הַצַּדִּיק שֶׁמְּשַׁבֵּר תַּאֲוַת אֲכִילָה עַד שֶׁאֲפִלּוּ בְּיָמִים שֶׁהֻתְּרָה אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ‘בְּיוֹם-טוֹב חֶצְיוֹ לַה’ וְחֶצְיוֹ לָכֶם’ (פְּסָחִים ס”ח) אוֹחֵז גַּם כֵּן תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ, אֵצֶל הַצַּדִּיק הַזֶּה אֵין חִלּוּק בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כִּי תָּמִיד הוּא עוֹבֵד הַשֵּׁם:
