיוֹתָם בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת, בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר בָּהֶם הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת כַּנַּ”ל, כִּי זֶה עִקַּר גְּדֻלַּת הַצַּדִּיק וּמַעֲלָתוֹ שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל לְרַפְּאוֹת הַחוֹלִים בְּיוֹתֵר. וְעַל־כֵּן דַּיְקָא מֵחֲמַת שֶׁהוּא חוֹלֶה, “וְכָל מִשְׁכָּבוֹ נֶהְפַּךְ” וְכוּ’, מֵחֲמַת זֶה דַּיְקָא הַשְּׁכִינָה לְמַעְלָה מְרַאֲשׁוֹתָיו, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַצַּדִּיק, כִּי הַצַּדִּיקִים הֵם שְׁכִינָתוֹ שֶׁל מָקוֹם (זוהר תְּרוּמָה קסג:).

וְזֶהוּ בְּחִינַת (בראשית יח, א): “וַיֵּרָא אֵלָיו ה'” – ‘לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה’ (ברש”י שם), כִּי דַּיְקָא מֵחֲמַת שֶׁהוּא חוֹלֶה וּצְרִיכִים לְבַקְּרוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא ‘וַיֵּרָא אֵלָיו ה”, בְּחִינַת הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת שֶׁזּוֹכִין הַחוֹלִים עַל־יְדֵי אוֹר הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא הַשְּׁכִינָה וְכַנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת חֲנֻכָּה וּפוּרִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים, כִּי הֵם יָמִים קְדוֹשִׁים וְטוֹבִים מְאֹד, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הֵם בִּימֵי הַחוֹל, כִּי אֵינָם אֲסוּרִים בִּמְלָאָכָה וְהֵם בִּבְחִינָה הַנַּ”ל, בִּבְחִינַת הֶאָרַת הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת עַל הַחוֹלִים בְּיוֹתֵר, עַל־יְדֵי גֹּדֶל כֹּחַ הַצַּדִּיק שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּלִים וְצִמְצוּמִים נִפְלָאִים כָּאֵלֶּה וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְהוּא כְּמוֹ לְמָשָׁל כְּשֶׁהָאָדָם בָּרִיא, בְּוַדַּאי אֵין הַמֶּלֶךְ בָּא אֶל הָאָדָם לְהַרְאוֹת לוֹ פָּנָיו, רַק כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְקַבֵּל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְהִתְעַדֵּן מֵאוֹר פָּנָיו, הוּא צָרִיךְ לְנַקּוֹת וּלְטַהֵר עַצְמוֹ יָפֶה יָפֶה, וּלְקַשֵּׁט עַצְמוֹ כָּרָאוּי, וְלִשְׁקֹד עַל דַּלְתֵי הַמֶּלֶךְ, וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵת רוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁיְּקַבְּלוּ רְשׁוּת שֶׁיִּכְנוֹס, וְלַעֲשׂוֹת כָּל הַתַּחְבּוּלוֹת שַׁיָּכִים לָזֶה, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לָבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ, אִם לִכְנֹס לַחֲצַר הַמֶּלֶךְ אוֹ לַבַּיִת אוֹ לַהֵיכָל וְכוּ’, כְּדֵי שֶׁיָּאִיר בּוֹ הַמֶּלֶךְ פָּנָיו הַמְּאִירוֹת. אֲבָל כְּשֶׁאֶחָד מֵאֲנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ חוֹלֶה וּמֻטָּל עַל עֶרֶשׂ דְּוָי רַחֲמָנָא לִצְלָן, אֲזַי כְּשֶׁנִּתְעוֹרְרִין רַחֲמֵי הַמֶּלֶךְ לְהַחֲיוֹתוֹ מֵאוֹר פָּנָיו, אֲזַי מֻכְרָח הַמֶּלֶךְ לֵילֵךְ אֶצְלוֹ לְבֵיתוֹ לְהָאִיר בּוֹ פָּנָיו וּלְהַחֲיוֹתוֹ. וְזֶה בְּחִינַת ‘שְׁכִינָה לְמַעְלָה מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל חוֹלֶה’, וְכַנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת חֲנֻכָּה וּפוּרִים שֶׁהֵם מוֹעֲדִים קְדוֹשִׁים שֶׁנִּתְּנוּ לָנוּ לְהַחֲיוֹתֵנוּ כַּיּוֹם הַזֶּה, בִּימֵי הַגָּלוּת הַמַּר שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת חוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (שמיני דף מ.), בִּבְחִינַת (שיר השירים ב, ה): “סַמְּכוּנִי בַּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי”. וּמֵעֹצֶם חֳלָיֵנוּ הַכָּבֵד ‘אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לְפָנָיו בְּשָׁלֹשׁ פַּעֲמֵי רְגָלֵינוּ’ לִכְנֹס לְבֵיתוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְקַבֵּל אוֹר הַפָּנִים, ‘כִּי מִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ וְנִתְרַחַקְנוּ וְכוּ’ וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים’ וְכוּ’. עַל־כֵּן חָמַל עָלֵינוּ בַּעַל הָרַחֲמִים, בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים וְהוֹסִיף לָנוּ שְׁנֵי הַיָּמִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ שֶׁהֵם חֲנֻכָּה וּפוּרִים, שֶׁתִּקְּנוּ לָנוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁהֵם אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לָנוּ אוֹר הַפָּנִים לְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ בְּתֹקֶף גָּלוּתֵינוּ שֶׁיִּזְכֶּה כָּל אֶחָד בְּבֵיתוֹ בַּחֲנֻכָּה לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים, בְּחִינַת (תהלים קד): “לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן”, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת כַּנַּ”ל. וְכֵן בְּפוּרִים כָּל אֶחָד מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַבְּלִין אָז בְּכָל שָׁנָה בְּתֹקֶף הַגָּלוּת בִּבְחִינַת (אסתר ט, כו) “קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ”.

וְעַל־כֵּן חֲנֻכָּה וּפוּרִים הֵם בִּבְחִינַת רַגְלִין, [כִּי הֵם בְּחִינַת נֶצַח וְהוֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רַגְלִין כַּיָּדוּעַ (תיקו”ז הקדמה דף יז.)]. וְזֶהוּ בְּחִינַת מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים שֶׁהַמִּצְוָה בָּרַגְלִין, הַיְנוּ בְּחִינָה הַנַּ”ל שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עָלֵינוּ וְהוֹלֵךְ לְבַקְּרֵנוּ, וּמֵאִיר לָנוּ פָּנָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּתֹקֶף גָּלוּתֵינוּ, שֶׁאָנוּ חוֹלִים כָּאֵלֶּה כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ, וְהוּא בְּרַחֲמָיו מְבַקְּרֵנוּ וּמְחַיֶּה אוֹתָנוּ בְּאוֹר פָּנָיו הַקְּדוֹשִׁים, עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת הַיָּמִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ שֶׁנָּתַן לָנוּ, שֶׁהֵם חֲנֻכָּה וּפוּרִים, שֶׁהֵם מוֹעֲדִים קְדוֹשִׁים בִּימֵי הַחוֹל, שֶׁהֵם בְּחִינַת יְמֵי הַגָּלוּת, שֶׁאָז אֵין בָּנוּ כֹּחַ לַעֲלוֹת אֵלָיו לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ לְקַבֵּל מֵאוֹר הַפָּנִים, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ מַמְשִׁיךְ לָנוּ אוֹר הַפָּנִים לְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ, כְּדֵי לְהַחֲיוֹתֵנוּ עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּכָל דּוֹר, שֶׁהֵם עוֹסְקִים בְּתִקּוּנֵנוּ, שֶׁהֵם מִשְׁתַּדְּלִים בְּיוֹתֵר לְהַחֲיוֹת הַחוֹלִים בְּיוֹתֵר וְכַנַּ”ל:

טו וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּסַבְּבִין הָעֲנִיִּים בַּחֲנֻכָּה לְקַבֵּל מָעוֹת חֲנֻכָּה (מ”א אור”ח תרע), זֶה בְּחִינַת הֶאָרַת פָּנִים מִלְמַעְלָה, שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ מֵאִיר פָּנָיו לָנוּ לְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ כַּנַּ”ל. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצְּדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים יז): “אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ”. וְעַל־כֵּן בָּרְגָלִים שֶׁצְּרִיכִין לַעֲלוֹת לָרֶגֶל לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ לְקַבֵּל אוֹר הַפָּנִים, עַל־כֵּן צָרִיךְ “אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ” לְהָבִיא עוֹלַת רְאִיָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים טז): “וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה’ רֵיקָם” וְכוּ’. אֲבָל בָּרְגָלִים שֶׁצְּרִיכִין לַעֲלוֹת לְבֵית ה’ לְקַבֵּל אוֹר הַפָּנִים צְרִיכִין לְהַעֲלוֹת הַקָּרְבָּן, שֶׁהוּא נִדְבַת לִבּוֹ בְּחִינַת צְדָקָה. וּצְרִיכִין לִטְרוֹחַ בּוֹ לְהַעֲלוֹתוֹ לְבֵית ה’, אֲבָל בַּחֲנֻכָּה בָּאִים הָעֲנִיִּים לְתוֹךְ הַבַּיִת, שֶׁהֵם ‘מָאנִין תְּבִירִין דִּילֵיהּ’[1] (זוהר הַקְדָּמָה דַף י:), שֶׁבָּהֶם שְׁכִינַת אוֹר פָּנָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נז): “אֶשְׁכֹּן אֶת דַּכָּא”. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁה’ יִתְבָּרַךְ אוֹהֵב אֶת אֶחָד וְרוֹצֶה לְהָאִיר לוֹ פָּנָיו שׁוֹלֵחַ לוֹ עָנִי לִזְכּוֹת בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (ויקהל דף קצח.): ‘מַאן דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִים לֵיהּ, שָׁדַר לֵיהּ דּוֹרוֹנָא, מִסְכְּנָא’[2]. וְעַל־כֵּן בַּחֲנֻכָּה שֶׁאָז הוּא בְּחִינַת שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ מֵאִיר פָּנָיו לְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ, עַל־כֵּן בְּרַחֲמָיו שׁוֹלֵחַ לָנוּ הָעֲנִיִּים לְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ, כְּדֵי לִזְכּוֹת בָּהֶם כְּדֵי לְקַבֵּל עַל־יָדָם אוֹר הַפָּנִים שֶׁמֵּאִיר אָז לְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ, וְכַנַּ”ל:

טז וְהִנֵּה עִנְיַן מַחֲלֹקֶת בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל הַנַּ”ל, בְּעִנְיַן הַהִתְקָרְבוּת הַנְּפָשׁוֹת הָרְחוֹקוֹת מְאֹד מְאֹד, שֶׁאֵין רָאוּי מִן הַדִּין לְקָרְבָן שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: ‘פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ’ לְהַעֲלִים הָאוֹר מֵהֶן שֶׁלֹּא יִתְקָרְבוּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: ‘מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ’, כִּי צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת כֵּלִים וְצִמְצוּמִים כָּאֵלֶּה, בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכְלוּ לְהָאִיר גַּם בָּהֶם אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁיִּתְקָרְבוּ גַּם הֵם, וְכַנַּ”ל. הִנֵּה עִנְיַן מַחֲלֹקֶת זֹאת, זֶהוּ בְּחִינַת כְּלַל הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר עַל הַצַּדִּיקִים הַשְּׁלֵמִים הָעוֹסְקִים לְקָרֵב נְפָשׁוֹת הָרְחוֹקִים לַה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁרַבִּים מְאֹד קָמִים עֲלֵיהֶם, וְגַם רַבִּים מִגְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים חוֹלְקִים עֲלֵיהֶם, מֵחֲמַת שֶׁמִּדַּת הַדִּין מִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִכְנַס בְּלִבָּם טִינָא עַד שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם כְּאִלּוּ אֵינוֹ מִתְנַהֵג כָּרָאוּי, וְחוֹלְקִים עָלָיו כַּאֲשֶׁר כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים בְּרוֹב הַדּוֹרוֹת. וּבִפְרָט בְּיָמֵינוּ בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא שֶׁנִּתְרַבֶּה הַקָּטֵגוֹרְיָא בֵּין הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְאֹד, וּבְיוֹתֵר עַל רַבֵּינוּ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, עַל אֲשֶׁר מָסַר נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד וְעָסַק כָּל יָמָיו לְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הָרְחוֹקִים, לְקָרְבָם לַה’ יִתְבָּרַךְ.

וְזֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת שֶׁל הַשְּׁבָטִים עַל יוֹסֵף הַצַּדִּיק, כִּי יוֹסֵף הוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק שֶׁעוֹסֵק לְקָרֵב לַה’ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי שֶׁמּוֹסִיף וְהוֹלֵךְ הָאוֹר בְּכָל יוֹם, כִּי עוֹשֶֹה בְּכָל פַּעַם צִמְצוּמִים וְכֵלִים נִפְלָאִים, בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכְלוּ לְהִתְקָרֵב כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה בָּעוֹלָם. וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא ‘יוֹסֵף’, בְּחִינַת ‘מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ’ כַּנַּ”ל. וְהַשְּׁבָטִים אַף־עַל־פִּי שֶׁכֻּלָּם קְדוֹשִׁים כִּי הָיוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, חָלְקוּ עָלָיו בִּשְׁבִיל זֶה וְכַנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת (בראשית לז): “וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו”. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ב”ר לט, טז) ‘שֶׁהָיָה מְגַיֵּר גֵּרִים’, [כַּמּוּבָא בִּדְבָרָיו זַ”ל חֵלֶק א סִימָן רכח]. וְזֶה “אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף”, הַיְנוּ שֶׁיּוֹסֵף הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיו יַעֲקֹב, וְהָיָה עוֹסֵק גַּם כֵּן לְגַיֵּר גֵּרִים, וּלְקָרֵב הַנְּפָשׁוֹת הָרְחוֹקוֹת, כִּי כָּל מַה שֶּׁאֵרַע לְיַעֲקֹב אֵרַע לְיוֹסֵף, שֶׁזֶּהוּ פֵּרוּשׁ אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם, ‘שֶׁכָּל מַה שֶּׁקִּבֵּל מִשֵּׁם וְעֵבֶר מָסַר לוֹ, וְכָל מַה שֶּׁאֵרַע לְיַעֲקֹב אֵרַע לְיוֹסֵף’ וְכוּ’. וְכָל זֶה נִסְמַךְ לַפָּסוּק: “מְגוּרֵי אָבִיו” שֶׁהוּא מַה שֶּׁהָיָה יַעֲקֹב מְגַיֵּר גֵּרִים, וְתֵכֶף נִסְמַךְ “אֶלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף”, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שֶׁמָּסַר לוֹ כָּל חָכְמָתוֹ כַּנַּ”ל. הַיְנוּ כַּנַּ”ל, כְּמוֹ שֶׁיַּעֲקֹב גִּיֵּר גֵּרִים עַל־יְדֵי עֹצֶם חָכְמָתוֹ, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת צִמְצוּמִים כָּאֵלֶּה, עַד שֶׁיּוּכַל לְרַפְּאוֹת הַחוֹלִים בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ כֵן הָיָה יוֹסֵף הַצַּדִּיק עוֹסֵק בָּזֶה תָּמִיד, כִּי יַעֲקֹב מָסַר לוֹ כָּל חָכְמָתוֹ. כִּי עִקַּר הַחָכְמָה הוּא לְהַכְנִיס הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת בָּעוֹלָם לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרוֹתָיו וְכוּ’.

וְזֶהוּ בְּחִינַת “יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הָיָה רוֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן”, רוֹעֶה צֹאן זֶה בְּחִינַת מַנְהִיג הַדּוֹר שֶׁנִּקְרָא בְּכָל מָקוֹם בְּשֵׁם ‘רוֹעֶה צֹאן’. וְזֶהוּ “בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה” וְכוּ’, שְׁבַע עֶשְׂרֵה בְּגִימַטְרִיָּא “טוֹב” כַּמּוּבָא, הַיְנוּ שֶׁיּוֹסֵף הָיָה טוֹב לַכֹּל, וְהָיָה כֻּלּוֹ טוֹב, וְעַל־יְדֵי־זֶה הָיָה יָכוֹל לְקָרֵב הַכֹּל, כִּי מָצָא בְּהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה קֵרְבָם לַה’ יִתְבָּרַךְ.

וְזֶהוּ “וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִּלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה” וְכוּ’, שֶׁהֵם בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת הֵם בְּחִינַת מִשְׁפָּחוֹת הַיְּרוּדוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה מוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ אֲלֵיהֶם בְּיוֹתֵר כְּדֵי לְקָרְבָם. וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָאִים הָרְחוֹקִים בְּנֵי בִּלְהָה וּבְנֵי זִלְפָּה, זֶה רֶמֶז שֶׁנֶּאֱחַז בָּהֶם בְּיוֹתֵר הַבַּעַל דָּבָר וְחֵילוֹתָיו, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בְּנֵי בִּלְהָה, בְּחִינַת (יחזקאל כו): “בַּלָּהוֹת אֶתְּנֵךְ” וְכוּ’, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י: ‘שֵׁדִים’. הַיְנוּ חֵילוֹת הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁהֵם שֵׁדִים וּקְלִפּוֹת, שֶׁהֵם מְבַהֲלִים וּמְבַלְבְּלִים וּמַרְשִׁיעִים אֶת הָאָדָם. וְזֶה בְּחִינַת בְּנֵי זִלְפָּה, בְּחִינַת (תהלים קיט): “זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי מֵרְשָׁעִים”, כִּי חֵילוֹת הַיֵּצֶר הָרַע הֵם בְּחִינַת ‘בַּלָּהוֹת וְזַלְעֲפוֹת’, וְכָל הַנִּמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם נִקְרָאִים ‘בְּנֵי בִּלְהָה וּבְנֵי זִלְפָּה’. וְהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּחִינַת יוֹסֵף, עוֹסֵק עִמָּהֶם וּמוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ אֵלֵיהֶם, כְּדֵי לְקָרְבָם לַה’ יִתְבָּרַךְ.

וְזֶהוּ: “וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִּלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה” וְכוּ’. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י ‘שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת’ וְכוּ’. כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּעֹצֶם חָכְמָתוֹ מוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ אֲלֵיהֶם כָּל כָּךְ, עַד שֶׁנִּדְמֶה כְּאִלּוּ עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת, כִּי מְדַבֵּר עִמָּהֶם שִֹיחַת חֻלִּין, וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עִמָּהֶם, וּפְעָמִים מְטַיֵּל וּמְשַׂחֵק עִמָּהֶם, וְכָל כַּוָּנָתוֹ כְּדֵי לְקָרְבָם עַל־יְדֵי־זֶה לַה’ יִתְבָּרַךְ. וְכַמּוּבָן בִּדְבָרָיו זַ”ל בְכַמָּה מְקוֹמוֹת, כַּמָּה וְכַמָּה הַצַּדִּיק מוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ אֶל הָעוֹלָם, שֶׁכָּל זֶה נֶחְשַׁב אֶצְלוֹ מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת, אֲבָל כַּוָּנָתוֹ רְצוּיָה לַה’ יִתְבָּרַךְ לְבַד, בִּשְׁבִיל לְקָרֵב הָרְחוֹקִים מְאֹד לַה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקָרְבָם כִּי אִם עַל־יְדֵי־זֶה. וְזֶהוּ בְּחִינַת: “וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִּלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה” וְכוּ’, וְכַנַּ”ל:

יז וְעַל־כֵּן נִקְרָא ‘יוֹסֵף’, בְּחִינַת (בראשית ל): “אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי”, שֶׁמְּאַסֵּף וּמְבַטֵּל כָּל הַחֶרְפּוֹת וּבוּשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי מַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה וּמְקָרְבָם לַה’ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת “יוֹסֵף ה’ לִי בֵּן”, שֶׁעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא ‘יוֹסֵף’, הַיְנוּ שֶׁהַצַּדִּיק עוֹסֵק תָּמִיד לְהוֹסִיף וּלְקָרֵב נְפָשׁוֹת חֲדָשׁוֹת בְּכָל פַּעַם, וּמְבַקֵּשׁ תָּמִיד מֵה’ יִתְבָּרַךְ עַל זֶה, בְּחִינַת: יוֹסֵף ה’ לִי בֵּן אַחֵר, שֶׁיּוֹסֵף ה’ לוֹ בְּכָל פַּעַם תַּלְמִיד חָדָשׁ שֶׁנִּקְרָא בֵּן, כִּי ‘כָּל הַמְלַמֵּד בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה כְּאִלּוּ יְלָדוֹ’ (סנהדרין יט:). וְהוּא מְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ תָּמִיד לְהוֹסִיף וּלְקָרֵב חֲדָשִׁים בִּבְחִינַת: “יוֹסֵף ה’ לִי בֵּן אַחֵר”.

וְעַל־כֵּן: “וְיִשְׁרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו, כִּי בֵּן זְקוּנִים הוּא לוֹ” (בראשית לז), שֶׁאָהַב אוֹתוֹ בִּשְׁבִיל זֶה מְאֹד, כִּי הוּא חָפֵץ בָּזֶה לְרַחֵם עַל הַכֹּל, וְלַעֲשׂוֹת תַּחְבּוּלוֹת לְקָרֵב הַכֹּל. וְזֶהוּ “כִּי בֶּן זְקוּנִים הוּא לוֹ”, ‘זָקֵן’ זֶה בְּחִינַת רַחֲמִים גְּדוֹלִים מְאֹד, בְּחִינַת ‘זָקֵן מָלֵא רַחֲמִים’ (מְכִילְתָּא יִתְרוֹ), בְּחִינַת תְּלֵיסַר תִּקּוּנֵי דִיקְנָא שֶׁהֵם רַחֲמִים גְּדוֹלִים מְאֹד, הַיְנוּ שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ כָּל הַשְּׁלֹשׁ עֶשְֹרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת ‘זָקֵן’ כַּנַּ”ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מְרַחֵם עַל הַכֹּל וּמְקָרֵב כֻּלָּם. וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס: “כִּי בֶּן זְקוּנִים” – ‘כִּי בַּר חַכִּים הוּא לֵיהּ’, ‘בַּר חַכִּים’ וַדַּאי, כִּי צְרִיכִין לָזֶה חָכְמָה גְּדוֹלָה, חָכְמָה נִפְלָאָה, חָכְמָה עֲמֻקָּה מְאֹד מְאֹד, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת כֵּלִים וְצִמְצוּמִים כָּאֵלֶּה, שֶׁיּוּכַל לְקָרֵב נְפָשׁוֹת רְחוֹקוֹת כָּאֵלֶּה, חוֹלִים כָּאֵלֶּה, וּלְהַכְנִיס בָּהֶם הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת וְכַנַּ”ל.

וְזֶה “וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים”. שֶׁפֵּרוּשׁוֹ ‘כְּלֵי מִילַת’ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גְּוָנִין יָפִים בְּחִינַת (אסתר א) “כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת”. הַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁרָאָה שֶׁעוֹסֵק בָּהּ לְקָרֵב נְפָשׁוֹת רְחוֹקוֹת, עַל־כֵּן עָשָׂה לוֹ לְבוּשִׁים נִפְלָאִים, שֶׁיֵּשׁ בָּם גְּוָנִין יָפִים וְנִפְלָאִים, בְּחִינַת “כְּתֹנֶת פַּסִּים”, הַיְנוּ בְּחִינַת צִמְצוּמִים נִפְלָאִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת כֵּלִים וּלְבוּשִׁים, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ עַל־יָדָם הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת אֲפִילּוּ לְהָרְחוֹקִים מְאֹד וְכַנַּ”ל. כִּי בְּחִינַת הַצִּמְצוּמִים הַנַּ”ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָכְמָה-תַּתָּאָה הַנַּ”ל, הֵם כְּלוּלִים מִכָּל הַגְּוָנִין, שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַכֵּלִים וְהַלְּבוּשִׁין שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁעַל־יָדָם מַשִּׂיגִין אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה פְּעָמִים, ‘דְּאִיהִי כְּלִילָא מִכָּל הַגְּוָנִין’:

יח וְזֶה שֶּׁחָלַם (בראשית לז): “וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה”. שֶׁפֵּרוּשׁוֹ קְשָׁרִים. הַיְנוּ בְּחִינַת צִמְצוּמִים הַנַּ”ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת קְשָׁרִים, כִּי הַצִּמְצוּם בְּחִינַת קֶשֶׁר, הַיְנוּ שֶׁכֻּלָּם הָיוּ עוֹסְקִים בָּזֶה, שֶׁהָיוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים וְעוֹשִׂים קְשָׁרִים וְצִמְצוּמִים כְּדֵי לִמְשֹׁךְ עַל־יָדָם הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, אֲבָל הַצִּמְצוּמִים וְהַכֵּלִים שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק עָלוּ עַל כֻּלָּם, בִּבְחִינַת: “וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה” וְכוּ’, שֶׁהַקֶּשֶׁר וְהַצִּמְצוּם שֶׁלּוֹ קָמָה וְגַם נִצָּבָה לָעַד וְלָנֶצַח. “וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי”, שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִין לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים נִפְלָאִים, שֶׁעָשָׂה בְּחָכְמָתוֹ הָעֲמֻקָּה, עַל־יְדֵי שֶׁעָסַק לְקָרֵב נְפָשׁוֹת תָּמִיד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זָכָה שֶׁאֲפִילּוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁעוֹסְקִין בָּזֶה לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים, גַּם הֵם צְרִיכִין לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, כִּי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה עַל כֻּלָּם, בִּבְחִינַת (משלי לא): “רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל, וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה”, שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הָעוֹסֵק לַעֲשׂוֹת כֵּלִים וּלְבוּשִׁים, וּלְהַמְשִׁיךְ תּוֹרָה בְּחָכְמָה אֲמִתִּית כָּזֹאת, עַד שֶׁיּוּכְלוּ לְהִתְקָרֵב הַכֹּל לַה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַשֶּׁבַח שֶׁל “אֵשֶׁת חַיִל” וְכוּ’, בְּחִינַת “דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים”, שֶׁהֵם בְּחִינַת כֵּלִים וּלְבוּשִׁים לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת וְכוּ’.

וְזֶהוּ בְּחִינַת “הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק וְכוּ’, וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה, וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ” וְכוּ’. שֶׁבְּתֹקֶף חֶשְׁכַת לֵיל הַגָּלוּת שֶׁל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, הִיא נוֹתֶנֶת לָהֶם טֶרֶף וְכוּ’, וְכֵן הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב כָּל הַשֶּׁבַח הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. וְזֶה בְּחִינַת “נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ”, שֶׁהֵם בְּחִינַת ‘שִׁעוּרִין דְּאַתְוָון דְּאוֹרַיְיתָא’, הַיְנוּ בְּחִינַת צִמְצוּמִים הַנַּ”ל, שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ בְּחָכְמָתוֹ, עַל־יָדָם נוֹדָע ה’ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, בְּחִינַת ‘נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ’ וְכוּ’. וְזֶהוּ “פִּיהָ פָּתְחָה בְּחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ”. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (סוטה מט:): ‘זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמְּדָהּ’. הַיְנוּ כַּנַּ”ל, שֶׁמְּלַמֵּד תּוֹרָתוֹ לַאֲחֵרִים לְקָרְבָם לַה’ יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ “צֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ”, שֶׁצּוֹפֶה הִלּוּךְ בֵּיתוֹ אֵיךְ יִתְנַהֵג לְעוֹלָם בְּאֹפֶן, שֶׁלֹּא תִכְבֶּה נֵרוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאַר הַשְׁאָרַת חָכְמָתוֹ לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת לָנֶצַח. כִּי “וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל”, כִּי לַחְמוֹ וְתוֹרָתוֹ אֵינוֹ לֶחֶם עַצְלוּת חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הָיָה זָרִיז מְאֹד מְאֹד בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן “קָמוּ בָּנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ”, הֵם הַתַּלְמִידִים שֶׁנִּקְרָאִים בָּנִים שֶׁקֵּרְבָם לַה’ יִתְבָּרַךְ. “בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ”, זֶה ה’ יִתְבָּרַךְ, כִּי ה’ יִתְבָּרַךְ מַסְכִּים עַל זֶה, כִּי חָפֵץ בָּזֶה שֶׁיְּקָרֵב כֻּלָּם אֵלָיו כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא. וְעַל־כֵּן “רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל, וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה”, וְכַנַּ”ל:

יט וְזֶהוּ “וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָֹר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי” (בראשית לז). שֶׁמֶשׁ וְיָרֵח הֵם בְּחִינַת מַשְׁפִּיע וּמְקַבֵּל, בְּחִינַת שֵֹכֶל עֶלְיוֹן וְשֵֹכֶל תַּחְתּוֹן, בְּחִינַת הָרַב וְהַתַּלְמִיד. כִּי הַצַּדִּיק שֶׁהוּא הָרַב, נִקְרָא ‘שֶׁמֶשׁ’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת א): “וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ”. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (קידושין עב:): ‘עַד שֶׁלֹּא שָׁקְעָה’ וְכוּ’. וְ’הַיָּרֵחַ’ בְּחִינַת הַתַּלְמִיד שֶׁמְּקַבֵּל הָאוֹר מֵרַבּוֹ כְּמוֹ הַלְּבָנָה מֵהַחַמָּה. וְ’אַחַד עָשָֹר כּוֹכָבִים’ זֶה בְּחִינַת הַנְּפָשׁוֹת הָרְחוֹקוֹת שֶׁמְּקָרְבִים אוֹתָם לַה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם נְפָשׁוֹת קְדוֹשׁוֹת מְאֹד, אַךְ הָיוּ תְּחִלָּה בְּעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, וְעָלוּ מִשָּׁם בִּבְחִינַת אַחַד עָשָֹר סַמְמָנֵי הַקְּטֹרֶת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַחַד עָשָֹר כּוֹכָבִים, בְּחִינַת (דניאל יב): “וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים”. “וְכֻלָּם מִשְׁתַּחֲוִים לִי”, כִּי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מַמְשִׁיךְ שִׂכְלִיּוֹת כָּאֵלֶּה, עַד שֶׁכָּל הַגְּדוֹלִים וְהַקְּטַנִּים וְכָל הָרְחוֹקִים הָרוֹצִים לְהִתְקָרֵב כֻּלָּם צְרִיכִים לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, כִּי כְּבָר מְבֹאָר לְעֵיל (אוֹת יג) שֶׁגַּם בְּהַצִמְצוּמִים בְּעַצְמָן יֵשׁ בְּחִינַת שֵׂכֶל עֶלְיוֹן וְשֵׂכֶל תַּחְתּוֹן, כִּי יֵשׁ בָּהֶם כַּמָּה וְכַמָּה מַדְרֵגוֹת, וְיֵשׁ בָּהֶם בְּחִינַת רַב וְתַלְמִיד שֶׁמֶש וְיָרֵחַ וְכוּ’. וְכֻלָּם צְרִיכִים לְהַכְנִיעַ וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת וּלְהִתְבַּטֵּל לִפְנֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּחִינַת יוֹסֵף, כִּי הוּא מַכְנִיס הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת בְּכֻלָּם וְכַנַּ”ל:

[1] כלים השבורים שלו.

[2] את מי שהקדוש ברוך הוא אוהב, שולח לו עני כדורון.