בְּיוֹם שַׁבָּת הַנִּזְכָּר לְעֵיל פָּרָשַׁת אֱמר אַחַר שֵׁנַת הַצָּהֳרַיִם הָיִיתִי חָלוּשׁ מְעַט, וְגַם חֲבֵרִי רי”א הָיָה חָלוּשׁ קְצָת וְהַנִּרְאֶה שֶׁהָיָה מֵחֲמַת תְּנוּעַת הַסְּפִינָה וַאֲוִיר הַיָּם אֲבָל תְּהִלָּה לָאֵל הָיָה הַחֻלְשׁוֹת מְעַט דִּמְעַט וְלא נִתְמַהְמַהּ כְּלָל:
