אִיתָא בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ: תֵּיקוּ הַנֶּאֱמַר בַּשַּׁ”ס הוּא בְּחִינַת מְחֻסַּר תִּקּוּן (צַו דַף כ”ז:), הַיְנוּ שֶׁנֶּחְסָר הַנּוּ”ן שֶׁל תִּקּוּן וְנִשְׁאָר תֵּיקוּ, וְדַע שֶׁזֹּאת הַנּוּ”ן פְּשׁוּטָה כְּשֶׁנֶּחְסֶרֶת מֵהַתִּקּוּן הִיא נִשְׁפֶּלֶת וְנִכְפֶּפֶת וְנַעֲשֶׂה צֵרוּף קִינוֹת, וּכְשֶׁיִּגְאָלֵנוּ ה’ יִתְהַפְּכוּ הַקִּינוֹת לְתִקּוּן וְיִתְתַּקֵּן הַתֵּיקוּ:
