[א]. כ”א יוֹם שֶׁבֵּין הַמְּצָרִים וּמַה שֶּׁאוֹכְלִין בֵּיצָה בַּסְּעוּדָה הַמַּפֶסֶקֶת בְּט’ בְּאָב, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְשַׁבַּת נַחֲמוּ, כָּל זֶה (עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא בְּסִימָן פ”ה):
[ב]. “קִנּוֹ”ת” יִתְהַפְּכוּ לֶעָתִיד לְ”תִקּוּ”ן”. בְּסִימָן רמ”ז בְּלִקּוּטֵי חֵלֶק א’:
