חנוכה ו

עַל-פִּי מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ”ל בַּמַּאֲמָר הַמַּתְחִיל “תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ” וְכוּ’ (בסימן ט), עַיֵּן שָׁם כָּל הַמַּאֲמָר:

וְהַכְּלָל, שֶׁהַתְּפִלָּה הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, בְּחִינַת נִסִּים לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע, בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת יַעֲקֹב וּבָנָיו, כִּי שְׁנֵים עָשָׂר נֻסְחֲאוֹת הַתְּפִלָּה כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי בְּנֵי יַעֲקֹב וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. אֲבָל כְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל בָּאִין עָלָיו מַחֲשָׁבוֹת וּבִלְבּוּלִים וְנִשְׁאָר בַּחֹשֶׁךְ וְאֵין יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל, וְעִקַּר הָעֵצָה לָזֶה כְּשֶׁהָאָדָם רוֹאֶה שֶׁמְּבַלְבְּלִין אוֹתוֹ מְאֹד מְאֹד מִתְּפִלָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, וְאֵין לוֹ שׁוּם עֵצָה וְתַחְבּוּלָה לְהִמָּלֵט מֵהֶם, אֲזַי עִקַּר עֲצָתוֹ הוּא רַק אֱמֶת, דְּהַיְנוּ שֶׁתִּרְאֶה שֶׁיֵּצְאוּ הַדִּבּוּרִים מִפִּיךָ בֶּאֱמֶת, וַאֲפִילּוּ לְפִי מַדְרֵגָתְךָ בַּמָּקוֹם שֶׁאַתָּה שָׁם עַל כָּל פָּנִים תִּרְאֶה שֶׁיֵּצֵא הַדִּבּוּר מִפִּיךָ בֶּאֱמֶת, כִּי הַדִּבּוּר שֶׁיֵּצֵא בֶּאֱמֶת הוּא מֵאִיר לוֹ לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ, כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ פְּתָחִים הַרְבֵּה בְּהַחֹשֶׁךְ וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם, רַק שֶׁ”הַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ” (קהלת ב, יד) וְאֵין רוֹאֶה הַפֶּתַח, וֶאֱמֶת הוּא אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר שֶׁמְּדַבֵּר בֶּאֱמֶת לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, עַל-יְדֵי זֶה הָאֱמֶת מֵאִיר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, אֵיךְ לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ שֶׁהוּא נִצֹּד בּוֹ, בִּבְחִינַת (תהלים קיט, קל) “פֶּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר”, וְזֶה “צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה” (בראשית ו, טז), וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֶבֶן טוֹב וְיֵשׁ אוֹמְרִים חַלּוֹן (רש”י), וְהַחִלּוּק בֵּין אֶבֶן טוֹב לְחַלּוֹן, כִּי אֶבֶן טוֹב מֵאִיר בְּעַצְמוֹ, בְּחִינַת אֱמֶת שֶׁמֵּאִיר בְּעַצְמוֹ, כִּי יֵשׁ חִלּוּקִים בֵּין הָאֱמֶת, וְהַכֹּל לְפִי גֹּדֶל הָאֱמֶת, כִּי עִקַּר הִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ אֶלָּא אֶל הָאֱמֶת וְכוּ’ [עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב הֵיטֵב]. כִּי זֶה עֵצָה נִפְלָאָה מְאֹד וְשָׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ לָצֵאת מֵעִמְקֵי הַחֹשֶׁךְ אֲפֵלָה, עַל-יְדֵי הָאֱמֶת שֶׁהוּא אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, בִּבְחִינַת (תהלים כז, א) “ה’ אוֹרִי”, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עֶצֶם הָאֱמֶת:

א וְזֶה בְּחִינַת נֵר חֲנֻכָּה, כִּי חֲנֻכָּה הוּא זְמַן תְּפִלָּה וְהוֹדָאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים (בְּ’עַל הַנִּסִּים’): ‘וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל’ וְכוּ’, כִּי אָז נַעֲשׂוּ נִסִּים גְּדוֹלִים וְאוֹמְרִים אָז ‘עַל הַנִּסִּים’ וְכוּ’, וְנִסִּים הֵם בְּחִינַת תְּפִלָּה לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע כַּנַּ”ל, וְעִקַּר הַתְּפִלָּה הוּא עַל-יְדֵי הָאֱמֶת שֶׁהוּא אוֹר הַמֵּאִיר לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת נֵר חֲנֻכָּה, בְּחִינַת “שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתֶּךָ” וְכוּ’ (תהלים מג, ג), כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁהַנֵּס שֶׁל חֲנֻכָּה, וְכֵן כָּל הַנִּסִּים נַעֲשִׂים כֵּן בְּכָל זְמַן בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, הַיְנוּ כְּשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם עַל חֻקֵּי רְצוֹנֶךָ, וְכֵן בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן כְּשֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת וּמִתְפַּשֶּׁטֶת הַסִּטְרָא אָחֳרָא עַל הָאָדָם וְרוֹצֶה לְבַטֵּל אוֹתוֹ וּלְמָנְעוֹ מֵעֲבוֹדַת ה’ מִכֹּל וָכֹל חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁהָיָה אָז שֶׁרָצוּ לְהַשְׁכִּיחַ אֶת הַתּוֹרָה לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם וְאָמְרוּ “כִּתְבוּ לָכֶם עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק” וְכוּ’ (בראשית רבה ב, ד), וַאֲזַי אֵין שׁוּם עֵצָה וְתַחְבּוּלָה לְהִמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹ כִּי אִם עַל-יְדֵי הָאֱמֶת, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּרְאֶה לְפִי מַדְרֵגָתוֹ לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ רַק אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְיִסְתַּכֵּל רַק אֶל הָאֱמֶת בֶּאֱמֶת, וְכֵן בַּתְּפִלָּה אַף-עַל-פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּשׁוּם אֹפֶן, אַף-עַל-פִּי-כֵן יִרְאֶה עַל כָּל פָּנִים לְדַבֵּר הַדִּבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה בֶּאֱמֶת, וְאָז הָאֱמֶת יָאִיר לוֹ לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ כַּנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת נֵר חֲנֻכָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת, בְּחִינַת ‘שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתֶּךָ’ כַּנַּ”ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יוֹצְאִים מֵהַחֹשֶׁךְ וִיכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יְמֵי חֲנֻכָּה שֶׁקָּבְעוּ בַּתְּפִלָּה ‘לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל’ וְכוּ’, וְעַל-כֵּן נֵר חֲנֻכָּה הִיא לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, כִּי ‘מֵעוֹלָם לֹא יָרְדָה שְׁכִינָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה’ (סוכה ה.), וְעַל-כֵּן שָׁם הוּא מְקוֹם אֲחִיזָתָם, וְשָׁם דַּיְקָא מַדְלִיקִין נֵר חֲנֻכָּה סָמוּךְ אֵצֶל הַפֶּתַח, בִּבְחִינַת ‘פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר’ וְכוּ’, לְהוֹרוֹת שֶׁדַּיְקָא לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים בִּמְקוֹם אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, גַּם שָׁם יְכוֹלִין לִמְצֹא הַפֶּתַח לְהִתְקָרֵב אֶל הַקְדוּשָּׁה עַל-יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, שֶׁיְּכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ הָאֱמֶת גַּם שָׁם, וְעַל-יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת נֵר חֲנֻכָּה יְכוֹלִין לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם, אֲפִילּוּ לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים שֶׁאֵין שָׁם הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, כִּי יְכוֹלִין לִמְצֹא הַפֶּתַח עַל-יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת כַּנַּ”ל, וְזֶה בְּחִינַת נֵר חֲנֻכָּה סָמוּךְ לַפֶּתַח, בְּחִינַת (בראשית ו, טז) “וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים” [כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל], כִּי חֲנֻכָּה הוּא בְּחִינַת תֵּבַת נֹחַ [כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים], בְּחִינַת (שם ח, ד) “וַתָּנַח הַתֵּבָה” וְכוּ’ בְּחִינַת חֲנֻכָּה, כִּי בַּחֲנֻכָּה פָּסְקוּ מֵי הַמַּבּוּל, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י (שם ז, יב) שֶׁבְּכ”ז בְּכִסְלֵו פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים. נִמְצָא שֶׁבִּימֵי חֲנֻכָּה פָּסְקוּ מֵי הַמַּבּוּל, כִּי חֲנֻכָּה הוּא בְּחִינַת תֵּבַת נֹחַ, הַיְנוּ בְּחִינַת הַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא בֶּאֱמֶת בְּחִינַת ‘צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה’ כַּנַּ”ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִצּוֹלִין מִמֵּי הַמַּבּוּל. כִּי כְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל וְהַמַּחֲשָׁבוֹת מְבַלְבְּלִין אוֹתוֹ מְאֹד מְאֹד, וְהַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת הֵם בְּחִינַת מֵי הַמַּבּוּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר [בְּסִימָן מד], וְלִפְעָמִים עַל-יְדֵי הַפְּגָמִים שֶׁל אָדָם שֶׁפּוֹגֵם בְּיוֹתֵר מִתְגָּרִין עָלָיו הַבִּלְבּוּלִים מְאֹד מְאֹד. וְזֶה בְּחִינַת “וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים וְכוּ’ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְּמַעְלָה גָּבְרוּ הַמַּיִם” וְכוּ’ (שם ז, יט-כ), הַיְנוּ שֶׁמִּתְגַּבְּרִים הַבִּלְבּוּלִים בְּיוֹתֵר לְמַעְלָה מִכָּל הַיִּשּׁוּב, וַאֲפִילּוּ מִכָּל הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים, דְּהַיְנוּ שֶׁמִּתְפַּשְּׁטִים כָּל כָּךְ הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים עַד שֶׁאֵין רוֹאֶה שׁוּם צַד הַצָּלָה וְאֵין לוֹ מָקוֹם לֶאֱחֹז עַצְמוֹ וְלַעֲמֹד שָׁם, כִּי הַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד לְמַעְלָה מִכָּל הֶהָרִים, וּכְאִלּוּ נָפַל לְתוֹךְ הַתְּהוֹם מַמָּשׁ, אֲזַי מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרוֹ, וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָתוֹ מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת תְּהוֹם כָּזֶה. וַאֲזַי עִקַּר הַתִּקּוּן וְהַצָּלָה הוּא רַק עַל-יְדֵי בְּחִינַת תֵּבַת נֹחַ, בְּחִינַת ‘צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה’, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת לְפִי מַדְרֵגָתוֹ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא, וַאֲזַי עַל-יְדֵי-זֶה, עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר שֶׁל אֱמֶת, בְּחִינַת תֵּבַת נֹחַ, נִכְנָעִין מֵי הַמַּבּוּל. וְכֵן עַל-יְדֵי-זֶה רוֹאֶה הַפֶּתַח אֵיךְ לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ כַּנַּ”ל, וְזֶה בְּחִינַת נֵר חֲנֻכָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת תֵּבַת נֹחַ וְכוּ’ כַּנַּ”ל:

ב וְזֶה בְּחִינַת ‘פַּךְ שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁהָיָה חָתוּם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל’, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשָׂה הַנֵּס שֶׁל חֲנֻכָּה, כִּי הַיְּוָנִים טִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים, בְּחִינַת ‘שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ’, הַיְנוּ קְדֻשַּׁת הַדַּעַת, וְעַל-יְדֵי שֶׁטִּמְּאוּ כָּל הַמֹּחִין, לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְדַבֵּר שׁוּם דִּבּוּר שֶׁל קְדוּשָּׁה, כִּי הַדִּבּוּר כְּפִי הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ב, ו) “מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה”, וְהָיָה הַנֵּס עַל-יְדֵי הַשֶּׁמֶן שֶׁהָיָה חָתוּם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל – זֶה בְּחִינַת חוֹתַם אֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא בְּחִינַת חוֹתָם, בְּחִינַת “חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֱמֶת” (שבת נה.), כִּי הַכֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה נִכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים לְכַפֵּר שָׁם עַל עֲווֹנוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְטַהֲרָם וּלְהוֹצִיאָם מִכָּל הָעֲווֹנוֹת עַל-יְדֵי הַקְּטֹרֶת שֶׁהִנִּיחַ עַל הָאֶבֶן שְׁתִיָּה, כִּי הָאֶבֶן שְׁתִיָּה שֶׁשָּׁם הָיָה עוֹמֵד הָאָרוֹן עִם לוּחוֹת הָאֶבֶן – זֶה בְּחִינַת נְקֻדַּת הָאֱמֶת, כִּי הָאֶבֶן שְׁתִיָּה מִמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, וְעִקַּר יְסוֹד הָעוֹלָם הוּא אֱמֶת, כִּי עַל אֱמֶת עוֹמֵד הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (אָבוֹת א, יח) כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקַיֵּם הָעוֹלָם, וְחוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֱמֶת, וְעַל-כֵּן נְקֻדַּת הָאֶבֶן שְׁתִיָּה שֶׁהוּא יְסוֹד הָעוֹלָם הוּא בְּחִינַת נְקֻדַּת הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר יְסוֹד וְקִיּוּם הָעוֹלָם שֶׁמִּמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, וְעַל-כֵּן שָׁם הָיָה עוֹמֵד הָאָרוֹן שֶׁהָיוּ מֻנָּחִים בּוֹ הַלּוּחוֹת, דְּהַיְנוּ הַתּוֹרָה שֶׁהִיא עִקַּר הָאֱמֶת בְּחִינַת (מלאכי ב, ו): “תּוֹרַת אֱמֶת”.

וְעַל-כֵּן נִקְרָא אֶבֶן שְׁתִיָּה, בְּחִינַת לוּחוֹת הָאֶבֶן, הַיְנוּ בְּחִינַת אֶבֶן טוֹב הַנַּ”ל, שֶׁהוּא עִקַּר הָאֱמֶת הַמֵּאִיר בְּעַצְמוֹ, בְּחִינַת אֶבֶן טוֹב כַּנַּ”ל. כִּי הַלּוּחוֹת הָיוּ שֶׁל אֶבֶן טוֹב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (תנחומא כי תשא כט) ‘שֶׁל סְנַפִּירִינִין הָיָה’ וְכוּ’, וְעַל-כֵּן שָׁם בִּמְקוֹם הָאֶבֶן שְׁתִיָּה שָׁם עִקַּר עֲלִיַּת הַתְּפִלָּה, כִּי “זֶה שַׁעַר הַשָּׁמַיִם” (בראשית כח, יז), כִּי עִקַּר עֲלִיַּת הַתְּפִלָּה עַל-יְדֵי הָאֱמֶת, וְעַל-כֵּן שָׁם הָיָה הַכֹּהֵן גָּדוֹל יָכוֹל לְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעֲווֹנוֹת לְהוֹצִיאָם מֵהַחֹשֶׁךְ עַל-יְדֵי שֶׁנִּכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים וְהִתְקָרֵב עַצְמוֹ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת, וְעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה יָכֹל לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר הַמֵּאִיר לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ שֶׁל הָעֲווֹנוֹת שֶׁהוּא אוֹר הָאֱמֶת כַּנַּ”ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִתְכַּפְּרִין כָּל הָעֲווֹנוֹת, כִּי מַעֲלִין כָּל הַקְדוּשָּׁה וְכָל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא עַל-יְדֵי הַפְּתָחִים שֶׁנִּתְגַּלִּין עַל-יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת כַּנַּ”ל, שֶׁאֲזַי כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים רוֹאִין אֶת הַפְּתָחִים וְיוֹצְאִין מֵהַחֹשֶׁךְ לָאוֹר, וְאָז נִתְבַּטֵּל הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְנִתְכַּפְּרִין כָּל הָעֲווֹנוֹת:

ג וְעַל-כֵּן יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כְּשֶׁבָּא לַמָּקוֹם הַהוּא שֶׁהוּא בִּמְקוֹם הָאֶבֶן שְׁתִיָּה, נֶאֱמַר שָׁם (שם יא): “וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא”. שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַגָּלוּת, כִּי רָאָה יַעֲקֹב שֶׁשָּׁם הוּא מְקוֹם תְּפִלָּה, אַךְ שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ רָאָה תֹּקֶף הַגָּלוּת הַזֶּה שֶׁבַּגָּלוּת הַזֶּה נָפְלָה הַתְּפִלָּה מְאֹד וְאֵין שָׂמִים עַל לֵב לְהִתְגַּבֵּר לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי. וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא מִתְגַּבֶּרֶת מְאֹד וּמִתְפַּשֶּׁטֶת עַל הָאָדָם וּמְסַבֶּבֶת אוֹתוֹ בְּכַמָּה וְכַמָּה מִינֵי בִּלְבּוּלִים עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל, עַד שֶׁמֵּחֲמַת זֶה כַּמָּה וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם כִּמְעַט הָרֹב נִתְיָאֲשׁוּ עַצְמָן מִן תְּפִלָּה בְּכַוָּנָה וּמִתְפַּלְּלִים רַק בַּפֶּה לְבַד בְּלִי כַּוָּנַת הַלֵּב כְּלָל, מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְגַּבֵּר עַל רִבּוּי הַמַּחֲשָׁבוֹת הַמְבַלְבְּלִין מְאֹד, וְיַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁרָאָה כָּל זֶה, עַל-כֵּן שָׁכַב ‘בַּמָּקוֹם הַהוּא’, שֶׁהִנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ לְתוֹךְ בְּחִינַת שֵׁנָה. ‘בַּמָּקוֹם הַהוּא’ הַמְרַמֵּז עַל תֹּקֶף הַגָּלוּת הַזֶּה שֶׁהַתְּפִלָּה הוּא בִּבְחִינַת שֵׁנָה בְּלִי כַּוָּנָה כָּעֵת. וְרָאָה אָז שֶׁבִּבְחִינַת שֵׁנָה, הַיְנוּ שֶׁבְּתֹקֶף הַגָּלוּת שֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת הַסִּטְרָא אָחֳרָא מְאֹד עַל עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה. אָז אֵין שׁוּם עֵצָה לְהִנָּצֵל כִּי אִם עַל-יְדֵי הָאֱמֶת כַּנַּ”ל, דְּהַיְנוּ לִרְאוֹת לְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא. וְעַל-יְדֵי-זֶה יְכוֹלִין לָצֵאת מִן הַחֹשֶׁךְ וְלַעֲלוֹת בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה.

וְזֶהוּ (שם יב): “וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה” וְכוּ’. ‘סֻלָּם’ בְּגִימַטְרִיָּא ‘קוֹל’, בְּחִינַת (שם כז, כב): “הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב”, שֶׁהוּא קוֹל הַיּוֹצֵא בֶּאֱמֶת, בְּחִינַת (מִיכָה ז, כ): “תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב”, כִּי קוֹל כָּלוּל מֵאֵשׁ, מַיִם, רוּחַ, בְּחִינַת אֱמֶת שֶׁכָּלוּל מִשְּׁלֹשָׁה קְצָווֹת, כַּיָּדוּעַ, הַיְנוּ עַל-יְדֵי הַקּוֹל הַיּוֹצֵא בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ‘סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה’, הַיְנוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁהַקּוֹל הַיּוֹצֵא בֶּאֱמֶת עוֹמֵד בְּמָקוֹם נָמוּךְ מְאֹד בְּחִינַת ‘סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה’, בְּחִינַת “אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח” (תהלים פה, יב), אַף עַל-פִּי-כֵן ‘וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה’, כִּי תֵּכֶף שֶׁמְּדַבֵּר הַדִּבּוּר וְהַקּוֹל שֶׁל אֱמֶת, מֵאִיר לוֹ הָאֱמֶת וְעוֹלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה עַד לַשָּׁמַיִם.

וְזֶהוּ: “וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ”. הַיְנוּ בְּחִינַת עוֹלַם הַמַּלְאָכִים שֶׁהוּא הָעֶלְיוֹן מִשְּׁלֹשָׁה הָעוֹלָמוֹת הַמְבֹאָרִים בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל, שֶׁהֵם עוֹלָם הַשָּׁפָל וְעוֹלַם הַכּוֹכָבִים וְעוֹלַם הַמַּלְאָכִים שֶׁהָאָדָם מְקַיֵּם אוֹתָם בִּתְפִלָּתוֹ עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו בֶּאֱמֶת, עַיֵּן שָׁם. וְזֶהוּ: ‘וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים’ וְכוּ’. הַיְנוּ מִבְּחִינַת עוֹלַם הַמַּלְאָכִים, שֶׁהוּא הָעֶלְיוֹן, וְהַתַּחְתּוֹן כָּלוּל בָּעֶלְיוֹן, ‘עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ’, הַיְנוּ שֶׁעִקַּר עֲלִיָּתָם וִירִידָתָם, הַיְנוּ עִקַּר קִיּוּמָם עַל-יְדֵי הַסֻּלָּם הַנַּ”ל, הַיְנוּ עַל-יְדֵי הַקּוֹל הַיּוֹצֵא בֶּאֱמֶת, שֶׁהוּא מְקַיֵּם כָּל הָעוֹלָמוֹת כַּנַּ”ל.

וַאֲזַי “וַיִּירָא וַיֹּאמַר וְכוּ’ אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם”, שֶׁהִכִּיר יַעֲקֹב, כִּי עִקַּר עֲלִיַּת הַתְּפִלָּה וְתִקּוּנָהּ הוּא רַק עַל-יְדֵי הָאֱמֶת כַּנַּ”ל, וְזֶה בְּחִינַת “וַיִּצֹּק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ”, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר, בְּחִינַת שֶׁמֶן שֶׁל חֲנֻכָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן יַעֲקֹב דַּיְקָא רָאָה כָּל זֶה, וְהוּא גִּלָּה מְקוֹם הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא מְקוֹם הַתְּפִלָּה יוֹתֵר מִכָּל הָאָבוֹת, כִּי ‘אַבְרָהָם קְרָאוֹ הַר’ וְכוּ’ [כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל פְּסָחִים פח.]. כִּי יַעֲקֹב הוּא בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ”ל, בְּחִינַת ‘תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב’, וְעַל-כֵּן עַל יָדוֹ דַּיְקָא נִתְגַּלָּה מְקוֹם הַתְּפִלָּה, שֶׁהוּא הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בְּחִינַת “כִּי בֵּיתִי בֵּית תְּפִלָּה” (ישעיה נו, ז), כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה הוּא עַל-יְדֵי הָאֱמֶת כַּנַּ”ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת חֲנֻכָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֲנֻכַּת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה כַּנַּ”ל, כִּי עַל-יְדֵי נֵר חֲנֻכָּה בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת כַּנַּ”ל, עַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה, בְּחִינַת ‘כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה’ כַּנַּ”ל:

ד וְעַל-כֵּן קוֹרִין בְּחֲנֻכָּה שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת עֲלִיַּת הַתְּפִלָּה וְתִקּוּנָהּ, בְּחִינַת שְׁנֵים עָשָׂר נוּסְחֲאוֹת הַתְּפִלָּה כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים שֶׁתַּעֲלֶה הַתְּפִלָּה דֶּרֶךְ הַמַּטֶּה וְהַשֵּׁבֶט הַשַּׁיָּךְ לָהּ, בְּחִינַת “אִישׁ לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ” (במדבר יג, ב), [כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל, עַיֵּן שָׁם]:

ה וְזֶה בְּחִינַת שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה, כִּי עֲלִיַּת וְתִקּוּן הַתְּפִלָּה הוּא בִּבְחִינַת שְׁמוֹנָה יָמִים, בְּחִינַת ‘תְּמָנֵי פַּרְסִי’ [הַמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל עַל מַאֲמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּא (בבא בתרא עג:), עַיֵּן שָׁם]. שֶׁהֵם חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תּוֹרָה וְשָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת בַּיּוֹם, שֶׁעַל-יְדֵי שְׁמוֹנֶה בְּחִינוֹת אֵלּוּ הַתְּפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי עִקַּר אוֹר הָאֱמֶת זוֹכִין עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהוּא תּוֹרַת אֱמֶת. וְעַל-כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מדרש רבא איכה בפתיחתא): ‘הַלְוַאי אוֹתִי עָזְבוּ וְתוֹרָתִי שָׁמְרוּ. מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ מִתְעַסְּקִין בָּהּ, הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ הָיָה מַחֲזִירָן לְמוּטָב’. כִּי עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה זוֹכִין לְאוֹר הָאֱמֶת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה רוֹאִין הַפְּתָחִים אֵיךְ לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ, וְעַל-יְדֵי-זֶה חוֹזְרִין לְמוּטָב, וְעַל-כֵּן שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה הוּא עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (משלי כח, ט): “מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה” וְכוּ’. וְזֶה בְּחִינַת שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה כָּל בְּחִינַת ‘תְּמָנֵי פַּרְסִי’ הַנַּ”ל, שֶׁהֵם שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה כַּנַּ”ל:

ו וְזֶה בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁכָּלוּל מִכָּל הַתְּפִלּוֹת וְהוּא מַעֲלֶה כָּל תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל לַשַּׁעַר הַשַּׁיָּךְ לוֹ וְכָל זֶה עַל-יְדֵי שֶׁהוּא בִּבְחִינַת אֱמֶת, כִּי עַל מָשִׁיחַ נֶאֱמַר (תהלים מג, ג): “שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ” וְכוּ’. וְעִקַּר שֵׁם מָשִׁיחַ, עַל שֵׁם שֶׁהוּא מָשׁוּחַ בְּ”שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ” (שמות ל, כה), שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת כַּנַּ”ל, בְּחִינַת שֶׁמֶן שֶׁל חֲנֻכָּה. וְזֶה בְּחִינַת הַכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא זוֹכֶה לִכְנֹס לִפְנַי וְלִפְנִים לְהִתְקָרֵב לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת, שֶׁהוּא מְקוֹם הָאָרוֹן, נְקֻדַּת הָאֶבֶן שְׁתִיָּה, שַׁעַר הַשָּׁמַיִם כַּנַּ”ל. וְכָל זֶה עַל-יְדֵי בְּחִינַת אֱמֶת בְּחִינַת שֶׁמֶן הַנַּ”ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר כַּנַּ”ל, כִּי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל נִמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כא, י): “וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה” וְכוּ’:

ז וְעַל-כֵּן יַעֲקֹב דַּיְקָא יָרַד לְגָלוּת מִצְרַיִם [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל], וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִבְטִיחוֹ: “אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַּם עָלֹה” (בראשית מו, ד). עַל-יְדֵי הָאֱמֶת, שֶׁהִיא בְּחִינַת יַעֲקֹב כַּנַּ”ל.

“הֲלֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ” וְכוּ’ (שמואל-א א, ח). כִּי כְּשֶׁיִּזְכֹּר הָאָדָם תֵּבַת ‘אָנֹכִי’, הַיְנוּ ‘אָנֹכִי ה” וְכוּ’, הַיְנוּ בְּחִינַת הָאֱמֶת, בְּוַדַּאי יָכוֹל לַעֲלוֹת מִכָּל הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת, כִּי בְּכָל מָקוֹם נִמְצָא ה’. וְזֶהוּ: “אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ וְכוּ’ וְאָנֹכִי אַעַלְךָ” וְכוּ’, כִּי חַנָּה הִיא בְּחִינַת הַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת (משלי לא, ל): “אִשָּׁה יִרְאַת ה'”, וְזֶהוּ בְּחִינַת חַנָּה לְשׁוֹן תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה, וְחַנָּה הָיְתָה מָרַת נֶפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמואל-א א, י): “וְהִיא מָרַת נֶפֶשׁ” כִּי “כִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס” (שם ו). דְּהַיְנוּ הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהִיא צָרָתָהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה מִתְגַּבֶּרֶת עַל הַתְּפִלָּה וּמַכְעֶסֶת אוֹתָהּ וּמְבַלְבֶּלֶת אֶת הָאָדָם מִן הַתְּפִלָּה בְּכַמָּה מִינֵי בִּלְבּוּלִים כַּנַּ”ל, וַאֲזַי הַתְּפִלָּה הִיא בִּבְחִינַת ‘מָרַת נֶפֶשׁ’, בְּחִינַת (מלכים-ב ד, כז) “וְנַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ”, וַאֲזַי הָעֵצָה וְהַתִּקּוּן לָזֶה הוּא רַק שֶׁיִּרְאֶה שֶׁיֵּצֵא הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת כַּנַּ”ל, וְזֶה בְּחִינַת “וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ הֲלֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים”, ‘אָנֹכִי’ דַּיְקָא, בְּחִינַת ‘אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ’, בְּחִינַת ‘אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה’ הַנֶּאֱמַר בְּעֵת שֶׁיָּרַד הוּא וּבָנָיו לְגָלוּת מִצְרַיִם, שֶׁמְּרַמֵּז עַל שְׁנֵים עָשָׂר נֻסְחֲאוֹת הַתְּפִלָּה בְּגָלוּת מִצְרַיִם [כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל], וְאָז הִבְטִיחוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְיַעֲקֹב: ‘אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ וְאָנֹכִי אַעַלְךָ’ וְכוּ’, כִּי עַל-יְדֵי בְּחִינַת אָנֹכִי שֶׁיִּזְכֹּר הָאָדָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא תֵּבַת ‘אָנֹכִי’, הַיְנוּ ‘אָנֹכִי ה”, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִמְצָא בְּכָל מָקוֹם וַאֲזַי בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי שֶׁיְּדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת לְפִי מַדְרֵגָתוֹ וַאֲזַי זֶה הַדִּבּוּר הָאֱמֶת יָאִיר לוֹ, כִּי אֱמֶת הוּא אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כַּנַּ”ל, וְזֶהוּ: ‘וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה’.

וְזֶהוּ: ‘הֲלֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים’. ‘עֲשָׂרָה בָּנִים’ הֵם בְּחִינַת עֲשָׂרָה כְּתָרִין וְכוּ’, הַיְנוּ בְּחִינַת עֶשֶׂר סְפִירוֹת, כַּמּוּבָא, וְלִפְעָמִים יֵשׁ אֶחָד שֶׁפָּגַם וְנָפַל מִכָּל הָעֲשָׂרָה כְּתָרִין דִּקְדוּשָּׁה וְהִתְגַּבְּרוּ כְּנֶגְדּוֹ כָּל הָעֶשֶׂר כְּתָרִין אֲחֵרִים, וְאָז בְּוַדַּאי אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל וְנַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹמֵל עָלָיו גַּם כֵּן וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח וְנוֹתֵן לוֹ עֵצָה ‘הֲלֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים’, כִּי כְּשֶׁתִּזְכֹּר בְּחִינַת ‘אָנֹכִי’, הַיְנוּ ‘אָנֹכִי ה” זֶה טוֹב מִכָּל הָעֲשָׂרָה בָּנִים, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁהִתְגַּבְּרוּ כָּל הָעֶשֶׂר כְּתָרִין דִּמְסָאֲבוּתָא עַל-יְדֵי שֶׁפָּגַם בְּכָל מִדּוֹת דִּקְדוּשָּׁה עִם כָּל זֶה בְּחִינַת ‘אָנֹכִי’ טוֹב מִכֻּלָּם, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִמְצָא בְּכָל מָקוֹם וְ”קָרוֹב ה’ לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאוּהוּ בֶּאֱמֶת” וְכוּ’ כַּנַּ”ל (תהלים קמה, יח):

ח וְזֶה בְּחִינַת חֲנֻכָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת חַנָּ”ה כ”ו [כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת (פע”ח ש’ חנוכה ופורים, ד)]. כ”ו זֶה בְּחִינַת שֵׁם הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֶצֶם הָאֱמֶת, כִּבְיָכוֹל, בְּחִינַת ‘אָנֹכִי’ כַּנַּ”ל, בְּחִינַת “וַה’ אֱלֹהִים אֱמֶת” (ירמיה י, י). וְעַל-יְדֵי-זֶה נִשְׁלָם הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת ‘אִשָּׁה יִרְאַת ה”, בְּחִינַת ‘חַנָּה’ כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא שֶׁבָּא מִמֶּנָּה שֶׁמִּדָּתוֹ אֱמֶת, בְּחִינַת (שמואל-א טו, כט): “וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר”, כִּי שְׁמוּאֵל תִּקֵּן בְּחִינַת הַנֶּצַח, כַּמּוּבָא. וְזֶה בְּחִינַת חֲנֻכָּה, כַּמּוּבָא. וְזֶה בְּחִינַת (שם א, יא): “וְנָתַתָּ לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים”, שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות לא:) שֶׁמָּשַׁח לִשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׁאוּל וְדָוִד, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁתִּקֵּן בְּחִינַת הַנֶּצַח, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ”ל, בְּחִינַת ‘וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר’ כַּנַּ”ל, עַל-יְדֵי-זֶה זָכָה לִמְשֹׁחַ מְלָכִים שֶׁנִּמְשָׁחִין ‘בְּשֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ’, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת כַּנַּ”ל, כִּי הַמֶּלֶךְ הוּא בִּבְחִינַת תְּפִלָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת. וְעַל-כֵּן עִקַּר מַלְכוּת עַל-יְדֵי שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת כַּנַּ”ל:

ט וְזֶה בְּחִינַת נֵר חֲנֻכָּה מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ בְּכָל יוֹם, כִּי ‘מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שבת כא:), כִּי בִּתְחִלָּה הָאֱמֶת בְּצִמְצוּם גָּדוֹל בְּעֵת שֶׁהוּא מֻנָּח בְּתֹקֶף הַגָּלוּת, אֲבָל עַל-יְדֵי שֶׁמְּקָרֵב עַצְמוֹ אֶל הָאֱמֶת לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, עַל-יְדֵי-זֶה מְעַט נְקֻדַּת הָאֱמֶת מֵאִיר לוֹ עַד שֶׁיֵּצֵא מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, כִּי בְּכָל יוֹם מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ הָאוֹר, כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵאִיר הָאֱמֶת בְּיוֹתֵר עַד שֶׁעוֹלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה בִּבְחִינַת ‘וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה’ עֲלִיָּה אַחַר עֲלִיָּה, בְּחִינַת ‘מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ’ וְכוּ’:

י וְזֶה בְּחִינַת “חֲנוּכָּה” – ‘חָנוּ כּה’, בְּחִינַת כ”ה אַתְוָן דִּמְיַחֲדִין יִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם, הַיְנוּ בְּחִינַת אֱמוּנָה, כִּי עַל-יְדֵי נֵר חֲנֻכָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת זוֹכִין לֶאֱמוּנָה תְּפִלָּה כַּנַּ”ל, כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה הוּא עַל-יְדֵי אֱמֶת, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (סימן ז), ‘צֶדֶק כַּד אִתְחַבְּרַת בֶּאֱמֶת אִתְעֲבִידַת אֱמוּנָה’, עַיֵּן שָׁם: