אַחַר שָׁבוּעוֹת בְּאוּמֶין כְּשֶׁנִּכְנַס בְּבֵית רַבִּי יוֹסֵף שְׁמוּאֵל הִתְחִיל לוֹמַר תּוֹרָה וְלֹא סִיֵּם, וְלֹא הָיִיתִי אָז וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהִזְכִּיר אָז שֶׁעַל הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׁם וּפִרְסוּם בָּעוֹלָם נֶאֱמַר וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ. גַּם הִזְכִּיר שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁנִּתְעַלֵּם שְׁמָם דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם וּפִרְסוּם כָּרָאוּי לָהֶם שֶׁזֶּה בְּחִינַת (שְׁמוֹת ג): "זֶה שְׁמִי לְעֹלָם" וְלֹא זָכִיתִי לִשְׁמֹעַ עִנְיָן זֶה כְּלָל מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ:
