בְּחֹל הַמּוֹעֵד אָסוּר לַעֲשׂוֹת כָּל הַמְּלָאכוֹת חוּץ מְלֶאכֶת דָּבָר הָאָבֵד:
יֵשׁ לִרְמֹז כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בָּקִי בַּהֲלָכָה, דְּהַיְנוּ בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב, בְּחִינַת עָיֵל וְנָפִיק. כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּינוּ זַ”ל בַּמַּאֲמָר ‘קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ’ וְכוּ’ בְּסִימָן ו, עַיֵּן שָׁם:
א כִּי זֶהוּ מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁבִּתְחִלָּה מְקָרְבִין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה וְאַחַר כָּךְ מְרַחֲקִין אוֹתוֹ וְיֵשׁ לוֹ יְרִידָה, וַאֲזַי צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל וְלֹא יַנִּיחַ עַצְמוֹ לִפֹּל לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲזַי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה וְזוֹכֶה לַחֲזֹר וְלַעֲלוֹת אֶל הַקְּדֻשָּׁה בְּמַעֲלָה יְתֵרָה. וְזֶה מְרֻמָּז בְּדִין חֹל הַמּוֹעֵד הַנַּ”ל, כִּי כְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה וּמְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ זֶה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב, כִּי יוֹם טוֹב הִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה [כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ”ל (ליקוטי מוהר”ן קלה)]. וְאַחַר יוֹם טוֹב הוּא חֹל הַמּוֹעֵד. וְהַחֹל הַמּוֹעֵד הוּא בֵּין קְדֻשָּׁה לִקְדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ בֵּין קְדֻשַּׁת יָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל יוֹם טוֹב לַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים, זֶה רֶמֶז עַל בְּחִינַת נָפִיק, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיּוֹצֵא וְנִתְרַחֵק מֵהַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת יְרִידָה הַנַּ”ל, אֲזַי הוּא צָרִיךְ גַּם כֵּן לְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב אַף-עַל-פִּי שֶׁנָּפַל מִקְּדֻשָּׁתוֹ לִבְחִינַת חֹל.
וְזֶהוּ בְּחִינַת חֹל הַמּוֹעֵד שֶׁצָּרִיךְ לְקַדֵּשׁ אֶת בְּחִינַת הַחֹל בִּקְדֻשַּׁת מוֹעֵד, לְקַדְּשׁוֹ מֵעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת גַּשְׁמִיּוּת עִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה, כִּי ל”ט מְלָאכוֹת הֵם זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ וְצָרִיךְ לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ מֵהֶם אֲפִילּוּ כְּשֶׁנּוֹפֵל מִקְּדֻשַּׁת יוֹם טוֹב. וְלֹא יַנִּיחַ עַצְמוֹ לִפֹּל לְחֹל גָּמוּר, רַק שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת חֹל הַמּוֹעֵד לְקַדֵּשׁ בְּחִינַת יְמֵי הַחֹל בִּקְדֻשַּׁת מוֹעֵד כַּנַּ”ל. רַק הִתִּירוּ לוֹ מְלֶאכֶת דָּבָר הָאָבֵד, רֶמֶז כִּי אֵין לוֹ לֵירֵד וְלַעֲשׂוֹת עִסְקֵי גַּשְׁמִיּוּת כִּי אִם בִּשְׁבִיל דָּבָר הָאָבֵד, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת דְּבָרִים הָאֲבוּדִים, כִּי יֵשׁ כַּמָּה נִיצוֹצוֹת שֶׁנֶּאֶבְדוּ וְנָפְלוּ לְמָקוֹם שֶׁנָּפְלוּ עַל-יְדֵי חֲטָאָיו. וּבִשְׁבִיל זֶה נָפַל מִמַּדְרֵגָתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּצְטָרֵף וְיִתְלַבֵּן בַּמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם, שֶׁהֵם בְּחִינַת דְּבָרִים הָאֲבוּדִים.
וְזֶה שֶׁהִתִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת דָּבָר הָאָבֵד בְּחֹל הַמּוֹעֵד, הַיְנוּ שֶׁאֵין לוֹ לַעֲשׂוֹת שׁוּם מְלָאכָה, דְּהַיְנוּ עִסְקֵי גַּשְׁמִיּוּת כִּי אִם מְלֶאכֶת דָּבָר הָאָבֵד שֶׁיַּעֲסֹק בִּמְלָאכָה זוֹ לְתַקֵּן דְּבָרָיו הָאֲבוּדִים שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה יָרַד לְמַדְרֵגוֹת אֵלּוּ כַּנַּ”ל. וַאֲזַי כְּשֶׁמְּקַדֵּשׁ אֶת נְפִילָתוֹ בִּקְדֻשַּׁת חֹל הַמּוֹעֵד כַּנַּ”ל אֲזַי חוֹזֵר לַעֲלוֹת וְזוֹכֶה לַחֲזֹר לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב. וְזֶה בְּחִינַת יָמִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל יוֹם טוֹב, הַיְנוּ בְּחִינַת שֶׁחוֹזֵר וְעוֹלֶה אֶל הַקְּדֻשָּׁה בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי יָמִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל יוֹם טוֹב יֵשׁ בָּהֶם תּוֹסְפוֹת אוֹר מִיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, כְּגוֹן בְּסֻכּוֹת שֶׁיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים הֵם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת וְשִׂמְחַת תּוֹרָה שֶׁאָז עִקַּר הַשַּׁעֲשׁוּעַ וְהִתְקָרְבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (רש”י ויקרא כג, לו): ‘בְּבַקָּשָׁה עַכְּבוּ עִמִּי עוֹד יוֹם אֶחָד קָשָׁה עָלַי פְּרֵדַתְכֶם’ וְכוּ’. וְכַמּוּבָא גֹּדֶל מַעֲלַת קְדֻשַּׁת שְׁמִינִי עֲצֶרֶת וְשִׂמְחַת תּוֹרָה. גַּם יָמִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל פֶּסַח אָז הָיָה קְרִיעַת יַם סוּף וּבִזַּת הַיָּם הָיָה גְּדוֹלָה מִבִּזַּת מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שיר השירים א, יא): “תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף”, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מכילתא פרשת השירה ג): “רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם” וְכוּ’. כִּי זֶה עִקַּר בִּזַּת הַיָּם שֶׁנִּבְקַע לָהֶם יָם הַחָכְמָה וְזָכוּ לְהַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת. נִמְצָא, שֶׁיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים יֵשׁ בָּהֶם תּוֹסְפוֹת אוֹר זֶה רֶמֶז שֶׁאַחַר כָּךְ זוֹכִין לִקְדֻשָּׁה יְתֵרָה וְדַעַת גָּדוֹל כְּשֶׁחוֹזְרִין וְעוֹלִין מִן הַיְרִידָה בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה כַּנַּ”ל:
ב וְעַיֵּן בַּכַּוָּנוֹת שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד בְּשַׁעַר מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ פֶּרֶק ה, שָׁם מְרֻמָּז שֶׁמְּלֶאכֶת דָּבָר הָאָבֵד בְּחֹל הַמּוֹעֵד מְרַמֵּז עַל נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים הָאֲבוּדִים עַל-יְדֵי חֲטָאֵינוּ. הַמָּקוֹם יְרַחֵם עָלֵינוּ שֶׁנּוּכַל לְקַדֵּשׁ עַצְמֵנוּ וּלְהוֹצִיאָם. בָּרוּךְ ה’ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
