טוֹב מְאֹד מִי שֶׁיָּכוֹל לִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים כְּבֵן הַמִּתְחַטֵּא לִפְנֵי אָבִיו. כִּי הֲלֹא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּבָר קְרָאָנוּ בָּנִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “בָּנִים אַתֶּם לַה’ אֱלֹקֵיכֶם” (דְּבָרִים י”ד). עַל־כֵּן טוֹב מְאֹד לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ וְצַעֲרוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, כְּבֵן שֶׁקּוֹבֵל לִפְנֵי אָבִיו בִּתְנוּעוֹת שֶׁל חֵן וְרַחֲמִים (שֶׁקּוֹרִין פְּיֶעשְׁטְשֶׁין).
וְאַף אִם נִדְמֶה לְהָאָדָם, שֶׁלְּפִי מַעֲשָׂיו, אֵינוֹ כְּבֵן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, עִם כָּל זֶה הֲלֹא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ קְרָאָנוּ בָּנִים כַּנַּ”ל (כִּי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ קְרוּיִים לְךָ בָּנִים). וְאִם עַתָּה הוּא מְגָרֵשׁ אוֹתִי ח”ו, מִבְּחִינַת בֶּן, הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה! עָלַי לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלִּי, לַעֲשׂוֹת עַצְמִי כְּבֵן כַּנַּ”ל.
וּמַה טּוֹב כְּשֶׁיָּכוֹל לְעוֹרֵר לִבּוֹ בְּתַחֲנוּנִים עַד שֶׁיִּבְכֶּה וְיוֹרִיד דְּמָעוֹת כְּבֵן לִפְנֵי אָבִיו:
וְשָׁמַעְתִּי מַעֲשֶׂה מִזְּקֵנִי רַבִּי נַחְמָן [סבא של רבנן] ז”ל, כְּשֶׁהָיָה עַל הַסְּפִינָה: פַּעַם אֶחָד לֹא הָיָה לָהֶם לֶחֶם וְלֹא אָכְלוּ כַּמָּה יָמִים, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְאֵיזֶה עִיר. וְלֹא הָיָה שָׁם יְהוּדִים רַק יִשְׁמְעֵאלִים, וְלָקַח יִשְׁמָעֵאל אֶחָד אֶת רַבִּי נַחְמָן הנ”ל וְנָתַן לוֹ לֶאֱכֹל. וְהוּא כְּבָר לֹא אָכַל כַּמָּה יָמִים וְנָטַל יָדָיו וּבֵרַךְ בִּרְכַּת “הַמּוֹצִיא”. וְקֹדֶם שֶׁהִתְחִיל לֶאֱכֹל בָּא לוֹ עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ: “אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עַיִן” (מִשְׁלֵי כ”ג) וּמַחֲשָׁבוֹת שֶׁלָּנוּ אֵינָם דָּבָר רֵיק כְּלָל (כָּךְ אָמַר רַבִּי נַחְמָן זְקֵנִי הַנַּ”ל בְּסִפּוּרוֹ מַעֲשֶׂה זוֹ). “וְלֹא יָדַעְתִּי מַה לַּעֲשׂוֹת, כִּי כְּבָר בֵּרַכְתִּי בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיָה בְּדַעְתִּי לִמְנֹעַ מִלֶּאֱכֹל כְּלָל מֵחֲמַת הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת”. אַחַר־כָּךְ בָּא עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ: “וְאֶת הָעוֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ” (מְלָכִים א י”ז) וְאָז אָכַל.
(וְאָמַר רַבֵּנוּ ז”ל, בְּעֵת סִפּוּרוֹ זֹאת: וְזֶה נִרְאָה וְהוּטַב בְּעֵינַי מְאֹד מַה שֶּׁהֶעֱמִידוֹ עַל הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁמִּסְּתָמָא כְּשֶׁבָּא עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ כָּךְ, בְּוַדַּאי הוּא כָּךְ בֶּאֱמֶת).
כְּמוֹ כֵן לְעִנְיַן כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַבָּאִים עַל הָאָדָם לְבַלְבְּלוֹ, אַחַר־כָּךְ עוֹזְרוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְשׁוֹלֵחַ לוֹ מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת שֶׁל הִתְקָרְבוּת. כְּגוֹן לָעִנְיָן הנ”ל, שֶׁלִּפְעָמִים יִדְמֶה לְהָאָדָם בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִהְיוֹת כְּבֵן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, אַף־עַל־פִּי־כֵן עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ כַּנַּ”ל. וְאַחַר־כָּךְ יַעַזְרוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁלַח לוֹ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל הִתְקָרְבוּת.
כִּי בֶּאֱמֶת כָּל יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם קְרוּיִים בָּנִים אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־כֵּן רָאוּי לָנוּ לְפָרֵשׁ שִׂיחָתֵנוּ וְצַעֲרֵנוּ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ כְּבֵן הַקּוֹבֵל לִפְנֵי אָבִיו.
