הִלְכוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת – הֲלָכָה ד

א עַל־פִּי הַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת: “יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִרְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ” (בסימן עה), עַיֵּן שָׁם כָּל הַתּוֹרָה:

וְהַכְּלָל, שֶׁדִּבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה הֵם בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּן נוּקְבִין, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּעֲלִין כָּל הַנִּצּוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ וּמְחַבְּרִין אוֹתָם יַחַד שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שָׁלוֹם, וּבוֹרְאִין מֵהֶם עוֹלָמוֹת חֲדָשִׁים. וְקֹדֶם שֶׁמַּעֲלִין הַנִּצּוֹצוֹת אֲזַי הַנִּצּוֹצוֹת הֵם בְּחִינַת דָּמִים, אֲזַי הֵם בִּבְחִינַת “צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ” (בראשית לב, לא), בְּחִינַת פְּגַם הָרַגְלִין, שֶׁשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת שֶׁנֶּאֱחָזִין בְּהַנִּצּוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ, עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַעֲלוֹת הַנִּצּוֹצוֹת לְהַכְנִיסָם בְּתוֹךְ הַדִּבּוּר, שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהַדָּמִים דִּבּוּר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה, וְאָז מַעֲלִין בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּן נוּקְבִין, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עוֹלִין וּמִתְחַבְּרִין הַנִּצּוֹצוֹת וְנַעֲשֶׂה שָׁלוֹם וְחִבּוּר בֵּינֵיהֶם, וְאָז נִתְתַּקֵן פְּגַם הָרַגְלִין, בִּבְחִינַת (בראשית ב, כב): “וַיִּבֶן אֶת הַצֶּלַע” וְכוּ’.

וּצְרִיכִין לְדַבֵּר בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה עַד שֶׁיְּבַטֵּל הַגּוּף לְגַמְרֵי שֶׁיִּהְיֶה הַגּוּף בָּטֵל וְאֶפֶס, וְאָז נִתְבַּטְּלִין כָּל הָאַרְצִיּוּת וְזוֹכִין לְשָׁלוֹם. כִּי עִקַּר הַמַּחֲלֹקֶת וְהַנִּצָּחוֹן הוּא מֵהַדָּמִים שֶׁעֲדַיִן לֹא עָבַד בָּהֶם אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ, כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לַעֲסֹק כָּל כָּךְ בַּעֲבוֹדָתוֹ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיַּעֲבֹד אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ בְּכָל טִפֵּי דָּמִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, וְלֹא יִהְיֶה נִשְׁאָר בּוֹ טִפַּת דָּם שֶּׁלֹּא עָבַד בָּהּ אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ בְּחִינָה הַנַּ”ל, שֶׁצְּרִיכִין לְדַבֵּר בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה כָּל כָּךְ עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַגּוּף לְגַמְרֵי. כִּי חִיּוּת הַגּוּף הֵם הַדָּמִים, וּצְרִיכִין לְהַכְנִיס כָּל הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הַדָּמִים לְתוֹךְ דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה וּתְפִלָּה, עַד שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין כָּל הַדָּמִים עִם הַחִיּוּת שֶׁבָּהֶם בְּתוֹךְ תּוֹרָה וּתְפִלָּה עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַגּוּף לְגַמְרֵי כַּנַּ”ל, וְאָז זוֹכֶה לְשָׁלוֹם כַּנַּ”ל.

וּלְבַטֵּל הַגּוּף לְגַמְרֵי זוֹכִין עַל־יְדֵי יִרְאָה וְכוּ’, וְזֶהוּ בְּחִינַת (תהלים סז, ח) “וְיִרְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אֶרֶץ”, שֶׁעַל־יְדֵי הַיִּרְאָה נִתְבַּטְּלִין כָּל הָאַרְצִיּוּת כְּאַיִן וּכְאֶפֶס, וְאָז זוֹכֶה לְשָׁלוֹם, בְּחִינַת (שם): “יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים”, כִּי ‘לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה אֶלָּא הַשָּׁלוֹם’ (עקצין פרק ג מש’ יב), עַיֵּן שָׁם. כִּי כָּל הַנַּ”ל מְבֹאָר שָׁם מִתּוֹךְ הַתּוֹרָה הַנַּ”ל, אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁכָּתַבְתִּי כָּאן שֶׁאֵינָם מְבֹאָרִים שָׁם כָּךְ בְּפֵרוּשׁ, אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל דְּבָרַי נִכְלָלִין שָׁם:

ב וְזֶה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת, כִּי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מְגַדְּלִין תּוֹרָה וּתְפִלָּה, וְעַל־יְדֵי דִּבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁעוֹסְקִין שָׁם תָּמִיד בִּתְפִלָּה וּקְרִיאַת הַתּוֹרָה וְכוּ’, עַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלִין בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּן נוּקְבִין, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטְּלִין כָּל הָאַרְצִיּוּת, וּמַעֲלִין כָּל הַנִּצּוֹצוֹת וְעוֹשִׂין שָׁלוֹם כַּנַּ”ל, וּמִשָּׁם עִקַּר קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַכְּנֶסֶת. כִּי עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה הוּא כְּשֶׁמְּבַטְּלִין הָאַרְצִיּוּת וְהַגַּשְׁמִיּוּת, וּמַעֲלִין וּמְבָרְרִין הַנִּצּוֹצוֹת וּמְחַבְּרִין אוֹתָם וּבוֹנִין מֵהֶם עוֹלָמוֹת קְדוֹשִׁים, שֶׁאָז נִתְקַדֵּשׁ זֶה הַמָּקוֹם, כִּי נִתְבַּטֵּל מִשָּׁם אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת שֶׁהָיוּ נֶאֱחָזִין בְּאֵלּוּ הַנִּצּוֹצוֹת שֶׁהֵם עִקַּר הַטֻּמְּאָה. כִּי עַל־יְדֵי דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה וּתְפִלָּה מְבַטְּלִין הַקְּלִפּוֹת וּמְקַדְּשִׁין הַמָּקוֹם, כִּי נִתְגַּלֶּה בּוֹ הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַנִּצּוֹצוֹת שֶׁעוֹלִין מִשָּׁם תָּמִיד.

וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִנְהֹג מוֹרָא גָּדוֹל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְבֵית הַמִּדְרָשׁ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ‘מוֹרָא מִקְדָּשׁ’ כִּי בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַמִּדְרָשׁ הֵם בְּחִינַת ‘מִקְדָּשׁ מְעַט’. כִּי עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה, כִּי עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה נִתְבַּטֵּל הָאַרְצִיּוּת כַּנַּ”ל, וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִנְהֹג מוֹרָא גָּדוֹל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְבֵית הַמִּדְרָשׁ, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְבַטֵּל כָּל הָאַרְצִיּוּת, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת קְדֻשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת, שֶׁהַמָּקוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ מֵחֲמַת שֶׁשָּׁם נִתְבַּטֵּל הָאַרְצִיּוּת עַל־יְדֵי דִּבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה שֶׁמְּדַבְּרִים שָׁם הַרְבֵּה תָּמִיד, עַד שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַמָּקוֹם לְמָקוֹם קָדוֹשׁ כִּי נִכְלָל בִּקְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הָאַרְצִיּוּת וְהַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁשָּׁם אֲחִיזַת בְּחִינַת הַחֹל וְהַטֻּמְּאָה שֶׁהוּא הֵפֶךְ הַקְּדֻשָּׁה, נִתְבַּטֵּל שָׁם עַל־יְדֵי רִבּוּי דִּבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה שֶׁמְּדַבְּרִים שָׁם תָּמִיד, אֲבָל עִקַּר הַבִּטּוּל הוּא עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה כַּנַּ”ל, עַל־כֵּן צְרִיכִין לִנְהֹג שָׁם מוֹרָא גָּדוֹל כַּנַּ”ל.

וְזֶהוּ בְּחִינַת הָאַזְהָרָה עַל מוֹרָא מִקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא יט, ל): “וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ” וְכוּ’, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כח, יז): “מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה” וְכוּ’, וּבִכְלַל זֶה מוֹרָא בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁהֵם ‘מִקְדָּשׁ מְעַט’ כַּנַּ”ל (עיין מְגִלָּה כט.), כִּי עִקַּר בִּטּוּל הָאַרְצִיּוּת לְהָפְכוֹ לִקְדֻשָּׁה גְּמוּרָה, הוּא עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה כַּנַּ”ל, כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לְיִרְאָה אָז דַּיְקָא יְכוֹלִין לְבַטֵּל הַגּוּף וְכָל בְּחִינַת הָאַרְצִיּוּת, עַל־יְדֵי דִּבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה כַּנַּ”ל.

וְעַל־כֵּן אָסוּר לְדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַמִּדְרָשׁ שׁוּם שִׂיחָה בְּטֵלָה (או”ח קנא, א), כִּי צְרִיכִין לְדַבֵּר שָׁם רַק דִּבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלִין מַיִּן נוּקְבִין וְעוֹשִׂין שָׁלוֹם וּמְתַקְּנִין כָּל הָעוֹלָמוֹת, וּמַמְשִׁיכִין לְשָׁם קְדֻשַּׁת ה’ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל עַל־יְדֵי שִׂיחָה בְּטֵלָה בִּמְקוֹם קְדֻשָּׁה כָּזֶה חַס וְשָׁלוֹם, פּוֹגְמִין שָׁם מְאֹד כְּאִלּוּ רוֹצֶה לְהַחֲזִיר הַקִּלְקוּל לִמְקוֹמוֹ חַס וְשָׁלוֹם, כְּאִלּוּ מַחֲזִיר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים, כִּי חוֹזֵר וּמַגְבִּיר חַס וְשָׁלוֹם בְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים עַל־יְדֵי שִׂיחָה בְּטֵלָה בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ כָּזֶה שֶּׁעוֹסְקִין שָׁם תָּמִיד בְּדִבּוּרִים קְדוֹשִׁים שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלִין כָּל הַנִּצּוֹצוֹת מִשְּׁבִירַת כֵּלִים, וְהוּא עַל־יְדֵי דְּבָרִים בְּטֵלִים שֶׁלּוֹ מְקַלְקֵל חַס וְשָׁלוֹם תִּקּוּן כָּזֶה, כִּי צְרִיכִין לְדַבֵּר שָׁם רַק דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים תָּמִיד, עַד שֶׁיִּתְהַפֵּךְ הַמָּקוֹם לִקְדֻשָּׁה גְּמוּרָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּתְבַּטֵּל כָּל הָאַרְצִיּוּת וְכַנַּ”ל. וְתֵכֶף כְּשֶׁמְּדַבֵּר שִׂיחָה בְּטֵלָה חַס וְשָׁלוֹם, הוּא פּוֹגֵם בָּזֶה, וְחוֹזֵר וּמַגְבִּיר הָאַרְצִיּוּת וְהַקְּלִפּוֹת הַנֶּאֱחָזִין בָּהֶם חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל־כֵּן פְּגַם שִׂיחָה בְּטֵלָה בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת גָּדוֹל מְאֹד, כַּמְבֹאָר בַּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (תרומה דף קלא:) וּבְכָל הַסְּפָרִים [וּבִפְרָט בְּהַקּוּנְטְרֵס מוֹרָא מִקְדָּשׁ מֵהָרַב הֶחָסִיד הַמְּפוּרְסָם מוֹרֵנוּ הָרַב יוֹסֵף זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה מַגִּיד מֵישָׁרִים מֵאוֹסְטְרָא בַּעַל הַמְּחַבֵּר סֵפֶר רַב יֵיבִ”י, עַיֵּן שָׁם]:

ג וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא ‘בֵּית הַכְּנֶסֶת’, כִּי שָׁם כּוֹנְסִין וּמְחַבְּרִין יַחַד כָּל הַנִּצּוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים וְעוֹשִׂין שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, עַל־יְדֵי הַעֲלָאַת מַיִּן נוּקְבִין שֶׁעוֹלֶה שָׁם תָּמִיד עַל־יְדֵי דִּבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת (תהלים קמו, ב): “בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה’ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס”, ‘יְרוּשָׁלַיִם’ הוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַבֵּית כְּנֶסֶת, כִּי כָּל הַבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת מְקַבְּלִין קְדֻשָּׁתָם מִירוּשָׁלַיִם שֶׁשָּׁם מְקוֹם הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁנִּקְרָא ‘מִקְדָּשׁ מְעַט’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מגילה כט.). וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא ‘יְרוּשָׁלַיִם’, עַל שֵׁם ‘יִרְאָה – שָׁלוֹם’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ב”ר נו, י). כִּי זֶה עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבֵית הַכְּנֶסֶת, כִּי עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה נִתְבַּטְּלִין הָאַרְצִיּוּת, וְעוֹלִין כָּל הַנִּצּוֹצוֹת וְעוֹשִׂין שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְחוֹזְרִים לִקְדֻשָּׁתָם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַקְּדֻשָּׁה הוּא בִּבְחִינַת ‘יִרְאָה – שָׁלוֹם’ כַּנַּ”ל, וְעַל־כֵּן מָקוֹם שֶׁהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עוֹמֵד שָׁם שֶׁהוּא תַּכְלִית הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת, נִקְרָא עַל שֵׁם זֶה ‘יְרוּשָׁלַיִם’, עַל שֵׁם ‘יִרְאָה – שָׁלוֹם’, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ”ל.

כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת כָּל הַדְּבָרִים הוּא כְּפִי עֲלִיַּת וּבֵרוּר הַנִּצּוֹצוֹת שֶׁמְּבָרְרִין שָׁם, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּבַטְּלִין שָׁם כָּל הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת אַרְצִיּוּת, וּמְגַלִּין הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ שָׁם, שֶׁהֵם הַנִּצּוֹצוֹת שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרִין שָׁם עַל־יְדֵי הַקְּלִפּוֹת הַנֶּאֱחָזִין בָּהֶם, וְעַכְשָׁיו כְּשֶׁנִּתְבַּטְּלִין הַקְּלִפָּה וְהָאַרְצִיּוּת הֵם מִתְחַבְּרִין יַחַד בִּבְחִינַת שָׁלוֹם וּמִתְגַּלֶּה קְדֻשָּׁתָם, כִּי הַנִּצּוֹצוֹת הֵם קֹדֶשׁ, כִּי מִמְּקוֹם קְדֻשָּׁה יְהַלֵּכוּ. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר קְדֻשַּׁת כָּל הַדְּבָרִים הוּא בִּבְחִינַת ‘יְרוּשָׁלַיִם’, בְּחִינַת ‘יִרְאָה – שָׁלוֹם’, כִּי עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה עִקַּר בִּטּוּל הָאַרְצִיּוּת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם בֵּין הַנִּצּוֹצוֹת, שֶׁזֶּה עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבֵית הַכְּנֶסֶת וְשֶׁל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה וְכַנַּ”ל.

וְזֶהוּ בְּחִינַת: ‘בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה’ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס’, ‘יְכַנֵּס’ זֶה בְּחִינַת בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כַּנַּ”ל, שֶׁשָּׁם מִתְכַּנְּסִין כָּל הַנִּצּוֹצוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת ‘נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל’ כַּיָּדוּעַ, וּמִתְחַבְּרִים יַחַד בִּבְחִינַת שָׁלוֹם שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַכְּנֶסֶת וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְזֶה שֶּׁכָּתוּב (יחזקאל יא, טז): “כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת וָאֶהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט”, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מגילה כט.): ‘אֵלּוּ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת’ וְכוּ’. וְעַתָּה מְחֻבָּר הַפָּסוּק הֵיטֵב הֵיטֵב סוֹפוֹ לְרֹאשׁוֹ, הַיְנוּ, ‘כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת’, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פִּזּוּר הַנִּצּוֹצוֹת שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ לְשָׁם כַּיָּדוּעַ, וְעַל־כֵּן סִיֵּם הַפָּסוּק ‘וָאֶהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט’ – אֵלּוּ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וְכוּ’, כִּי עַל־יְדֵי בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁעוֹסְקִין שָׁם בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְכַּנְּסִין וּמִתְחַבְּרִין שָׁם הַנִּצּוֹצוֹת כַּנַּ”ל בִּבְחִינַת ‘נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס’ כַּנַּ”ל. נִמְצָא שֶׁהַ’מִּקְדָּשׁ מְעַט’ דְּהַיְנוּ בֵּית הַכְּנֶסֶת וְכוּ’, הוּא הַתִּקּוּן וְהָרְפוּאָה שֶׁל הַפִּזּוּר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֱפִיצָם בַּגּוֹיִם וְכוּ’, וּבָזֶה מְקֻשָּׁר וּמְחֻבָּר יָפֶה הַפָּסוּק ‘כִּי הֲפִיצוֹתִים’ הַנַּ”ל מֵרֹאשׁוֹ לְסוֹפוֹ כַּנַּ”ל:

ד וְעַל־כֵּן חָשְׁשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל בְּיוֹתֵר עַל הַשָּׁלוֹם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (גיטין נט.) שֶׁתִּקְּנוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת ‘כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן וְכוּ’ מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם, כִּי הֵיכֵי דְּלָא לֵיתִי לְאִינְצוּיֵי’[1]. כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַכְּנֶסֶת הוּא בִּבְחִינַת שָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת עֲלִיַּת הַנִּצּוֹצוֹת שֶׁעוֹלִין מִשָּׁם עַל־יְדֵי דִּבּוּרֵי תְּפִלָּה וְתוֹרָה, שֶׁעִקַּר תִּקּוּנָם כְּשֶׁמִּתְחַבְּרִים יַחַד בִּבְחִינַת שָׁלוֹם, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל עַיֵּן שָׁם, שֶׁעִקַּר הוּא הַשָּׁלוֹם, וּמֵחֲמַת שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת עוֹסְקִין בְּיוֹתֵר לְהַעֲלוֹת הַנִּצּוֹצוֹת עַל־יְדֵי שֶׁדּוֹבְרִים שָׁם תָּמִיד דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים, עַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר שָׁם בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר מִמַּחֲלֹקֶת חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַמַּחֲלֹקֶת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְבֵית הַמִּדְרָשׁ פּוֹגֵם מְאֹד מְאֹד. כִּי בֶּאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם שָׂנְאוּי הַמַּחֲלֹקֶת מְאֹד, כַּאֲשֶׁר הִפְלִיגוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל בְּגֹדֶל אִסּוּר הַמַּחֲלֹקֶת רַחֲמָנָא לִצְלָן, אֲבָל בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר צְרִיכִין לִזָּהֵר מִמַּחֲלֹקֶת חַס וְשָׁלוֹם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁשָּׁם עוֹסְקִין תָּמִיד לְתַקֵּן הַנִּצּוֹצוֹת שֶׁעִקָּר תִּקּוּנָם כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם, שֶׁאָז יְכוֹלִין הַנִּצּוֹצוֹת לְהִתְחַבֵּר בִּבְחִינַת שָׁלוֹם שֶׁזֶּהוּ עִקַּר תִּקּוּנָם כַּנַּ”ל, אֲבָל כְּשֶׁמְּעוֹרְרִין מַחֲלֹקֶת שָׁם חַס וְשָׁלוֹם, מְקַלְקְלִין מְאֹד מְאֹד, כִּי יְכוֹלִין לְקַלְקֵל חַס וְשָׁלוֹם כָּל הַתִּקּוּנִים וְהַקְּדֻשּׁוֹת הַנַּעֲשִׂין בַּבֵּית הַכְּנֶסֶת וּבַבֵּית הַמִּדְרָשׁ, כִּי עִקַּר תִּקּוּנָם בִּבְחִינַת שָׁלוֹם דַּיְקָא כַּנַּ”ל:

ה וְזֶה בְּחִינַת סְפִירָה וְלַ”ג בָּעוֹמֶר שֶׁאָז פָּסְקוּ לָמוּת תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא, כִּי הֵם מֵתוּ עַל־יְדֵי פְּגַם הַשָּׁלוֹם עַל־יְדֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה בָּזֶה, וְעַל־כֵּן מֵתוּ בִּימֵי הַסְּפִירָה שֶׁאָז עוֹסְקִין עַל־יְדֵי מִצְוַת סְפִירָה לְתַקֵּן הַדָּמִים, לְטַהֵר עַצְמֵנוּ מִטֻּמְּאַת מִצְרָיִם כְּאִשָּׁה הַמִּטַּהֶרֶת לְבַעְלָהּ. כִּי עִקַּר טֻמְּאַת מִצְרַיִם הוּא בְּחִינַת פְּגַם הַדָּמִים כַּיָּדוּעַ, בִּבְחִינַת (יחזקאל טז, ו): “וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ” וְכוּ’, וְכַמְבֹאָר בִּפְרִי עֵץ חַיִּים (שַׁעַר חַג הַמַּצּוֹת פֶּרֶק א) שֶׁכָּל כַּוָּנַת הַסְּפִירָה לְזַכֵּךְ וּלְטַהֵר בְּחִינַת הַדָּמִים כַּיָּדוּעַ. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִסְפֹּר הַיָּמִים בְּפֶה מָלֵא דַּוְקָא, כִּי הַיָּמִים הֵם הַמִּדּוֹת שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת, שֶׁקֹּדֶם הַתִּקּוּן הֵם בִּבְחִינַת פְּגַם הַדָּמִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַחִיּוּת שֶׁל הָעוֹלָמוֹת, כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ וְהַחִיּוּת, וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִסְפֹּר הַיָּמִים בְּפֶה, כְּדֵי לְהַכְנִיס הַדָּמִים לְתוֹךְ הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהֶם בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל הַסְּפִירָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עוֹלֶה מַיִּן נוּקְבִין וְזוֹכִין לְחַבֵּר הַנִּצּוֹצוֹת בִּבְחִינַת שָׁלוֹם כַּנַּ”ל.

נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִין בִּימֵי הַסְּפִירָה הוּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת עֲלִיַּת הַנִּצּוֹצוֹת, בְּחִינַת תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים לְתַקְּנָם וּלְקַדְּשָׁם שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם מוּכָנִים לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת. כִּי עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הוּא עַל־יְדֵי הַשָּׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יט, ב): “וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וְכוּ’ וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר” וְדָרְשׁוּ שָׁם רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ”י שָׁם: ‘כֻּלָּם כְּאֶחָד בְּלֵב אֶחָד, מַה שֶּׁאֵין כֵּן שְׁאָרֵי הַחֲנָיוֹת שֶׁהָיוּ בַּמַּחֲלֹקֶת’ וְכוּ’, נִמְצָא, שֶׁעִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הָיָה עַל־יְדֵי הַשָּׁלוֹם, וְזֶה אָנוּ עוֹסְקִין בִּימֵי הַסְּפִירָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַדָּמִים כַּנַּ”ל.

וְעַל־כֵּן תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁפָּגְמוּ בַּשָּׁלוֹם וְלֹא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה בָּזֶה, עַל־כֵּן הָיָה עָנְשָׁם בִּימֵי הַסְּפִירָה דַּיְקָא, כִּי נֶאֱחַז בָּהֶם הַדִּין שֶׁל יְמֵי הַסְּפִירָה, שֶׁעִקַּר הַדִּין הוּא מִפְּגַם הַדָּמִים שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁהֵם בְּחִינַת דִּינִים, שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים לְתַקְּנָם וּלְהַמְתִּיקָם עַל־יְדֵי הַסְּפִירָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עוֹשִׂין שָׁלוֹם כַּנַּ”ל, וּמֵחֲמַת שֶׁהֵם פָּגְמוּ בַּשָּׁלוֹם וְהָיָה בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת, עַל־כֵּן לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְהַמְתִּיק הַדִּין שֶׁל סְפִירָה, עַל־כֵּן נֶאֱחַז בָּהֶם הַדִּין אָז דַּיְקָא וְנֶעֶנְשׁוּ אָז דַּיְקָא כַּנַּ”ל. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲבֵרָיו הָיוּ הַתִּקּוּן שֶׁלָּהֶם, עַל־כֵּן אָמַר (זוהר נשא דף קכח.): ‘אֲנַן בַּחֲבִיבוּתָא תַּלְיָא’ שֶׁהוּא שָׁלוֹם. וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ”ל בְּהַתּוֹרָה ‘חֲדִי רַבִּי שִׁמְעוֹן’ בְּסִימָן סא.

וְזֶהוּ בְּחִינַת לַ”ג בָּעוֹמֶר שֶׁאָז פָּסְקוּ לָמוּת תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְאָז הוּא הִלּוּלָא רַבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי שֶׁהוּא הַתִּקּוּן שֶׁלָּהֶם. כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַדָּמִים וְהַנִּצּוֹצוֹת הוּא כְּשֶׁנִּתְתַּקְּנִין בְּחִינַת הָרַגְלִין, שֶׁזֶּה הַתִּקּוּן יִהְיֶה נִגְמָר בִּשְׁלֵמוּת כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, שֶׁאָז יִתְקַיֵּם (זכריה יד, ד): “וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים”, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: ‘עַד דְּמָטוּ רַגְלִין בְּרַגְלִין’ הַנֶּאֱמַר בַּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (זוהר פקודי דף רנח.), כַּמּוּבָא בַּכְּתָבִים (עץ חיים שער ג פרק ב). וְעַל־כֵּן עִקַּר הַהַמְתָּקָה שֶׁל יְמֵי הַסְּפִירָה הוּא בְּלַ”ג בָּעוֹמֶר, כִּי אָז כְּבָר הִגִּיעַ הַתִּקּוּן עַד בְּחִינַת הוֹד שֶׁבְּהוֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת רַגְלִין דְּרַגְלִין, כִּי נֶצַח וָהוֹד הֵם בְּחִינַת רַגְלִין כַּיָּדוּעַ (עיין תיקו”ז הקדמה דף יז.), וְעִקַּר אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת הוּא בִּבְחִינַת הוֹד, בִּבְחִינַת (איכה א, יג): “כָּל הַיּוֹם דָּוָה” כַּמּוּבָא (עץ חיים שער יח פרק ה), וְשָׁם עִקַּר הַתִּקּוּן כְּשֶׁזּוֹכִין לְתַקֵּן בְּחִינַת הוֹד, זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתִּקּוּן. וְעַל־כֵּן תֵּכֶף כְּשֶׁמַּגִּיעַ יוֹם לַ”ג בָּעוֹמֶר שֶׁאָז זוֹכִין לְתַקֵּן בְּחִינַת הוֹד שֶׁבְּהוֹד שֶׁהוּא עִקַּר הַתִּקּוּן בְּחִינַת רַגְלִין שֶׁבְּרַגְלִין, עַל־כֵּן אָז נִתְתַּקֵּן בְּחִינַת ‘צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ’, וְאָז עִקַּר הַהַמְתָּקָה עִקַּר עֲלִיַּת הַנִּצּוֹצוֹת, וְנַעֲשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְעַל־כֵּן אָז נִתְתַּקֵּן פְּגַם תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁפָּגְמוּ בַּשָּׁלוֹם. וְעַל־כֵּן אָז הוּא הִלּוּלָא רַבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם כִּי הוּא הָיָה הַתִּקּוּן שֶׁלָּהֶם, כִּי עִקַּר בְּחִינַת הַשָּׁלוֹם שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַנִּצּוֹצוֹת, הוּא כְּשֶׁנִּתְתַּקְּנִין בְּחִינַת הָרַגְלִין, שֶׁזֶּה זוֹכִין בְּלַ”ג בָּעוֹמֶר כַּנַּ”ל.

וְעִקַּר הַהִלּוּלָא הוּא שֶׁאָז נִסְתַּלֵּק רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, כִּי בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּת נִשְׁמַת הַצַּדִּיק אָז הוּא מַעֲלֶה מַיִּן נוּקְבִין בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי אָז עִקַּר הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁהַשְּׁכִינָה מִתְפָּאֶרֶת ‘חֲזִי בְּמַה בְּרָא קָאַתִינָא לְגַבָּךְ’ (זוהר ויקרא דף יג.), שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּן נוּקְבִין וְעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר עֲלִיּוֹת הַנִּצּוֹצוֹת עִקַּר תִּקּוּן הַשָּׁלוֹם כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן בְּלַ”ג בָּעוֹמֶר שֶׁאָז צְרִיכִין לְתַקֵּן הָרַגְלִין, שֶׁלָּזֶה צְרִיכִין הַעֲלָאַת מַיִּן נוּקְבִין מִנְּשָׁמָה גְּדוֹלָה מְאֹד, בִּפְרָט שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לְתַקֵּן הַפְּגָם שֶׁל תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁפָּגְמוּ בַּשָּׁלוֹם כַּנַּ”ל, עַל־כֵּן זָכָה הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי לְתַקֵּן תִּקּוּן זֶה, כִּי נִסְתַּלֵּק בְּשָׁלוֹם בְּיוֹם לַ”ג בָּעוֹמֶר, וְזָכָה לְהַעֲלוֹת נִשְׁמָתוֹ בְּסוֹד הַעֲלָאַת מַיִּן נוּקְבִין בִּשְׁעַת הִסְתַּלְקוּתוֹ לְמַעְלָה לְמַעְלָה, כַּמּוּבָן בָּאִדְּרָא זוּטָא הַקְּדוֹשָׁה (האזינו דף רצו.) עַל פָּסוּק (תהלים קלג, ג): “כִּי שָׁם צִוָּה ה’ אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים” וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם, שֶׁאָז נִסְתַּלֵּק נִשְׁמָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וְעַל־יְדֵי־זֶה זָכָה לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם וּלְתַקֵּן הַפְּגָם שֶׁל תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַמְתָּקַת הַדִּין שֶׁל יְמֵי הַסְּפִירָה, שֶׁעִקַּר הַהַמְתָּקָה עַל־יְדֵי הַשָּׁלוֹם כַּנַּ”ל. כִּי בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק נִתְרַבֶּה הַשָּׁלוֹם מְאֹד, בִּבְחִינַת (ישעיה נז, ב): “יָבֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ” וְכוּ’ הַנֶּאֱמַר עַל סִלּוּק הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שבת קנב:), וְכֵן מְבֹאָר בָּאִדְּרָא זוּטָא שָׁם בְּפֵרוּשׁ עַל הִסְתַּלְּקוּת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל שֶׁאָמַר ‘יָבֹא שָׁלוֹם’, הַיְנוּ כַּנַּ”ל, אַשְׁרֵי לוֹ:

ו וּבִשְׁבִיל זֶה הִתְחִיל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם לִבְנוֹת יְסוֹד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּחוֹדֶשׁ אִיָּיר, שֶׁכָּל הַחֹדֶשׁ הַזֶּה הוּא כֻּלּוֹ בִּימֵי הַסְּפִירָה, וְעַל־יְדֵי הַסְּפִירָה מְתַקְּנִין הַדָּמִים וְזוֹכִין לְשָׁלוֹם, וְעַל־כֵּן אָז הִתְחִיל בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁמִּשָּׁם קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַמִּדְרָשׁ, שֶׁכָּל קְדֻשָּׁתָם הוּא בִּבְחִינַת שָׁלוֹם כַּנַּ”ל. וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ ‘סֻכַּת שָׁלוֹם’ (ב”ר נו, י), כִּי עִקַּר קְדֻשָּׁתוֹ בִּבְחִינַת שָׁלוֹם כַּנַּ”ל:

ז וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (עיין מגלה כט.): ‘עֲתִידִין כָּל בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁיַּעֲלוּ לִירוּשָׁלַיִם’. כִּי עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַכְּנֶסֶת וְהַיִּרְאָה שֶׁנּוֹהֲגִין בּוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל כָּל הָאַרְצִיּוּת מִשָּׁם לְגַמְרֵי, וְעַל־כֵּן מֵאַחַר שֶׁשָּׁם נִתְבַּטֵּל הָאַרְצִיּוּת, בְּוַדַּאי יוּכַל לַעֲלוֹת מִמְּקוֹמוֹ לִירוּשָׁלַיִם. כִּי עִקַּר הַהֶפְסֵק וְהָרִחוּק שֶׁבֵּין מָקוֹם לְמָקוֹם, הוּא מֵחֲמַת הָאַרְצִיּוּת, כִּי הָאַרְצִיּוּת נוֹתֵן גְּבוּל וְהֶפְסֵק וְהֶבְדֵּל בֵּין מָקוֹם לְמָקוֹם, אֲבָל כְּשֶׁנִּתְבַּטֵּל הָאַרְצִיּוּת וְעוֹשִׂין שָׁלוֹם, אֲזַי הַכֹּל אֶחָד, כִּי אֵין הֶפְסֵק וּגְבוּל בֵּין יְרוּשָׁלַיִם לְהַבֵּית הַכְּנֶסֶת מֵאַחַר שֶׁנִּתְבַּטֵּל כָּל הָאַרְצִיּוּת, וְעַל־כֵּן בְּוַדַּאי יַעֲלוּ כָּל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהֵם בֵּית הַכְּנֶסֶת, לִירוּשָׁלַיִם, כִּי רוּחָנִיּוּת אֵינוֹ תּוֹפֵס מָקוֹם.

אֲבָל זֶה יִהְיֶה לֶעָתִיד כְּשֶׁיֻּשְׁלַם הַבֵּרוּר בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אֵין הַקְּדֻשָּׁה נִשְׁלָם בִּשְׁלֵמוּת עַד לֶעָתִיד לָבוֹא, כְּשֶׁיִּתְקַיֵּם ‘וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים’, וְאָז יִהְיֶה נִשְׁלָם קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַכְּנֶסֶת בִּשְׁלֵמוּת עַד שֶׁיַּעֲלוּ כֻּלָּם לִירוּשָׁלַיִם, כִּי הָאַרְצִיּוּת יִתְבַּטֵּל מֵהֶם לְגַמְרֵי אָז וְכַנַּ”ל. וְכֵן מְבֹאָר שָׁם בְּפָסוּק זֶה גּוּפֵיהּ: ‘וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים וְנִבְקַע חֲצִי הָהָר’ וְכוּ’, נִמְצָא, שֶׁמְּבֹאָר שָׁם שֶׁיִּהְיוּ אָז נִסִּים גְּדוֹלִים בְּעִנְיַן בְּקִיעַת הָהָר שֶׁיַּגִּיעוּ הֶהָרִים זֶה לָזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם (פָּסוּק ה): “כִּי יַגִּיעַ גֵי הָרִים אֶל אָצַל”, עַיֵּן שָׁם בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ”י, וְכָל זֶה יִהְיֶה מֵחֲמַת גֹּדֶל שְׁלֵמוּת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיִּהְיֶה אָז כְּשֶׁיֻּשְׁלַם בֵּרוּר הָרַגְלִין שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ‘וְעָמְדוּ רַגְלָיו’ וְכוּ’ כַּנַּ”ל, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ יִתְבַּטֵּל הָאַרְצִיּוּת עַד שֶׁיּוּכְלוּ הֶהָרִים לְהִתְקָרֵב זֶה לָזֶה. וְעַל־כֵּן אָז יַעֲלוּ כָּל הַבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת לִירוּשָׁלַיִם, כִּי כְּשֶׁנִּתְבַּטְּלִין הָאַרְצִיּוּת, יְכוֹלִין כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים לְהִתְקָרֵב וּלְהִתְחַבֵּר יַחַד כַּנַּ”ל.

וְזֶהוּ בְּחִינַת גֹּדֶל הַשָּׁלוֹם שֶׁיִּהְיֶה אָז, כִּי שָׁלוֹם הוּא בְּחִינַת אַחְדוּת וְהִתְחַבְּרוּת, כִּי יִתְבַּטֵּל הָאַרְצִיּוּת שֶׁהוּא מָסָךְ הַמַּבְדִּיל, וְיַעֲלוּ וְיִתְחַבְּרוּ כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת יַחַד בִּבְחִינַת שָׁלוֹם וְכַנַּ”ל:

ח וְזֶה בְּחִינַת (מגילה ט:) ‘מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין’, וְעִקַּר תַּכְלִית הַקְּדֻשָּׁה הוּא קְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה, כַּמְבֹאָר בַּמִּשְׁנָה (מגילה פרק ג משנה א), וּבַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (או”ח קנג, ב): ‘בְּנֵי הָעִיר שֶׁמָּכְרוּ וְכוּ’, מָכְרוּ בֵּית הַכְּנֶסֶת – לוֹקְחִין וְכוּ’, עַד מָכְרוּ סְפָרִים – יִקְנוּ סֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ’ וְכוּ’. כִּי עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה הוּא כְּשֶׁנִּתְבַּטְּלִין הָאַרְצִיּוּת לְגַמְרֵי, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁעוֹר הַקְּלָף מְחֻבָּר לְאוֹתִיּוֹת הַכְּתָב בְּחִבּוּר חָזָק לְעוֹלָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְהַפֵּךְ הַקְּלָף לִקְדֻשָּׁה גְּמוּרָה שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבְּסֵפֶר תּוֹרָה. כִּי עִקַּר עֲלִיַּת הַקְּדֻשָּׁה הוּא עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבְּסֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁהֵם אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר, וּמֵאַחַר שֶׁהַקְּלָף דָּבוּק בְּאֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת בְּקֶשֶׁר חָזָק וּבְאַחְדוּת גָּדוֹל כָּל כָּךְ, עַל־כֵּן נִתְבַּטֵּל הַקְּלָף לְגַמְרֵי לְגַבֵּי אוֹתִיּוֹת הַכְּתָב וְקוֹנִים קְדֻשָּׁה גְּמוּרָה.

וְעַל־כֵּן הַסֵּפֶר תּוֹרָה וּסְפָרִים הֵם מִצְוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּגוּפָן קְדֻשָּׁה, כִּי גּוּפָן קְדוֹשִׁים מֵחֲמַת שֶׁמְּקֻשָּׁרִין לְהָאוֹתִיּוֹת, עַל־כֵּן הַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁלָּהֶם נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי לְגַבֵּי הַקְּדֻשָּׁה, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת הַקְּדֻשָּׁה עוֹד לְעוֹלָם, כַּמְבֹאָר בַּפּוֹסְקִים שֶׁדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בְּגוּפוֹ קְדֻשָּׁה אֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה מִקְּדֻשָּׁתוֹ לְעוֹלָם (או”ח קנד, ג), כִּי תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה שֶׁבָּלוּ צְרִיכִין גְּנִיזָה, אֲבָל הַבֵּית הַכְּנֶסֶת אַף־עַל־פִּי שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה, עֲדַיִן הוּא נִקְרָא תַּשְׁמִישֵׁי מִצְוָה כַּמּוּבָא בַּפּוֹסְקִים, וִיכוֹלִין לְשַׁנּוֹת קְדֻשָּׁתוֹ שִׁבְעָה טוּבֵי הָעִיר בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר, כַּמְבֹאָר בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (שם סעיף ז), כִּי אֵין הַבֵּית הַכְּנֶסֶת מְקֻשָּׁר כָּל כָּךְ לְהַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ כְּמוֹ הַקְּלָף בְּהָאוֹתִיּוֹת.

וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ כָּל כָּךְ בְּדִבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה, עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל לְגַבֵּי הַדִּבּוּר לְגַמְרֵי כַּנַּ”ל דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה גּוּפוֹ מְחֻבָּר וְכָלוּל בְּהַדִּבּוּר, כְּמוֹ הַקְּלָף הַמְחֻבָּר בְּהָאוֹתִיּוֹת עַד שֶׁהַקְּלָף עִם הָאוֹתִיּוֹת הֵם דָּבָר אֶחָד מַמָּשׁ, כִּי שְׁנֵיהֶם יַחַד הֵם סֵפֶר תּוֹרָה, כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ יִהְיֶה הַגּוּף מְחֻבָּר וְנִכְלָל בְּהַדִּבּוּר עַד שֶׁיִּהְיֶה כָּתוּב וְנֶחְקָק בּוֹ הֵיטֵב, וְלֹא יִהְיֶה נִכְתָּב וְנֶחְקָק בְּגוּפוֹ שׁוּם אוֹת אַחֵר רַק אוֹתִיּוֹת וְדִבּוּרֵי הַתּוֹרָה, כְּמוֹ קְלָף שֶׁל הַסֵּפֶר תּוֹרָה שֶׁאֵין נִכְתָּב בּוֹ שׁוּם דָּבָר רַק אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה. וַאֲזַי זֶה הָאָדָם הוּא קָדוֹש בִּקְדֻשַּׁת הַסֵּפֶר תּוֹרָה וְיוֹתֵר, וְעָלָיו נֶּאֱמַר (במדבר יט, יד): “זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם”, דְּהַיְנוּ שֶׁהָאָדָם הַזֶּה בְּעַצְמוֹ הוּא הַתּוֹרָה כַּמּוּבָא זֶה בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ”ל (בסימן ד), וְעַל תַּלְמִיד חָכָם כָּזֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מכות כב:): ‘כַּמָּה טִפְּשָׁאֵי שְׁאָר אֱנָשֵׁי דְּקַיְמוּ מִקַמֵּי סֵפֶר תּוֹרָה וְלֹא קַיְמוּ מִקַּמֵי צוּרְבָא מֵרַבָּנָן’ וְכוּ’. וְזֶה בְּחִינַת (משלי ג, ג): “כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ”, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיוּ דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה כְּתוּבִים בּוֹ מַמָּשׁ כְּמוֹ הָאוֹתִיּוֹת הַנִּכְתָּבִים בְּסֵפֶר תּוֹרָה מַמָּשׁ כַּנַּ”ל.

וְזֶה שֶּׁנִּסְמַךְ מִצְוַת לִמּוּד וְהַדִּבּוּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה לְמִצְוַת כְּתִיבַת תְּפִלִּין [שֶׁהוּא בְּחִינָה אַחַת עִם כְּתִיבַת סֵפֶר תּוֹרָה כִּי דִּינֵיהֶם אֶחָד], כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת קְרִיאַת שְׁמַע (דברים ו, ז ח): “וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַּדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְכוּ’ וּכְתַבְתָּם” וְכוּ’, הַיְנוּ שֶׁהַתּוֹרָה מַזְהִיר אֶת הָאָדָם שֶׁיְּדַבֵּר דִּבְרֵי תּוֹרָה תָּמִיד וְלֹא יְדַבֵּר דְּבָרִים בְּטֵלִים, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (יומא יט:) עַל פָּסוּק זֶה: “וְדִבַּרְתָּ בָּם” – ‘וְלֹא בִּדְבָרִים בְּטֵלִים’, הַיְנוּ שֶׁיְּדַבֵּר כָּל כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה בְּשִׁבְתּוֹ בְּבֵיתוֹ וּבְלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבּוֹ וּבְקוּמוֹ, עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַגּוּף לְגַבֵּי הַדִּבּוּר לְגַמְרֵי, עַד שֶׁיִּהְיֶה הַגּוּף מְקֻשָּׁר וְנִכְלָל בְּהַדִּבּוּר כְּמוֹ הַקְּלָף שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה וּתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת.

וְזֶהוּ: ‘וְדִבַּרְתָּ בָּם וְכוּ’ וּקְשַׁרְתָּם וּכְתַבְתָּם’ וְכוּ’, הַיְנוּ שֶׁתְּדַבֵּר כָּל כָּךְ בְּתוֹרָה, עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַגּוּף לְגַמְרֵי לְגַבֵּי הַדִּבּוּר, עַד שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת הַנִּכְתָּבִים עַל הַקְּלָף שֶׁהָאוֹתִיּוֹת וְהַקְּלָף שְׁנֵיהֶם אֶחָד מַמָּשׁ, כֵּן יִהְיֶה הַגּוּף מְקֻשָּׁר וְנִכְלָל בְּהַדִּבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַתּוֹרָה עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל אֶצְלָם לְגַמְרֵי כַּנַּ”ל.

וּבִשְׁבִיל זֶה ‘מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין’, כִּי צְרִיכִין לְהַעֲלוֹת הַנִּצּוֹצוֹת אֶל הַקְּדֻשָּׁה מַעֲלָה מַעֲלָה, כִּי צְרִיכִין בֵּרוּר אַחַר בֵּרוּר עַד שֶׁיַּעֲלוּ לְתַכְלִית הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁשָּׁם הַקְּלָף מְקֻשָּׁר וּבָטֵל לְגַבֵּי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת עֲלִיַּת הַקְּדֻשָּׁה, בְּחִינַת שָׁלוֹם וְאַחְדוּת וְכַנַּ”ל:

[1] כדי שלא יבואו לריב.