הַמָּמוֹן הוּא מִנְּפִילַת הָעֲשִׁירוּת שֶׁל הַנְּבִיאִים. כִּי כָּל הַנְּבִיאִים הָיוּ עֲשִׁירִים (נְדָרִים ל"ח) וְהַנְּבוּאָה כְּשֶׁבָּאָה עַל הַנָּבִיא הָיָה כְּמוֹ מִשְׁתַּגֵּעַ כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (שְׁמוּאֵל-א י"ח י): "וַיִתְנַבֵּא" 'וְאִשְׁתַּטֵּי'. וְעַל כֵּן כָּל הַנְּגִידִים הַגְּדוֹלִים הֵם כִּמְעַט מְשֻׁגָּעִים מַמָּשׁ בְּהַנְהָגוֹתֵיהֶם. כִּי אֶצְלָם נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַמָּמוֹן שִׁגָּעוֹן גָּמוּר:
