דַּע, שֶׁיֵּשׁ שֵׁם, שֶׁכְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא רוֹצֶה לְהַסְתִּיר וּלְכַסּוֹת אֶת הָאָדָם מִן הַבַּעַל דָּבָר לְהַצִּיל אוֹתוֹ מִמָּוֶת שֶׁנִּגְזַר עָלָיו, אֲזַי הוּא מַסְתִּיר וּמְכַסֶּה אוֹתוֹ בְּזֶה הַשֵּׁם, וַאֲזַי הַבַּעַל דָּבָר מְשׁוֹטֵט וּמְחַפֵּשׂ סְבִיבוֹת זֶה הָאָדָם לְבַקֵּשׁ לוֹ מָקוֹם שֶׁיּוּכַל לְהִכָּנֵס תַּחַת הַמִּסְתָּר וְהַמִּכְסֶה לְהַזִּיק לְזֶה הָאָדָם, אַךְ תֵּכֶף כְּשֶׁמַּבִּיט עָלָיו, נִסְתַּלֵּק וְאֵין לוֹ כֹּחַ מֵחֲמַת זֶה הַשֵּׁם. אֲבָל דַּע שֶׁכְּשֶׁחַס וְשָׁלוֹם, מוֹצֵא מָקוֹם לִכְנֹס תַּחַת הַמִּסְתָּר וְהַמִּכְסֶה לִשְׁלֹט עַל הָאָדָם, אֲזַי אַדְּרַבָּא מְקַבֵּל עוֹד הַבַּעַל דָּבָר יוֹתֵר כֹּחַ מִזֶּה הַשֵּׁם, וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פנחס רלו), שֶׁרָאָה פִּינְחָס הַמֵּ”ם שֶׁל מָוֶת מְשׁוֹטֵט אָז, הַיְנוּ כִּי הַמֵּ”ם הִיא בְּחִינַת הַסָּמֶ”ךְ־מֵ”ם הַמְשׁוֹטֵט סָבִיב סָבִיב כַּנַּ”ל: וְדַע, שֶׁהַשֵּׁם הַנַּ”ל הוּא שֵׁם סאל, וְיוֹצֵא מִפָּסוּק: אַתָּה סֵתֶר לִי (תהלים לב), מֵרָאשֵׁי־תֵּבוֹת, וְהַמֵּם שֶׁל מִצַּר תִּצְּרֵנִי הוּא בְּחִינַת הַמֵּ”ם הַנַּ”ל, בְּחִינַת הַסָּמֶ”ךְ־מֵ”ם הַמְשׁוֹטֵט סְבִיב הַמִּכְסֶה וְהַמִּסְתָּר הַנַּ”ל לִשְׁלֹט עַל הָאָדָם כַּנַּ”ל, וְאִם חַס וְשָׁלוֹם מוֹצֵא מָקוֹם לִשְׁלֹט, אֲזַי מְקַבֵּל יוֹתֵר כֹּחַ מִזֶּה הַשֵּׁם, כִּי נִצְטָרֵף הַמֵּ”ם לְהַשֵּׁם סא”ל הַנַּ”ל, וְנַעֲשֶׂה צֵרוּף שְׁמוֹ “סַמָּאֵל”. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהַפְסִיק בֵּין תֵּבוֹת “אַתָּה סֵתֶר לִי” לְתֵבַת “מִצַּר”, כְּדֵי שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת צֵרוּף שְׁמוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וַאֲזַי, כְּשֶׁשּׁוֹלֵט עַל הָאָדָם, חַס וְשָׁלוֹם, וּמְקַבֵּל עוֹד כֹּחַ מִזֶּה הַשֵּׁם כַּנַּ”ל, אֲזַי נַעֲשֶׂה מֵהַשֵּׁם הַנַּ”ל: סוֹף אָדָם לָמוּת (ברכות יז), שֶׁהוּא רָאשֵׁי־תֵּבוֹת שֵׁם סא”ל הַנַּ”ל. אֲבָל כְּשֶׁמְּשַׁמְּרִין אֶת עַצְמָן בְּכֹחַ הַשֵּׁם הַנַּ”ל, אֲזַי הַשֵּׁם הַנַּ”ל הוּא מִכְסֶה וּמִסְתָּר, בְּחִינַת: אַתָּה סֵתֶר לִי, וְגַם מִצַּר תִּצְּרֵנִי וְתִשְׁמְרֵנִי:
