אָמַר פַּעַם אַחַת, אֶתְמוֹל הָיָה אֶצְלִי הַתּוּגָר [מוֹשֵׁל תּוּרְכִּי] בַּחֲלוֹם, וְקָבַל לְפָנַי מְאֹד עַל הַנִּלְחָמִים בּוֹ. וְהָיָה לִי רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עָלָיו, וּבֶאֱמֶת הוּא רַחֲמָנוּת עָלָיו כִּי הוּא נִקְרָא עֲדַיִן בִּשְׁמוֹ הָרִאשׁוֹן יִשְׁמָעֵאל כִּי כֻּלָּם אֵין יָדוּעַ מִי הֵם כִּי נִתְבַּלְבְּלוּ, וְהוּא עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ שְׁמוֹ הָרִאשׁוֹן. וְנָתַתִּי לוֹ עֵצָה וְהָיוּ נִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁגַּם הוּא יוֹדֵעַ הָעֵצָה, אַךְ הוּא עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּלֹא יָדַע. גַּם פַּעַם אַחַת דִּבֵּר מִמֶּנּוּ וְאָמַר כְּשֶׁקּוֹרִין בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה (בְּרֵאשִׁית כ”א) וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ וְכוּ’, הַיְנוּ שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל מֵאַחַר שֶׁאוֹמְרִים כָּךְ עָלָיו:
