אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ
א הָאֱמוּנָה לְבַדָּהּ שֶׁמַּאֲמִין בְּהַצַּדִּיק וּמְקָרֵב עַצְמוֹ אֵלָיו, אֲפִלּוּ אִם לֹא יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ כְּלָל, זֶה בְּעַצְמוֹ טוֹב מְאד, כִּי עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה וְהַהִתְקָרְבוּת לְבַד נֶאֱכָל הָרָע שֶׁלּוֹ וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת הַצַּדִּיק, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם. אֲבָל מִי שֶׁנּוֹסֵעַ וּמְקָרֵב עַצְמוֹ לְהַצַּדִּיקִים בִּשְׁבִיל כַּוָּנָה אַחֶרֶת לֹא יוֹעִיל לוֹ הַהִתְקָרְבוּת כְּלָל:
ב מִי שֶׁנּוֹסֵעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכַוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם בֶּאֱמֶת כְּדֵי לָשׁוּב עַל-יְדֵי-זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי תּוֹעִיל לוֹ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מְאד, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה לְבַד שֶׁנִּכְנָס לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נֶאֱכָל אֶצְלָהּ וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּתָהּ הַקָּדוֹש, וְעַל כֵּן אֲפִלּוּ הַמְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא (כְּתֻבּוֹת קי”א). אֲבָל אִם אֵין רְצוֹנוֹ כְּלָל בִּשְׁבִיל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם לְכַלּוֹת הָרָע שֶׁלּוֹ, לֹא יוֹעִיל לוֹ יְשִׁיבַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי הִיא מְקִיאָה אוֹתוֹ בִּבְחִינַת “כַּאֲשֶׁר קָאָה” (וַיִּקְרָא י”ח כח):
