כִּי אֶקַּח מוֹעֵד
א סְגֻלָּה לְהִנָּצֵל מִגַּדְלוּת, לְכַבֵּד אֶת הַיָּמִים טוֹבִים וּלְקַבְּלָם בְּשִׂמְחָה וְחֶדְוָה וּבְהַרְחָבַת הַלֵּב, וּלְעַנְּגָם בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וּכְסוּת כָּרָאוּי כְּפִי יְכָלְתּוֹ:
ב הִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק מְבַטֵּל גַּם כֵּן הַגַּדְלוּת, עַל כֵּן זֶה סִימָן אִם הוּא מְקֻשָּׁר לְהַצַּדִּיק בֶּאֱמֶת אִם יֵשׁ לוֹ שִׁפְלוּת:
ג עִקַּר הַהִתְקַשְּׁרוּת הוּא אַהֲבָה, שֶׁיּאהַב אֶת הַצַּדִּיק אַהֲבָה שְׁלֵמָה שֶׁיִּהְיֶה נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּנַפְשׁוֹ, עַד שֶׁעַל-יְדֵי אַהֲבַת הַצַּדִּיק יִתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ אַהֲבַת נָשִׁים בִּבְחִינַת: “נִפְלְאַתָ אַהֲבָתְךָ לִי” וְכוּ’ (שְׁמוּאֵל-ב א’ כו):
ד כְּשֶׁמְּקַבֵּל יוֹם-טוֹב כָּרָאוּי הוּא בְּחִינַת הַקְבָּלַת פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל, אַף אִם הוּא רָחוֹק מֵרַבּוֹ כַּמָּה פַּרְסָאוֹת, וְכֵן לְהֵפֶךְ אִם הוּא מְקֻשָּׁר לְהַצַּדִּיק יוּכַל לְהַרְגִּישׁ קְדֻשַּׁת יוֹם-טוֹב, וְעַל-יְדֵי-זֶה הוּא מַעֲלֶה מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה מִבֵּין הַקְּלִפּוֹת וְנוֹפֵל מַלְכוּת הָרְשָׁעָה וְנִתְבַּטֵּל כֹּחַ מַלְכוּת הָעַכּוּ”ם:
ה בְּיוֹם-טוֹב צְרִיכִין לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, כִּי בְּכָל הַיָּמִים טוֹבִים הָעוֹלָם נִדּוֹן כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: בְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים וְכוּ’ (ראשׁ-הַשָּׁנָה ט”ז), עַל כֵּן צְרִיכִין אָז לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְעַל-יְדֵי-זֶה יוֹצֵא מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה מִבֵּין הַקְּלִפּוֹת כַּנַּ”ל וּמְקָרֵב אֶת הַגְּאֻלָּה:
