שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁאָמַר: שֶׁעַל כָּל דִּבְרֵי הָאָלֶף־בֵּית שֶׁלּוֹ יֵשׁ מֵהֵיכָא תֵּיתֵי (רְצוֹנוֹ לוֹמַר מֵאֵיזֶה מָקוֹם נִלְמַד הַדָּבָר מֵאֵיזֶה פָּסוּק אוֹ מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְכַיּוֹצֵא), וּמַאי טַעְמָא, רַק עַל דָּבָר אֶחָד מֵהָאָלֶף־בֵּית הֶחָדָשׁ אָמַר: מֵהֵיכָא תֵּיתֵי יוֹדֵעַ אֲנִי, וּמַאי טַעְמָא אֵינִי יוֹדֵעַ עֲדַיִן:
(אָמַר הַמַּעְתִּיק בָּזֶה מוּבָן מַה שֶּׁהִפְלִיג כָּל־כָּךְ בְּשֶׁבַח הָא"ב הַשֵּׁנִי הֶחָדָשׁ (סֵפֶר הַמִּדּוֹת) כַּמְבֹאָר בַּהַקְדָּמָה, הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ הָעִקָּר עַל הַמַּאי טַעְמָא, הַיְנוּ פְּנִימִיּוּת הַהַשָּׂגָה שֶׁהָיָה לוֹ זַ"ל בְּכָל עִנְיָן וְעִנְיָן הַמְבֹאָר שָׁם, אֲבָל מֵהֵיכָא תֵּיתֵי יָכוֹל לִמְצֹא גַּם עַל כַּמָּה דְּבָרִים הַמְבֹאָרִים בְּהָאָלֶף־בֵּית הֶחָדָשׁ, אֵיךְ מְרֻמָּזִים בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּכְבָר מָצְאוּ אַנְשֵׁי־שְׁלוֹמֵנוּ הַרְבֵּה מֵהֶם בְּאֵיזֶה מַאֲמָרִים מֵהֶם מְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל לְהֶדְיָא):