זִ’כְרוּ תּ’וֹרַת מ’שֶׁה (סוֹף מַלְאָכִי), רָאשֵׁי-תֵּבוֹת תַּמֻּ”ז חָסֵר וָא”ו. כִּי אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ הַזִּכָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה שֶׁנִּתְהַוָּה עַל-יְדֵי הַלּוּחוֹת שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ בּוֹ, וּמֵאַחַר שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת נִסְתַּלֵּק הַוָּא”ו כִּי הַלּוּחוֹת אָרְכָּן וָא”ו וְרָחְבָּן וָא”ו:
