נְסִיעָתוֹ וִישִׁיבָתוֹ בְּאוּמֶין – רח (כד)

אָמַר אֵלּוּ הַקַּלֵּי עוֹלָם הַנִּכְנָסִין אֶצְלִי כְּבָר הֵם מְלֵאִים חֲרָטוֹת וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל מַהוּ חֲרָטָה וְכוּ’ כַּנִּדְפַּס בְּהַשִּׂיחוֹת (סִימָן ו):