כְּשֶׁהָאָדָם מִתְפַּלֵּל בַּשָׂדֶה אָז כָּל הָעֲשָׂבִים וְכָל שִׂיחַ הַשָׂדֶה בָּאִים בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה וּמְסַיְּעִין וְנוֹתְנִין לוֹ כֹּחַ בִּתְפִלָּתוֹ, וְזֶה בְּחִינַת: “וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשֹּׂחַ בַּשָׂדֶה”, שְׁתְּפִלָּתוֹ הָיְתָה עִם סִיּוּעַ וְכֹחַ עִשְׂבֵי הַשָׂדֶה, וְעַל כֵּן בַּקְּלָלָה נֶאֱמַר “וְהָאֲדָמָה לֹא תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ”, הַיְנוּ שֶׁיְּבוּל הָאֲדָמָה לֹא יִתְּנוּ כֹּחַ בִּתְפִלָּתוֹ. יְבוּל רָאשֵׁי-תֵּבוֹת וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשֹּׂחַ בַּשָׂדֶה:
