מֵעִנְיַן הַהוּסְט, שֶׁהָיָה רוֹצֶה לְהַעֲלוֹת לֵחָה בִּשְׁעַת הַהוּסְט, וְלֹא הָיָה יָכוֹל. וְלֹא הִכְרִיחַ עַצְמוֹ לָזֶה הַרְבֵּה. אַחַר־כָּךְ לְאֵיזֶה שָׁעָה קַלָּה הֶעֱלָה הַלֵּחָה מֵאֵלָיו בְּנָקֵל, וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי לְפָנָיו. עָנָה וְאָמַר אֵלַי אֲפִלּוּ מִזֹּאת יְכוֹלִין לִרְאוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ הַרְבֵּה עַל שׁוּם דָּבָר. כִּי הֲלֹא בִּתְחִלָּה לֹא יָכֹלְתִּי לְהַעֲלוֹת הַלֵּחָה, אֲבָל הָיִיתִי שׁוֹקֵט וְנָח וְלֹא הִכְרַחְתִּי עַצְמִי לְהַעֲלוֹת דַּיְקָא, וְאַחַר־כָּךְ עָלְתָה מֵאֵלֶיהָ.
וְרָמַז לִי בִּתְנוּעוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁכְּמוֹ כֵן הוּא בְּכָל דָּבָר שֶׁאֵין צְרִיכִין לַעֲמֹד עַל שׁוּם דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה דַּיְקָא כֵּן כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה, אַף־עַל־פִּי שֶׁרוֹצֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת. רַק אִם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תֵּכֶף וּמִיָּד מַה טּוֹב לַעֲשׂוֹת דַּיְקָא תֵּכֶף, כִּי דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אָסוּר לִדְחוֹת אֲפִלּוּ רֶגַע אַחַת, רַק לְזָרֵז עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל תֵּכֶף וּמִיָּד דַּיְקָא. אַךְ אִם אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא יָכֹל לַעֲשׂוֹת תֵּכֶף אַל יְבַהֲלוּהוּ רַעְיוֹנָיו וְיִשְׁקֹט וְיָנוּחַ וִיצַפֶּה לִישׁוּעוֹת ד', וְיִתְלֶה עֵינָיו לַמָּרוֹם אוּלַי יִזְכֶּה לָזֶה. וְעַל־פִּי רֹב יַעַזְרֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַחַר־כָּךְ לִגְמֹר בְּנָקֵל מַה שֶּׁרוֹצֶה. וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה שִׂיחוֹת קְדוֹשׁוֹת הַרְבֵּה, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר זֹאת בִּכְתָב הֵיטֵב:
