יוֹם ד' תְּרוּמָה תק"ע נִכְנַסְתִּי אֶצְלוֹ וְאָמַר לִי זֶה הַסִּפּוּר. בַּיָּמִים הַלָּלוּ לֹא הָיָה נִיחָא לִי כְּלָל לִחְיוֹת אֵיךְ לִהְיוֹת. שֶׁזֶּה כַּמָּה חֳדָשִׁים וְאֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה, שֶׁאֲנִי מְצַפֶּה וּמִתְגַּעְגֵּעַ לָדַעַת אֵיזֶה דָּבָר. כִּי נוֹדַע לִי דָּבָר אֶחָד, אַךְ לֹא יָדַעְתִּי אֶת הַדָּבָר בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה, וְהָיִיתִי מִתְגַּעְגֵּעַ לָדַעַת זֹאת כַּמָּה חֳדָשִׁים כַּנַּ"ל. כִּי בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְרֻמָּז בַּתּוֹרָה. וְעַכְשָׁו מְצָאתִיו מְבֹאָר בַּתּוֹרָה וּמִתְּחִלָּה הָיָה סָתוּם מְאֹד מִמֶּנִּי.
וּבֶאֱמֶת יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם מְרֻמָּזִים בְּרֶמֶז בְּעָלְמָא. גַּם יֵשׁ כַּמָּה הֲלָכוֹת עַל כָּל קוֹץ וָקוֹץ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (מְנָחוֹת כט:) שֶׁעַל כָּל קוֹץ וָקוֹץ יֵשׁ תִּלֵּי תִלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת, אֲבָל עַכְשָׁו מְצָאתִיו מְבֹאָר בְּפֵרוּשׁ בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה וְכוּ'. גַּם יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה. וְסִיֵּם וּמֵחֲמַת זֶה (הַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁנּוֹדַע לִי עִנְיָן הַנַּ"ל) עַתָּה נִיחָא לִי הַחַיִּים. כִּי אִם כְּבָר הָיִיתִי מִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם, אֲפִלּוּ אִם הָיִיתִי זוֹכֶה לֵידַע זֹאת שָׁם הָיוּ חוֹשְׁבִין לִי זֹאת לָעוֹלָם הַבָּא, אֲבָל עַכְשָׁו אַדְּרַבָּא וְכוּ' וְכַוָּנָתוֹ הָיְתָה שֶׁעַכְשָׁו שֶׁזָּכָה לָזֶה בְּזֶה הָעוֹלָם אַדְּרַבָּא יַגִּיעַ לִי עוֹד בִּשְׁבִיל זֶה עוֹד שָׂכָר הַמֻּפְלָא בְּכִפְלֵי כִפְלַיִם: