הִלְכוֹת כּתוּבוֹת – הֲלָכָה ב

עִנְיַן כְּתֻבָּה, עַל-פִּי מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ”ל בַּמַּאֲמָר “קַרְטָלִיתָא” בַּסֵּפֶר “לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” הָרִאשׁוֹן (סימן יח), עַיֵּן שָׁם כָּל הַמַּאֲמָר:

כִּי לְכָל דָּבָר יֵשׁ תַּכְלִית וְכוּ’, וְהַתַּכְלִית הוּא מְקֻשָּׁר לְהַמַּחֲשָׁבָה וְקָרוֹב לְהַמַּחֲשָׁבָה יוֹתֵר מִזֶּה הַדָּבָר שֶׁהַתַּכְלִית בָּא מִמֶּנּוּ בִּבְחִינַת ‘סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה’ וְכוּ’. וְעִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁל הַבְּרִיאָה הוּא שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא. וְזֶה הַתַּכְלִית אִי אֶפְשָׁר לְהַשִׂיג כִּי אִם הַצַּדִּיקִים מַשִׂיגִים זֶה הַתַּכְלִית, וְכָּל אֶחָד כְּפִי שָׁרְשׁוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּתוֹךְ נִשְׁמַת הַצַּדִּיק כֵּן מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ גַּם כֵּן זֹאת הַתַּכְלִית כְּפִי הֲפָרַת הַכַּעַס בְּרַחֲמָנוּת וְכוּ’. וְהַכְּלָל, שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיקִים מְקַבְּלִים אֶת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת וְהַמַּנְהִיגוּת, עַל-יְדֵי-זֶה הַצַּדִּיקִים יוֹדְעִים אֶת הַתַּכְלִית, כִּי עַל-יְדֵי אֲחִיזָתָם בִּבְחִינַת מַלְכוּת, עַל-יְדֵי-זֶה הֵם אוֹחֲזִים בִּשְׁלֵמוּת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּמַּלְכוּת, וְעַל-יְדֵי-זֶה שֶׁאוֹחֲזִים בָּאוֹתִיּוֹת הַשְּׁלֵמִים, עַל-יְדֵי-זֶה הֵם אוֹחֲזִים בַּתַּכְלִית, שֶׁהִיא שְׁלֵמוּת הָאוֹתִיּוֹת, שֶׁהִיא בְּחִינַת יוּד, בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. וְזֶה בְּחִינַת “בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ” (משלי ג, ו) שֶׁיּוּכַל הָאָדָם לְהַשִׂיג הַתַּכְלִית בְּכָל דָּבָר, כִּי כָּל דָּבָר נִבְרָא בְּאוֹתִיּוֹת וְכוּ’. וְהַתַּכְלִית נִקְרָא תְּכֵלֶת, כִּי הַתְּכֵלֶת מְעֹרָב שָׁחוֹר וְלָבָן כְּמוֹ הַכְּתָב שֶׁהוּא שָׁחוֹר עַל גַּבֵּי לָבָן, בְּוַדַּאי תַּחְתִּיּוֹת הָאוֹת וְכוּ’ וְכוּ’, כִּי כֵן הַדָּבָר, שֶׁהַתַּכְלִית שֶׁהוּא סוֹף הַמַּעֲשֶׂה, הוּא בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה וְקָרוֹב לְהַמַּחֲשָׁבָה כַּנַּ”ל, עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב הֵיטֵב, כִּי הֵם דְּבָרִים עֲמֻקִּים מְאֹד:

וְזֶה בְּחִינַת כְּתֻבָּה שֶׁצָּרִיךְ לִכְתֹּב לְאִשְׁתּוֹ כְּתֻבָּה וּבְלֹא כְּתֻבָּה אָסוּר לָדוּר עִמָּהּ (אבן העזר סו, ג). כִּי בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית, וְזֶה בְּחִינַת “בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ” הַנַּ”ל, כִּי עִקַּר הוּא הַתַּכְלִית וְעִקַּר הַתַּכְלִית הוּא בִּבְחִינַת ‘סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה’, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּתְקַשֵּׁר וְיֻכְלַל סוֹף הַמַּעֲשֶׂה בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁזֶּה עִקַּר כַּוָּנַת הַבְּרִיאָה, וְזֶה עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ. וְזֶה יָדוּעַ שֶׁעִקַּר הַשָׂגַת הַתַּכְלִית תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם שׁוֹמְרֵי הַבְּרִית זוֹכִין לִבְחִינַת מַלְכוּת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַשִׂיגִים הַתַּכְלִית עַל-יְדֵי בְּחִינַת מַלְכוּת כַּנַּ”ל.

כִּי עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה’, הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת מַלְכוּת דַּיְקָא, כִּי מַלְכוּת הוּא בְּחִינַת ‘סוֹף מַעֲשֶׂה’ כַּיָּדוּעַ[1] וְהוּא בְּחִינַת ‘סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה’, בִּבְחִינַת “כֶּתֶר מַלְכוּת” (אסתר ב, יז), בְּחִינַת מַלְכוּת בָּרֹאשׁ וּמַלְכוּת בַּסּוֹף, בְּחִינַת (ישעיה מד, ו): “אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן” כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים[2], וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אֵלִיָּהוּ: ‘כֶּתֶר מַלְכוּת עָלֵיהּ אִתְּמַר (עליו נאמר): “מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית” וְכוּ’ (ישעיה מו, י). כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה הָיְתָה בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ, נִמְצָא שֶׁמַּלְכוּת הוּא בְּחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, כִּי הִתְגַּלּוּת הַמַּלְכוּת אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם אַחַר הַבְּרִיאָה, כִּי אֵין מֶלֶךְ בְּלֹא עַם. נִמְצָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִתְגַּלּוֹת מַלְכוּת, כִּי אִם בְּסוֹף הַמַּעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁנִּשְׁלָם הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, אֲבָל הוּא בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, כִּי תְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ לֹא הָיְתָה רַק בִּשְׁבִיל זֶה, כְּדֵי לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ.

וְזֶה עִקַּר הַתַּכְלִית כְּשֶׁזּוֹכִין שֶׁיַּחֲזֹר סוֹף הַמַּעֲשֶׂה וְיֻכְלַל בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, הַיְנוּ שֶׁבְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלַל הַבְּרִיאָה, בְּחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה, יַחֲזֹר וְיֻכְלַל בְּשָׁרְשׁוֹ בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית כַּנַּ”ל וְהָבֵן. וְכָל זֶה תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית דַּוְקָא שֶׁהוּא יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה כְּדֵי לְקַשֵּׁר וּלְחַבֵּר סוֹף הַמַּעֲשֶׂה בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי “אִשָּׁה יִרְאַת ה'” (משלי לא, ל) זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה, וְעַל-יְדֵי זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי מִתְחַבֵּר וְנִכְלָל סוֹף הַמַּעֲשֶׂה בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִקְרָאִים בְּשֵׁם צַדִּיק עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית וְזוֹכִים לְהַשָׂגַת הַתַּכְלִית וְכַנַּ”ל. וּלְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, מִי שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ בִּקְדֻשָּׁה חַס וְשָׁלוֹם, וּפוֹגֵם בַּבְּרִית חַס וְשָׁלוֹם, הוּא בִּבְחִינַת “וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף” (משלי טז, כח), כִּי עוֹשֶׂה פֵּרוּד, חַס וְשָׁלוֹם, בֵּין סוֹף הַמַּעֲשֶׂה לִתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה. וְעַל-כֵּן פְּגַם הַבְּרִית נִקְרָא זְנוּת, לְשׁוֹן הֶפְסֵק וְיוֹצֵא לַחוּץ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י עַל פָּסוּק (יחזקאל כג, מג): “עַתָּה יִזְנוּ תַזְנוּתֶיהָ” – עַתָּה יֵצְאוּ תַּזְנוּתֶיהָ מִמֶּנָּה וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. הַיְנוּ כִּי זְנוּת, פְּגַם הַבְּרִית, חַס וְשָׁלוֹם, זֶה בְּחִינַת פֵּרוּד וְהֶפְסֵק וְיוֹצֵא לַחוּץ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר וְכוֹלֵל סוֹף הַמַּעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, רַק אַדְּרַבָּא, הוּא מַפְרִיד, חַס וְשָׁלוֹם, בֵּין סוֹף הַמַּעֲשֶׂה לִתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה:

וְזֶה שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זַ”ל לִתֵּן כְּתֻבָּה לְאִשְׁתּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם הִתְקַשְּׁרוּת גָּמוּר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ”ל (כתובות יא.): ‘שֶׁלֹּא תְּהֵא קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ’, כִּי עַל-יְדֵי הַכְּתֻבָּה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת בֵּין אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה וּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה כַּיָּדוּעַ, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּקַשְּׁרִים וְנִכְלָלִים יַחַד בִּבְחִינַת ‘סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה’, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַתַּכְלִית שֶׁעִקַּר זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה תָּלוּי בָּזֶה כַּנַּ”ל. כִּי הַכְּתָב הוּא בִּבְחִינַת הַתַּכְלִית, בִּבְחִינַת הִתְחַבְּרוּת שָׁחוֹר וְלָבָן, בְּחִינַת תְּכֵלֶת, כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל, עַיֵּן שָׁם, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַכְּתָב, דְּהַיְנוּ הַכְּתֻבָּה, עַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא נִתְחַבְּרִים בִּבְחִינַת זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת הַתַּכְלִית, בִּבְחִינַת ‘סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה’, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּתָב כַּנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן נוֹתֵן לָהּ כְּתֻבָּה עַל סְכוּם מָעוֹת שֶׁחַיָּב לִתֵּן לָהּ, כִּי הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת הוּא בִּבְחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה, כִּי הַמָּמוֹן הוּא עִקַּר בְּחִינַת עֲשִׂיָּה, וְכַמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל בְּמָקוֹם אַחֵר (סימן יז) שֶׁמָּמוֹן הִיא בְּחִינַת עֲשִׂיָּה, וְשֹׁרֶשׁ הַמָּמוֹן הוּא בִּבְחִינַת מַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, בִּבְחִינַת (תיקוני זוהר כט.): ‘מִסִּטְרָא דִּימִינָא מֹחָא חִוְּרָא כְּכַסְפָּא’[3]. נִמְצָא, שֶׁהַמָּמוֹן הוּא בִּבְחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַמָּמוֹן שֶׁמִּתְחַיֵּב לָהּ בַּכְּתֻבָּה, עַל-יְדֵי-זֶה מִתְקַשְּׁרִים בִּבְחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַתַּכְלִית שֶׁעִקַּר זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה תָּלוּי בָּזֶה כַּנַּ”ל.

כִּי עִקַּר הַתַּכְלִית מַשִׂיגִין הַצַּדִּיקִים עַל-יְדֵי בְּחִינַת קַרְטָלִיתָא דְּאִתְּתָא דְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא דַּעֲתִידָא לְמִישְׁדֵי בֵּיהּ תְּכֵלְתָּא[4] וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל, הַיְנוּ “אִשָּׁה יִרְאַת ה'” וְכַנַּ”ל. וְעַל-כֵּן מִתְחַיֵּב לָהּ מָמוֹן וַעֲשִׁירוּת בִּכְתֻבָּתָהּ, כִּי כְּשֶׁמִּתְקַשֵּׁר וְנִכְלָל סוֹף הַמַּעֲשֶׂה בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ”ל, אֲזַי נִמְשָׁךְ חַיִּים וְרֹב שֶׁפַע מִתְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה לְסוֹף הַמַּעֲשֶׂה כַּיָּדוּעַ. וְזֶה בְּחִינַת הָעֲשִׁירוּת שֶׁמִּתְחַיֵּב לָהּ בַּכְּתֻבָּה בְּחִינַת שֶׁפַע עֲשִׁירוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ לְסוֹף הַמַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי שֶׁנִּכְלָל בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה.

וְעַל-כֵּן אָסוּר לָדוּר עִם אִשְׁתּוֹ בְּלֹא כְּתֻבָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַזִּוּוּג, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת פֵּרוּד, שֶׁזֶּה בְּחִינַת זְנוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין נִכְלָל, חַס וְשָׁלוֹם, סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּתָב, וְאָז אֵין נִמְשָׁךְ עֲשִׁירוּת לְסוֹף הַמַּעֲשֶׂה, חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ”ל, עַל-כֵּן חַיָּב לִתֵּן לָהּ כְּתֻבָּה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַהִתְקַשְּׁרוּת בִּבְחִינַת כְּתָב, בִּבְחִינַת הַתַּכְלִית, בִּבְחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת כְּלָלִיּוּת סוֹף הַמַּעֲשֶׂה בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁאֲזַי נִמְשָׁךְ שֶׁפַע וַעֲשִׁירוּת לְסוֹף הַמַּעֲשֶׂה כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מָאתַיִם זוּז שֶׁמִּתְחַיֵּב לָהּ בִּכְתֻבָּתָהּ. כִּי מָאתַיִם זוּז הוּא בְּחִינַת עֲשִׁירוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (פֵּאָה פֶּרֶק ח מִשְׁנָה ח): ‘מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָאתַיִם זוּז לֹא יִטֹּל מִן הַצְּדָקָה’. נִמְצָא, שֶׁמָּאתַיִם זוּז הֵם בְּחִינַת עֲשִׁירוּת, כִּי נִמְשָׁךְ עֲשִׁירוּת לְסוֹף הַמַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי שֶׁנִּכְלָל בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּתָב, בְּחִינַת כְּתֻבָּה כַּנַּ”ל:

בָּרוּךְ ה’ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

[1] ספר הליקוטים בראשית פרק א.

[2] עץ-חיים שער מב פרק א.

[3] מצד ימין המח לבן ככסף.

[4] הארגז של אשתו של רבי חנינא בן דוסא שעתידה לזרוק בו תכלת.