הלכות משא ומתן א

אַחַר-כָּךְ יֵלֵךְ לַעֲסָקָיו וְכוּ', וְאָסוּר לְהִשְׁתַּתֵּף עִם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁמָּא יִתְחַיֵּב לוֹ שְׁבוּעָה וְעוֹבֵר מִשּׁוּם (שמות כג, יג) "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל" וְכוּ'. (או"ח קנו):

הָעִנְיָן, כִּי מְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ"ל (בסימן סט) שֶׁשֹּׁרֶשׁ הַנְּפָשׁוֹת הוּא בַּעֲשִׁירוּת, וְעִקַּר הַגְדָּלַת הַשֵּׁם וְהַנֶּפֶשׁ הוּא עַל-יְדֵי עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה, כִּי עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה גָּבֹהַּ מְאֹד עַיֵּן שָׁם, נִמְצָא, שֶׁהַמָּמוֹן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא מָמוֹן יִשְׂרְאֵלִי, הוּא בְּחִינַת שֵׁם וְנֶפֶשׁ. וְשֵׁם וְנֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה' כִּי שְׁמוֹ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ[1].

וְזֶה בְּחִינַת (שבת לא.) 'נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה', 'בֶּאֱמוּנָה' דַּיְקָא, כִּי אֱמוּנָה הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', בְּחִינַת (זכריה יד, ט): "ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" שֶׁזֶּה עִקַּר אֱמוּנָה, עַל-כֵּן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, כִּי שָׁם שֹׁרֶשׁ בְּחִינַת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן, בְּתוֹךְ בְּחִינַת אֱמוּנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁם ה'. כִּי הַמַּשָּׂא וּמַתָּן וְהָעֲשִׁירוּת הוּא בְּחִינַת שֵׁם כַּנַּ"ל, וְאֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים, כִּי מָמוֹן דְּסִטְרָא אָחֳרָא הוּא בְּהֵפֶךְ, כִּי הוּא בִּבְחִינַת שֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, כִּי כָּל עֲבוֹדוֹת זָרוֹת תְּחוּבִים בַּמָּמוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר (בסימן כג). וּכְלַל מָמוֹן יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת מָמוֹן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁם וְנֶפֶשׁ בְּחִינַת שֵׁם ה' כַּנַּ"ל, וּכְלַל מָמוֹן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הוּא מָמוֹן דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ בְּחִינַת שֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים כַּנַּ"ל.

וְעַתָּה מְבֹאָר הֵיטֵב מַה שֶּׁאָסְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (סנהדרין סג:) לְהִשְׁתַּתֵּף עִם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִשּׁוּם: "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ" וְכוּ', כִּי בְּוַדַּאי עוֹבֵר עַל "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים" וְכוּ' כְּשֶׁמִּשְׁתַּתֵּף עִם הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, כִּי שֹׁרֶשׁ הַנְּפָשׁוֹת בַּעֲשִׁירוּת, וּכְשֶׁמִּשְׁתַּתֵּף עִם הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, נִמְצָא שֶׁמְּקַשֵּׁר נַפְשׁוֹ וְנֶפֶשׁ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים חַס וְשָׁלוֹם בְּיַחַד, שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם מֻשְׁרָשִׁים בְּיַחַד בְּמָמוֹן אֶחָד אֲשֶׁר שָׁם שֹׁרֶשׁ הַנְּפָשׁוֹת כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי עוֹבֵר עַל "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים" וְכוּ', כִּי נֶפֶשׁ וּמָמוֹן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ הוּא "שֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים", וְצֵא תֹּאמַר לוֹ[2], וְאֵין לוֹ לְהִתְחַבֵּר עִם מָמוֹן יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁם וְנֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מְשֻׁתָּף בּוֹ שֵׁם ה':

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (סנהדרין שָׁם): 'שֶׁמָּא יִתְחַיֵּב לוֹ שְׁבוּעָה'. כִּי שְׁבוּעָה דִּקְדֻשָּׁה הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ, ז): "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה'" וְכוּ', "וְלֹא תִּשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי" וְכוּ' (ויקרא יט, יב). וְעַל-כֵּן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה בֵּין שְׁנֵי אֲנָשִׁים וְאֵין יוֹדְעִים לְמִי מַגִּיעַ הַמָּמוֹן, אָז מַטִּילִים בֵּינֵיהֶם שְׁבוּעָה, וְהַשְּׁבוּעָה מְבָרֶרֶת הָאֱמֶת לְמִי מַגִּיעַ הַמָּמוֹן, כִּי הַשְּׁבוּעָה הִיא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁהוּא בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הַמָּמוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁם כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַשְּׁבוּעָה מִתְבָּרֵר הֵיטֵב לְמִי שַׁיָּךְ הַמָּמוֹן, מֵאַחַר שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַמָּמוֹן, כִּי שָׁם בְּשָׁרְשׁוֹ בְּוַדַּאי מְבֹרָר הֵיטֵב מָמוֹנוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאֵין אֶחָד יָכוֹל לִגַּע שָׁם בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ כְּלוּם.

וְעַל-כֵּן חָשְׁשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל 'שֶׁמָּא יִתְחַיֵּב לוֹ הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים שְׁבוּעָה', כִּי הִיא מִלְּתָא דִּשְׁכִיחָא וְקָרוֹב לְוַדַּאי, כִּי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הֵם מְלֵאִים שֶׁקֶר בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, כִּי מָמוֹנָם שֶׁהוּא מָמוֹן דְּסִטְרָא אָחֳרָא, נִלְקָח מִשָּׁם, מִבְּחִינַת שֶׁקֶר שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁקֶר (עַיֵּן סנהדרין צב.), וְעַל-כֵּן הֵם חֲשׁוּדִים תָּמִיד עַל שֶׁקֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קמד, ח): "אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר". וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי יִתְחַיֵּב לוֹ הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שְׁבוּעָה שֶׁלָּהֶם שֶׁהוּא בְּחִינַת 'אֱלֹהִים אֲחֵרִים', כִּי מִשָּׁם שֹׁרֶשׁ מָמוֹנָם, מִבְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה מִבְּחִינַת שֵׁם 'אֱלֹהִים אֲחֵרִים', שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁבוּעַת שֶׁקֶר שֶׁלָּהֶם. וְעַל-כֵּן אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְהִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ, כִּי מָמוֹן יִשְׂרָאֵל הוּא מָמוֹן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ שְׁמוֹ וְנַפְשׁוֹ אֲשֶׁר מְשׁוּתָּף בּוֹ שֵׁם ה' כַּנַּ"ל:

וְעַיֵּן בַּמַּאֲמָר הַמַּתְחִיל: 'מִי שֶׁרוֹצֶה לְקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ' וְכוּ' (סימן נט) מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם עַל פָּסוּק (ישעיה נו, ה): "וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם" וְכוּ', שָׁם מְבֹאָר הֵיטֵב הַקְדָּמָה זוֹ שֶׁהַמָּמוֹן הוּא בְּחִינַת שֵׁם וְנֶפֶשׁ כַּנַּ"ל:

[1] יְרוּשַׁלְמִי תַּעֲנִית פֶּרֶק ב הֲלָכָה ו.

[2] צא תאמר לו. תאמר עליו: 'צא חוצה', וכן אמר חזקיה: "והוציאו את הנדה מן הקדש"! ועל הפסל אמר. (מצודת דוד ישעיה ל, כב)