וְכַאֲשֶׁר שָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ זֹאת, (באותו הזמן היו לרבנו שלוש בנות: אדל כבת אחד עשרה, שרה כבת תשע, ומרים כבת שמונה) שָׁלְחָה בִּתָּהּ אֵלָיו לִשְׁאֹל אוֹתוֹ: 'אֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹ לְהַנִּיחַ אוֹתָם, מִי יְפַרְנְסֵם?'. וְהֵשִׁיב כָּךְ: "אַתְּ תִּסְעִי לִמְחֻתָּנֵךְ, אֲחוֹתֵךְ הַגְּדוֹלָה יִקַּח אֶחָד אוֹתָהּ לִהְיוֹת בְּבֵיתוֹ מְשָׁרֶתֶת קְטַנָּה (שֶׁקּוֹרִין נִיָאנְקֶע), אֲחוֹתֵךְ הַקְּטַנָּה יִקַּח אֶחָד אוֹתָהּ לְבֵיתוֹ מִצַּד רַחֲמָנוּת, וְאִמֵּךְ תִּהְיֶה מְשָׁרֶתֶת קֶעכִין (עובדת מטבח), וְכָל מַה שֶּׁבְּבֵיתִי אֶמְכֹּר הַכֹּל עַל הוֹצָאַת הַדֶּרֶךְ".
וְכַאֲשֶׁר שָׁמְעוּ זֹאת בְּנֵי בֵיתוֹ, גָּעוּ כֻּלָּם בִּבְכִיָּה וּבָכוּ כַּמָּה יָמִים. וְלֹא הָיָה לוֹ שׁוּם רַחֲמָנוּת עֲלֵיהֶם, וְאָמַר: כִּי לָא סַגִּי (לא מספיק), בְּלָאו הָכִי (בלי זה), יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה הוּא יִסַּע בְּוַדַּאי, כִּי רֻבּוֹ כְּבָר הוּא שָׁם וּמִעוּטָא בָּתַר רֻבָּא אַזְלָא (מיעוט אחרי הרוב הולך). (וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: וָוארִין דִּי גְרֶעסְטִי הֶעלְפְט אִיז שׁוֹין דָּארְט וְכוּ').
וְאָמַר: אֲנִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי יוֹדֵעַ גֹּדֶל הַמְּנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים שֶׁיִּהְיוּ לִי עַל זֶה בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ. אַךְ כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי, כָּל זְמַן שֶׁיִּהְיֶה לִי רוּחַ חַיִּים בְּאַפִּי, אֶמְסֹר נַפְשִׁי וְאֶסַּע בְּכָל כֹּחִי לְשָׁם, וְכָל עוֹד נַפְשִׁי בִּי אֶסַּע לְשָׁם "וַה' הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה".
