וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ (אבות פ"ג):
כִּי שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב, כִּי קֹדֶם כָּל גְּזַר דִּין שֶׁבָּעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, מְאַסְּפִין כָּל הָעוֹלָם אִם מַסְכִּימִין לְהַדִּין הַהוּא. וְאַף אֶת הָאִישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּגְזַר עָלָיו הַדִּין, חַס וְשָׁלוֹם, שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ אִם הוּא מַסְכִּים – אֲזַי נִגְמָר הַדִּין, חַס וְשָׁלוֹם. וְהָעִנְיָן, כִּי בְּוַדַּאי אִם יִשָּׁאֵל לוֹ בְּפֵרוּשׁ עַל עַצְמוֹ, בְּוַדַּאי יַכְחִישׁ וְיֹאמַר שֶׁאֵין הַדִּין כֵּן. אַךְ מַטְעִין אוֹתוֹ, וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ עַל כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וְהוּא פּוֹסֵק הַדִּין, וַאֲזַי נִגְמָר הַדִּין. וְכָעִנְיָן שֶׁמָּצִינוּ בְּדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא וְכוּ', וְסִפֵּר לוֹ מַעֲשֵׂה הָאוֹרֵחַ (שמואל ב יב), עָנָה וְאָמַר: חַי ה' וְכוּ', וְאֶת הַכִּבְשָׂה וְכוּ'; אֲזַי נִפְסַק הַדִּין עַל דָּוִד כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיו. וְזֶהוּ: וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ – כְּלוֹמַר שֶׁשּׁוֹאֲלִין דַּעְתּוֹ. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַדִּין הוּא עָלָיו. וְהָעִנְיָן הוּא עָמֹק מְאֹד, אֵיךְ שׁוֹאֲלִין כָּל אָדָם. כִּי בְּכָל הַדִּבּוּרִים וְסִּפּוּרִים שֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ, יִמְצָא שָׁם דְּבָרִים גְּבוֹהִים וְרָמִים, וְצָרִיךְ לִזָּהֵר בָּזֶה מְאֹד, לִבְלִי לִגְמֹר הַדִּין עַד שֶׁיְּשַׁנֶּה וִישַׁלֵּשׁ, כִּי הוּא סַכָּנַת נְפָשׁוֹת. וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים, כִּי יֵשׁ בָּזֶה בְּעִנְיַן סִפּוּרֵי דְּבָרִים עִנְיָנִים גְּבוֹהִים: וְזֶה (ברכות ה:): חֲבִיבִין עָלֶיךָ יִסּוּרִין, אָמַר לוֹ: לֹא הֵן וְכוּ', הַב לִי יְדָךְ, יְהַב לֵהּ יְדָא וְאוֹקְמֵהּ. כְּלוֹמַר אִם אֵין אַתָּה חָפֵץ בָּהֶם, הַב לִי יְדָךְ עַל זֶה, שֶׁאֵין אַתָּה רוֹצֶה בָּהֶם בֶּאֱמֶת. אֲזַי יְהַב לֵהּ יְדָא וְאוֹקְמֵהּ:
