נְסִיעָתוֹ וִישִׁיבָתוֹ בְּאוּמֶין – רכג (לט)

כְּשֶׁהָיָה שׁוֹכֵב וְגוֹנֵחַ גְּנִיחוֹת הַרְבֵּה מְאֹד. אַחַר־כָּךְ עָנָה וְאָמַר אֵין זֶה שַׁיָּךְ לִי כְּלָל רַק אֶחָד עוֹמֵד וּמַכֶּה וְהוּא בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא: