א. צָרִיךְ לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת הַבְּגָדִים, שֶׁלֹּא יְבַזֶּה אוֹתָם, רַק לְשָׁמְרָם הֵיטֵב מִכְּתָמִים וְלִכְלוּךְ; כִּי הַבְּגָדִים בְּעַצְמָן הֵם דָּנִים אֶת הָאָדָם אִם אֵינוֹ מְכַבְּדָם כָּרָאוּי. וְכָל מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל בְּיוֹתֵר – צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת הַבְּגָדִים בְּיוֹתֵר, כִּי כָּל מִי שֶׁגָּדוֹל יוֹתֵר מְדַקְדְּקִין עִמּוֹ יוֹתֵר: (תורה כ”ט אות ג’)
ב. עַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת הַבְּגָדִים מִכְּתָמִים, עַל יְדֵי זֶה עוֹשֶׂה פֵּרוּד בֵּין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וְאָז שׁוֹלֶטֶת שִׁפְחָה בִּישָׁא, שֶׁהִיא מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, וְהוּא כְּמוֹרֵד בְּמַלְכוּת, וְעַל יְדֵי זֶה פַּרְנָסָתוֹ בְּטֹרַח וּבִכְבֵדוּת: (תורה כ”ט אות ג’ ה’)
ג. עַל יְדֵי שֶׁעוֹשֶׂה לְבוּשׁ נָאֶה לַצַּדִּיק, עַל יְדֵי זֶה מַלְבִּישׁ אֶת הַשְּׁכִינָה בִּלְבוּשִׁין דִּנְהִירִין, וְנִמְתָּקִין כָּל הַדִּינִים: (תורה מ”ב)
ד. הַבְּגָדִים יִהְיוּ שְׁלֵמִים תָּמִיד וְלֹא קְרוּעִים, כִּי כְּשֶׁהַבְּגָדִים קְרוּעִים חַס וְשָׁלוֹם הוּא קִלְקוּל הַשְּׁמִירָה, כִּי הַבְּגָדִים הֵם בְּסוֹד הַחַשְׁמַ”ל שֶׁהוּא שְׁמִירָה: (תורה קכ”ז)
ה. הַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא תּוֹפֶסֶת אֶת הָאָדָם בְּבִגְדוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּטְרִיד אוֹתוֹ בְּטִרְדַּת בְּגָדָיו וּמַלְבּוּשָׁיו; כִּי טִרְדַּת הִצְטָרְכוּת הַמַּלְבּוּשִׁים וּבְגָדִים שֶׁל הָאָדָם – הֵם מְבַלְבְּלִין מְאֹד אֶת הָאָדָם, וּמוֹנְעִים אוֹתוֹ מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אַךְ מִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק בַּה’ – אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ, הוּא עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּעֲבוֹדַת ה’ כְּפִי מַה שֶּׁיָּכוֹל, עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה’ מִשָּׁמָיִם: (שיחות הר”ן סימן ק’)
