אָמַר לִי כְּשֶׁשְּׁאַלְתִּיו אִם אֲדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם, הֵשִׁיב לִי “שְׁמוּס יָא. שְׁאִלְתִּיו, אִיךְ וֵוייס אָבֶּער נִיט וָואס יֶענֶעם גֵייט אָפּ. הֵשִׁיב לִי, דוּא דַארְפְסְט נִיט וִויסְן. שְׁאִלְתִּיו, וָואס הֶעלְף אִיךְ אִים. הֵשִׁיב, וָואס הָאט דָאס צוּ דִיר” [כֵּן תְּדַבֵּר. שְׁאִלְתִּיו אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ מַה עוֹבֵר עָלָיו. הֵשִׁיב לִי, אֵינְךָ צָרִיךְ לָדַעַת. שְׁאִלְתִּיו, מַה אֲנִי עוֹזֵר לוֹ. הֵשִׁיב, מַה זֶה נוֹגֵעַ אֵלֶיךָ] וְהֵבַנְתִּי כַּוָּנָתוֹ שֶׁרְצוֹנוֹ לוֹמַר “דוּא פּוֹעֶלְסְט יָא” [אַתָּה כֵּן פּוֹעֵל]:
