סִפֵּר לִי מִצַּדִּיק אֶחָד מִמְּדִינַת לִיטָא (בַּעַל “יְסוֹד וְשׁוֹרֵשׁ הָעֲבוֹדָה”) שֶׁקֹּדֶם מוֹתוֹ הִכָּה בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁמַּכִּין בְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם זוֹ עַל זוֹ אֲגוּדָל עַל אֶצְבַּע אַמָּה עַד שֶׁנִּשְׁמַע קוֹל מִבֵּינֵיהֶם, וְאָמַר בְּשִׂמְחָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן “אִיבֶּער גִּישְׁפְּרִינְגֶין” [דִלַּגְתִּי]. כְּלוֹמַר שֶׁהָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל שֶׁקָּפַץ וְדִלֵּג עַל הָעוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו, אַשְׁרֵי לוֹ. וְהָיָה רַבֵּנוּ זַ”ל מְשַׁבֵּחַ מְאֹד אֶת הַצַּדִּיק הַזֶּה שֶׁזָּכָה לוֹמַר כָּךְ קֹדֶם מוֹתוֹ. אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּדַלֵּג וְקוֹפֵץ עַל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה וְתַעֲנוּגָיו. גַּם סִפֵּר בְּשֵׁם זֶה הַצַּדִּיק דִּבּוּר נָאֶה שֶׁהָיָה אוֹמֵר (תְּהִלִּים קמ”ה) תְּהִלַּת ה’ יְדַבֵּר פִּי, הַיְנוּ כְּשֶׁגַּם פִּי זוֹכֶה לְדַבֵּר תְּהִלּוֹת ה’, אֲזַי בְּוַדַּאי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. הַיְנוּ כִּי זֶה הַצַּדִּיק הָיָה עָנָו וְשָׁפָל בְּעֵינָיו מְאֹד, עַל־כֵּן הָיָה אוֹמֵר מֵאַחַר שֶׁשָּׁפָל כְּמוֹתִי זוֹכֶה לְדַבֵּר תְּהִלּוֹת ה’, עַל־כֵּן בְּוַדַּאי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ וְכוּ’, הַיְנוּ שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ רְשׁוּת לְכָל בָּשָׂר לְכָל נִבְרָא שֶׁבָּעוֹלָם לְבָרֵךְ שֵׁם קָדְשׁוֹ, כִּי בְּוַדַּאי אֵינָם גְּרוּעִים מִמֶּנִּי. וְזֶה תְּהִלַּת ה’ יְדַבֵּר פִּי, עַל־כֵּן בְּוַדַּאי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד כַּנַּ”ל:
