כְּשֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַנִּדְפֶּסֶת בְּסִימָן רס”ב בְּלִקּוּטֵי א’ עַל פָּסוּק (שָׁם ק”ב): “וְשִׁקֻּוַי בִּבְכִי מָסָכְתִּי” שֶׁקֹּדֶם חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה צְרִיכִין לִבְכּוֹת. אָמַר אָז עַל עַצְמוֹ שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁהוּא מְחַדֵּשׁ חִדּוּשֵׁי־תוֹרָה הוּא בּוֹכֶה מִקֹּדֶם. גַּם אָז בָּעֵת הַהִיא רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ עִנְיָן זֶה, כִּי בְּאוֹתָהּ הָעֵת אָמַר הַתּוֹרָה “וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת” (שָׁם ס”ה), בְּיוֹם וָא”ו עֶרֶב־שַׁבַּת־קֹדֶשׁ, קַיִץ תקס”ו. גַּם קֹדֶם לָזֶה אָמַר הַתּוֹרָה “דַּע שֶׁיֵּשׁ אָרִיךְ אַנְפִּין דִּקְלִפָּה וְכוּ'” בְּסִימָן רמ”ב, וּבְיוֹם חֲמִישִׁי שֶׁלְּפָנָיו בָּכָה לְפָנֵינוּ, וְאַחַר־כָּךְ בְּיוֹם שַׁבָּת שֶׁלְּאַחֲרָיו אָמַר הָעִנְיָן הַנַּ”ל עַל פָּסוּק: וְשִׁקֻּוַי בִּבְכִי מָסָכְתִּי. וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה הַרְבֵּה לְסַפֵּר כִּי כָּל זֶה הָיָה בְּסָמוּךְ אַחַר פְּטִירַת בְּנוֹ שְׁלֹמֹה אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וּמְעַט יִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַךְ (יְמֵי מוֹהֲרַנַ”ת יא):
