תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹצֶה הָאָדָם לֵילֵךְ בְּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר צָרִיךְ לִהְיוֹת לוֹ יִרְאָה הַיְנוּ יִרְאַת הָענֶשׁ עַל כָּל פָּנִים, וְהַיִּרְאָה הַזֹּאת נִקְרֵאת צֶדֶק שֶׁהִיא בְּחִינַת דִּינִים וּמִזֶּה בָּא שֶׁעַל-פִּי רֹב בִּתְחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מִתְעוֹרְרִין עַל הָאָדָם דִּינִים וְיִסּוּרִים חַס וְשָׁלוֹם. אַךְ אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁבָּא אֶל הָאֱמֶת הַיְנוּ לִבְחִינַת יִרְאַת הָרוֹמְמוּת שֶׁנִּקְרֵאת אֱמוּנָה אָז כָּל הַדִּינִים נִמְתָּקִים בְּשָׁרְשָׁם וְנִמְשָׁכִין עָלָיו חֲסָדִים וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים:
