נְסִיעָתוֹ וִישִׁיבָתוֹ בְּאוּמֶין – רכה (מא)

שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁאָמַר בְּאוּמֶין, כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי (שְׁמוֹת ט):