וּבְבוֹאוֹ לִשְׁפָּאלְיֶע וְשָׁם הִלְבִּישׁוּ אֶת עַצְמָן בִּלְבוּשֵׁיהֶן. וְהָיָה בְּבֵית הַזָּקֵן דְּשָׁם שֶׁנַּעֲשָׂה אַחַר־כָּךְ מִתְנַגֵּד גָּדוֹל עָלָיו, וְאָז בְּאוֹתוֹ הָעֵת לֹא הָיָה עֲדַיִן חוֹלֵק עָלָיו הַזָּקֵן הַנַּ”ל, רַק אַדְּרַבָּא, הָיְתָה בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה גְּדוֹלָה וְקִבֵּל אוֹתוֹ הַזָּקֵן הַנַּ”ל בְּכָבוֹד גָּדוֹל וְחִבָּה גְּדוֹלָה מְאֹד מְאֹד. וְעָשָׂה שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה גָּדוֹל עֲבוּרוֹ, וְהָיוּ יוֹשְׁבִים עַל הַשֻּׁלְחָן שְׁנֵיהֶם כָּל הַלַּיְלָה כֻּלָּהּ. וְגַם שְׁאָר אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ חֲשׁוּבִים אֶצְלוֹ, כֻּלָּם הָיוּ מְסֻבִּים עַל הַשֻּׁלְחָן לִכְבוֹד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְהָיָה שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה. וְכָל שֶׁבָּא לְבֵיתוֹ הָיָה הַזָּקֵן הַנַּ”ל מְקַבְּלוֹ לְעֵדוּת וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ תָּעִיד עָלַי שֶׁאֵין דַּרְכִּי כְּלָל לֶאֱכֹל סְעֻדַּת הַלַּיְלָה, וְעַכְשָׁיו מֵחֲמַת עֹצֶם אַהֲבַת הָאוֹרֵחַ הַיָּקָר הַזֶּה הֶחָבִיב וְהַיָּקָר עָלַי מְאֹד מְאֹד וְיֵשׁ לִי מִמֶּנּוּ שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים וְתַעֲנוּג גָּדוֹל מִבּוֹאוֹ אֵלַי, מֵחֲמַת זֶה אֲנִי אוֹכֵל עִמּוֹ. וְלֹא יָדַעְתִּי מַה לַּעֲשׂוֹת מֵחֲמַת שִׂמְחָה וְכוּ’, וְגַם בַּבֹּקֶר דִּבְּרוּ יַחַד בְּאַהֲבָה וְחִבָּה גְּדוֹלָה.
כִּי כָל יְמֵיהֶם הָיְתָה בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה גְּדוֹלָה עַד עֵת שֶׁיָּצָא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִמֶּעדְוֶועדִיוְוקֶע לִזְלַאטִיפָּאלְיֶע, שֶׁזֶּה הָיָה בְּעֵרֶךְ שָׁנָה וּמֶחֱצָה אַחַר שֶׁחָזַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבֵיתוֹ. אָז הָלְכוּ מַלְשִׁינִים וְהוֹלְכֵי רָכִיל וְדִבְּרוּ לְפָנָיו מַלְשִׁינוּת הַרְבֵּה עַד שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ שׂוֹנֵא גָּדוֹל וְנִתְלַבֵּשׁ בּוֹ מִי שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בּוֹ עַד שֶׁגָּרַם מַה שֶׁגָּרַם עַל־יְדֵי מַחְלָקוּתוֹ.
וְהַגָּאוֹן הַמְפֻרְסָם מִשְּׁפִּטִיבְקֶע זַ”ל קִלֵּל אֵלּוּ הַמַּלְשִׁינִים בִּקְלָלוֹת נִמְרָצוֹת, וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן שֶׁיִּשְׁתַּרְבֵּב לְשׁוֹנָם עַד טִבּוּרָם וְכוּ’. וּכְשֶׁשָּׁמַע רַבֵּנוּ זַ”ל אֶת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁהוּא חוֹלֵק עָלָיו וְאוֹמֵר עָלָיו דְּבָרִים בְּדוּיִים אֲשֶׁר לֹא עָלוּ עַל דַּעְתּוֹ. אָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל צַר לִי מְאֹד שֶׁמָּסְרוּ זֹאת אֵלָיו. וְאַחַר־כָּךְ אָמַר שֶׁזֶּה פֵּרוּשׁ מַה שֶּׁאָמַר דָּוִד (תְּהִלִּים קי”ח): “וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשׂוֹנְאָי”. כִּי לִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ הֲלֹא דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע”ה יָדַע שֶׁשָּׁאוּל הוּא שׂוֹנְאוֹ וְאֵיךְ רָצָה לִרְאוֹת בְּנִקְמָתוֹ הֲלֹא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמַר לוֹ אִלְמָלֵא אַתָּה שָׁאוּל וְהוּא דָּוִד וְכוּ’ (מוֹעֵד־קָטָן טז:), אַךְ כָּךְ אָמַר דָּוִד רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תֵּן לִי עֵינַיִם שֶׁאוּכַל לִרְאוֹת בְּשׂוֹנְאִי אֵיךְ הוּא עוֹמֵד לֵידַע בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה הוּא עַכְשָׁו. וְעַל־יְדֵי־זֶה אֵדַע בְּבֵרוּר מַדְרֵגָתוֹ וְכוּ’:
