פַּעַם אַחַת דִּבֵּר עִמָּנוּ, וְהָיָה מַתְמִיהַּ אֶת עַצְמוֹ, אֵיךְ אָנוּ זוֹכִים וּרְאוּיִים לִשְׁמֹעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ תּוֹרוֹת גְּבוֹהוֹת נוֹרָאוֹת וּקְדוֹשׁוֹת כָּאֵלּוּ. אַךְ אָמַר: אַכָּל בֵּי עֲשָׂרָה שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא:
שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר כְּשֶׁקֵּרַב אוֹתִי, שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד וְכוּ' מֵחֲמַת שֶׁבַּעַל מַחֲשָׁבָה, שֶׁהוּא אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דְּבָרִים הַמְעַכְּבִים אֶת הַתְּשׁוּבָה (עַיֵּן רַמְבַּ"ם הִלְכוֹת תְּשׁוּבָה פֶּרֶק ד), אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן אֲנַסֶּה אֶת עַצְמִי.
