כְּשֶׁאָמַר לִי, עִנְיָן הַנִּדְפָּס בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא (סִימָן פ”ו) עַל פָּסוּק (שְׁמוֹת ו): “מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבוֹדָה קָשָׁה”, שֶׁעַל־יְדֵי קַטְנוּת אֱמוּנָה צְרִיכִין לַעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם, עָמַדְתִּי לְפָנָיו כְּמִשְׁתּוֹמֵם וּמַחְשְׁבוֹתַי הָיוּ תְּמֵהִים בְּעִנְיָן זֶה. כִּי נִדְמֶה לִי שֶׁיֵּשׁ לִי אֱמוּנָה קְצָת.
עָנָה וְאָמַר בִּלְשׁוֹן גְּעָרָה קְצָת כְּאוֹמֵר: “וְאִם יֵשׁ לְךָ אֱמוּנָה, אֵין לְךָ אֱמוּנָה בְּעַצְמְךָ” (הָאסְטִי אִין דִּיר קַיין אֱמוּנָה נִיט).
וְהִזְכִּיר מִיָּד מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ ז”ל: כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת, מִי גָּרַם לַצַּדִּיקִים שִׁיִּתְבַּזְבֵּז שֻׁלְחָנָם לֶעָתִיד לָבוֹא? קַטְנוּת שֶׁהָיָה בָּהֶם בְּעַצְמָן. שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בָּהֶם בְּעַצְמָן. (וְרַשִׁ”י ז”ל פֵּרֵשׁ שָׁם כִּפְשׁוּטוֹ – קַטְנוּת אֱמוּנָה). אֲבָל מִדִּקְדּוּק לְשׁוֹן הַגְּמָרָא, שֶׁאָמְרוּ שָׁם קַטְנוּת שֶׁהָיָה בָּהֶם, נִרְאֶה מְבֹאָר דִּבְרֵי רַבֵּנוּ ז”ל, שֶׁעִקַּר קַטְנוּת הָאֱמוּנָה שֶׁלָּהֶן הָיָה בָּהֶן בְּעַצְמָן. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ לְפִי זֶה שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁהוּא טוֹב לַכֹּל וְהֵם חֲשׁוּבִים וּגְדוֹלִים בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ. וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה בָּהֶם קַטְנוּת. וְזֶה הָיָה עִקַּר קַטְנוּת הָאֱמוּנָה שֶׁלָּהֶם, מַה שֶּׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בָּהֶם בְּעַצְמָן. (וְיֵשׁ לְכַוֵּן גַּם פֵּרוּשׁ רַשִׁ”י לָזֶה).
וְהַכְּלָל הַמּוּבָן מִדְּבָרָיו: שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה בְּעַצְמוֹ, שֶׁגַּם הוּא חָבִיב בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי לְפִי גְּדֻלַּת טוֹבָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, גַּם הוּא גָּדוֹל וְחָשׁוּב בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ.
וּכְבָר מְבֹאָר עִנְיָן זֶה כַּמָּה פְּעָמִים: שֶׁאֵין זֶה עֲנָוָה לִהְיוֹת בְּמֹחִין דְּקַטְנוּת ח”ו, וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לְדַרְכֵי עֲנָוָה בֶּאֱמֶת וְכוּ’. (עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן כ”ב וּבְסִימָן ע”ב, וְעוֹד בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת).
גַּם אַחַר־כָּךְ בְּסָמוּךְ, אַחַר שֶׁאָמַר עִנְיָן הַנַּ”ל, הִגִּיעַ רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאָמַר אָז הַתּוֹרָה “חָדִי רַבִּי שִׁמְעוֹן” (סִימָן ס”א בְּחֵלֶק רִאשׁוֹן). וְשָׁם הִזְכִּיר עִנְיַן חֶסְרוֹן אֱמוּנָה בְּעַצְמוֹ (עַיֵּן שָׁם בְּאוֹת ה’ מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם). וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם מַחֲלוֹקֶת, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה בְּעַצְמָן וְכוּ’:
