חלק ראשון
א . צָרִיךְ לַחֲזר אַחַר מוֹהֵל צַדִּיק וִירֵא-שָׁמַיִם, כִּי כְּשֶׁהַמּוֹהֵל אֵינוֹ טוֹב, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלּא יִהְיֶה מוֹלִיד, חַס וְשָׁלוֹם, הַנִּמּוֹל עַל-יָדוֹ. גַּם עַל-יְדֵי שֶׁהַמּוֹהֵל אֵינוֹ טוֹב, עַל-יְדֵי זֶה בָּא הַתִּינוֹק, חַס וְשָׁלוֹם, לִידֵי חֳלִי נוֹפֵל.
ב . אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְעַבֵּר, תַּבִּיט עַל הַסַּכִּין שֶׁל מִילָה אַחַר הַמִּילָה.
ג . הַמּוֹהֵל נוֹתֵן הֲבָנָה לַנִּמּוֹל בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה.
ד . מִצְוַת מִילָה-יֵשׁ לָהּ כּחַ שֶׁיֵּשׁ לְבִגְדֵי כּהֵן גָּדוֹל.
ה . מִי שֶׁנּוֹלַד מָהוּל, בְּיָדוּעַ שֶׁכּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁלּוֹ טוֹב וְיָפֶה.
ו . מִי שֶׁגּוֹמֵל חֶסֶד, שֵׁם אֲשֶׁר יִקְרָא יִתְקַיֵּם, בִּשְׁבִיל זֶה קדֶם שֶׁיִּקְרָא שֵׁם לַתִּינוֹק, יִגְמל חֶסֶד, וְעַל-יְדֵי זֶה יִתְקַיֵּם הַשֵּׁם.