וְדִבֶּר פִּי בַּצַּר לִי
א יֵשׁ אוֹמְרִים תּוֹרָה שֶׁהִיא לְמַטָּה רְחָבָה מְאֹד שֶׁמַּרְחִיבִין הַדָּבָר וּמַגְדִּילִין אוֹתָהּ מְאֹד, אֲבָל לְמַעְלָה הִיא קְצָרָה מְאֹד כִּי לְמַעְלָה בִּקְדֻשָּׁה לֹא נִשְׁאָר מִמֶּנָּה רַק אֵיזֶה נִיצוֹץ בְּעָלְמָא. אֲבָל יֵשׁ לְהִפּוּךְ כִּי הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים אוֹמְרִים תּוֹרָה שֶׁהִיא לְמַטָּה נִרְאֶה קְצָרָה אֲבָל לְמַעְלָה הִיא רְחָבָה וּגְדוֹלָה מְאֹד מְאֹד, אַשְׁרֵי לָהֶם:
ב אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין הָאָדָם יָכוֹל לְדַבֵּר כְּלָל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין יָכוֹל לִפְתּחַ פִּיו בִּתְפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת, מִגֹּדֶל הַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁלּוֹ וּמִכֹּבֶד צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו, אַף-עַל-פִּי-כֵן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק אָז דַּיְקָא לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לִקְרֹא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִן הַמֵּצַר וְהַדֹּחַק. כִּי עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת הוּא שֶׁיִּתְעוֹרֵר הָאָדָם מִן הַמֵּצַר וְהַדֹּחַק וְעַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה אַחַר-כָּךְ עַל-פִּי רֹב לְהַרְחָבָה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ כָּרָאוּי, עַד שֶׁיּוּכַל לָבוֹא לִבְחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, עַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא שֶׁנִּתְעוֹרֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ הַמֵּצַר וְהַמְּרִירוּת כָּזֶה:
