אָמַר: שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד לִבְלִי לְהוֹצִיא מִפִּיו דִּבּוּר שֶׁל רִשְׁעוּת ח"ו, אֲפִלּוּ בְּדֶרֶךְ לֵיצָנוּת. דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לוֹמַר ח"ו עַל עַצְמוֹ 'שֶׁיִּהְיֶה רָשָׁע' ח"ו, אוֹ 'שֶׁיַּעֲשֶׂה עֲבֵרָה' ח"ו. אַף שֶׁאוֹמֵר זֹאת בְּדֶרֶךְ לֵיצָנוּת וְאֵין בְּלִבּוֹ כְּלָל לַעֲשׂוֹת זֹאת, אַף עַל פִּי כֵן זֶה הַדִּבּוּר מַזִּיק לוֹ מְאֹד וְיָכוֹל לְהַכְרִיחוֹ ח"ו אַחַר כָּךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת שֶׁהוֹצִיא מִפִּיו, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אֲמָרָהּ מִלִּבּוֹ רַק בְּדֶרֶךְ לֵיצָנוּת.
וְעַל יְדֵי זֶה נִכְשַׁל יֵהוּא הַמֶּלֶךְ עַל יְדֵי שֶׁהוֹצִיא מִפִּיו וְאָמַר (מְלָכִים ב י־יח): "יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה". אַף עַל פִּי שֶׁבְּלִבּוֹ הָיָה לִבְלִי לְעָבְדוֹ, רַק אָמַר זֹאת בְּדֶרֶךְ לֵיצָנוּת, כְּדֵי לְהַטְעוֹת אֶת עוֹבְדֵי הַבַּעַל (כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמִּקְרָא), אַף עַל פִּי כֵן נִכְשַׁל אַחַר־כָּךְ עַל יְדֵי זֶה עַד שֶׁעָבַד בְּעַצְמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה (כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל). עַל כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד כִּי בְּרִית כְּרוּתָה לַשְּׂפָתַיִם וְכוּ' (כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל סַנְהֶדְרִין ק"ב. מוֹעֵד קָטָן י"ח).
