כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְכוּ’ (דברים כג). עַל פִּי מַעֲשֶׂה וְכוּ’, שֶׁהִנִּיחָה לוֹ אִמּוֹ צַוָּאָה, שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְסָבְלוֹ לֹא יַנִּיחֶנּוּ לִהְיוֹת אֶצְלוֹ, וְאִם לָאו יִצְטָרֵךְ לְעֵזֶר מֵהָרְחוֹקִים עַל הַקְּרוֹבִים אֶצְלוֹ וְכוּ’ (וְיִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר). כִּי כְּשֶׁאוֹכֵל יוֹתֵר מִצָּרְכּוֹ, זֶה הַמַּאֲכָל מַזִּיק לוֹ, כִּי כָּל דָּבָר יֵשׁ לוֹ שֹׁרֶשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ חִיּוּת מִמֶּנּוּ, כְּגוֹן הַסַּמִּים יֵשׁ לָהֶם חִיּוּת מִמַּה שֶּׁהָאָדָם לוֹקֵחַ אוֹתָם לִרְפוּאָה, וְכֵן הַמַּאֲכָלִים יֵשׁ לָהֶם חִיּוּת מִזֶּה שֶׁהָאָדָם אוֹכֵל אוֹתָם וּמְקַבֵּל חִיּוּת מֵהֶם, מִזֶּה יֵשׁ חִיּוּת לְהַמַּאֲכָלִים; אֲבָל כְּשֶׁאוֹכֵל יוֹתֵר מִצָּרְכּוֹ, אֵין לְזֶה הַמַּאֲכָל מִמִּי לְקַבֵּל חִיּוּת, מֵאַחַר שֶׁאֵין הָאָדָם צָרִיךְ אֵלָיו, וְהוּא דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הִנִּיחוֹ הָאָדָם לְתוֹךְ כְּלִי, שֶׁבְּוַדַּאי אֵינוֹ מְקַבֵּל חִיּוּת מִשָּׁם, וְעַל כֵּן הַמַּאֲכָל מְבַקֵּשׁ לוֹ חִיּוּת לְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ, וַאֲזַי הוּא מוֹצִיא הַחִיּוּת שֶׁל הָאָדָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מַזִּיק לְהָאָדָם, וּמֵחֲמַת זֶה נִצְטָרְפִין עִמּוֹ אֲפִלּוּ שְׁאָר הַמַּאֲכָלִים וּמַזִּיקִים לוֹ, וְזֶה: וְאָכַלְתָּ כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֲךָ – לֹא יוֹתֵר. וְזֶה: וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן, הַיְנוּ שֶׁלֹּא תֹּאכַל יוֹתֵר מִצָּרְכְּךָ, שֶׁזֶּה דּוֹמֶה כְּנוֹתֵן לְתוֹךְ הַכְּלִי, מֵאַחַר שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹ כַּנַּ”ל:
