יִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר שֶׁיְּהֵא וְכוּ’ (שֻׁלְחָן עָרוּךְ אֹרַח חַיִּים סִימָן א סְעִיף א), הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיָּקוּם בִּזְרִיזוּת בְּלִי עַצְלוּת, וְזֶה בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ (בסימן קנה), שֶׁזְּרִיזוּת הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה. כִּי בַּלַּיְלָה הָאֱמוּנָה בֵּין הַקְּלִפּוֹת וּבַבֹּקֶר נִתְגַּדְּלָה וְנִתְעוֹרְרָה הָאֱמוּנָה, עַל־כֵּן צָרִיךְ לָקוּם מִן הַשֵּׁנָה בִּזְרִיזוּת לְחַזֵּק עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה, כְּדֵי לִבְנוֹת וּלְגַדֵּל אֶת הָאֱמוּנָה. וְזֶהוּ: שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר, הַיְנוּ בְּחִינַת אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת אֱמוּנָה.
וְזֶה בְּחִינַת שְׁבִירַת תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהַעֲלוֹת הַנְּפָשׁוֹת וּלְהַמְשִׁיךְ תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה ‘אַשְׁרֵי הָעָם – הַשְׁגָּחָה’ (בסימן יג), עַיֵּן שָׁם. כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם צְרִיכִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל: “אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם” – ‘בְּכָל יוֹם יִהְיוּ דּוֹמִין בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים’ (רש”י דברים כו, טז). וְקַבָּלַת הַתּוֹרָה הוּא עַל־יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין אֶת הַנֶּפֶשׁ וּמְחַדְּשִׁין אוֹתָהּ, כַּמְבֹאָר שָׁם. וְזֶה נַעֲשֶֹה עַל־יְדֵי שְׁבִירַת תַּאֲוַת מָמוֹן כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה בִּזְרִיזוּת בְּחִינַת אֱמוּנָה כַּנַּ”ל, כִּי תַּאֲוַת מָמוֹן הוּא בְּחִינַת כְּפִירוֹת, בְּחִינַת לַיְלָה בְּחִינַת חֹשֶׁךְ, אַנְפִּין חֲשׁוּכִין, בְּחִינַת עַצְבוּת וְעַצְלוּת, בְּחִינַת מִיתָה, בְּחִינַת שֵׁנָה שֶׁהִיא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּמִיתָה (ברכות נז:). וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לוֹ הִתְגַּבְּרוּת לְשַׁבֵּר אֶת הַשֵּׁנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מִיתָה, בְּחִינַת תַּאֲוַת מָמוֹן. וַאֲזַי יוּכַל לְחַדֵּשׁ נַפְשׁוֹ וּלְהַעֲלוֹת וּלְהַמְשִׁיךְ תּוֹרָה. וַאֲזַי כְּשֶׁמְּשַׁבֵּר אֶת הַשֵּׁנָה, אֶת תַּאֲוַת מָמוֹן, אֲזַי אַדְּרַבָּא הַשֵּׁנָה הִיא טוֹבָה לוֹ דַּיְקָא, כִּי עַל־יְדֵי הַשֵּׁנָה מְחַדֵּשׁ נַפְשׁוֹ, בִּבְחִינַת “חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ” (איכה ג). וְכֵן עַל־יְדֵי הַמָּמוֹן מְחַדֵּשׁ נַפְשׁוֹ, עַל־יְדֵי מַשָֹּא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה ‘אַשְׁרֵי הָעָם – זַרְקָא’ (בסימן לה).
וְזֶה פֵּרוּשׁ: (משלי ו) “עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכַּב, מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתְךָ”, הַיְנוּ “עַד מָתַי תִּשְׁכַּב” – וְתִישַׁן בְּעַצְלוּת, מָתַי תְּשַׁבֵּר אֶת הַשֵּׁנָה, שֶׁאָז אַדְּרַבָּא עַל־יְדֵי הַשֵּׁנָה יִתְחַזֵּק מֹחוֹ וְיִתְחַדֵּשׁ נַפְשׁוֹ כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ: “מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתְךָ”, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לְךָ תְּקוּמָה שֶׁיָּקוּם וְיִתְרוֹמֵם נַפְשְׁךָ עַל־יְדֵי הַשֵּׁנָה. וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְהַעֲלוֹת נַפְשׁוֹ עַל־יְדֵי שְׁבִירַת הַשֵּׁנָה, עַל־יְדֵי־זֶה עוֹשֶֹה יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵיהּ, וְזֶהוּ: ‘שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר’, לְעוֹרֵר אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר לְזִוּוּג. וְזֶה פֵּרוּשׁ: ‘יִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי’, הוּא בְּחִינַת לִקּוּטֵי הַנְּפָשׁוֹת לְהַעֲלוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ בְּהַתּוֹרָה ‘אַשְׁרֵי הָעָם’ (סימן יג), בְּחִינַת “אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָֹמִי” (שיר השירים ה). וְעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה, עַל־יְדֵי שֶׁנִּתְקָרְבִין לְהַכֹּחַ הָרְאוּת עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, וְזֶהוּ: “שִׁוִּיתִי ה’ לְנֶגְדִּי תָמִיד” (תהלים טז), הַיְנוּ שֶׁהַשְׁגָּחָתוֹ עָלֵינוּ תָּמִיד.
וְזֶה שֶּׁכָּתוּב (אור”ח א, ג): ‘שֶׁרָאוּי לְכָל יְרֵא שָׁמַיִם, שֶׁיְּהֵא מֵצֵר וְדוֹאֵג עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ’, כִּי כָּל הַמִּתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם זוֹכֶה וְרוֹאֶה בְּשִֹמְחָתָהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (בבא בתרא ס:). נִמְצָא, עַל־יְדֵי שֶׁמֵּצֵר וְדוֹאֵג עַל הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, זֶה בְּחִינַת בִּנְיָנוֹ. וּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא בְּחִינַת בִּנְיַן הַדַּעַת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהַעֲלוֹת נְפָשׁוֹת כַּנַּ”ל, כַּמְבֹאָר בְּסִימָן י”ג הַנַּ”ל עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת קִימַת חֲצוֹת שֶׁמְּשַׁבְּרִין הַשֵּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּאֲוַת מָמוֹן, וּמִתְאַבְּלִין עַל יְרוּשָׁלַיִם וְחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל־יְדֵי־זֶה בּוֹנִין אוֹתוֹ, וְעַל־יְדֵי בְּחִינַת בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְלַקֵּט הַנְּפָשׁוֹת וּלְהַעֲלוֹתָן.
וְעַל־כֵּן חֲצוֹת מַמְתִּיק דִּינִים, כִּי מְשַׁבְּרִין אֶת הַשֵּׁנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מִיתָה בְּחִינַת כְּפִירוֹת כַּנַּ”ל, כִּי ‘כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ עֲבוֹדָה זָרָה בָּעוֹלָם, חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם’ (סִפְרִי פָּרָשַׁת רְאֵה), וְעַל־יְדֵי קִימַת חֲצוֹת מְקִימִין אֶת הָאֱמוּנָה וּמַמְשִׁיכִין חֲסָדִים. וְזֶה שֶּׁכָּתַב רַבֵּינוּ (בסימן קמט) ‘שֶׁחֲצוֹת מְסֻגָּל כְּמוֹ פִּדְיוֹן’, כְּמוֹ ‘פִּדְיוֹן’ דַּיְקָא, כִּי הַפִּדְיוֹן הוּא בְּחִינַת צְדָקָה שֶׁמְּשַׁבֵּר תַּאֲוַת מָמוֹן וּמַמְתִּיק הַדִּינִים. וְכֵן חֲצוֹת הוּא שְׁבִירַת הַשֵּׁנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּאֲוַת מָמוֹן כַּנַּ”ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַמְתִּיקִין דִּינִים כַּנַּ”ל:
