הלכות נטילת ידיים לסעודה ג

עַל-פִּי הַמַּאֲמָר ‘וַיְהִי מִקֵּץ – כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם’ בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ז, עַיֵּן שָׁם מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם שֶׁעַל-יְדֵי כְּלָלִיּוּת בֵּן וְתַלְמִיד זוֹכֶה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת אֲכִילָה וְכוּ’:

א וְזֶה בְּחִינַת נְטִילַת יָדַיִם לִסְעֻדָּה, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הָאֲכִילָה בִּבְחִינַת אֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמִּתְגַּלֶּה בִּשְׁעַת אֲכִילָה הֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי שֶׁנִּמְשֶׁכֶת הַפַּרְנָסָה מִבְּחִינַת הַיָּדַיִם שֶׁיֵּשׁ בְּ’יָם הַחָכְמָה’ וְכוּ’, וְעַל-כֵּן זוֹכִין לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת אֲכִילָה דַּיְקָא, עַיֵּן שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת נְטִילַת יָדַיִם קֹדֶם הָאֲכִילָה, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁנּוֹטְלִין הַיָּדַיִם וּמְטַהֲרִין אוֹתָם בַּמַּיִם, עַל-יְדֵי-זֶה מַמְשִׁיכִין עֲלֵיהֶם הֶאָרַת הָרָצוֹן מִ’יָּם הַחָכְמָה’, וְאָז נִכְלָלִין הַיָּדַיִם בְּתוֹךְ בְּחִינַת מֵי הַיָּם, כִּי רְבִיעִית מַיִם הוּא בְּחִינַת מִקְוֶה, כַּמּוּבָא בַּפּוֹסְקִים (יו”ד רא, לה) שֶׁמִּדְּאוֹרַיְיתָא רְבִיעִית מְטַהֵר בְּמִקְוֶה, וּמִקְוֶה הוּא בְּחִינַת יָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית א, י): “וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים”, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הָרְבִיעִית מַיִם שֶׁמְּטַהֲרִים בָּהֶם הַיָּדַיִם, עַל-יְדֵי-זֶה נִכְלָלִין הַיָּדַיִם בְּתוֹךְ בְּחִינַת הַיָּם הַיְנוּ בִּבְחִינַת ‘יָם הַחָכְמָה’, וַאֲזַי עִקַּר הָאֲכִילָה וְהַפַּרְנָסָה נִמְשֶׁכֶת מִיָּדַיִם אֵלּוּ כִּי עִקַּר הַפַּרְנָסָה נִמְשֶׁכֶת מִן הַיָּדַיִם שֶׁיֵּשׁ בְּ’יָם הַחָכְמָה’ כַּנַּ”ל, וַאֲזַי כְּשֶׁזּוֹכִין לְקַבֵּל הָאֲכִילָה מִשָּׁם, אֲזַי נִמְשָׁךְ וְנִתְגַּלֶּה הֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה שֶׁזֶּה עִקַּר קְדֻשַּׁת הָאֲכִילָה, וְזֶה עִקַּר הַתַּכְלִית לִזְכּוֹת לְהֶאָרַת הָרָצוֹן הַנַּ”ל.

כִּי ‘יָם הַחָכְמָה’ הַנַּ”ל שֶׁשָּׁם מְאִירִין הַמַּקִּיפִין הַנַּ”ל שֶׁהֵם בְּחִינַת הֶאָרַת בֵּן וְתַלְמִיד, זֶה בְּחִינַת הֶאָרַת הַדַּעַת שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא הֵאִיר הַדַּעַת הַזֶּה כַּמּוּבָן שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל. וְעִקַּר הַדַּעַת הוּא לְהַצִּיל וְלִשְׁמֹר וּלְהוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה עִקַּר הָרַחֲמָנוּת עַל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵהֵיכָן יִשְׂרָאֵל הֵם לְקוּחִים אֵיךְ הֵם רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מֵעֲווֹנוֹת רַחֲמָנָא לִצְּלָן וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְהָאִיר הַדַּעַת בְּיִשְׂרָאֵל וּלְשָׁמְרָם וּלְהַצִּילָם מִכָּל חֵטְא וְעָווֹן, עַל-יְדֵי-זֶה מְאִירִין בְּחִינַת הַמַּקִּיפִין הַנַּ”ל בְּחִינַת ‘יָם הַחָכְמָה’ הַנַּ”ל, אֲשֶׁר מִשָּׁם נִמְשָׁךְ פַּרְנָסָה מֵהַיָּדַיִם שֶׁיֵּשׁ בַּיָּם הַנַּ”ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה.

נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הֶאָרַת הָרָצוֹן נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי שְׁמִירָה מֵעֲווֹנוֹת שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַדַּעַת הַנַּ”ל שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה כַּנַּ”ל. וְכָל הָעֲווֹנוֹת חַס וְשָׁלוֹם, עִקַּר פְּגָמָם הוּא בִּבְחִינַת יָדַיִם, כַּמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ”ל בְּמָקוֹם אַחֵר (בסימן סו אות ב), כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (אבות ג, א): ‘וְאִי אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה’, ‘לִידֵי עֲבֵרָה’ דַּיְקָא, וְזֶה בְּחִינַת ‘עִצְּבוֹן יָדַיִם’ הַנֶּאֱמַר בְּדוֹר הַמַּבּוּל שֶׁמָּרְדוּ בַּמָּקוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ה, כט): “זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ” וְכוּ’, כִּי עִקַּר הַפְּגָם שֶׁהוּא בְּחִינַת עַצְבוּת בְּחִינַת “וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ” (בראשית ו, ו), הוּא נוֹגֵעַ בַּיָּדַיִם דַּיְקָא, כַּמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ עַל פָּסוּק ‘וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ’ הַנַּ”ל הַמּוּבָא בַּמַּאֲמָר ‘וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים’ סִימָן נו עַיֵּן שָׁם.

כִּי עִקַּר פְּגַם כָּל הָעֲבֵרוֹת נוֹגֵעַ בַּיָּדַיִם, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כְּלַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל קֹדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ, שֶׁהֵרִים שְׁנֵי יָדָיו וְאָמַר: ‘וַי לִתְרֵין תּוֹרוֹת דְּאִתְאָבִידוּ מֵעָלְמָא’[1]. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מח, יג): “אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם”, כִּי ‘בְּאוֹרַיְיתָא בָּרָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא’ (זוהר תְּרוּמָה דף קסא.) שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁתֵּי הַיָּדַיִם. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַפְּגָם חַס וְשָׁלוֹם, מַגִּיעַ בְּהַיָּדַיִם, וַאֲזַי הַיָּדַיִם בִּבְחִינַת “וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים” (שמות יז, יב), כִּי מֹשֶׁה הוּא הַדַּעַת שֶׁמֵּאִיר בְּיִשְׂרָאֵל לְשָׁמְרָם וּלְהַצִּילָם מִידֵי עֲבֵרָה, וּמִי שֶׁנִּכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת וּמְסַלֵּק הַדַּעַת מִמֶּנּוּ חַס וְשָׁלוֹם וְעוֹשֶׂה אֵיזֶה חֵטְא וְעָווֹן, אֲזַי מַגִּיעַ הַפְּגָם לְמֹשֶׁה שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַתּוֹרָה, וְעִקַּר הַפְּגָם בַּיָּדַיִם כַּנַּ”ל בִּבְחִינַת “וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים”, ‘וִידֵי’ דַּיְקָא כַּנַּ”ל. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (ישעיה נו, ב): “וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע”, ‘שֹׁמֵר יָדוֹ’ דַּיְקָא:

ב נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַפְּגָם בַּיָּדַיִם, וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לָשֵׂאת הַיָּדַיִם אֶל הַמֹּחַ שֶׁהוּא הַדַּעַת, בִּבְחִינַת (תהלים קלד, ב): “שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ” וְכוּ’, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרַת קְדֻשַּׁת הַדַּעַת שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘מֹשֶׁה’ עַל הַיָּדַיִם דַּיְקָא, כְּדֵי לְהִנָּצֵל עַל-יְדֵי-זֶה מִידֵי עֲבֵרָה, כִּי כָּל הַחֲטָאִים תְּלוּיִים בַּיָּדַיִם דַּיְקָא כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת ‘נְטִילַת יָדַיִם’, כְּדֵי לְטַהֵר אֶת הַיָּדַיִם דַּיְקָא עַל-יְדֵי מֵימֵי הַדַּעַת שֶׁהֵם בְּחִינַת ‘יָם הַחָכְמָה’ כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּה הַדַּעַת מַצִּיל וּמְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל מִכָּל הָעֲווֹנוֹת כַּנַּ”ל. וְזֶה עוֹשִׂין קֹדֶם הָאֲכִילָה דַּיְקָא כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הָאֲכִילָה בִּבְחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן כַּנַּ”ל:

ג וּמִי שֶׁמְּזַלְזֵל חַס וְשָׁלוֹם בִּנְטִילַת יָדַיִם וְאוֹכֵל בְּלֹא נְטִילָה, הוּא בְּחִינַת פְּגַם אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁכּוֹלֵל כָּל הָעֲווֹנוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. כִּי עִקַּר פְּגַם אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת הוּא בִּבְחִינַת יָדַיִם, בִּבְחִינַת (בראשית ג, ו): “וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל” וְכוּ’, וְעִקַּר הַפְּגָם שֶׁאָכְלוּ מַאֲכָל שֶׁאֵין מֵאִיר בּוֹ הֶאָרַת הָרָצוֹן, כִּי הָרָצוֹן הוּא לְמַעְלָה מִן הַכֹּל אֲפִילּוּ מִן הַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה, וְשָׁם בִּבְחִינַת רָצוֹן אֵין שׁוּם אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא כְּלָל. כִּי ‘כֻּלָּא בְּמַחֲשָׁבָה אִתְבְּרִירוּ’ (זוהר פקודי דף רנד:). אֲבָל לְמַעְלָה מִן הַמַּחֲשָׁבָה לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרָצוֹן, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַכֹּל, אֵין לָהֶם שׁוּם אֲחִיזָה כְּלָל.

וְעַל-כֵּן רָצָה ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם הָרִאשׁוֹן רַק אֲכִילָה שֶׁהִיא כֻּלָּהּ בִּבְחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן, אֲבָל לְמַטָּה מִן הָרָצוֹן שֶׁשָּׁם יֵשׁ אֵיזֶה אֲחִיזָה לִבְחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, מִשָּׁם לֹא יֹאכַל כְּלָל. כִּי עִקַּר בְּרִיאַת הָאָדָם הָיָה בִּשְׁבִיל בְּחִינַת רָצוֹן שֶׁיִּזְכֶּה בִּשְׁלֵמוּת לִבְחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁזֶּה תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת כַּמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ”ל בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת (עַיֵּן בלקוטי תנינא סימן ז), וּבִפְרָט בְּסִפּוּרָיו שֶׁסִּפֵּר עִמָּנוּ, וּקְצָתָם כְּבָר נִדְפְּסוּ בְּשִׂיחוֹת הָרַ”ן (בסימן יד ובסימן נא ועוד). וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים תַּכְלִית שְׁלֵמוּתוֹ בְּעֵת הִסְתַּלְּקוּתוֹ הָיָה שֶׁהִגִּיעַ לְתַכְלִית שְׁלֵמוּת הָרָצוֹן, שֶׁנִּסְתַּלֵּק בְּתוֹךְ בְּחִינַת ‘רַעֲוָא דְּרַעֲוִין’ רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת.

וְאָדָם הָרִאשׁוֹן נִבְרָא שֶׁיַּגִּיעַ תֵּכֶף לְמַעֲלָה זוֹ בִּשְׁלֵמוּת לִבְחִינַת רָצוֹן, וְעַל-כֵּן הוֹשִׁיבוֹ תֵּכֶף בְּגַן-עֵדֶן וַיְצַו עָלָיו “מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל” וְכוּ’ (בראשית ב, טז), וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה: לָמָּה נִצְטַוָּה לֶאֱכֹל מִכֹּל עֵץ הַגָּן, הֲלֹא עִקַּר הָאַזְהָרָה הוּא שֶׁלֹּא יֹאכַל מֵעֵץ הַדַּעַת, וּבְוַדַּאי שְׁאָר הָאִילָנוֹת שֶׁלֹּא הֻזְהַר עֲלֵיהֶם, מִי יִמְנָעוֹ מִלֶּאֱכֹל מֵהֶם, וְלָמָּה נֶאֱמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ ‘מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל’?! אַךְ אֲכִילַת פֵּרוֹת עֲצֵי גַּן-עֵדֶן הֵם עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאָדָם, כִּי הֵם אֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה הַנַּ”ל, בְּחִינַת אֲכִילָה שֶׁמֵּאִיר בָּהּ הֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁעַל-יְדֵי הָאֲכִילָה כָּזוֹ בָּאִים לְתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אֲכִילַת שַׁבָּת אֲכִילַת הַמָּן, כִּי הַמָּן שֶׁאָכְלוּ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת אֲכִילָה שֶׁהִיא כֻּלָּהּ בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַה בְּחִינַת מֹשֶׁה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל, כִּי עַל שֵׁם זֶה נִקְרָא ‘מָן’, “כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא” (שמות טז, טו), כִּי הַמָּן יָרַד בִּזְכוּת מֹשֶׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘מַה’, בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן הַנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת אֲכִילַת שַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲכִילַת מָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות טז, כה): “וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם”, שֶׁנֶּאֱמַר עַל אֲכִילַת מָן, וּמִשָּׁם אָנוּ לְמֵדִים עִקַּר אֲכִילַת שַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל מִמִּקְרָא זֶה לֶאֱכֹל שָּׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת בְּשַׁבָּת (שבת קיז:), כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת הִיא בְּחִינַת מָן כַּמּוּבָא, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה מַנִּיחִין הַפַּת בֵּין שְׁתֵּי מַפּוֹת זֵכֶר לַמָּן וְכוּ’ (או”ח רמב, א בהג”ה), כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת הִיא כֻּלָּהּ בְּחִינַת רָצוֹן, כִּי שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת רָצוֹן, בְּחִינַת ‘בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ’ וְכוּ’, בְּחִינַת ‘רַעֲוָא דְּרַעֲוִין’ שֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּשַׁבָּת, כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת זֶה בְּחִינַת ‘עֹנֶג שַׁבָּת’ (עַיֵּן שבת קיח.), בְּחִינַת “אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'” (ישעיה נח, יד), ‘עַל ה” זֶה בְּחִינַת רָצוֹן כַּיָּדוּעַ (זוהר יתרו דף פח:), כִּי ‘עֹנֶג’ זֶה עֵ’דֶן נָ’הָר גַּ’ן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (בראשית דף כו.), בְּחִינַת (בראשית ב, י): “וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן”. וְ’עֵדֶן’ הוּא בְּחִינַת (ישעיה סד, ג) “עַיִן לֹא רָאָתָה” וְכוּ’ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשָּׂגַת הָרַב, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן כַּמּוּבָן בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל. ‘וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן’ זֶה בְּחִינַת ‘יָם הַחָכְמָה’ הַנַּ”ל שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הֶאָרַת הַדַּעַת עַל-יְדֵי בְּחִינַת מֹשֶׁה כַּנַּ”ל, שֶׁהוּא מַשְׁקֶה אֶת הַ’גָּן’, הַיְנוּ ‘עִשְׂבִין וּדְשָׁאִין דְּאִתְרַבִּיאוּ בַּגָּן’[2] הַיְנוּ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, לְהַשְׁקוֹתָם וּלְהַחֲיוֹתָם לְהַמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה. וְזֶה בְּחִינַת שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת שֶׁל שַׁבָּת שֶׁהֵם בְּחִינַת ‘עֹנֶג’ שַׁבָּת – ‘עֵדֶן נָהָר גַּן’ כַּמּוּבָא בַּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (שם), זֶה בְּחִינַת הֶאָרַת בֵּן וְתַלְמִיד שֶׁהֵם בְּחִינַת הֶאָרַת הַדַּעַת, בְּחִינַת ‘יָם הַחָכְמָה’ הַנַּ”ל שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘נָהָר הַיֹּצֵא מֵעֵדֶן’ כַּנַּ”ל:

כִּי ‘סְעֻדַּת לֵיל שַׁבָּת’ הוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הַתַּלְמִיד, שֶׁהוּא בְּחִינַת “מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ” (ישעיה ו, ג), שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַלְכוּת – ‘חֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין’. ‘סְעֻדַּת שַׁחֲרִית’ הוּא בְּחִינַת ‘עַתִּיקָא קַדִּישָׁא’ שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר כַּיָּדוּעַ בְּחִינַת ‘אַיֵּה’, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים אָז בְּמוּסָף ‘אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ’ וְכוּ’, וְזֶה בְּחִינַת הַשָּׂגַת הַבֵּן שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘אַיֵּה’. ‘סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית’ הוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת בֵּן וְתַלְמִיד, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין זֶה בָּזֶה, כִּי סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית הוּא בְּחִינַת סְעֻדַּת ‘זְעֵיר אַנְפִּין’ בְּחִינַת “נַחֲלַת יַעֲקֹב” (ישעיה נח, יד), שֶׁהוּא ‘מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה’[3]. נִמְצָא, שֶׁאֲכִילַת שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן הַנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת אֲכִילַת עֲצֵי גַּן-עֵדֶן שֶׁנִּצְטַוָּה עֲלֵיהֶם אָדָם הָרִאשׁוֹן: “מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל” (בראשית ב, טז). כִּי אֲכִילַת פְּרִי גַּן-עֵדֶן הֵם בְּחִינַת ‘עֹנֶג’, כִּי הֵם גְּדֵלִים עַל יְדֵי הַ’נָּהָר הַיֹּצֵא מֵעֵדֶן’ וְכוּ’ וְכַנַּ”ל. אֲבָל מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע הִזְהִירוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל כְּלָל, כִּי ה’ יִתְבָּרַךְ רָצָה שֶׁיִּהְיֶה אֲכִילָתוֹ רַק מִבְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁאֵין שָׁם אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא כְּלָל כַּנַּ”ל. וְעַל-יְדֵי שֶׁאָכַל אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵעֵץ הַדַּעַת, עַל-יְדֵי-זֶה נִמְשַׁךְ סִטְרָא דִּמְסָאֲבָא.

וְכָל הַטְּהָרוֹת הֵם עַל-יְדֵי מֵי מִקְוֶה שֶׁהֵם בְּחִינַת נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן וְכוּ’, וְזֶה בְּחִינַת נְטִילַת יָדַיִם קֹדֶם הָאֲכִילָה, כְּדֵי לְטַהֵר הַיָּדַיִם מִפְּגַם זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁעִקַּר הַפְּגָם נוֹגֵעַ בַּיָּדַיִם כַּנַּ”ל, וְעַל-יְדֵי הַמַּיִם נִטְהָרִין וְנִכְלָלִין הַיָּדַיִם בִּבְחִינַת ‘יָם הַחָכְמָה’ בִּבְחִינַת “שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ” (תהלים קלד, ב), שֶׁהַיָּדַיִם נִכְלָלִין בִּבְחִינַת קֹדֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘יָם הַחָכְמָה’ שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ (עַיֵּן זוהר משפטים דף קכא.). וְאָז נִמְשֶׁכֶת הָאֲכִילָה מֵהַיָּדַיִם שֶׁיֵּשׁ בְּ’יָם הַחָכְמָה’ שֶׁבְּאוֹתָהּ הָאֲכִילָה מִתְגַּלֶּה הֶאָרַת הָרָצוֹן כַּנַּ”ל, כִּי כָּל אֲכִילָתֵנוּ צְרִיכָה לִהְיוֹת בִּבְחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן כַּנַּ”ל, כִּי אֲפִילּוּ כְּשֶׁמֻּנָּח הַמַּאֲכָל לִפְנֵי הָאָדָם עֲדַיִן הוּא צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ לְהוֹצִיא הַמָּזוֹן מִבֵּי מַלְכָּא, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ עַל רַב הַמְנוּנָא סָבָא (בשלח דף סב:): שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה הַמַּאֲכָל מוּכָן לְפָנָיו, לֹא הָיָה רוֹצֶה לְהַתְחִיל לֶאֱכֹל עַד שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל מְזוֹנוֹ, וְאָמַר: ‘עַד דְּאִתְיָהֵב מִבֵּי מַלְכָּא’ וְכוּ’. וְזֶה בְּחִינַת נְטִילַת יָדַיִם, שֶׁנּוֹטְלִין הַיָּדַיִם כְּדֵי שֶׁיֻּמְשַׁךְ הַמָּזוֹן מִבֵּי מַלְכָּא מִבְּחִינַת הַיָּדַיִם שֶׁיֵּשׁ בְּ’יָם הַחָכְמָה’ כַּנַּ”ל, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה בְּזֶה הַמַּאֲכָל הֶאָרַת הָרָצוֹן, וְאָז דַּיְקָא הֻתַּר לַאֲכִילַת יִשְׂרָאֵל כַּנַּ”ל:

ד וְזֶה בְּחִינַת (ברכות נה. חגיגה כז.) ‘שֻׁלְחָן מְכַפֵּר כַּמִּזְבֵּחַ’, כִּי אֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה עַל יָדָהּ מִתְגַּלֶּה הָרָצוֹן שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת כְּלָלִיּוּת בֵּן וְתַלְמִיד שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדַּעַת שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁהוּא הֵפֶךְ עֲווֹנוֹת כַּנַּ”ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘סְלַח נָא’ שֶׁזּוֹכִין בְּיוֹם-כִּפּוּר, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לִבְחִינַת ‘חֲנֻכָּה’ בְּחִינַת ‘חֲנֻכַּת הַבַּיִת’, שֶׁהִיא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת בֵּן וְתַלְמִיד, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. נִמְצָא, שֶׁהֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁזּוֹכִין בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת סְלִיחַת עֲווֹנוֹת, וְעַל-כֵּן ‘שֻׁלְחָן מְכַפֵּר כַּמִּזְבֵּחַ’, כִּי בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת נֶאֱמַר לְרָצוֹן, בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן וְכַנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת “לֹא תֹאכְלוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן” (בראשית ג, ג) – הוֹסִיפָה עַל הַצִּוּוּי[4], כִּי עִקַּר הָאִסּוּר הוּא הָאֲכִילָה:

ה וְעַל-כֵּן “הַמְזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם חַיָּב מִיתָה” (סוטה ד:), בְּחִינַת פְּגַם עֵץ הַדַּעַת וְכוּ’. וְעַל-כֵּן נַעֲשֶׂה עָנִי, כִּי אֵין לוֹ פַּרְנָסָה, כִּי עִקַּר הַפַּרְנָסָה וְהָעֲשִׁירוּת נִמְשָׁךְ מֵהַיָּדַיִם שֶׁיֵּשׁ בְּ’יָם הַחָכְמָה’ כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי נְטִילַת יָדַיִם כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן אָמַר רַב חִסְדָּא: “אֲנָא מַשָׁאִי מְלֹא חָפְנָאִי מַיָּא וִיהָבוּ לִי מְלֹא חָפְנָאִי טִיבוּתָא’# (שבת סב:). כִּי מִשָּׁם נִמְשָׁךְ הָעֲשִׁירוּת וְהַפַּרְנָסָה מִבְּחִינַת הַיָּדַיִם שֶׁיֵּשׁ בְּ’יָם הַחָכְמָה’, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְטִילַת יָדַיִם כַּנַּ”ל:

ו וְעַל-כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַכְּלִי שָׁלֵם (או”ח קנט סְעִיף א). כְּלִי זֶה בְּחִינַת תַּלְמִיד, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ”ל בְּחֵלֶק א סִימָן נג, וְעַל-כֵּן צְרִיכָה הַכְּלִי לִהְיוֹת שְׁלֵמָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה חֲסֵרָה שֶׁלֹּא תּוֹצִיא הַמַּיִם שֶׁמַּכְנִיסִין בָּהּ רַק תִּהְיֶה שְׁלֵמָה וּמְלֵאָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה שָׁלֵם וּמָלֵא (שם סִימָן קפג סְעִיף ג). כִּי הֶאָרַת הַתַּלְמִיד הוּא בְּחִינַת ‘מְלֹא’ בְּחִינַת: ‘מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ’, בְּחִינַת (דברים לד, ט): “וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה יָדָיו עָלָיו”, ‘מָלֵא’ דַּיְקָא, כַּמּוּבָן בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל בְּסוֹפוֹ, וְאָז דַּיְקָא כְּשֶׁהַכְּלִי שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּלְמִיד הוּא בִּשְׁלֵמוּת וּבִמְלֹאָהּ, אָז יוּכַל לְקַבֵּל בְּחִינַת מֵימֵי הַדַּעַת בְּחִינַת ‘יָם הַחָכְמָה’ בְּחִינַת ‘מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ’, וְאָז נִכְלָל בְּיַחַד בְּחִינַת בֵּן וְתַלְמִיד, וְאָז עַל-יְדֵי-זֶה יוּכַל לְטַהֵר אֶת הַיָּדַיִם מִבְּחִינַת יָדַיִם עַסְקָנִיּוֹת, מִבְּחִינַת עִצְּבוֹן יָדַיִם, מִבְּחִינַת יְדֵי עֲבֵרָה כַּנַּ”ל. כִּי זֶה הָעִקָּר שֶׁהַתַּלְמִידִים יַעֲשׂוּ תַּלְמִידִים אֲחֵרִים, כַּמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ”ל (בלקוטי תנינא סימן סח), דְּהַיְנוּ לְהָאִיר הַדַּעַת בָּעוֹלָם לְהַצִּילָם מֵעֲווֹנוֹת שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְטִילַת יָדַיִם כַּנַּ”ל:

[1] זוהר מִדְרָשׁ הַנֶּעֱלָם וַיֵּרָא דף צט.

[2] תיקו”ז תִּקּוּן יד דף ל. וְעַיֵּן בְּסִימָן ח.

[3] שמות כו, כח עַיֵּן זוֹהַר בָּלָק דף קפו:

[4] סנהדרין כט. וְעַיֵּן בְּרַשִׁ”י שָׁם.