פורים ב

עַל-פִּי הַמַּאֲמָר ‘וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם’ בְּסִימָן יז יִתְבָּאֵר הֵיטֵב כָּל עִנְיַן פּוּרִים, עַיֵּן שָׁם כָּל הַמַּאֲמָר:

א כִּי הָמָן רָצָה “לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וְכוּ’ אֶת כָּל הַיְהוּדִים” (אסתר ג, יג), וְרָצָה לְבַטֵּל הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁמִּתְפָּאֵר עִם עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְעַל-כֵּן רָצָה לְהִתְגַּבֵּר בְּחֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁמֵּת בּוֹ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא הָיָה מְגַלֶּה הַהִתְפָּאֲרוּת וְעַל-יְדֵי-זֶה זָכָה לְהָבִיא הַתּוֹרָה בָּעוֹלָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁמִּתְפָּאֵר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עִם עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַיְּמִין יִשְׂרָאֵל, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה הָיָה הִתְגַּלּוּת הָרְצוֹנוֹת שֶׁל הַבְּרִיאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית א, א): “בְּרֵאשִׁית” – ‘בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת רֵאשִׁית וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ רֵאשִׁית’ (ויקרא רבה לו, ד). כִּי ‘אוֹרַיְיתָא וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כֻּלָּא חַד’ (זוהר יתרו צ:), כִּי הִתְפָּאֲרוּתוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן הַתּוֹרָה נִקְרֵאת ‘תִּפְאֶרֶת’, כַּמּוּבָא. וּמִשָּׁם הָיָה כְּלַל קַבָּלַת הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי שֶׁהָיָה יָכוֹל לְגַלּוֹת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִילּוּ מֵהַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּמַּאֲמָר “כִּי תֵצֵא” (ליקוטי תנינא פב) שֶׁמֹּשֶׁה הָיָה מְקַשֵּׁר עַצְמוֹ עִם הַפָּחוּת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְהָיָה מוֹצֵא בּוֹ אֱלֹהוּת, כִּי הָיָה עָנָו מִכָּל הָאָדָם. וְעַל-יְדֵי-זֶה עָשָׂה דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל וְהֵבִיא אָז הַתּוֹרָה לָעוֹלָם, עַיֵּן שָׁם, וְעַל-כֵּן זָכָה מֹשֶׁה לִכְלִיל תִּפְאֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים (שַׁחֲרִית לְשַׁבָּת): ‘יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ, כְּלִיל תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשׁוֹ נָתַתָּ לוֹ בְּעָמְדוֹ לְפָנֶיךָ’ וְכוּ’, כִּי עַל-יְדֵי מַעֲמַד הַר סִינַי שֶׁזָּכָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְפָּאֲרוּת כַּנַּ”ל, עַל-כֵּן זָכָה לִכְלִיל תִּפְאֶרֶת מֵאַחַר שֶׁהַכֹּל נַעֲשָׂה עַל יָדוֹ כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן רָצָה לְהִתְגַּבֵּר דַּוְקָא בַּיֶּרַח שֶׁמֵּת בּוֹ מֹשֶׁה כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן עִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ הָיָה עַל-יְדֵי פְּגַם הָאֲכִילָה שֶׁנֶּהֱנוּ יִשְׂרָאֵל מִסְּעֻדָּה שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע שֶׁכָּל זֶה הָיָה עַל-פִּי עֲצָתוֹ כְּדֵי לְהַכְשִׁילָם בְּמַאֲכָל שֶׁל אִסּוּר, כִּי עַל-יְדֵי פְּגַם הָאֲכִילָה נִפְגַּם וְנִתְעַרְבֵּב הַדַּעַת שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מִתְכַּסֶּה הַצַּדִּיק שֶׁמְּגַלֶּה הַהִתְפָּאֲרוּת [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם]. וּמִשָּׁם יְנִיקַת הָמָן וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁיְּנִיקָתָם מִפְּגַם הַמִּזְבֵּחַ, פְּגַם הָאֲכִילָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְגַּבֵּר טֵרוּף הַדַּעַת שֶׁמִּשָּׁם יְנִיקָתוֹ. וְעַל-כֵּן עָשָׂה הָמָן עַצְמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי יְנִיקַת הָעֲבוֹדָה זָרָה הוּא מִשָּׁם, מִבְּחִינַת פְּגַם הַמִּזְבֵּחַ כַּנַּ”ל [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם].

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (חולין קלט:) שֶׁהָמָן מְרֻמָּז בְּהַתּוֹרָה בְּפָסוּק (בראשית ג, יא) “הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ”, כִּי עִקַּר יְנִיקָתוֹ מִפְּגַם הָאֲכִילָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִפְגַּם הַדַּעַת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת פְּגַם אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, כִּי עַל-יְדֵי פְּגַם הָאֲכִילָה נִתְכַּסֶּה אוֹר הַצַּדִּיק הַמְגַלֶּה הַהִתְפָּאֲרוּת וְנִפְגָם בְּחִינַת הַהִתְפָּאֲרוּת חַס וְשָׁלוֹם, וּמִשָּׁם יְנִיקַת הָעֲבוֹדָה זָרָה מִנְּפִילַת הַהִתְפָּאֲרוּת [כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר], וְעַל-כֵּן עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה וְכַנַּ”ל. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לְתַקֵּן פְּגַם הַמִּזְבֵּחַ לִזְכּוֹת לַאֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת, שֶׁאָז דַּיְקָא עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה נִתְרוֹמֵם וְנִשְׁלָם הַדַּעַת, וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם]. וְזֶה בְּחִינַת מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים שֶׁנּוֹתְנִין בְּפוּרִים, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְרַבֶּה הָאַהֲבָה וְהַשָּׁלוֹם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה אֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִכְתָּבִין דִּבְרֵי מָרְדְּכַי בְּסִפְרֵיהֶם. בִּבְחִינַת (אסתר ו, ב) “וַיִּמָּצֵא כָּתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדְּכַי” [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם].

וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת הַמְּגִלָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַכְּתָב שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי מָרְדְּכַי שֶׁנִּכְתַּב וְנֶחֱקַק בְּסִפְרֵיהֶם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשָׂה הַנֵּס, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשִׂין גֵּרִים, בְּחִינַת (שם ח, יז) “וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים”, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִשְׁלָם פְּגַם הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִשְׁלָם הַדַּעַת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְגַּלֶּה אוֹר הַצַּדִּיק הַמְגַלֶּה הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְעַל-יְדֵי כָּל זֶה הוּא מַפֶּלֶת הָמָן שֶׁיְּנִיקָתוֹ מִפְּגַם הַמִּזְבֵּחַ כַּנַּ”ל [עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב]. וְעַל-כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַמְּגִלָּה נִתְתַּקְּנָה וְנַעֲשֵׂית שֶׁתִּהְיֶה כְּתוּבָה בְּסִפְרֵיהֶם וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה אֵין שׁוּם שֵׁם בְּפֵרוּשׁ בְּכָל הַמְּגִלָּה מֵחֲמַת זֶה שֶׁתִּהְיֶה כְּתוּבָה בְּסִפְרֵיהֶם, כִּי כָּל עִקַּר בְּחִינַת הַמְּגִלָּה הוּא בְּחִינַת הַכְּתָב שֶׁנֶּחֱקַק וְנִכְתַּב בְּסִפְרֵיהֶם שֶׁנַעֲשָׁה עַל-יְדֵי מָרְדְּכַי, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשָׂה הַנֵּס שֶׁל מַפֶּלֶת הָמָן כַּנַּ”ל.

וְזֶה שֶׁכָּתוּב (שם י, ב): “וְכָל מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדְּכַי הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס”. שֶׁזֶּה לֹא מָצִינוּ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, כִּי אֵין דֶּרֶךְ הַמִּקְרָא לִכְתֹּב רַק שֶׁיֶּתֶר הַדְּבָרִים נִכְתָּבִים בְּסִפְרֵי הַמְּלָכִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה. אָמְנָם כָּאן שֶׁהַמִּקְרָא מְפָרֵשׁ שֶׁכָּל מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ שֶׁל הַנֵּס וּגְדֻלַּת מָרְדְּכַי כְּתוּבִים עִקָּר בְּסִפְרֵיהֶם כִּי שָׁם רוֹאִים גְּדֻלַּת מָרְדְּכַי וְתֹקֶף הַנֵּס שֶׁעָשָׂה שֶׁהָיָה יָכֹל לַעֲשׂוֹת בְּחִינַת כְּתָב כָּזֶה בְּסִפְרֵיהֶם שֶׁעַל יָדוֹ הוֹצִיא הַטּוֹב שֶׁהָיָה כָּבוּשׁ בֵּינֵיהֶם כָּל כָּךְ כְּמוֹ שֶׁהָיָה אָז. וְעָשָׂה נֵס גָּדוֹל כָּזֶה עַל-יְדֵי הַכְּתָב הַנַּ”ל כַּנַּ”ל, וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (אסתר רבה י, ד) שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבָּא הָמָן לְמָרְדְּכַי לְהַרְכִּיבוֹ עַל הַסּוּס וְכוּ’ מְצָאוֹ שֶׁהָיָה עוֹסֵק בְּהִלְכוֹת קֹמֶץ שֶׁל מִנְחָה וְכוּ’ וְאָמַר לוֹ: ‘אָתֵי קֹמֶץ מִנְחָה דִּידְכוּ וּבָטִיל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף’. ‘קֹמֶץ מִנְחָה’ דַּיְקָא, הַיְנוּ בְּחִינַת קָרְבָּנוֹת שֶׁהֵם שְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה מַפֶּלֶת הָמָן כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת “מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ”, הַכֹּל בִּשְׁבִיל לְהַרְבּוֹת הַשָּׁלוֹם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה אֲוִיר הַנָּח שֶׁגַּם כָּל הַצְּדָקָה שֶׁל מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים הוּא הַכֹּל בִּשְׁבִיל זֶה כַּנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן מִצְוָה גְּדוֹלָה לֶאֱכֹל בְּפוּרִים וּלְהַרְבּוֹת בִּסְעֻדָּה מְאֹד, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת וְתִקּוּנוֹ וְהַכְנָעַת הַכְּסִילוּת שֶׁמִּשָּׁם יְנִיקַת הָמָן כַּנַּ”ל, הוּא עַל-יְדֵי אֲכִילָה כְּשֶׁהוּא בְּכַשְׁרוּת כַּנַּ”ל, [וְכַמְבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם], שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה וּמִקְרָא מְגִלָּה כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת עִקַּר הַסְּעֻדָּה סָמוּךְ לָעֶרֶב, אַחַר שֶׁעָשׂוּ הַתִּקּוּנִים שֶׁל הַפּוּרִים שֶׁעַל יָדָם נִשְׁלָם הַדַּעַת כַּנַּ”ל, אָז הֻתְּרָה הָאֲכִילָה וְהוּא מִצְוָה גְּדוֹלָה לְהַרְבּוֹת בִּסְעֻדָּה, כִּי אָז הָאֲכִילָה הוּא עִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת כַּנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן מִתְעַנִּין קֹדֶם פּוּרִים תַּעֲנִית אֶסְתֵּר, כִּי הַתַּעֲנִית הוּא תִּקּוּן תַּאֲוַת אֲכִילָה [כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר], וְהוּא בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הַצְּדָקָה [כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר], בְּחִינַת (ברכות ו:): ‘אַגְרָא דְּתַעֲנִיתָא צִדְקְתָא’, שֶׁעַל יָדָהּ נִתְתַּקֵּן פְּגַם הָאֲכִילָה כַּנַּ”ל. וְזֶה שֶׁקְּצָת נוֹהֲגִין לִתֵּן מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים בְּיוֹם תַּעֲנִית אֶסְתֵּר, כִּי הַצְּדָקָה וְהַתַּעֲנִית הֵם בְּחִינָה אַחַת וְצָרִיךְ לְהַקְדִּים אוֹתָן, כִּי עַל יָדָם עִקַּר הַנֵּס כַּנַּ”ל, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל פְּגַם הָאֲכִילָה הוּא הַצְּדָקָה, [כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל]: