סוכה א

א אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָז זָכוּ לְחוֹתַם בְּרִית קֹדֶשׁ, בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית, תִּקּוּן הַתְּפִלָּה כַּנַּ”ל, תֵּכֶף אַחַר כָּךְ מַתְחִילִין לַעֲסֹק בַּסוּכָּה, כִּי סוּכָּה תָּלוּי בְּתִקּוּן הַבְּרִית, כִּי הַסּוּכָּה הוּא בְּחִינַת ‘עַנְנֵי כָּבוֹד’ וְאוֹתָן שֶׁהָיוּ פְּגוּמִים בַּבְּרִית הָיָה הֶעָנָן פּוֹלְטָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כה, יח): “וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ”, כַּמּוּבָא. וְזֶהוּ: “וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים”. הֵפֶךְ תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא בְּחִינַת (משלי לא, ל) “אִשָּׁה יִרְאַת ה'”, שֶׁהוּא מַלְכוּת דִּקְדוּשָּׁה כַּנַּ”ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַתְּפִלָּה, בְּחִינַת ‘אִשָּׁה יִרְאַת ה’ הִיא תִתְהַלָּל’. וְעַל-כֵּן סוּכָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘עַנְנֵי כָּבוֹד’, אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְסוּכָּה כִּי אִם עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן סוּכָּה הוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב, כַּמּוּבָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה” וְכוּ’ (בראשית לג, יז). כִּי יַעֲקֹב הוּא בְּחִינַת יִרְאָה וְעַל-כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה עַל יָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּיַעֲקֹב (שם כח, יז): “מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים”. שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁלֵמוּת עֲלִיּוֹת הַתְּפִלָּה לִבְחִינַת בַּיִת עַל-יְדֵי בְּחִינַת יִרְאָה [וְכַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ (ליקוטי מוהר”ן סִימָן י], עַיֵּן שָׁם). וְכָל זֶה זָכָה עַל-יְדֵי שֶׁשָּׁמַר בְּרִיתוֹ בְּיוֹתֵר וְהָיְתָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה, וְעַל-כֵּן זָכָה לִבְחִינַת סוּכָּה כַּנַּ”ל, כִּי סוּכָּה הוּא בְּחִינַת דַּעַת גָּדוֹל, בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, בְּחִינַת מַקִּיפִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַדַּעַת הַזֶּה כִּי אִם עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית [כַּנַּ”ל כַּמָּה פְּעָמִים].

וְזֶה שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ נֵרוֹ יָאִיר בְּמַאֲמַר הַמַּקִּיפִים (בסימן כא) הַמַּתְחִיל: עַתִּיקָא טָמִיר וְסָתִים (פֶּרֶק ג דְּסִפְרָא דִצְנִיעוּתָא), שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִבְחִינַת סוּכָּה, בְּחִינַת מַקִּיפִים כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁיְּקַדֵּשׁ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת שֶׁהֵם שִׁבְעָה נִקְבֵי הַמֹּחַ, דְּהַיְנוּ עֵינָיו וְאָזְנָיו וּפִיו וְחָטְמוֹ שֶׁקְּדֻשַּׁת כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים תָּלוּי בִּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן סוּכָּה שֶׁאֵין בָּהּ שִׁבְעָה טְפָחִים עַל שִׁבְעָה טְפָחִים פְּסוּלָה, כִּי צְרִיכָה לִהְיוֹת גְּדוֹלָה לְפָחוֹת שִׁבְעָה טְפָחִים כְּנֶגֶד שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת הַנַּ”ל שֶׁצָּרִיךְ לְקַדְּשָׁם שֶׁעַל יָדָם נַעֲשֶׂה הַסּוּכָּה כַּנַּ”ל, כִּי דָּפְנוֹת מְחִצַּת הַסּוּכָּה מוֹרֶה עַל גְּבוּל הַקְדוּשָּׁה וּלְשָׁם צָרִיךְ לְהַכְנִיס כָּל כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ וַאֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ וּשְׁנָתוֹ וְכָל שְׁאָר צְרָכָיו כֻּלָּם צְרִיכִים לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַסּוּכָּה דַּוְקָא, דְּהַיְנוּ בְּתוֹךְ גְּבוּל הַקְדוּשָּׁה וְלֹא יֵצְאוּ מִגְּבוּל הַקְדוּשָּׁה וְלַחוּץ, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת חוּץ לַסוּכָּה. וְהָעִקָּר שֶׁעַל-כָּל-פָּנִים תִּהְיֶה הַסּוּכָּה גְּדוֹלָה שִׁבְעָה טְפָחִים כְּנֶגֶד שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת הַנַּ”ל, כְּדֵי שֶׁיַּכְנִיס כֻּלָּם לְתוֹךְ הַסּוּכָּה, לְתוֹךְ גְּבוּל הַקְדוּשָּׁה וְלֹא יֵצְאוּ חַס וְשָׁלוֹם לַחוּץ [וְאֵלּוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת שֶׁהֵם אוֹר הַפָּנִים שֶׁתְּלוּיִים בִּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית, הֵם בְּחִינַת טְפָחִים בִּבְחִינַת (מְנָחוֹת מד.) “וְטָפַח לוֹ עַל פָּנָיו” שֶׁצָּרִיךְ לְקַדֵּשׁ הַטְּפָחִים אֵלּוּ עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַבְּרִית. וְזֶה בְּחִינַת סוּכָּה שֶׁל שִׁבְעָה טְפָחִים הַנַּ”ל, עַיֵּן בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ הַמַּתְחִיל ‘סוֹד כַּוָּנַת הַמִּילָה’ בְּסִימָן סג]. כִּי הָעִקָּר תָּלוּי בְּרָאשֵׁי הָאֵיבָרִים וְהַחוּשִׁים הָאֵלּוּ וְכָל שְׁאָרֵי הָאֵיבָרִים נִגְרָרִים אַחֲרֵיהֶם.

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל שֶׁצְּרִיכָה לִהְיוֹת גְּדוֹלָה שִׁבְעָה טְפָחִים כְּדֵי לְהַכְנִיס לְשָׁם רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ וְשֻׁלְחָנוֹ, כִּי אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה נִקְבֵי הַמֹּחַ הַנַּ”ל הֵם רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ שֶׁל אָדָם וְכָל הַתַּאֲווֹת תְּלוּיִים בָּהֶם. וְהָעִקָּר תָּלוּי שֶׁיַּכְנִיס אוֹתָם לְתוֹךְ גְּבוּל הַקְדוּשָּׁה עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַבְּרִית כַּנַּ”ל, אֲבָל אֵין לָהּ שִׁעוּר לְמַעְלָה, כִּי אַדְּרַבָּה, כָּל מַה שֶּׁמִּתְרַחֶבֶת יוֹתֵר בְּוַדַּאי חָשׁוּב יוֹתֵר, כְּדֵי לְהַרְחִיב גְּבוּל הַקְדוּשָּׁה וּלְהַכְנִיס לְשָׁם כָּל גּוּפוֹ בִּשְׁלֵמוּת, וְכָל צְרָכָיו וְכָל כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ וְכָל מִינֵי תַּעֲנוּגָיו כֻּלָּם יִהְיוּ שָׁם בְּתוֹךְ הַסּוּכָּה, בְּתוֹךְ מְחִצַּת הַסּוּכָּה וְלֹא יֵצְאוּ לַחוּץ חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ”ל. וְאָז כְּשֶׁבּוֹנֶה מְחִצּוֹת וּדְפָנוֹת כַּשִּׁעוּר הַנַּ”ל, דְּהַיְנוּ לְפָחוֹת שִׁבְעָה טְפָחִים כַּנַּ”ל, אָז הֵם רְאוּיִים לְסוּכָּה, דְּהַיְנוּ לְסַכֵּךְ עֲלֵיהֶם הַסְּכָךְ, שֶׁזֶּה עִקַּר שֵׁם הַסּוּכָּה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י, דְּהַיְנוּ לִזְכּוֹת לִבְחִינַת חֲפִיפַת סְכִיכַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, בְּחִינַת מַקִּיפִים הַנַּ”ל. כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִבְחִינַה זוֹ כִּי אִם עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַשִּׁבְעַת הַנֵּרוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת מְחִצּוֹת שֶׁל שִׁבְעָה טְפָחִים כַּנַּ”ל:

ב וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (סוכה ב.): ‘סוּכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה פְּסוּלָה’. שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי יוּדִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי הַשִׂכְלִיּוֹת, דְּהַיְנוּ שֵׂכֶל פְּנִימִי וְשֵׂכֶל מַקִּיף, כִּי הַשֵׂכֶל הִיא בְּחִינַת יוּד [כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ (בסימנים קא קפה)]. וּלְמַעְלָה מֵאֵלּוּ הָעֶשְׂרִים אַמָּה, דְּהַיְנוּ לְמַעְלָה מֵהַמַּקִּיף ‘לֹא שָׁלְטָה בֵּהּ עֵינָא’, וְאָסוּר לִכְנֹס לִפְנִים מִמְּחִצָּתוֹ לְהִסְתַּכֵּל לְשָׁם, וְעַל-כֵּן אָסוּר לְהַגְבִּיהַ הַסְּכָךְ יוֹתֵר לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים, כִּי “בַּמֻּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ” (חגיגה יג.), כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִסְתַּכֵּל כִּי אִם בְּהַמַּקִּיף הַסָּמוּךְ אֵלָיו כַּנַּ”ל, וּמִי שֶׁנִּכְנָס לִפְנִים מִמְּחִצָּתוֹ הוּא יוֹצֵא מִגְּבוּל הַקְדוּשָּׁה. וְעַל-כֵּן הַסּוּכָּה פְּסוּלָה לְגַמְרֵי אִם הוּא גָּבֹהַּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים.

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (סוכה ב.): ‘לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה אֵין אָדָם עוֹשֶׂה דִּירָתוֹ דִּירַת עֲרַאי אֶלָּא דִּירַת קֶבַע, וַאֲנַן סוּכָּה דִּירַת עֲרַאי בְּעִינָן’ (שם כג.), כִּי הַסּוּכָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּקִּיפִים צְרִיכָה לִהְיוֹת דַּוְקָא ‘דִּירַת עֲרַאי’, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִטְעֶה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁכְּבָר זָכָה לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת מֵאַחַר שֶׁזָּכָה לְאֵיזֶה הַשָׂגָה, (קהלת ה, ז) “כִּי גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר” וְכוּ’ “וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר” (תהלים קמה, ג). וְעַל-כֵּן אָסוּר לִקְבֹּעַ דִּירָתוֹ בְּסוּכָּה זוֹ כִּי אִם שֶׁתִּהְיֶה דִּירַת עֲרַאי לְפִי שָׁעָה, וּלְהִשְׁתַּדֵּל וְלִטְרֹחַ בַּעֲבוֹדַת ה’ לִזְכּוֹת לְהַשָׂגָה אַחֶרֶת וְלָצֵאת מִסוּכָּה לְסוּכָּה, כִּי ‘תַּכְלִית הַיְדִיעָה שֶׁלֹּא נֵדַע’, וּמִי שֶׁאוֹחֵז בִּבְחִינַת הַתַּכְלִית זֹאת אֲזַי סֻכָּתוֹ, דְּהַיְנוּ הַשָׂגָתוֹ, הוּא בְּחִינַת דִּירַת עֲרַאי תָּמִיד, כִּי מְיַגֵּעַ תָּמִיד לְהַשִׂיג יוֹתֵר כַּנַּ”ל.

וּבָזֶה תָּלוּי שֶׁאֵינוֹ הוֹרֵס לַעֲלוֹת אֶל ה’ לִכָּנֵס לִפְנִים מִמְּחִצָּתוֹ מֵאַחַר שֶׁשָּׁפֵל בְּדַעְתּוֹ, וְאוֹחֵז בִּבְחִינַת הַתַּכְלִית שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלוּם, אֵיךְ יָבוֹא לְהִסְתַּכֵּל עוֹד יוֹתֵר לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ רַק מְיַגֵּעַ לְהַשִׂיג הַסָּמוּךְ אֵלָיו. וּבָזֶה תָּלוּי קִיּוּם דַּעְתּוֹ, כִּי זֶה עִקַּר הַתַּכְלִית כַּנַּ”ל, וְזוֹכֶה לְהַשִׂיג תָּמִיד הַשָׂגוֹת חֲדָשׁוֹת, אֲבָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִסְתַּכֵּל לְמַעְלָה מִמְּחִצָּתוֹ, וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁסּוֹבֵר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כְּבָר הַשָׂגָתוֹ יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁמִּתְפָּאֵר לִכָּנֵס לִפְנִים, וַאֲזַי בְּוַדַּאי דִּירָתוֹ ‘דִּירַת קֶבַע’, כִּי אֵינוֹ מְיַגֵּעַ לָצֵאת מִסוּכָּה לְסוּכָּה כַּנַּ”ל, וַאֲזַי הוּא קִלְקוּל הַדַּעַת לְגַמְרֵי, כִּי מִי שֶׁהוּא סוֹבֵר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מַשֶּׁהוּ בְּהַשָׂגָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל, וְעַל-יְדֵי כְּנִיסָתוֹ לִפְנִים מִמְּחִצָּתוֹ הוֹרֵס דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי, כִּי יוֹצֵא חוּץ מִגְּבוּל הַקְדוּשָּׁה כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן סוּכָּה שֶׁהוּא גָּבֹהַּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים פְּסוּלָה, מֵחֲמַת שֶׁהוּא עוֹשֶׂה דִּירָתוֹ דִּירַת קֶבַע כַּנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִפְגָּם הַסּוּכָּה כַּנַּ”ל, בְּחִינַת פְּגַם הָאַמָּה שֶׁל שִׁשָּׁה טְפָחִים שֶׁהַסּוּכָּה וְכָל מְחִצּוֹת הַקְדוּשָּׁה נִמְדָּדִין בָּהּ שֶׁהוּא בִּבְחִינַת (נדרים כ:) ‘מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח’, עַיֵּן כָּל זֶה בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל הַמַּתְחִיל: ‘סוֹד כַּוָּנַת הַמִּילָה’. וּכְפִי מַה שֶּׁהֵבַנְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁזֶּה תָּלוּי בָּזֶה, כְּשֶׁסּוֹבֵר שֶׁיּוֹדֵעַ מַשֶּׁהוּ בְּהַשָׂגָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, עַל-יְדֵי-זֶה הוֹרֵס לַעֲלוֹת אֶל ה’ וְכֵן לְהֵפֶךְ (עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב).

אֲבָל עַד עֶשְׂרִים אַמָּה הַסּוּכָּה כְּשֵׁרָה, כִּי אַף שֶׁהַסּוּכָּה לְמַעְלָה מִיּוּד, דְּהַיְנוּ לְמַעְלָה מִשִּׂכְלוֹ עִם כָּל זֶה שַׁלְטָא בֵּהּ עֵינָא, כִּי אֶפְשָׁר לְהִסְתַּכֵּל לְשָׁם מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּקִּיף הַסָּמוּךְ לְשִׂכְלוֹ, כִּי אַדְּרַבָּא זֶה עִקַּר מִצְוַת סוּכָּה לְמַעַן יֵדַע שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בְּסוּכָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כג, מג): “לְמַעַן יֵדְעוּ דֹּרֹתֵיכֶם” וְכוּ’. כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לָדַעַת שֶׁיּוֹשֵׁב בְּסוּכָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה עֵינָיו וְדַעְתּוֹ צוֹפוֹת וּמַבִּיטוֹת תָּמִיד אֶל הַסְּכָךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּקִּיף, כְּדֵי לִזְכּוֹת לַעֲשׂוֹת מֵהַמַּקִּיף פְּנִימִי וְשֶׁיֵּצֵא מִסוּכָּה לְסוּכָּה מִמַּקִּיף לְמַקִּיף כַּנַּ”ל. וַאֲפִילּוּ אִם עוֹשֶׂה הַסּוּכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד דְּהַיְנוּ שֶׁמְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר, וְגַם מַגְבִּיהַּ אוֹתָהּ עַד הַסְּכָךְ, עִם-כָּל-זֶה מֵאַחַר שֶׁהוּא עוֹמֵד עֲדַיִן לְמַטָּה, וְהַסְּכָךְ גָּבֹהַּ מִמֶּנּוּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה הַסּוּכָּה פְּסוּלָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִׂיג יוֹתֵר מִמַּדְרֵגָתוֹ, דְּהַיְנוּ מֵעֶשְׂרִים אַמָּה מִמָּקוֹם שֶׁהוּא עוֹמֵד שָׁם בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁהוּא, אִם לֹא שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ אִצְטַבָּא, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲלֶה לְמַדְרֵגָה גָּבֹהַּ וְיֵצֵא מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא אָז יוּכַל לְהַגְבִּיהַ הַסּוּכָּה מִשָּׁם עַד עֶשְׂרִים אַמָּה, דְּהַיְנוּ לְהַשִׂיג מִשָּׁם עַד הַמַּקִּיף הָרָאוּי לְאוֹתָהּ מַדְרֵגָה [עַיֵּן בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ (או”ח תרלג) הַדִּינִים הַלָּלוּ]:

ג וְעַל כָּל פָּנִים לֹא תִּהְיֶה פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִבְחִינַת סוּכָּה הַנַּ”ל כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁמַּגְבִּיהַּ מְחִצּוֹת קְדֻשָּׁתוֹ עַד יוּד, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לְמַדְרֵגָה בִּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית שֶׁיַּעֲלֶה הַקְדוּשָּׁה עַד יוּד, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת הַשֵׂכֶל שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַבְּרִית כַּנַּ”ל. וְעַל כָּל פָּנִים יִהְיֶה גָּבֹהַּ בְּחִינַת יוּד טְפָחִים, כִּי הַטֶּפַח הַמִּדָּה הַקְּטַנָּה הַמֻּזְכָּר בַּתּוֹרָה שֶׁמִּדּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת נִמְדָּדִין עִמָּהּ, כִּי עִקַּר שְׁמִירַת הַבְּרִית הוּא בִּבְחִינַת וָאו, בְּחִינַת אַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים (כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ שָׁם). אֲזַי בְּחִינַת הַוָאו הַזֹּאת שֶׁהוּא בְּחִינַת אַמָּה הַנַּ”ל עוֹלָה וְנִכְלֶלֶת בְּעֶשֶׂר, דְּהַיְנוּ הַדַּעַת כַּנַּ”ל, וַאֲזַי הַמְּחִצָּה גָּבֹהַּ עֶשֶׂר אַמּוֹת בְּחִינַת “עֶשֶׂר אַמָּה אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ” (שמות כו, טז) שֶׁהֵם מְחִצּוֹת הַקְדוּשָּׁה בַּשְּׁלֵמוּת הָרָאוּי, וּכְשֶׁזּוֹכֶה לִבְחִינַת יוּד אַמּוֹת הַנַּ”ל, אֲזַי יֵשׁ גַּם דַּעַת הַמַּקִּיף בִּבְחִינַת יוּד אַמּוֹת.

וְזֶה בְּחִינַת עֶשְׂרִים אַמָּה שִׁעוּר סוּכָּה שֶׁאֲסוּרָה לִהְיוֹת גָּבֹהַּ מִשָּׁם, כִּי אָסוּר לַעֲלוֹת לְמַעְלָה מִזֶּה כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת ‘אָלֶף’, שֶׁזּוֹכִין לְהִקָּרֵא אָדָם עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַבְּרִית, ‘וְלֵית אָדָם בְּלֹא אָלֶף’. הַיְנוּ עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת בְּחִינַת הָאַמָּה בַּת ו’ טְפָחִים, עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לִשְׁנֵי יוּדִין^[1] הַנַּ”ל שֶׁהֵם בְּחִינַת שֵׂכֶל הַפְּנִימִי וְשֵׂכֶל הַמַּקִּיף [וְזֶה בְּחִינַת סוּכָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת צֵרוּף שְׁנֵי שֵׁמוֹת ‘יאהדונהי’]. אֲבָל יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת בִּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת זִוּוּג מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת וּבְחִינַת הַקְּטַנִּים שֶׁזִּוּוּגָן בַּחֹל, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן צְרִיכִין לְקַדֵּשׁ עַצְמָן כָּרָאוּי עַל-פִּי הַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא בַּמַּאֲמָר ‘אֲנִי ה’ הוּא שְׁמִי’ (בסימן יא) וּבְחִינַת קְדֻשַּׁת יְמֵי הַחֹל הוּא בְּחִינַת חֵלֶק שִׁשִּׁית מִקְּדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת, כִּי הַשַּׁבָּת כָּלוּל מִכָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל כַּיָּדוּעַ, וְעַל-כֵּן הַמַּדְרֵגָה הַקְּטַנָּה שֶׁל קְדֻשַּׁת הַבְּרִית הוּא בְּחִינַת טֶפַח אֶחָד כִּי הִיא הַמִּדָּה הַקְּטַנָּה שֶׁמִּדּוֹת הַקְדוּשָּׁה נִמְדָּדִין בָּהּ. וְהוּא בְּחִינַת חֵלֶק שִׁשִּׁית מֵאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַבְּרִית כָּרָאוּי בִּבְחִינַת קְדוּשָּׁה מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת כַּנַּ”ל. וַאֲזַי כְּשֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ בְּחִינַת טֶפַח אֶחָד, דְּהַיְנוּ מַדְרֵגָה הַקְּטַנָּה, אֲזַי גַּם כְּשֶׁעוֹלָה אֶל הַדַּעַת וְנִכְלָל בְּיוּד כַּנַּ”ל, אֲזַי הוּא גַּם כֵּן רַק בִּבְחִינַת יוּד טְפָחִים וְהוּא שִׁעוּר הֶכְשֵׁר סוּכָּה לְפָחוֹת כַּנַּ”ל, אֲבָל לְמַטָּה מִיּוּד טְפָחִים שֶׁיָּצָא מִכְּלַל הַקְדוּשָּׁה אֲפִילּוּ בַּמַּדְרֵגָה הַקְּטַנָּה, אֲזַי בְּוַדַּאי אֵינָהּ סוּכָּה כְּלָל, כִּי עִקַּר הַסּוּכָּה תָּלוּי בִּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית כַּנַּ”ל.

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (סוכה ד.): ‘לְמַטָּה מִיּוּד דִּירָה סְרוּחָה וְאֵין אָדָם דָּר’ כוּ’, ‘דִּירָה סְרוּחָה’ מַמָּשׁ, הַיְנוּ פְּגַם הַבְּרִית שֶׁהוּא עִקַּר הַסִּרְחוֹן הֵפֶךְ שְׁמִירַת הַבְּרִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת רֵיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ בַּמַּאֲמָר ‘אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים’ (בסימן ב). וְזֶה בְּחִינַת (ויקרא א, ט) “אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ”, עַל-יְדֵי בְּחִינַת ‘אִשָּׁה יִרְאַת ה”, מַלְכוּת דִּקְדוּשָּׁה, שְׁמִירַת הַבְּרִית מַעֲלֶה ‘רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה” כַּנַּ”ל. וְזֶה שֶׁדִּקְדְּקוּ: ‘וְאֵין אָדָם דָּר בְּדִירָה סְרוּחָה’, כִּי בְּוַדַּאי מִי שֶׁהוּא אָדָם אֵינוֹ דָּר שָׁם, רַק מִי שֶׁהוּא כִּבְהֵמָה נִדְמֶה, דְּהַיְנוּ הַפּוֹגֵם בְּרִית הוּא נִמְשָׁל לִבְהֵמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לב, ט): “אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין”. כִּי גֹבַה יוּד טְפָחִים הוּא שִׁעוּר רְשׁוּת הַיָּחִיד לְשַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹת בְּרִית וּלְמַטָּה מִמֶּנָּה הוּא רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהִיא אִשָּׁה זוֹנָה, שִׁפְחָה בִּישָׁא, פְּגַם הַבְּרִית, כַּמּוּבָא:

ד וְעַל-כֵּן כָּל מְחִצּוֹת הַסּוּכָּה שָׁוִים בְּדִינֵיהֶם לִמְחִצּוֹת שַׁבָּת. כִּי הֵם בְּחִינָה אַחַת, בְּחִינַת רְשׁוּת הַיָחִיד כַּנַּ”ל. וְזֶה שֶׁנִּפְסַק הַדִּין שֶׁמְּחִצָּה הַמַּתֶּרֶת בְּשַׁבָּת מַתֶּרֶת בְּסוּכָּה בְּשַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג אַף שֶׁאֵין בָּהֶם הֶכְשֵׁר סוּכָּה כָּרָאוּי [עַיֵּן בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (או”ח תרל, ז)], כִּי מֵאַחַר שֶׁהִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד לְשַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹת כַּנַּ”ל, הוּא מַכְשִׁיר הַסּוּכָּה גַּם כֵּן שֶׁכָּל עִקָּרָהּ בְּחִינַת שְׁמִירַת אוֹת בְּרִית וְכַנַּ”ל:

ה וְעַל-כֵּן זוֹכִין בְּסֻכּוֹת לְשִׁבְעָה רוֹעִים שֶׁבָּאִים בְּתוֹךְ הַסּוּכָּה, כִּי סוּכָּה הוּא בְּחִינַת מַקִּיפִים שֶׁזּוֹכִין לָהֶם כַּנַּ”ל. וְהַמַּקִּיף הוּא בְּחִינַת ‘נִשְׁמָע’, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּמַאֲמַר הַחוֹתָמוֹת (בסימן כב) שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת ‘נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע’. ‘וְנִשְׁמָע’ הוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁאֵין מְבִינִים שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַקִּיף וְהוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת יִרְאָה, בְּחִינַת “בְּרֵאשִׁית” – (יְרֵא שַׁבָּת) ‘יְרֵא בֹּשֶׁת’ שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת סוּכָּה, כִּי סוּכָּה הוּא בְּחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת יִרְאָה, כִּי הוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב כַּנַּ”ל, וְהוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה כַּנַּ”ל. גַּם הוּא בְּחִינַת שַׁבָּת, בְּחִינַת ‘בְּרֵאשִׁית’ – ‘יְרֵא שַׁבָּת’ כַּנַּ”ל. וּבְחִינַת ‘נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע’ הוּא בְּחִינַת שִׂמְחָה כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם כָּל זֶה, עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת שִׂמְחַת הֶחָג. וְעַל-יְדֵי-זֶה אָנוּ זוֹכִין לְשִׁבְעָה רוֹעִים שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת הַקְדוּשָּׁה (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם).

וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי סוּכָּה בָּאִין שִׁבְעָה רוֹעִים הַנַּ”ל כַּנַּ”ל [כִּי סוּכָּה הוּא בְּחִינַת ‘נִשְׁמָע’, בְּחִינַת (דברים כז, ט) “הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל”]. וּבִגְמַר הַסֻּכּוֹת אָנוּ עוֹשִׂין הוֹשַׁעְנָא רַבָּה, שֶׁאָז נַעֲשֶׂה חוֹתָם הַחִיצוֹן שֶׁהוּא חוֹתָם הַיָּדַיִן בְּחִינַת אֱמוּנָה, כִּי הוּא נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַסּוּכָּה שֶׁעַל יָדָהּ בָּאִין לְשִׁבְעָה רוֹעִים הַנַּ”ל, שֶׁעַל יָדָם זוֹכִין לָאֱמוּנָה בְּחִינַת חוֹתָם הַחִיצוֹן הַנַּ”ל (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם). וְעַל-כֵּן בֵּין יוֹם כִּפּוּר לְהוֹשַׁעְנָא רַבָּא עוֹשִׂין סֻכּוֹת, כִּי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נַעֲשֶׂה עִקַּר הַחוֹתָם הַפְּנִימִי וּכְדֵי לַעֲשׂוֹת חוֹתָם הַחִיצוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה כְּדֵי לִשְׁמֹר חוֹתָם הַפְּנִימִי שֶׁלֹּא יִתְקַלְקֵל, עַל-כֵּן עוֹשִׂין סֻכּוֹת שֶׁעַל יָדָם זוֹכִין לָאֱמוּנָה, וַאֲזַי נַעֲשֶׂה בִּגְמַר הַסֻּכּוֹת חוֹתָם הַחִיצוֹן בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּא:

[שַׁיָּךְ לְעֵיל]

ו וְעַל-כֵּן אֲפִילּוּ אֵין הַמְּחִצּוֹת מַגִּיעוֹת לַסְּכָךְ רַק שֶׁהַמְּחִצּוֹת גְּבוֹהִין יוּד כְּשֵׁרָה, כִּי ‘אֲוִיר רְשׁוּת הַיָּחִיד עוֹלֶה עַד לָרָקִיעַ’ (שבת ז:), כִּי לְמַעְלָה מִיּוּד אֵין שָׁם בְּחִינַת רְשׁוּת הָרַבִּים, כִּי רְשׁוּת הָרַבִּים אֵינוֹ עוֹלֶה רַק עַד יוּד, עַל-כֵּן מֵאַחַר שֶׁעָשָׂה לְמַטָּה מְחִצּוֹת גְּבוֹהוֹת יוּד כְּדֵי לְבַטֵּל הָרְשׁוּת הָרַבִּים וְלִזְכּוֹת לִבְחִינַת רְשׁוּת הַיָּחִיד, אֲזַי הַקְדוּשָּׁה הוֹלֶכֶת עַד לְמַעְלָה אַף שֶׁאֵין שָׁם מְחִצּוֹת, כִּי לְמַעְלָה מִיּוּד אֵין שָׁם שְׁלִיטוֹת הָרְשׁוּת הָרַבִּים:

[1] אות אלף היא ציור י ו י, כלומר שני יודין וואו באמצע.