לז’ אדר הילולא דמשה רבינו ע”ה
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּזַכֵּנִי לְהִתְדַּבֵּק בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְתִפְתַּח אֶת לִבִּי וְדַעְתִּי עַד שֶׁאֶזְכֶּה לִשְׁמֹעַ וּלְהָבִין הֵיטֵב בִּלְבָבִי אֶת כָּל דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה וְהַתְּמִימָה, הַמְּשִׁיבַת נֶפֶשׁ ומַחְכִּימַת פֶּתִי וּמְשַׂמַּחַת לֵב וּמְאִירַת עֵינַיִם וְעוֹמֶדֶת לָעַד וְצָדְקוּ יַחְדָּו. וְאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ הֵיטֵב נִפְלְאוֹת נְעִימַת עֲרֵבַת מְתִיקַת חִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים מְאֹד שֶׁגִּלּוּ כָּל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, הַמְּחַיִּין כָל הָעוֹלָמוֹת. וְאֶזְכֶּה לֵהָנוֹת וּלְהִתְעַנֵּג עַל יְהֹוָה בְּדִבְרֵי תוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, עַד אֲשֶׁר אָקוּץ וְאֶמְאַס בְּחַיֵּי עוֹלָם הַזֶּה וּבְתַאֲוֹתָיו וַהֲבָלָיו, וְיִתְבַּטְּלוּ כָּל חַיֵּי עוֹלָם הַזֶּה אֶצְלִי לְגַמְרֵי עַל־יְדֵי עֹצֶם הַהֲנָאָה וְהַתַּעֲנוּג וְהַשַּׁעֲשׁוּעַ שֶׁאֶזְכֶּה לֵהָנוֹת וּלְהִתְעַנֵּג מִדִּבְרֵי תוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַנּוֹרָאָה, אֲשֶׁר כָּל דְּבָרֶיהָ חָיִּים וְקַיָּמִים נֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד. וְנֶחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים. כִּי בֶּאֱמֶת מֵרָחוֹק נִרְאָה לִי בְּדַעְתִּי נְעִימַת עַמְקוּת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ, אֲשֶׁר כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר עוֹלֶה עַד אֵין סוֹף וְיוֹרֵד עַד אֵין תַּכְלִית וּמְקַשֵּׁר וּמְחַבֵּר וְכוֹלֵל כָּל הָעוֹלָמוֹת יַחַד, וְנוֹתֵן עֵצוֹת נִפְלָאוֹת לְכָל דָּרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה אֵיךְ לִזְכּוֹת לְהַכִּיר אוֹתְךָ תִּתְבָּרַךְ, וּלְהִתְדַּבֵּק בְּךָ בֶּאֱמֶת. “מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה מְאֹד עָמְקוּ מַחֲשְׁבוֹתֶיךָ”. וְאִם הָיִינוּ זוֹכִים לִשְׁמֹעַ וּלְהַטּוֹת אָזְנֵינוּ וְלִבֵּנוּ הֵיטֵב לְדִבּוּר אֶחָד מִתּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, אֲשֶׁר גִּלִּיתָ לָנוּ עַל־יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ, וְעַל־יְדֵי כָּל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהָיוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הָיִינוּ מִתְבַּטְּלִים לְגַמְרֵי. אַךְ בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, אֵין אָנוּ זוֹכִים לְהַכְנִיס הַדַּעַת בַּלֵּב וּלְבַטֵּל תַּאֲוֹת הַלֵּב עַל־יְדֵי־זֶה, כִּי לִבֵּנוּ מָלֵא מַחְשְׁבוֹת חוּץ, תַּאֲוֹת וּבִלְבּוּלִים וְהִרְהוּרִים וְעַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב, עַד אֲשֶׁר לִבֵּנוּ רָחוֹק מְאֹד מִדִּבְרֵי תוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, עַל כֵּן אֵין אָנוּ מַרְגִּישִׁין נְעִימוּת מְתִיקוּת אִמְרוֹתֶיהָ הַטְּהוֹרִים. אָנָּא אָדוֹן יָחִיד, הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְתִפְתַּח לִבֵּנוּ בְּתַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ. וְזַכֵּנוּ שֶׁנְּדַבֵּק לִבֵּנוּ בֶּאֱמֶת בְּדִבְרֵי תוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לֵהָנוֹת וּלְהִתְעַנֵּג מְאֹד מִדִּבְרֵי תוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִמְאָס אֶצְלֵנוּ עַל־יְדֵי־זֶה כָּל חַיֵּי עוֹלָם הַזֶּה וְתַאֲוֹתָיו וַהֲבָלָיו. וְנִזְכֶּה לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים בֶּאֱמֶת לְהִתְדַּבֵּק בְּךָ וּבְתוֹרָתְךָ וּבְמִצְוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים לְעוֹלָם וָעֶד, וְלֹא נָסוּר מֵרְצוֹנְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל. הַעֲרֶב נָא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ, עַד אֲשֶׁר נִזְכֶּה “לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהֹוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ” מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, אָמֵן סֶּלָה:
