א צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לֶאֱכל פְּרִי קֹדֶם שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ עַל הָאִילָן. כִּי יָכוֹל לְאַבֵּד נַפְשׁוֹ עַל-יְדֵי-זֶה. גַּם אָסוּר לִתְלֹשׁ פְּרִי קֹדֶם בִּשּׁוּלוֹ כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לָקוּץ אִילָן קֹדֶם זְמַנּוֹ:
ב כְּשֶׁמְּבָרֵךְ הַבְּרָכָה עַל הַפְּרִי בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם כָּרָאוּי. עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה לְהִנָּצֵל שֶׁלֹּא לְאַבֵּד נַפְשׁוֹ עַל-יְדֵי הַפְּרִי שֶׁלֹּא נִתְבַּשֵּׁל. וּמְאֹד צְרִיכִין לִזָּהֵר בְּבִרְכַּת הַנֶּהֱנִין בִּפְרָט בְּבִרְכַּת הַפֵּרוֹת כִּי יֵשׁ בָּהֶם אֲבֵדוֹת הַרְבֵּה שֶׁצְּרִיכִין לְבָרְרָם וּלְהַעֲלוֹתָם:
ג יֵשׁ שֶׁאוֹבְדִים אֲבֵדוֹת עַל-יְדֵי הַתַּאֲווֹת בְּחִינַת (תְּהִלִּים קי”ב ו): “תַּאֲוַת רְשָׁעִים תּאבֵד”. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא צַדִּיק אוֹבֵד גַּם כֵּן לִפְעָמִים בְּחִינַת (קהֶלֶת ז’ טו): “יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ”. וַאֲפִלּוּ הַצַּדִּיקִים הַחוֹפְרִים וּמְבַקְּשִׁים אַחַר אֲבֵדוֹת אוֹבְדִים גַּם כֵּן לִפְעָמִים בְּחִינַת (תְּהִלִּים פ”ג יח): “יַחְפְּרוּ וְיאבֵדוּ”. וְדַע שֶׁיֵּשׁ מַלְאָךְ וְתַחְתָּיו כַּמָּה מְמֻנִּים וְכֻלָּם אוֹחֲזִים בְּיָדָם שׁוֹפָרוֹת וְחוֹפְרִים תָּמִיד וּמְבַקְּשִׁים אַחַר אֲבֵדוֹת. וְתוֹקְעִים תְּקִיעָה תְּרוּעָה תְּקִיעָה. וּכְשֶׁמּוֹצְאִים אֵיזֶה אֲבֵדָה נַעֲשֶׂה רַעַשׁ וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה:
