תורה רל

דַּע, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵינַיִם לִרְאוֹת, יָכוֹל לִרְאוֹת וּלְהַכִּיר בַּפָּנִים שֶׁל הַתַּלְמִיד מִי הוּא רַבּוֹ, וּבִלְבַד שֶׁרָאָה רַבּוֹ פַּעַם אַחַת, כִּי (קהלת ח): חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, נִמְצָא כְּשֶׁהַתַּלְמִיד מְקַבֵּל חָכְמַת רַבּוֹ הוּא מְקַבֵּל פָּנָיו, וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי רַבּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמְּקַבֵּל חָכְמָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה ל): וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ; כִּי הַחָכְמָה הוּא בַּפָּנִים כַּנַּ”ל, וְעַל כֵּן כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל בִּפְנֵי הַתַּלְמִיד יָכוֹל לֵידַע מִי הוּא רַבּוֹ כַּנַּ”ל: