יִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ, שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר. הַגָּ”ה: “שִׁוִּיתִי ה’ לְנֶגְדִּי תָמִיד” – זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וְכוּ’, (או”ח א, א):
א כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ”ל (בסימן רפב) שֶׁכְּשֶׁאָדָם מַתְחִיל לְחַפֵּשׂ עַצְמוֹ וְרוֹאֶה שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מֵה’ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא מָלֵא חֲטָאִים וּפְגָמִים הַרְבֵּה, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק מִטּוֹב, אֲזַי הוּא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה טוֹב, אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא עָשָׂה אֵיזֶה טוֹב מִיָּמָיו, וְאַף שֶׁהוּא רוֹאֶה שֶׁגַּם מְעַט הַטּוֹב שֶׁעָשָׂה הוּא מָלֵא פְּצָעִים, כִּי מְעֹרָב בִּפְסֹלֶת הַרְבֵּה, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִי אֶפְשָׁר שֶׁאֵין בּוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עַל כָּל פָּנִים. וְכֵן יְחַפֵּשׂ וְיִמְצָא בְּעַצְמוֹ עוֹד אֵיזֶה טוֹב, וְאַף שֶׁזֶּה הַטּוֹב גַּם כֵּן מְעֹרָב בִּפְסֹלֶת הַרְבֵּה, אַף־עַל־פִּי־כֵן עַל כָּל פָּנִים יֵשׁ בּוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה. וְכֵן יְחַפֵּשׂ וְיִמְצָא בְּעַצְמוֹ עוֹד אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת. וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁדָּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת עֲדַיִן, אַף־עַל־פִּי שֶׁעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה וּפָגַם מַה שֶּׁפָּגַם, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא יוֹצֵא בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה וְנִכְנַס בְּכַף זְכוּת בֶּאֱמֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת (תהלים לז, י): “וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע” וְכוּ’, עַל־יְדֵי אוֹתוֹ הָ’עוֹד מְעַט’ שֶׁשָּׁם אֵינוֹ ‘רָשָׁע’, עַל־יְדֵי־זֶה: “וְהִתְבּוֹנַנְתָּ” וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. וְעַל־יְדֵי־זֶה יָכֹל לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ, וַאֲזַי יָכֹל לְהִתְפַּלֵּל, וְזֶה בְּחִינַת (שם קמו, ב): “אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי”, עַל־יְדֵי הָעוֹד מְעַט שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה יָכֹל לְזַמֵּר וּלְהוֹדוֹת לַה’. וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים, כִּי הַנִּגּוּנִים נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי שֶׁמְּבָרְרִין רוּחַ טוֹבָה מִן רוּחַ נְכָאָה וְכוּ’. וְזֶהוּ ‘אֲזַמְּרָה’ דַּיְקָא, בְּחִינַת נִגּוּנִים וְכוּ’.
וְכֵן צְרִיכִין לָדוּן אֶת אַחֵרִים לְכַף זְכוּת, אֲפִילּוּ רָשָׁע גָּמוּר צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה וְכוּ’ וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. וּמִי שֶׁיָּכוֹל זֹאת לִמְצֹא נְקֻדָּה טוֹבָה אֲפִילּוּ בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת חַזָּן וּלְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָעַמּוּד וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. וְדַע שֶׁכָּל אֶחָד מִצַּדִּיקֵי הַדּוֹר בּוֹנֶה מִשְׁכָּן, שֶׁמִּשָּׁם מְקַבְּלִין תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא (שבת קיט:), בִּשְׁבִיל זֶה הֵם מַתְחִילִין מִן ‘וַיִּקְרָא’ וְכוּ’ (ויקרא רבה פרשה ז, ג), עַיֵּן שָׁם. וְזֶה הַצַּדִּיק שֶׁיָּכוֹל לְלַקֵּט כָּל הַטּוֹב שֶׁנִּמְצָא בְּכָל אֶחָד, הוּא יוֹדֵעַ כָּל הַבְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל הַמִּשְׁכָּנוֹת הַנַּ”ל שֶׁבּוֹנִין הַצַּדִּיקִים, שֶׁמִּשָּׁם מְקַבְּלִין הַתִּינוֹקוֹת הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא וְכוּ’ וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב הֵיטֵב:
ב וְזֶה בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, כִּי כְּשֶׁהָאָדָם רוֹאֶה שֶׁרָחוֹק מֵה’ יִתְבָּרַךְ וְכוּ’, זֶה בְּחִינַת שֵׁנָה שֶׁהִיא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּמִיתָה[1] וּכְשֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן, וּמְחַיֶּה וּמְשַֹמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ וּמְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ לַעֲבֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי־זֶה, זֶה בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה. וְזֶה בְּחִינַת (תהלים ג, ב) “ה’ מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים” וְכוּ’, הַיְנוּ הַצָּרִים שֶׁל הַנֶּפֶשׁ שֶׁהֵם הַחֲטָאִים וְהַפְּגָמִים שֶׁל כָּל אֶחָד, שֶׁזֶּה עִקַּר צָרוֹת הָאָדָם, וּכְשֶׁהֵם מִתְגַּבְּרִים עַל הָאָדָם חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הֵם רוֹצִים לְהַפִּיל אוֹתוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, כְּאִלּוּ אֵין לוֹ עוֹד שׁוּם תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶהוּ (שם, ג): “רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה”, וַאֲזַי הוּא בִּבְחִינַת שֵׁנָה כַּנַּ”ל, וְזֶהוּ (שם, ו): “אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה”, כִּי זֶה בְּחִינַת שֵׁנָה כַּנַּ”ל. אֲבָל בֶּאֱמֶת הָאָדָם אָסוּר לְיַאֵשׁ עַצְמוֹ, וְצָרִיךְ לְהִתְגַבֵּר לְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ עַל־יְדֵי הַמְעַט טוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן כַּנַּ”ל, וְזֶהוּ (שם): “הֱקִיצוֹתִי כִּי ה’ יִסְמְכֵנִי”, שֶׁאֲנִי מִתְגַּבֵּר וּמִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתִי, כִּי אֵינִי מְיָאֵשׁ עַצְמִי עֲדַיִן ‘כִּי ה’ יִסְמְכֵנִי’.
כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁאָדָם מוֹצֵא בְּעַצְמוֹ זֶה בְּחִינַת אֱלֹקוּת כִּבְיָכוֹל, כִּי כָּל הַטּוֹב מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אוֹרַיְיתָא וְיִשְׂרָאֵל וְקֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא כֹּלָא חָד (זוהר אחרי דף עג.), נִמְצָא כְּשֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה דְּהַיְנוּ אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב, זֶה הַטּוֹב הוּא אַחְדוּת גָּמוּר עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי “טוֹב ה’ לַכֹּל” (תהלים קמה, ט), וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם לד, ט): “טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'”, כִּי כָּל הַטּוֹב שֶׁנִּמְצָא בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, הוּא הַכֹּל מִמֶּנוּ יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ ‘כִּי ה’ יִסְמְכֵנִי’, הַיְנוּ הַנְּקֻדָּה הַטּוֹבָה שֶׁאֲנִי מוֹצֵא בְּעַצְמִי שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלֹקוּת בְּחִינַת ‘טוֹב ה’ לַכֹּל’, זֶה הוּא סוֹמֵךְ אוֹתִי וּמֵקִיץ אוֹתִי מֵהַשֵּׁנָה.
וַאֲזַי (שם ב, ז): “לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי”, כִּי שׁוּב אֵינִי מִתְיָרֵא מֵהֶם, אַף־עַל־פִּי שֶׁהֵם כַּמָּה רְבָבוֹת פְּגָמִים וַחֲטָאִים שֶׁעוֹמְדִים עָלַי לְהַפִּילֵנִי חַס וְשָׁלוֹם, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֲנִי מוֹצֵא בְּעַצְמִי עוֹד אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, עַל־יְדֵי־זֶה אֲנִי מִתְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁנָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֲנִי נִכְנַס בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֶזְכֶּה לִתְשׁוּבָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל, כִּי כָּל הָרַע נִדְחֶה מִפְּנֵי מְעַט הַטּוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ וּמְחַיֶּה וּמֵרִים אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה, כִּי מְעַט מִן הָאוֹר דּוֹחֶה הַרְבֵּה מִן הַחֹשֶׁךְ כַּיָּדוּעַ. וְזֶהוּ בְּחִינַת “הֱקִיצוֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ”, עַל־יְדֵי הָ’עוֹד מְעַט’ וְכוּ’ שֶׁלִּי, דְּהַיְנוּ הַנְּקֻדָּה טוֹבָה כַּנַּ”ל, בְּחִינַת אֲזַמְּרָה לֶאֱלֹהַי ‘בְּעוֹדִי’ כַּנַּ”ל, וְזֶהוּ ‘וְעוֹדִי עִמָּךְ’ הַיְנוּ הָעוֹד מְעַט שֶׁלִּי שֶׁהוּא עֲדַיִן עִמָּךְ כַּנַּ”ל, עַל־יְדֵי־זֶה ‘הֱקִיצוֹתִי’, כִּי זֶה בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה כַּנַּ”ל:
ג וְזֶה בְּחִינַת (שם נז, ט): “עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר”, הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִתְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ מִשְּׁנָתוֹ וּמִנְּפִילָתוֹ, וְעַל־יְדֵי מָה יִתְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ, עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן. וְזֶהוּ: ‘אָעִירָה שָּׁחַר’, כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה הִיא בִּבְחִינַת ‘שַׁחַר’, בִּבְחִינַת (שיר השירים א, ה) “שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם”. כִּי מֵחֲמַת שֶׁזֹּאת הַנְּקֻדָּה מְעֹרֶבֶת בִּפְסֹלֶת הַרְבֵּה וּבִפְגָמִים הַרְבֵּה שֶׁפָּגַם זֶה הָאָדָם, עַל־יְדֵי־זֶה נִדְמֶה שֶׁהִיא שְׁחוֹרָה כִּי מֻנַּחַת בְּקַדְרוּת וּבְשַׁחֲרוּת חַס וְשָׁלוֹם אֶצְלוֹ, אֲבָל כְּשֶׁדָּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, וּמְעוֹרֵר וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ הַנְּקֻדָּה טוֹבָה כַּנַּ”ל, אֲזַי הִיא אוֹמֶרֶת: “שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה… אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת” וְכוּ’, ‘כִּי אֵין הַשַּׁחֲרוּת מִשֶּׁלִּי’ וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם. כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה בְּעַצְמָה שֶׁיֵּשׁ אֵצֶל הָאָדָם אֲפִילּוּ אֵצֶל פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, הִיא נָאוָה וְיָפָה מְאֹד, רַק שֶׁהַשַּׁחֲרוּת חוֹפָה עָלֶיהָ. אֲבָל כְּשֶׁמְּעוֹרְרִין אוֹתָהּ, הִיא אוֹמֶרֶת: ‘שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה’, ‘אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת’, כִּי מִצַּד עַצְמִי אֲנִי נָאוָה עַד מְאֹד.
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שמות רבה מט, ב) “שְׁחוֹרָה אֲנִי” – ‘בְּמַעֲשֵֹה הָעֵגֶל’, “וְנָאוָה אֲנִי” – ‘בְּמַעֲשֵֹה הַמִּשְׁכָּן’, הַיְנוּ אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ לִי חֲטָאִים הַרְבֵּה וְנִתְרַחַקְתִּי מְאֹד מִמֶּנוּ יִתְבָּרַךְ, וְזֶה בְּחִינַת מַעֲשֵֹה הָעֵגֶל שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַחֲטָאִים שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי ‘כָּל הַמּוֹדֶה בָּעֲבוֹדָה זָרָה כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּה’ (שבועות כט.). אַף־עַל־פִּי־כֵן “וְנָאוָה אֲנִי” – ‘בְּמַעֲשֵֹה הַמִּשְׁכָּן’, הַיְנוּ בְּחִינַת מְעַט טוֹב שֶׁאֲנִי מוֹצֵא עַצְמִי עֲדַיִן. כִּי תֵּכֶף אַחַר מַעֲשֵֹה הָעֵגֶל נִצְטַוּוּ עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, עַל־יְדֵי שֶׁנִּתְרַצָּה ה’ יִתְבָּרַךְ לְיִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי מֹשֶׁה שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדָם, כִּי מֹשֶׁה הָיָה יָכוֹל זֹאת לִמְצֹא נְקֻדָּה טוֹבָה אֲפִילּוּ בְּהַפָּחוֹת שֶׁבַּפְּחוּתִים, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ”ל כַּמָּה פְּעָמִים (בלקוטי תנינא פב), וְעַל־יְדֵי־זֶה הָיָה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם תָּמִיד, אֲפִילּוּ כְּשֶׁפָּגְמוּ בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּה בְּמַעֲשֵֹה הָעֵגֶל, אַף־עַל־פִּי־כֵן מָצָא בָּהֶם נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת. וְעַל־כֵּן אָמַר מֹשֶׁה (שמות לב, יא): “לָמָּה ה’ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ” וְכוּ’, כִּי הוּא מָצָא הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם, וַאֲזַי נִדְחֶה הָרָע לְגַמְרֵי כַּנַּ”ל, וְעַל־כֵּן אָמַר: ‘לָמָּה ה’ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ’, כִּי הָרָע אֵינוֹ נֶחֱשָׁב כְּלָל כְּנֶגֶד מְעַט הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עֲדַיִן. וְה’ יִתְבָּרַךְ נִתְרַצָּה לוֹ “וַיִּנָחֶם עַל הָרָעָה” וְכוּ’ (שמות לב, יד), וְאָז לִמֵּד ה’ יִתְבָּרַךְ לְמשֶׁה סֵדֶר תְּפִלָּה, וְסִדֵּר לְפָנָיו שְׁלֹש עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים. וְזֶהוּ (שמות לג, יט): “וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי” וְכוּ’, שֶׁלִּמְּדוֹ וְגִלָּה לוֹ כָּל הַטּוֹב שֶׁלּוֹ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ טוֹב לַכֹּל תָּמִיד, וִיכוֹלִין לְעוֹרֵר הַטּוֹב בְּהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, וּלְהַכְנִיסוֹ בְּכַף זְכוּת וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה.
וְזֶה בְּחִינַת שְׁלֹש עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, בְּחִינַת (שם לד, ו): “ה’ ה’ אֵל רַחוּם וְחַנוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם” וְכוּ’, שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים וְטוֹב לַכֹּל, וּמַאֲרִיךְ אַף לַצַּדִּיקִים וְלָרְשָׁעִים (סנהדרין קיא.). כִּי הוּא מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד, וְדָן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת וּמוֹצֵא נְקֻדָּה טוֹבָה אֲפִילּוּ בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַכְרִיעַ אוֹתָם לְכַף זְכוּת כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת (שמות לד, ז) “נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים”, שֶׁבְּחִינַת הַחֶסֶד, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהוּא יִתְבָּרַךְ מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וְדָן לְכַף זְכוּת וּמוֹצֵא נְקֻדָּה טוֹבָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל, זֶה הַחֶסֶד נֹצֵר וּמַמְתִּיק ‘לָאֲלָפִים’, הַיְנוּ אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ כְּנֶגֶד זֶה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת פְּגָמִים שֶׁפָּגַם אוֹתוֹ הָאָדָם, אַף־עַל־פִּי־כֵן מְעַט הַטּוֹב שֶׁמּוֹצֵא עַל־יְדֵי הַחֶסֶד כַּנַּ”ל, דּוֹחֶה הַכֹּל כַּנַּ”ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה (שם): “נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע” וְכוּ’, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנַס בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת וְכוּ’ כַּנַּ”ל:
ד וְאָז כְּשֶׁנִּתְרַצָּה ה’ יִתְבָּרַךְ לְמשֶׁה, עַל־יְדֵי שֶׁמָּצָא טוֹב בְּכָל יִשְׂרָאֵל אֲפִילּוּ אַחַר מַעֲשֵֹה הָעֵגֶל כַּנַּ”ל, כִּי מֹשֶׁה הָיָה כֻּלּוֹ טוֹב בִּבְחִינַת (שם ב, ב) “וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא”, וְעַל־כֵּן הָיָה לוֹ כֹּחַ תָּמִיד לִמְצֹא הַטּוֹב בְּכָל אֶחָד, אֲפִילּוּ בְּהַפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל כַּנַּ”ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַצָּה ה’ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ”ל, וַאֲזַי צִוָּה לָהֶם עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן שֶׁיָּבִיא כָּל אֶחָד נִדְבַת לִבּוֹ לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, כִּי הָיָה מְעוֹרֵר הַטּוֹב שֶׁבְּכָל אֶחָד, וְכָל אֶחָד כְּפִי הַטּוֹב שֶׁהָיָה לוֹ, הֵבִיא נִדְבַת לִבּוֹ הַטּוֹב לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, כִּי הַמִּשְׁכָּן נִבְנָה מִכָּל הַטּוֹב שֶׁנִּתְבָּרֵר מִכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת (שם כה, ג ד) “זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וּתְכֵלֶת וְאַרְגָמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי” וְכוּ’, שֶׁהֵבִיא כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁלּוֹ. כִּי ‘זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וּתְכֵלֶת’ וְכוּ’, הֵם בְּחִינַת הַגְּוָנִין עִלָּאִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל (עיין זוהר יתרו דף צ:), שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת “יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר” (ישעיה מט, ג), שֶׁהֵם כְּלוּלִים מִגְּוָנִין סַגִּיאִין, הַיְנוּ הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהֵם כְּלוּלִים מִגְּוָנִין סַגִּיאִין. כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נְקֻדָּה טוֹבָה, אֲפִילּוּ בְּהַפְּחוּתִים שֶׁבָּהֶם, מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (בסימן לד), וְה’ יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר בָּהֶם כַּנַּ”ל.
וְזֶה בְּחִינַת הַגְּוָנִין שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְהַמִּשְׁכָּן בְּחִינַת ‘זָהָב וָכֶסֶף’ וְכוּ’ שֶׁהֵבִיא כָּל אֶחָד מִנִּדְבַת לִבּוֹ הַטּוֹב, כִּי שָׁם הָיוּ כְּלוּלִים כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת גְּוָנִין עִלָּאִין שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. וְעַל־כֵּן אַחַר מַעֲשֵֹה הָעֵגֶל שֶׁאָז הֻצְרַךְ מֹשֶׁה לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כַּנַּ”ל, עַל־כֵּן אָז דַּיְקָא נִצְטַוּוּ עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן. כִּי הַמִּשְׁכָּן נִבְנָה מִזֶּה מִנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת הַנַּ”ל, כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ “שְׁחוֹרָה אֲנִי” – ‘בְּמַעֲשֵֹה הָעֵגֶל’, “וְנָאוָה אֲנִי” – ‘בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן’, הַיְנוּ בַּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁאֲנִי מוֹצֵא בְּעַצְמִי, שֶׁהֵם בְּחִינַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן כַּנַּ”ל.
וְכֵן מוּבָן בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ הַנַּ”ל, שֶׁעַל־יְדֵי הַטּוֹב שֶׁמּוֹצְאִין בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, עַל־יְדֵי־זֶה נִבְנָה הַמִּשְׁכָּן. וְעַל־כֵּן זֶה שֶּׁיָּכוֹל לִמְצֹא כָּל הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת חַזָּן כַּנַּ”ל, הוּא יוֹדֵע כָּל הַבְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיַן הַמִּשְׁכָּן שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהַצַּדִּיקִים הַנַּ”ל, עַיֵּן שָׁם. כִּי עִקַּר בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן הוּא עַל־יְדֵי־זֶה, עַל־יְדֵי הַטּוֹב הַנַּ”ל. וּבָזֶה מְקֻשָּׁרִים הֵיטֵב דִּבְרֵי רַבֵּינוּ הַנַּ”ל, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב:
ה וְזֶהוּ “עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה” וְכוּ’, וְעַל־יְדֵי מַה אוּכַל לְהִתְעוֹרֵר, עַל־יְדֵי “אָעִירָה שָּׁחַר”, עַל־יְדֵי מַה שֶּׁאֲנִי מְעוֹרֵר הַשָּׁחַר, הַיְנוּ הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁהִיא בְּחִינַת ‘שַׁחַר’, בְּחִינַת “שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה”, עַל־יְדֵי־זֶה אוּכַל לְהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתִי וּנְפִילָתִי וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת “עוּרָה הַנֵּבֶל” וְכוּ’, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִין בְּחִינַת “אֲזַמְּרָה לֶאֱלֹהַי בְּעוֹדִי” כַּנַּ”ל:
וְזֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ ‘יִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר לַעֲבֹדַת בּוֹרְאוֹ’, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַבֵּר וּלְהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ וּנְפִילָתוֹ, וְעַל־יְדֵי מַה יִתְעוֹרֵר, עַל־יְדֵי שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר, הַיְנוּ כַּנַּ”ל, שֶׁיְּעוֹרֵר הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁהֵם בְּחִינוֹת ‘שַׁחַר’ בְּחִינַת ‘אָעִירָה שָּׁחַר’, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ וּנְפִילָתוֹ וְכוּ’, כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת ‘לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר’, כִּי עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת מֵהַשֵּׁנָה הַנַּ”ל הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת ‘בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם’ אִישׁ הַחֶסֶד (זוהר משפטים דף קיט:), דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁמַּטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וְדָן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן הָיָה אַבְרָהָם מְגַיֵּר גֵּרִים (ב”ר פד, ד), כִּי הָיָה מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד, וּמָצָא נְקֻדָּה טוֹבָה בְּכָל אֶחָד, וְעַל־יְדֵי־זֶה קֵרֵב הַכֹּל לַה’ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ שֶׁנִּסְמַךְ הַהַגָּ”ה ‘שִׁוִּיתִי ה’ לְנֶגְדִּי תָמִיד’, הַיְנוּ שֶׁתָּמִיד אֲנִי מֵשִֹים וּמְשַׁוֶּה ה’ לְנֶגֶד עֵינַי, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁאֲנִי רָחוֹק מִמֶּנוּ יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן ה’ לְנֶגְדִּי תָמִיד בְּכָל מָקוֹם, כִּי אֲנִי מוֹצֵא בְּעַצְמִי נְקֻדָּה טוֹבָה כַּנַּ”ל. וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק (תהלים טז, ח): “שִׁוִּיתִי ה’ לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט”, הַיְנוּ שֶׁתָּמִיד אֲנִי מֵשִֹים ה’ לְנֶגְדִּי אֲפִילּוּ בַּמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת חַס וְשָׁלוֹם, כִּי “מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט”, כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינַת ‘יָמִין’ בְּחִינַת אַבְרָהָם בְּחִינַת חֶסֶד, עַל־יְדֵי־זֶה “בַּל אֶמּוֹט”, בִּבְחִינַת (שם צד, יח) “אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ ה’ יִסְעָדֵנִי”, כִּי עַל־יְדֵי ‘הַחֶסֶד’ הַיְנוּ שֶׁמַּטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וְדָן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן, עַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לִמְצֹא ה’ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, וְעַל־יְדֵי־זֶה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם.
וְזֶהוּ (שם, יט): “בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי”, הַיְנוּ כְּשֶׁרוֹב הַמַּחֲשָׁבוֹת מְבַלְבְּלִין אוֹתִי וְרוֹצִין לְהַפִּיל אוֹתִי חַס וְשָׁלוֹם עַל־יְדֵי רִבּוּי הַפְּגָמִים וְכוּ’, אֲזַי “תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי”, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁה’ יִתְבָּרַךְ מְנַחֵם אוֹתוֹ בְּמַה שֶּׁעוֹזֵר לוֹ לִמְצֹא אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה בְּעַצְמוֹ, וְזֶהוּ נְחָמָתוֹ וּבָזֶה מְשַׁעֲשֵׁעַ נַפְשׁוֹ וְכוּ’ כַּנַּ”ל:
ו נִמְצָא שֶׁעִקַּר בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה הוּא עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצְאִין בְּעַצְמוֹ, אֲפִילּוּ כְּשֶׁהוּא חַס וְשָׁלוֹם בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד וְכוּ’ כַּנַּ”ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים וְכוּ’ כַּנַּ”ל. כִּי בַּלַּיְלָה שֶׁהוּא זְמַן הַשֵּׁנָה, אֲזַי הַשְּׁכִינָה מְבָרֶרֶת בֵּרוּרִים כַּיָּדוּעַ (שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת דְּרוּשֵׁי הַלַּיְלָה דְּרוּשׁ ד וּבִפְרִי עֵץ חַיִּים שַׁעַר תִּקּוּן חֲצוֹת פֶּרֶק ב). וְזֶה מְרַמֵּז עַל הַנַּ”ל, שֶׁכְּשֶׁמִתְגַּבֵּר בְּחִינַת הַשֵּׁנָה עַל הָאָדָם, אֲזַי צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת (תהלים עז, ז) “אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי”, שֶׁבְּלַּיְלָה וְחֹשֶׁךְ, בְּחִינַת שֵׁנָה, אָז “עִם לְבָבִי אָשִֹיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי”, שֶׁאֲנִי מְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ הָרוּחַ טוֹבָה בְּחִינַת נְקֻדָּה טוֹבָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים כַּנַּ”ל, בְּחִינַת “אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלַּיְלָה” וְכַנַּ”ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶּׁמִּתְגַּבֵּר לְהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ כַּנַּ”ל, עַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה, כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה הוּא רַק כְּשֶׁזּוֹכֶה לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, בִּבְחִינַת “אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי” כַּנַּ”ל.
וְזֶהוּ בְּחִינַת סֵדֶר הַתְּפִלָּה, שֶׁבַּתְּחִלָּה אוֹמְרִים קָרְבָּנוֹת וּקְטֹרֶת (אור”ח סימן מח), שֶׁהֵם בְּחִינַת בֵּרוּרִים שֶׁמּוֹצְאִין וּמְבָרְרִין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִילּוּ מִבְּחִינַת בַּהֲמִיּוּת, מִתַּכְלִית הָעֲשִֹיָּה כַּיָּדוּעַ (עיין שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת דְּרוּשֵׁי תְּפִלַּת הַשַּׁחַר דְּרוּשׁ ב, וּבִפְרִי עֵץ חַיִּים שַׁעַר הַתְּפִלָּה פֶּרֶק ה), כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת הַקָּרְבָּן לְהַעֲלוֹת מִבְּהֵמָה לְאָדָם.
וְזֶה בְּחִינַת קְטֹרֶת שֶׁהָיוּ בָּהֶם חֶלְבְּנָה, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּבַרְרִין וּמוֹצְאִין הַטּוֹב אֲפִילּוּ בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בִּבְחִינַת ‘חֶלְבְּנָה’, וּכְמוֹ שֶׁלָּמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל מִזֶּה (כְּרִיתוּת ו:): “כָּל תְּפִלָּה שֶׁאֵין בָּהּ מִתְּפִלַּת פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָה תְּפִלָּה”, כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת קְטֹרֶת, עַל־יְדֵי שֶׁמְּבָרְרִין וּמוֹצְאִין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִילּוּ בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בִּבְחִינַת ‘חֶלְבְּנָה’ כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת אַחַד עָשָׂר סַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת, הַיְנוּ עֲשָׂרָה סַמָּנִים חוּץ חֶלְבְּנָה, זֶה בְּחִינַת עֲשָֹרָה מִינֵי זִמְרָה, שֶׁהֵם נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי שֶׁמְּבָרְרִין וּמוֹצְאִין הַטּוֹב שֶׁבְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, בִּבְחִינַת ‘חֶלְבְּנָה’ כַּנַּ”ל:
ז וּכְשֶׁאָנוּ אוֹמְרִים פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל: “כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב עוֹלָה” וְכוּ’ (עיין מְנָחוֹת קי.), כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַקָּרְבָּנוֹת הוּא בִּבְחִינַת הַדִּבּוּר, לְהַעֲלוֹת מִ’דּוֹמֵם צוֹמֵחַ חַי’, לִ’מְדַבֵּר’, כִּי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת כְּשֶׁעוֹלִין מִמָּקוֹם שֶׁעוֹלִין, מִמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, הָעִקָּר הוּא שֶׁיַּעֲלוּ לִבְחִינַת דִּבּוּר, כִּי מִתְּחִלָּה כְּשֶׁאֵין נִתְבָּרֵר וְנִכָּר הַטּוֹב מֵחֲמַת הָרָע שֶׁחוֹפֶה עָלָיו, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת אִלֵּם שֶׁאֵין לוֹ דִּבּוּר, בִּבְחִינַת (תהלים לט, ג) “נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב” וְכוּ’, וּכְשֶׁמְּגַלִּין אֶת הַטּוֹב כַּנַּ”ל, אֲזַי עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַטּוֹב וַעֲלִיָּתוֹ הוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר. וְזֶה בְּחִינַת (שיר השירים ב, יד) “יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה”, זֶה בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁהִיא בְּחִינַת “יוֹנָה תַּמָּה” – ‘שֶׁתְּמִימָה עִם בֶּן זוּגָהּ, וְאֵינָה מַנַּחַת אוֹתוֹ לְעוֹלָם’ וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שיר השירים רבה א, טו), כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד אֲפִילּוּ בְּהַפָּחוֹת שֶׁבַּפְּחוּתִים הִיא דְּבוּקָה תָּמִיד עִם ה’ יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא, וּכְשֶׁהִיא נוֹפֶלֶת חַס וְשָׁלוֹם בְּעִמְקֵי הַקְלִפּוֹת הַמַּקִּיפִין אוֹתָהּ מִכָּל צַד, בִּבְחִינַת “יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה” בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה, אֲזַי ה’ יִתְבָּרַךְ אוֹמֵר לָהּ: “הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה”, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶּׁאַתָּה “בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה”, אַף־עַל־פִּי־כֵן אַתָּה בְּעַצְמְךָ נָאוֶה מְאֹד, בִּבְחִינַת “שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה” כַּנַּ”ל, וְעַל־כֵּן תְגַלֶּה אֶת עַצְמְךָ וְתַרְאֶה אֶת מַרְאֶיךָ, כִּי עֲדַיִן אַתָּה נָאֶה. כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה נָאוָה תָּמִיד, וְעַל־כֵּן “הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ”, הַיְנוּ שֶׁתְּגַלֶּה וְתִמְצָא מַרְאוֹת יֹפִי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה “הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ”, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְדִבּוּר, כִּי אָז יְכוֹלִין לְדַבֵּר לְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה’ יִתְבָּרַךְ, כִּי מִקֹּדֶם לֹא הָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר כְּלָל כַּנַּ”ל.
וְזֶהוּ בְּחִינַת (שי השירים ח): “הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי”. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י: “הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים” – ‘בֵּין הָאֻמּוֹת’ וְכוּ’. הַיְנוּ בְּחִינַת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים וּמֻנָּחִים בֵּין הָאֻמּוֹת, שֶׁהֵם הַתַּאֲווֹת רָעוֹת וּפְגָמִים וְכוּ’, שֶׁהֵם בְּחִינַת אֻמּוֹת הָעוֹלָם כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר (סימן לו), וְה’ יִתְבָּרַךְ מִתְאַוֶּה לְקוֹלָם. וְזֶהוּ: “חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי”. כִּי ה’ יִתְבָּרַךְ מִתְאַוֶּה שֶׁיִּתְגַּלּוּ הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וְיַשְׁמִיעוּ אֶת קוֹלָם בְּזֶמֶר וְהַלֵּל לַה’ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת הַקָּרְבָּן. שֶׁמַּעֲלִין הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת לִבְחִינַת מְדַבֵּר כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן ‘הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב’ וְכוּ’ (מנחות קי.), כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַקָּרְבָּן הוּא בִּבְחִינַת הַדִּבּוּר כַּנַּ”ל:
ח וְזֶה בְּחִינַת (מגילה ג.): “כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם בְּדוּכָנָם וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָם”. כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַקָּרְבָּן, שֶׁהוּא לִמְצֹא וּלְבָרֵר הַנְּקֻדָּה טוֹבָה מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת, מִבְּחִינַת הַבַּהֲמִיּוּת, הוּא עַל־יְדֵי הַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמַּטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וְדָן לְכַף זְכוּת, עַל־יְדֵי־זֶה מוֹצְאִין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת בְּכָל מַדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַקָּרְבָּנוֹת כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן כָּל תִּקּוּנֵי הַקָּרְבָּן נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי הַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קי): “אַתָּה כֹּהֵן לְעוֹלָם”, וְכַנַּ”ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים כַּנַּ”ל, וְזֶה בְּחִינַת ‘לְוִיִּם בְּדוּכָנָם’ שֶׁהָיוּ מְנַצְּחִים בְּשִׁיר עַל הַדּוּכָן בִּשְׁעַת הַקְרָבַת הַקָּרְבָּן, כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַקָּרְבָּן הַנַּעֲשֶֹה עַל־יְדֵי הַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁמְּבַרְרִין וּמוֹצְאִין טוֹב עַל־יְדֵי שֶׁמַּטִּין כְּלַפֵּי חֶסֶד, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים כַּנַּ”ל. ‘וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָן’ שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, זֶה בְּחִינַת הַדִּבּוּר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הָיוּ מַעֲלִים הַטּוֹב לְהַדִּבּוּר שֶׁזֶּה עִקַּר עֲלִיָּתוֹ כַּנַּ”ל.
וְעַל־כֵּן הָיוּ אַנְשֵׁי הַמַּעֲמָד קוֹרִין בְּפָרָשַׁת ‘בְּרֵאשִׁית’ וּבְפָרָשַׁת ‘הַאֲזִינוּ’ (תענית כו.), כִּי מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית עִקָּרוֹ עַל־יְדֵי בֵּרוּר הַטּוֹב, בִּבְחִינַת ‘וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית’. וְזֶה בְּחִינַת “כִּי טוֹב” הַנֶּאֱמַר בְּכָל שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, כִּי קֹדֶם תִּקוּן מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית נֶאֱמַר (בראשית א): “וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחשֶׁךְ”, זֶה בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הָרָע שֶׁחוֹפֶה עַל הַטּוֹב, וְהַתִּקּוּן הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת “וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת” – ‘דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ’ (ב”ר ב, ד), שֶׁהוּא בְּחִינַת הַטּוֹב, כִּי כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצְאִין בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, זֶה בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ, כִּי עִקַּר הַטּוֹב הוּא מָשִׁיחַ, בְּחִינַת מֹשֶׁה, בִּבְחִינַת (רות ג): “וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל”. וְעַל־יְדֵי בְּחִינַת רוּחַ אֱלֹהִים, רוּחַ טוֹבָה, בְּחִינַת ‘רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ’, עַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר קִיּוּם וּבִנְיַן הָעוֹלָם. וְעַל־יְדֵי־זֶה, עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצְאִין מִתּוֹךְ “תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ”, עַל־יְדֵי־זֶה: “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר” וְכוּ’. וַאֲזַי: “וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ” וְכוּ’, כִּי עַל־יְדֵי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה נִכְנַס בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת, וַאֲזַי נִתְגַּלֶּה הָאוֹר וְנִבְדַּל וְנִפְרַשׁ הַחֹשֶׁךְ מִן הָאוֹר, הָרָע מִן הַטּוֹב וְכוּ’ וְכַנַּ”ל. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, עַל־יְדֵי שֶׁמּוֹצְאִין וּמְבָרְרִין הַנְּקֻדָּה טוֹבָה כַּנַּ”ל.
וְזֶה בְּחִינַת (תיקו”ז הקדמה דף יב.) “צִיּוּרָא דְמַשְׁכְּנָא כְּצִיּוּרָא דְעוֹבָדָא דִּבְּרֵאשִׁית”[2], כִּי הַמִּשְׁכָּן הוּא גַּם כֵּן מִבְּחִינַת הַטּוֹב שֶׁנִּתְבָּרֵר וְכוּ’ כַּנַּ”ל, וְעַל־כֵּן הָיוּ עוֹסְקִים אֲנְשֵׁי הַמַּעֲמָד שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין עַל הַקָּרְבָּנוֹת, בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. כִּי הַקָּרְבָּן הוּא בִּבְחִינַת מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּרוּר הַטּוֹב וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן הָיָה הַקָּרְבָּן נַעֲשֶֹה בַּמִּשְׁכָּן אוֹ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי הַמִּשְׁכָּן וְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הֵם גַּם כֵּן נִבְנִים עַל־יְדֵי בֵּרוּר הַטּוֹב וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת (דברים ג) “הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה” הַנֶּאֱמַר בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ (גיטין נו:).
וְזֶה בְּחִינַת פָּרָשַׁת ‘הַאֲזִינוּ’ שֶׁהָיוּ קוֹרִין אַנְשֵׁי הַמַּעֲמָד, כִּי פָּרָשַׁת ‘הַאֲזִינוּ’ הִיא הַשִּׁירָה שֶׁהִבְטִיחַ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁעַל־יְדֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לֹא תִשָּׁכַח הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים לא) “וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת” וְכוּ’, שֶׁאֲפִילּוּ בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה בְּחִינַת (שם) “וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר” תִּהְיֶה הַשִּׁירָה לְעֵד, כִּי הַשִּׁירָה מְרַמֶּזֶת שֶׁאֲפִילּוּ אִם יִשְׂרָאֵל רְחוֹקִים מְאֹד מֵה’ יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן הֵם קְרוֹבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי עֲדַיִן נִמְצָאִים בָּהֶם אֲפִילּוּ בְּהַפְּחוּתִים נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְכַנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת (שם לב) “כִּי חֵלֶק ה’ עַמּוֹ יַעֲקֹב וְכוּ’, יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר”, שֶׁאֲפִילּוּ “בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ” מוֹצְאִין “חֵלֶק ה’ עַמּוֹ”, הַיְנוּ בְּחִינַת נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת “חֵלֶק ה’ עַמּוֹ” וְכוּ’. וְעַל־כֵּן קוֹרִין בְּפָרָשַׁת ‘הַאֲזִינוּ’ עַל הַקָּרְבָּנוֹת וְכַנַּ”ל, כִּי עַל־כֵּן נִקְרֵאת פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ – שִׁירָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וְעָנְתָה הַשִּׁירָה” וְכוּ’. כִּי מֵהַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת הַנַּ”ל, שֶׁמּוֹצְאִין “בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ” וְכוּ’ כַּנַּ”ל, מִזֶּה נַעֲשֶֹה שִׁירָה וְנִגּוּן כַּנַּ”ל.
וְאַחַר אֲמִירַת הַקָּרְבָּנוֹת וּקְטֹרֶת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁמְּבַרְרִין וּמוֹצְאִין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִילּוּ בַּמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת מְאֹד כַּנַּ”ל, אַחַר־כָּךְ אוֹמְרִים פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, כִּי עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת הַנַּ”ל, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים בְּחִינַת “אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי”, ‘אֲזַמְּרָה’ דַּיְקָא כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַזְּמִירוֹת וְהַנִּגּוּנִים שֶׁנַּעֲשִֹין עַל־יְדֵי שֶׁמְּבַרְרִין וּמוֹצְאִין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁבַּמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת כַּנַּ”ל, וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים בְּתוֹךְ פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה פָּסוּק: “אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי” הַנַּ”ל, וְכַנַּ”ל:
ט וְאַחַר־כָּךְ אוֹמְרִים בִּרְכַּת קְרִיאַת שְׁמַע, וּמְבָרְכִין לַה’ יִתְבָּרַךְ עַל חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית שֶׁמְּחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד, זֶה בְּחִינַת מַעֲשֵֹה הַמִּשְׁכָּן שֶׁנִּבְנָה מֵהַטּוֹב הַנַּ”ל, כַּנַּ”ל. כִּי צִיּוּרָא דְּמַשְׁכְּנָא כְּצִיּוּרָא דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית כַּנַּ”ל. וְשָׁם עִקַּר תִּקוּן הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נו): “כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים, נְאֻם ה’ אֱלֹהִים מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל” וְכוּ’. כִּי עִקַּר בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא עַל־יְדֵי שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא גַּם בְּהַנִּדָּחִים וְהָאֹבְדִים נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וּמְקַבֵּץ אוֹתָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה. וְעַל־יְדֵי־זֶה הַטּוֹב שֶׁיִּתְקַבֵּץ בְּעֵת בִּיאַת הַגֹּאֵל בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, עַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בְּחִינַת “הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה” כַּנַּ”ל. וְשָׁם עִקַּר תִּקוּן הַתְּפִלָּה כַּנַּ”ל, כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה הוּא רַק עַל־יְדֵי־זֶה, עַל־יְדֵי הַטּוֹב שֶׁמּוֹצְאִין כַּנַּ”ל.
וְעַל־כֵּן קֹדֶם הַתְּפִלָּה אוֹמְרִים קָרְבָּנוֹת וּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּבַרְרִין הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְכוּ’, וּמִזֶּה נַעֲשֶֹה נִגּוּנִים וּזְמִירוֹת כַּנַּ”ל, וְאַחַר־כָּךְ בּוֹנִין מִזֶּה מִשְׁכָּן, שֶׁשָּׁם עִקַּר תִּקוּן הַתְּפִלָּה. וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁהֵם בְּחִינַת הֵיכָלוֹת דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת מִשְׁכָּן בְּחִינַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהֵם הֵם הֵיכָלוֹת דִּקְדֻשָּׁה, וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים אָז: ‘וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית’, כִּי צִיּוּרָא דְּמַשְׁכְּנָא כְּצִיּוּרָא דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית כַּנַּ”ל. וּמִשָּׁם מִבְּחִינַת הַמִּשְׁכָּן, מְקַבְּלִין הַתִּנּוֹקוֹת הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא. וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת שְׁמַע, בְּחִינַת “וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ” וְכוּ’, “וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם” וְכוּ’. כִּי עִקַּר בְּחִינַת קְרִיאַת שְׁמַע, הוּא מִבְּחִינַת הַטּוֹב שֶׁנִּתְבָּרֵר כַּנַּ”ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְיַחֵד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ עַל־יְדֵי הַעֲלָאַת מַיִּן נוּקְבִין, שֶׁמִּתְפָּאֶרֶת הַשְּׁכִינָה כִּבְיָכוֹל, חֲזִי בַּמֶּה בְּרָא קָאָתֵינָא לְגַבָּךְ[3] (זוהר וַיִּקְרָא יג.). וְכָל זֶה עַל־יְדֵי מַה שֶּׁמּוֹצְאִין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִילּוּ בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי זֶה בְּחִינַת הַעֲלָאַת מ”ן, לְהַעֲלוֹת הַקְּדֻשָּׁה מֵעִמְקֵי עִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת. וּבָזֶה מִתְפָּאֶרֶת בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי זֶה עִקַּר כְּבוֹד ה’ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ”ל כַּמָּה פְּעָמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוֹהַר (יתרו דף סז:): ‘כַּד אָתֵי יִתְרוֹ דַיקָא, כְּדֵין אִסְתַּלֵק וְאִתְיַקֵּר שְׁמָא דְּקֻדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵילָא וְתַתָּא’[4]. כִּי דַּיְּקָא כְּשֶׁנִּתְרוֹמְמוּ וְנִתְעַלּוּ הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁהָיוּ מֻנָּחִים לְמַטָּה מְאֹד, בָּזֶה דַּיְקָא מִתְפָּאֶרֶת הַשְּׁכִינָה כִּבְיָכוֹל בְּיוֹתֵר. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְיַחֵד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בְּחִינַת “ה’ אֱלֹהֵינוּ ה’ אֶחָד” כַּיָּדוּעַ. וָזֶה בְּחִינַת (שמות כו) “וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד”, שֶׁנִּכְלָלִין כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת בְּאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָז מַתְחִילִין לְהִתְפַּלֵּל הַתְּפִלָּה שֶׁל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, וּמַתְחִילִין: ‘אֲדֹנָי שְֹפָתַי תִּפְתָּח’ וְכוּ’. כִּי עַל־יְדֵי כָּל הַנַּ”ל, עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל עַל־יְדֵי שֶׁמּוֹצְאִין הַטּוֹב וְעוֹשִֹין מִשְׁכָּן וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְאָז יְכוֹלִין לִפְתֹּחַ פֶּה לְדַבֵּר, כִּי זֶה עִקַּר עֲלִיַּת הַטּוֹב שֶׁיַּעֲלֶה לִבְחִינַת דִּבּוּר. וְעַל־כֵּן מְבַקְּשִׁין עַל זֶה ‘אֲדֹנָי שְֹפָתַי תִּפְתָּח’ וְכוּ’:
י וְזֶה בְּחִינַת לְבִישַׁת בְּגָדִים, שֶׁצָּרִיךְ לֶאֱחוֹז הַמַּלְבּוּשׁ בְּצַד יָמִין, וּלְעוֹלָם יַגְּבִּיר הַיָּמִין עַל הַשְֹּמֹאל. כִּי הָעִקָּר תָּלוּי בִּבְחִינַת יָמִין, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁמַּטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת. וְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁנָה כַּנַּ”ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין לְבוּשִׁין לְהַלְבִּישׁ אֶת נִשְׁמָתוֹ שֶׁהָיְתָה עֲרֻמָּה עַד עַכְשָׁיו, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה הַטּוֹב, בָּעֵת שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת שֵׁנָה. וְזֶהוּ בְּחִינַת בִּרְכַּת מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים, שֶׁמְּבָרְכִין בְּשַׁחֲרִית כַּמּוּבָא, כִּי עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּתְגַּלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת (ישעיה מט) “יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר”, כִּי בָּהֶם מִתְפָּאֵר ה’ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל כַּנַּ”ל, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין לְבוּשִׁין בְּחִינַת בִּגְדֵי פְּאֵר, בִּגְדֵי כָּבוֹד.
וְזֶה בְּחִינַת צִיצִית וּתְפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת לְבוּשִׁין דְּנִשְׁמָתָא, בְּחִינַת (זוהר בראשית דף כג) “כִּי הוּא כְּסוּתָהּ לְבַדָּהּ הִוא שִֹמְלָתוֹ לְעוֹרוֹ” – ‘דָּא צִיצִית וּתְפִלִּין’, שֶׁהֵם נַעֲשִׂין מֵהַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמִּתְבָּרְרִין בַּלַּיְלָה בִּבְחִינָה הַנַּ”ל, כַּמוּבָן בִּסְּפָרִים. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר בְּחִינַת לְבוּשִׁין, בְּחִינַת בִּגְדֵי פְּאֵר כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, נַעֲשִׂין מִבְּחִינַת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמִּתְבָּרְרִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַגְבִּיר הַיָּמִין בִּשְׁעַת לְבִישָׁה (אור”ח ב, ד), כִּי כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת יָמִין עַל־יְדֵי שֶׁמַּטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מוֹצֵא נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְכוּ’, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין לְבוּשִׁין כַּנַּ”ל:
יא וְכָל בִּרְכַּת הַשַּׁחַר מְרַמֵּז עַל זֶה, שֶׁמְּשַׁבֵּחַ לַה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁעֲזָרוֹ לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ וּנְפִילָתוֹ. וְזֶהוּ בְּחִינַת ‘הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה’, כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה הִיא בְּחִינַת יוֹם, וְהָרַע הוּא בְּחִינַת לַיְלָה וְחשֶׁךְ, וְעַל־יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וַאֲזַי נִבְדַּל הָרַע, וַאֲזַי מַבְדִּיל בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה. וְזֶה בְּחִינַת ‘לְהַבְחִין בֵּין יוֹם’ וְכוּ’. וְזֶה בְּחִינַת ‘שֶׁלֹּא עָשַֹנִי גּוֹי’ וְכוּ’, כִּי אִם לֹא הָיָה מוֹצֵא בְּעַצְמוֹ הַנְּקֻדָּה טוֹבָה, הָיָה יָכוֹל לִפּוֹל לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, וְהָיָה נַעֲשָֹה גּוֹי חַס וְשָׁלוֹם, וְעַכְשָׁיו עַל־יְדֵי שֶׁנִּתְעוֹרֵר וְנִתְחַזֵּק עַל־יְדֵי שֶּׁעֲזָרוֹ ה’ יִתְבָּרַךְ לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ נְקֻדָּה טוֹבָה כַּנַּ”ל, עַל־כֵּן הוּא מוֹדֶה וּמְשַׁבֵּחַ לַה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא עָשַֹנִי גּוֹי.
וְזֶה בְּחִינַת ‘פֹּקֵחַ עִוְּרִים’, ‘מַתִּיר אֲסוּרִים’, ‘זֹקֵף כְּפוּפִים’, כִּי מִתְּחִלָּה בְּעֵת שְׁנָתוֹ וּנְפִילָתוֹ הָיָה בִּבְחִינַת ‘עִוֵּר’ הַמְגַשֵּׁשׁ בַּאֲפֵלָה, וְהָיָה בְּ’בֵית הָאֲסוּרִים’ מַמָּשׁ ‘וְהָיָה כָּפוּף’ וְכוּ’, וְעַכְשָׁיו עַל־יְדֵי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁמָּצָא בְּעַצְמוֹ עַל־יְדֵי שֶׁ’פָּקַח ה’ אֶת עֵינָיו’, עַל־יְדֵי־זֶה ‘נִתַּר מֵאֲסוּרָיו’, וְ’נִזְקַף מִכְּפִיפָתוֹ’ וְכוּ’, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה בֶּאֱמֶת לָצֵאת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה כַּנַּ”ל. וְכֵן שְׁאָר הַבְּרָכוֹת כֻּלָּם מְרַמְּזִין עַל זֶה. וְזֶהוּ שֶׁמְּסַיֵּם: ‘הַנֹּתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ’, שֶׁנָּתַן לוֹ כֹּחַ בְּתוֹךְ עֲיֵפֻתוֹ הַגְּדוֹלָה, שֶׁיוּכַל עֲדַיִן לְהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ. וְזֶהוּ: הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינָי וְכוּ’, וְכַנַּ”ל. וְכָל זֶה עַל־יְדֵי הַחֶסֶד כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ שֶׁחוֹתֵם הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, כִּי הַכֹּל עַל־יְדֵי הַחֶסֶד בְּחִינַת (זוהר מקץ דף רג.) ‘בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם’, עַל־יְדֵי שֶׁמַּטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד, כַּנַּ”ל:
יב וְזֶה בְּחִינַת ‘אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת’. ‘פָּרָשַׁת שְׁקָלִים’ בְּחִינַת צְדָקָה, כִּי צְדָקָה זֶה בְּחִינַת חֶסֶד לְאַבְרָהָם, שֶׁעָשָׂה צְדָקָה וָחֶסֶד עִם כָּל הָעוֹלָם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לִמְצֹא הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת (ישעיה מא) “צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ”, שֶׁעַל־יְדֵי צְדָקָה יְכוֹלִין לִקְרֹא אֶת הַטּוֹב שֶׁנּוֹפֵל בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, בִּבְחִינַת רַגְלִין, בִּבְחִינַת (רות ג) “וַתְּגַל מַרְגְּלוֹתָיו וַתִּשְׁכָּב”. וְכֵן מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ”ל בְּמָקוֹם אַחֵר (בסימן יז), שֶׁעַל־יְדֵי צְדָקָה מְעוֹרְרִין הַטּוֹב שֶׁנֶּעֱלָם וְנִסְתָּר בִּמְקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מֵה’ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת שְׁקָלִים שֶׁל נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, כִּי הַמִּשְׁכָּן נִבְנָה מִבְּחִינַת הַטּוֹב שֶׁנִּתְלַקֵּט וְכוּ’, כַּנַּ”ל.
וְאַחַר־כָּךְ קוֹרִין פָּרָשַׁת ‘זָכוֹר’ בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה שֶּׁמּוֹצְאִין הַטּוֹב כַּנַּ”ל, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנַע עֲמָלֵק שֶׁהוּא תֹּקֶף הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁמִּתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם לְהַפִּיל אֶת הַחֲלוּשֵׁי כֹּחַ שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ אֵין לָהֶם תִּקְוָה עוֹד חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת (דברים כח) “וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים וְכוּ’ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ” וְכוּ’, שֶׁרוֹצֶה לְזַנֵּב אֶת הַנֶּחֱשָׁלִים, דְּהַיְנוּ חֲלוּשֵׁי כֹּחַ, לְהַפִּילָם לְמַטָּה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת “וַיְזַנֵּב בְּךָ” וְכוּ’. אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכִין לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ הַנְּקֻדָּה טוֹבָה אֲפִילּוּ בְּעֵת נְפִילָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנַע עֲמָלֵק, וְעַל־כֵּן אַחַר פָּרָשַׁת שְׁקָלִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַטּוֹב כַּנַּ”ל, קוֹרִין פָּרָשַׁת זָכוֹר, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיעִין אֶת עֲמָלֵק כַּנַּ”ל:
וְאַחַר־כָּךְ קוֹרִין פָּרָשַׁת ‘פָּרָה’, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, בְּחִינַת ‘תָּבֹא אִמּוֹ וּתְקַנֵּחַ עַל בְּנָהּ’ (במדבר רַבָּה יט, ח), כִּי עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצְאִין, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנַע הָרָע בְּחִינַת עֲמָלֵק. וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין בֶּאֱמֶת לִתְשׁוּבָה כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת “פָּרָה אֲדֻמָּה תְמִימָה”, “אֲדֻמָּה” – ‘דָּא דִּינָא קַשְׁיָא’, “תְּמִימָה” – ‘דָּא דִּינָא רַפְיָא’ (זוהר חֻקַּת דַף קפ:). דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהוּא בִּבְחִינַת דִּינָא קַשְׁיָא שֶׁמִּתְגַּבֵּר הָרָע חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת דִּינָא קַשְׁיָא חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי צָרִיךְ לְרַפּוֹת הַדִּין עַל־יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן. וְזֶה בְּחִינַת (במדבר יט) “אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל”, כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה הִיא בְּחִינַת ‘יוֹנָה תַּמָּה’ שֶׁאֵין בָּהּ שׁוּם מוּם, כִּי הִיא נָאָה וְיָפָה בְּחִינַת “שְׁחֹרָה אֲנִי וְנָאוָה” וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת (פַּיִט פָּרָשַׁת פָּרָה) ‘מְטַהֵר טְמֵאִים וּמְטַמֵּא טְהוֹרִים’, כִּי זֹאת הַבְּחִינָה מַה שֶּׁדָּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, זֹאת הַבְּחִינָה מְטַהֶרֶת טְמֵאִים וּמְטַמֵּא טְהוֹרִים, כִּי מִי שֶׁהוּא בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה צָרִיךְ דַּוְקָא לִמְצֹא זְכוּת בְּעַצְמוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפּוֹל לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, וְעִקַּר טָהֳרָתוֹ וּתְשׁוּבָתוֹ עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא כַּנַּ”ל. אֲבָל מִי שֶׁהוּא טָהוֹר, כְּשֶׁיַּחֲזִיק עַצְמוֹ בְּמַדְרֵגַת הַטּוֹב, בְּוַדַּאי נִפְגַּם עַל־יְדֵי־זֶה, כִּי יִפּוֹל לְגַדְּלוּת חַס וְשָׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל ‘אֲפִילּוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אוֹמְרִים לְךָ צַדִּיק אַתָּה, הֱיֵה בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע’ (אבות א, ח). עַל־כֵּן אָמְרוּ: כְּרָשָׁע, וְלֹא רָשָׁע גָּמוּר חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אָסוּר לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ לְרָשָׁע גָּמוּר חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא כְּשֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲפִילּוּ אִם הָאֱמֶת הוּא כַּךְ חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ נְקֻדָּה טוֹבָה, לְבַל יִהְיֶה חַס וְשָׁלוֹם רָשָׁע גָּמוּר כַּנַּ”ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִטְהָר וְזוֹכֶה לִתְשׁוּבָה כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת ‘מְטַהֵר טְמֵאִים וּמְטַמֵּא טְהוֹרִים’, כַּנַּ”ל:
וְאַחַר־כָּךְ קוֹרִין פָּרָשַׁת ‘הַחֹדֶשׁ’, כִּי זֶה בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ, בְּחִינַת מִלּוּי הַלְּבָנָה מִפְּגִימָתָהּ, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁכְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם חַס וְשָׁלוֹם, בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה, זֶה בְּחִינַת פְּגַם הַלְּבָנָה קִטְרוּג הַיָּרֵחַ, שֶׁמִּשָּׁם בָּאִים כָּל הַפְּגָמִים וְהַחֲטָאִים חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאִישׁ יִשְׂרָאֵל מִתְעוֹרֵר וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ נְקֻדָּה טוֹבָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה כַּנַּ”ל, זֶה בְּחִינוֹת מִלּוּי הַלְּבָנָה מִפְּגִימָתָהּ, בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ. כִּי עִקַּר קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ”ל, כִּי בִּתְחִלַּת הַחֹדֶשׁ בְּעֵת שֶׁרוֹאִין אֶת הַלְּבָנָה לְקַדֵּשׁ אוֹתָהּ בְּבֵית דִּין, אֲזַי הִיא קְטַנָּה וְדַקָּה מְאֹד מְאֹד, וַאֲזַי הִיא רַק בִּבְחִינַת נְקֻדָּה, הַיְנוּ בְּחִינַת נְקֻדָּה טוֹבָה הַנַּ”ל, שֶׁהִיא בְּחִינַת “שְׁחֹרָה אֲנִי וְנָאוָה” וְכוּ’, כַּנַּ”ל. הַיְנוּ כְּשֶׁהַלְּבָנָה הִיא בְּתַכְלִית הַמִּעוּט בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ, אֲזַי צְרִיכִין כָּל יִשְׂרָאֵל לְחַפְּשָׁהּ וּלְבַקְּשָׁהּ, עַד שֶׁמּוֹצְאִין עֵדֵי רְאִיָּה אֵיזֶה נְקֻדָּה קְטַנָּה מֵהַלְּבָנָה, וַאֲזַי מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ בְּבֵית דִּין, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן וּמִלּוּי הַלְּבָנָה, כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה לְבַד בְּחִינַת נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁזּוֹכִין לִמְצֹא בְּתַכְלִית הַמִּעוּט, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקְּנִין וְנִכְנָסִין בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת וְכוּ’, כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן וּמִלּוּי הַלְּבָנָה מִפְּגִימָתָהּ וְכוּ’, כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים הַבֵּית דִּין וְכָל יִשְׂרָאֵל ‘מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ’ (ראש השנה כד.), כִּי עַל־יְדֵי הַנְּקֻדָּה לְבַד נִתְקַדְּשִׁין וְכוּ’, כַּנַּ”ל, עַל־יְדֵי שֶׁדָּנִים לְכַף זְכוּת. וְזֶה בְּחִינַת שֶׁכֻּלָּם אוֹמְרִים ‘מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ’, דְּהַיְנוּ שֶׁעַל־יְדֵי דִּבְרֵיהֶם מַעֲלִין אֶת הַלְּבָנָה מִבְּחִינַת פְּגָם וּמִעוּט, לִבְחִינַת תִּקוּן וּמִלּוּי, שֶׁזֶּהוּ קְדֻשָּׁתָהּ, עַל־יְדֵי הַנְּקוּדַת אוֹר לְבַד שֶׁרָאוּ מֵהַלְּבָנָה. וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינָה הַנַּ”ל, כִּי עַל־יְדֵי קִטְרוּג הַיָּרֵחַ נִתְמַעֲטָה, וְאָז נָתַן לָהּ ה’ יִתְבָּרַךְ אֶת הַכּוֹכָבִים לְהָפִיס דַּעְתָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מדרש רבה פרשה י), וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ”י (בראשית א, טז). כִּי הַכּוֹכָבִים מְרַמְּזִין עַל בְּחִינַת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּמְצָאִין בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁעַל־יָדָם נִכְנָסִין לְכַף זְכוּת בֶּאֱמֶת, עַל־יְדֵי שֶׁדָּנִים אוֹתָם לְכַף זְכוּת כַּנַּ”ל, בִּבְחִינַת (דניאל יב) “וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים” וְכוּ’, “מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים”, הַיְנוּ צַדִּיקֵי הַדּוֹר שֶׁדָּנִים אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָסִין אֲפִילּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת “כּוֹכָבִים” בְּחִינַת “וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים” כַּנַּ”ל, כִּי הַכּוֹכָבִים הֵם בִּבְחִינַת נְקֻדּוֹת. כִּי זֶה הַפָּסוּק “וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים”, מְדַבֵּר שָׁם בְּסוֹף דָּנִיאֵל לָעִנְיָן הַנַּ”ל, כַּמְבֹאָר שָׁם: “יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וִיצָרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְכוּ’, וְהַמַּשְֹכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ, וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים” וְכוּ’ (דניאל יב). הַיְנוּ שֶׁבְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא בְּסוֹף הַקֵּץ, שֶׁאָז יִתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם הַסִּטְרָא אַחֲרָא כַּיָּדוּעַ, וְאָז יִהְיֶה גֹּדֶל הַבֵּרוּר וְהַצֵּרוּף, בְּחִינַת “יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וִיצָרְפוּ רַבִּים” וְכוּ’, וַאֲזַי יִהְיֶה עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ”ל, עַל־יְדֵי “מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים”, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁיָּדוּנוּ אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת, וְיִמְצְאוּ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִילּוּ בְּהַפְּחוּתִים מְאֹד מְאֹד, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר עֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא יָבֹא מָשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, כִּי זֶה בְּחִינַת מָשִׁיחַ וְכוּ’, כַּנַּ”ל.
וְזֶהוּ: “וְהַמַּשְֹכִּילִים יַזְהִירוּ וְכוּ’, וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים” וְכוּ’. כִּי עִקַּר הַתִּקוּן וְהַגְּאֻלָּה בַּקֵּץ הָאַחֲרוֹן, יִהְיֶה עַל־יְדֵי בְּחִינָה זוֹ, עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת הַנַּ”ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת “כּוֹכָבִים” וְכוּ’, כַּנַּ”ל.
וְזֶהוּ בְּחִינַת (תהלים קמח) “הַלְלוּהוּ כָּל כֹּכְבֵי אוֹר”, כִּי עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת כּוֹכָבִים הַמְּאִירִים, עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה’ בִּבְחִינַת “אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי” כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת ‘שֶׁנָּתַן לְהַלְּבָנָה אֶת הַכּוֹכָבִים לְהָפִיס דַּעְתָּהּ’, כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַכּוֹכָבִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת כַּנַּ”ל, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן פְּגַם הַלְּבָנָה כַּנַּ”ל:
וְזֶהוּ בְּחִינַת קִימַת חֲצוֹת, שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁבֵּר תֹּקֶף הַשֵּׁנָה עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת הַנַּ”ל, בִּבְחִינַת (תהלים נז) “עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר” וְכוּ’. וְזֶה בְּחִינַת (ברכות ג:) ‘כִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד, שֶׁהָיָה מְנַגֵּן עַל־יְדֵי רוּחַ צָפוֹן’, בְּחִינַת רוּחַ טוֹבָה, נְקֻדָּה טוֹבָה הַצָּפוּן וְטָמִיר, אֲפִילּוּ בְּתַכְלִית הַשֵּׁנָה, אֲפִילּוּ בְּמַדְּרֵגָה פְּחוּתָה, בִּבְחִינַת (תהלים לא) “מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ”. וְאֵלּוּ הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת מְנַשְּׁבִין בַּכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן הָיָה מְנַגֵּן מֵאֵלָיו עַל־יְדֵי־זֶה כַּנַּ”ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְעוֹרְרִין מֵהַשֵּׁנָה בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה בְּתֹקֶף הַשֵּׁנָה וְכוּ’, כַּנַּ”ל.
וְזֶה בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר בַּפָּרָשָׁה “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם” וְכוּ’ (שמות יב). כִּי פָּרָשַׁת הַחֹדֶשׁ הַיְנוּ קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ, הִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת יְצִיאַת מִצְרַיִם, כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ”ל, בִּבְחִינַת (יחזקאל טז) “וָאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ, וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמַיִךְ”, הַיְנוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ מְלֻכְלָכִים, כִּי הָיוּ בִּבְחִינַת מ”ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה כַּיָּדוּעַ. וְה’ יִתְבָּרַךְ רִחֵם עֲלֵיהֶם וּמָצָא בָּהֶם נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִילּוּ בְּתֹקֶף טֻמְאַת מִצְרָיִם שֶׁהִתְגַּבְּרָה עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מִדְרַשׁ תְּהִלִּים קיד): ‘בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים לְבַד נִגְאֲלוּ’, זֶה בְּחִינַת נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמָּצָא בָּהֶם ה’ יִתְבָּרַךְ אֲפִילּוּ בְּמִצְרַיִם, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִגְאֲלוּ. וְזֶהוּ: “וָאוֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי בְּדָמַיִךְ חֲיִי”, אֲפִילּוּ בְּתֹקֶף הַדָּמִים וְהַלִּכְלוּכִים אַף־עַל־פִּי־כֵן ‘חֲיִי’, כִּי גַּם שָׁם יְכוֹלִין לִמְצֹא נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת כַּנַּ”ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִגְאֲלוּ כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל הָיָה פָּרָשַׁת הַחֹדֶשׁ, כִּי זֶה בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ עַל־יְדֵי נְקֻדָּה לְבַד כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּה עִקַּר גְּאֻלַּת מִצְרַיִם וּגְאֻלָּה אַחֲרוֹנָה, בְּחִינַת קִבּוּץ נִדְּחֵי יִשְׂרָאֵל וְכוּ’ כַּנַּ”ל. בָּרוּךְ ה’ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
יג וְזֶה בְּחִינַת (שמות יא) “כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרַיִם”, “כַּחֲצוֹת” דַּיְקָא, כִּי בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה אָז מִתְעוֹרֵר הַנְּקֻדָּה טוֹבָה בִּבְחִינַת ‘רוּחַ צָפוֹן הַמְנַשֵּׁב בַּכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד’ כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן נִמְשָׁךְ הָרוּחַ טוֹבָה הַנְּקֻדָּה טוֹבָה, מִצָּפוֹן דַּיְקָא, כִּי “מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה” (יִרְמְיָה א), וּמִשָּׁם דַּיְקָא נִמְשָׁךְ הָרוּחַ צָפוֹן, רוּחַ טוֹבָה, הַמְנַשֵּׁב בַּכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד וּמְנַגֵּן. כִּי זֶה עִקַּר מַעֲלַת הַטּוֹב הַיּוֹצֵא מִתּוֹךְ תֹּקֶף הָרָע וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא כַּנַּ”ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא נַעֲשִׂין נִגּוּנִים כַּנַּ”ל, וְּכַמּוּבָא בִּסְפָרִים ‘שֶׁיִּתְרוֹן הָאוֹר – מִן הַחֹשֶׁךְ’ דַּיְקָא כַּיָּדוּעַ. כִּי בַּחֲצוֹת אָז הַשְּׁכִינָה כִּבְיָכוֹל בְּתַכְלִית הַמִּעוּט כַּיָּדוּעַ, וְאָז הִיא בִּבְחִינַת נְקֻדָּה לְבַד. וְאָז הוּא הִתְגַּבְּרוּת הַשֵּׁנָה, וְאָז דַּיְקָא צָרִיךְ כָּל אֶחָד מִי שֶׁנּוֹגֵעַ יִרְאַת ה’ בְּלִבּוֹ, לְהִתְגַּבֵּר בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל מְאֹד, לְהִתְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁנָה אָז. וְזֶה בְּחִינַת שֶׁמִּתְעוֹרְרִים מִתֹּקֶף הַשֵּׁנָה וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא, עַל־יְדֵי נְקֻדָּה טוֹבָה לְבַד וְכוּ’, כַּנַּ”ל. וְאָז הוּא בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת ‘פֶּסַח’, שֶׁחָמַל וְדִלֵּג ה’ יִתְבָּרַךְ עַל בָּתֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם, וְזֶה בְּחִינַת שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו לִקֵּט וְהִצִּיל אֶת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁהֵם בְּחִינוֹת יִשְׂרָאֵל בְּחִינוֹת (שמות ד) “בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל”, מִבֵּין בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם, מִבֵּין תֹּקֶף הַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁזֶּה הָיָה עִקַּר גְּאֻלַּת מִצְרָיִם כַּנַּ”ל.
וְעַל־כֵּן הָרִאשׁוֹן שֶׁגִּלָּה סוֹד חֲצוֹת הָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם, בְּעֵת שֶׁנִּלְחָם עִם הַמְלָכִים וְהִצִּיל אֶת לוֹט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית יד): “וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַּיְלָה” וְכוּ’, כִּי עִקַּר בְּחִינוֹת חֲצוֹת, דְּהַיְנוּ לְשַׁבֵּר תֹּקֶף הַשֵּׁנָה לְשַׁבֵּר הַלַּיְלָה וְהַחֹשֶׁךְ עַל־יְדֵי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה כַּנַּ”ל, זֶה נַּעֲשָֹה רַק עַל־יְדֵי בְּחִינַת אַבְרָהָם אִישׁ הַחֶסֶד, עַל־יְדֵי שֶׁמַּטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד כַּנַּ”ל. כִּי אַבְרָהָם רָדַף אַחֲרֵי הַמְלָכִים לְהַצִּיל אֶת לוֹט, בִּשְׁבִיל הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁהָיָה בְּלוֹט. וְעַל־כֵּן אַף־עַל־פִּי שֶׁלּוֹט הָיָה רָשָׁע, מָסַר אַבְרָהָם נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִילוֹ לְהַצִּילוֹ, בִּשְׁבִיל הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁהָיָה בּוֹ, כִּי מִמֶּנּוּ יָצְאָה רוּת, שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה דָּוִד-מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא עִקָּר וְשֹׁרֶשׁ הַנְּקֻדָּה טוֹבָה כַּנַּ”ל.
וְעַל־כֵּן עִקַּר כַּוָּנַת הַמְלָכִים הָיָה לַהֲרֹג אֶת לוֹט, כִּי כָּל כַּוָּנַת הַסִּטְרָא אַחֲרָא הוּא לְהִתְגַּבֵּר עַל בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה טוֹבָה חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל ה’ לֹא יַעֲזְבֶנָּה בְּיָדָם וְנָתַן כֹּחַ לִבְחִינַת אַבְרָהָם בְּחִינַת חֶסֶד, לְהַצִּיל אֶת לוֹט עַל־יְדֵי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. וְעַל־יְדֵי־זֶה הָרַג אֶת הַמְלָכִים, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁדָּנִים לְכַף זְכוּת וּמוֹצְאִים הַנְּקֻדָּה טוֹבָה אֲפִילּוּ בִּרְשָׁעִים, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנַע הַסִּטְרָא אַחֲרָא, כִּי הָרָע נִדְחֶה מִפְּנֵי מְעַט הַטּוֹב כַּנַּ”ל:
יד וְזֶה שֶּׁכָּתוּב בְּזוֹהַר חָדָשׁ (בראשית מַאֲמַר ב תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא): “הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים” וְכוּ’, לְעִנְיַן קִימַת חֲצוֹת עַיֵּן שָׁם. וּמְפָרֵשׁ שָׁם: “הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים” – ‘בִּגְנוּתָא וְטִנוּפָא דְּהַאי עָלְמָא שְׁפֵלָה’ וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם. הַיְנוּ כַּנַּ”ל, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁאָדָם בַּמַּדְּרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה בִּגְנוּתָא וְטִנוּפָא, אַף־עַל־פִּי־כֵן ה’ יִתְבָּרַךְ וְהַמַּלְאָכִים וְנִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּגַן עֵדֶן מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ, בְּחִינַת “חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ”, שֶׁזֶּהוּ עַצְמוֹ בְּחִינַת קִימַת חֲצוֹת כַּנַּ”ל. וְעַיֵּן לְעֵיל שֶׁהֵבֵאתִי פָּסוּק זֶה “הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים”, שֶׁנֶּאֱמַר לְעִנְיַן הַנְּקֻדָּה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד שֶׁמּוּנַחַת בַּמָּקוֹם שֶׁמּוּנַחַת, עַיֵּן שָׁם. וְעַתָּה עַל־פִּי דִּבְרֵי הַזוֹהַר חָדָשׁ הַנַּ”ל, מְבֹאָר הָעִנְיָן הֵיטֵב:
טו וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהִפְלִיגוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל, בְּעִנְיַן הַיְּדִיעָה לֵידַע לְכַוֵּן חֲצוֹת אֵימַת, כִּדְאִיתָא בִּבְרָכוֹת (דַּף ג:): ‘וְדָוִד מִי הֲוָה יָדַע חֲצוֹת אֵימַת? מִכְדֵי מֹשֶׁה לֹא יָדַע וְכוּ’? אֶלָּא דָּוִד כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי’ וְכוּ’, הַיְנוּ כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה בִּכְלָל, וּבִפְרָטִיּוּת גְּאֻלַּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, תָּלוּי בִּידִיעָה וְהַשָֹּגָה זֹאת, לְכַוֵּן הֵיטֵב נְקֻדּוֹת חֲצוֹת לַיְלָה, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁמִתְגַּבֵּר תֹּקֶף הַשֵּׁנָה עַל נֶפֶשׁ הַיִּשְֹרְאֵלִי, וְרוֹצָה לְהַפִּילוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי רִבּוּי עֲוֹנוֹתָיו וְקִלְקוּלָיו עַד שֶׁכִּמְעַט כִּמְעַט יִפּוֹל לְגַמְרֵי רַחֲמָנָא לִצְלָן, אֲזַי דַּיְקָא יָאִיר ה’ יִתְבָּרַךְ עָלָיו בְּחַסְדּוֹ, שֶׁיַּזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּהַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁבּוֹ, וִיחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ כַּנַּ”ל. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קִימַת חֲצוֹת, שֶׁאָז הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא כְּלָלִיּוּת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל בְּתַכְלִית הַקַּטְנוּת וְהַמִּעוּט, וְאָז הִיא צוֹעֶקֶת בְּקוֹל מַר לַה’ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת (תהלים מב) “כְּאַיָּל תַּעֲרֹג” וְכוּ’, בְּחִינַת (יִרְמְיָה לא) “קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים” וְכוּ’. וְאָז ה’ יִתְבָּרַךְ מְעוֹרֵר רַחֲמָיו וּמַמְשִׁיךְ חוּט שֶׁל חֶסֶד וְכוּ’, כַּמּוּבָן כָּל זֶה בַּכְּתָבִים.
וְכָל זֶה נַעֲשָׂה עִם כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת, שֶׁבְּכָל פַּעַם מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו בְּחִינַת הַשֵּׁנָה הַנַּ”ל, עַד שֶׁכִּמְעַט כִּמְעַט וְכוּ’ רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְאָז דַּיְקָא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ נְקוּדָתוֹ הַטּוֹבָה כַּנַּ”ל, בִּבְחִינַת (תהלים צד) “אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ ה’ יִסְעָדֵנִי, בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי, תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי”, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת הַלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁל ‘אֲזַמְּרָה’ הַנַּ”ל, שֶׁדַּיְקָא כְּשֶׁמַּגִּיעַ בְּדַעְתּוֹ לְקַטְנוּת גָּמוּר רַחֲמָנָא לִצְלָן, עַד שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר ‘מָטָה רַגְלִי’ חַס וְשָׁלוֹם, אָז דַּיְקָא חַסְדֵּי ה’ יִסְעָדֵהוּ עַל־פִּי הַנַּ”ל, לְעוֹרְרוֹ מִשְּׁנָתוֹ וּלְחַזְּקוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קִימַת חֲצוֹת מַמָּשׁ, שֶׁאָז הוּא תַּכְלִית הַקַּטְנוּת. וְאָז דַּיְקָא הוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת מִנְּפִילָתוֹ, עַל־יְדֵי בְּחִינַת “אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי” כַּנַּ”ל. וּבָזֶה תָּלוּי הַגְּאֻלָּה בִּכְלָל וּבִפְרָט כַּנַּ”ל.
וְעַל־כֵּן הָיְתָה גְּאֻלָּה הָרִאשׁוֹנָה בַּחֲצוֹת דַּיְקָא, וְכֵן גְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁאָנוּ מְקַוִּים בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ תִּהְיֶה עַל־יְדֵי בְּחִינַת חֲצוֹת, עַל־יְדֵי הַכְּשֵׁרִים וְהַיְּרֵאִים עוֹמְדִים בְּכָל לַיְלָה בַּחֲצוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הֵם מַמְשִׁיכִים עַל עַצְמָם בְּחִינַת קְדֻשַּׁת חֲצוֹת לַיְלָה, שֶׁאָז מִתְעוֹרֵר חֶסֶד גָּדוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם תָּמִיד בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה שֶׁבַּחֲצוֹת לַיְלָה, לְהַמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם בְּחִינָה זֹאת תָּמִיד, דְּהַיְנוּ שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁרוֹצִים לְהַפִּיל עֲלֵיהֶם שֵׁנָה וְקַטְנוּת גָּדוֹל מְאֹד, אֲפִילּוּ אִם מַפִּילִים אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁמַּפִּילִים חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִילּוּ אִם עָבַר עָלָיו מַה שֶּׁעָבַר, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִתְעוֹרֵר תָּמִיד דַּיְקָא מִתּוֹךְ תֹּקֶף הַקַּטְנוּת בִּבְחִינַת קִימַת חֲצוֹת הַנַּ”ל, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי בְּחִינַת הָעוֹד מְעַט טוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ וְכַנַּ”ל.
וְעַל־כֵּן מֹשֶׁה לֹא יָדַע עֲדַיִן לְכַוֵּן הֵיטֵב חֲצוֹת אֵימַת, כִּי אָז הָיָה עֲדַיִן קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, וְלֹא הָיָה עֲדַיִן אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, כִּי לֹא הָיָה עֲדַיִן כָּל כָּךְ צַדִּיקִים שֶׁעָמְדוּ בַּחֲצוֹת וְעָסְקוּ בַּתּוֹרָה, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, וְעַל־כֵּן הָיָה קָשֶׁה לְכַוֵּן הֵיטֵב נְקֻדַּת חֲצוֹת. וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר שֶׁגַּם מֹשֶׁה יָדַע, אֲבָל לֹא הָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר בָּזֶה כָּל כָּךְ, וְהָיָה מִתְיָרֵא עֲדַיִן שֶׁמָּא יִטְעוּ וְכוּ’, כִּי עֲדַיִן לֹא הָיָה יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה זֹאת בְּאִתְגַּלְיָא, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה. אֲבָל דָּוִד הַוָה יָדַע, כִּי כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ, וְכֹחַ הַכִּנּוֹר נִמְשַׁךְ מֵהַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי אַדְמוֹ”ר זַ”ל. כִּי הַכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד הָיָה שֶׁל חָמֵשׁ נִימִין כְּנֶגֶד ה’ חוּמְשֵׁי תּוֹרָה, וְהוּא הָיָה מְעוֹרְרוֹ מִשְּׁנָתוֹ עַד שֶׁיָּדַע לְכַוֵּן הַשָּׁעָה וְהַנְּקֻדָּה שֶׁל חֲצוֹת, כִּי דָּוִד הוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ, שֶׁעוֹסֵק תָּמִיד בְּתִקּוּן נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל לְעוֹרְרָם מִשְּׁנָתָם עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ”ל, עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצֵא בְּכָל אֶחָד, וּמְלַמֵּד לְכָל אֶחָד, וּמֵאִיר בְּלִבּוֹ שֶׁיּוּכַל לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת תָּמִיד, כְּדֵי לְעוֹרְרוֹ מִשְּׁנָתוֹ וּנְפִילָתוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, וְהָעִקָּר לְכַוֵּן בְּעֵת שֶׁכִּמְעַט כִּמְעַט יִפֹּל חַס וְשָׁלוֹם, אָז דַּיְקָא יָאִיר בּוֹ בְּחַסְדּוֹ לְהַצִּילוֹ וּלְעוֹרְרוֹ בִּבְחִינַת (תהלים לז, כד) “כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל” וְכוּ’, בְּחִינַת (שם, לב לג) “צוֹפֶה וְכוּ’, ה’ לֹא יַעֲזְבֶנּוּ בְּיָדוֹ”, בִּבְחִינַת (דברים לב, לו לז לט) “כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב וְכוּ’, וְאָמַר וְכוּ’, רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא” וְכוּ’. וְכָל זֶה בְּכֹחַ הַתּוֹרָה, שֶׁכְּבָר קִבַּלְנוּ עַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, וְעַל־יְדֵי כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ עַד הֵנָּה, שֶׁפֵּרְשׁוּ לָנוּ דַּרְכֵי הַתּוֹרָה הֵיטֵב.
וְעַל־כֵּן דָּוִד הַוָה יָדַע חֲצוֹת אֵימַת עַל־יְדֵי הַכִּנּוֹר הַנַּ”ל, כִּי הָיָה “יֹדֵעַ נַגֵּן”, (שמואל־א טז, יח), כִּי כָּל הַלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ הַנַּ”ל, לְחַפֵּשׂ הַטּוֹב וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ עַל־יְדֵי־זֶה, כָּל זֶה הוּא בְּחִינַת נִגּוּנִים קְדוֹשִׁים הַיּוֹצְאִים מִכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד, בְּחִינַת “אֲזַמְּרָה” דַּיְקָא כַּנַּ”ל, בְּחִינַת “עוּרָה וְכוּ’ הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר” כַּנַּ”ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה זָכָה דָּוִד לֵידַע לְכַוֵּן נְקֻדַּת חֲצוֹת הַנַּ”ל, שֶׁבָּזֶה תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת עַל כָּל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי דָּוִד הוּא מָשִׁיחַ, שֶׁעַל־יָדוֹ תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁהִיא גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת. וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי בְּחִינַת זְמִירוֹת וְנִגּוּנִים הַנַּ”ל, בִּבְחִינַת (שמואל־ב כג, א) “מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל”, הַיְנוּ עַל־יְדֵי בְּחִינַת “אֲזַמְּרָה” הַנַּ”ל, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.
וְהָבֵן הַדְּבָרִים הֵיטֵב, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הַכֹּל, רַק כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, כָּל יְמֵי חַיָּיו, בִּימֵי נְעוּרָיו, וּבִימֵי זִקְנוּתוֹ, יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד עַל־פִּי כָּל דְּבָרֵינוּ אֵלֶּה, שֶׁמְּבָאֲרִים קְצָת אֲמִתַּת הָעֵצָה וְהַלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁל ‘אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי’, שֶׁהִזְהִירָנוּ אַדְמוֹ”ר זַ”ל מְאֹד מְאֹד לֵילֵךְ בּוֹ, אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז בּוֹ:
[1] ברכות נז: ועין בזוהר ויגש דף רז.
[2] צורת המשכן היא כמו צורת מעשה בראשית.
[3] ראה באיזה בן באתי לפניך.
[4] שבא יתרו אז יתעלה ונתכבד שמו של הקדוש ברוך הוא בכל העולמות.
